הרב נח פלאי
ז' סיון התשפ"ה
אם לא היום הזה, כמה 'יֵיסף' יש בעולם? נער שעושה סיום מסכת בלי ללמוד דף אחד. סיפור לשבועות
זה התחיל כבר בחיידר. יוסי, ילד שמנמן ומנומש שמדבר את השפה הישיבתית, יש לו הפייעס הכי עבות ובשיעור הוא מתווכח בלהט. אבל לא צריך להיות מומחה כדי להבין שהילד בכלל לא בעניינים. החברים היו מגחכים והרבנים, כשהייתה להם סבלנות, החמיאו ולפעמים גם היו מהסים אותו ומסבירים שהוא דיבר לא לעניין.
בבית קראו לו 'יוסי' אבל הוא ביקש שיקראו לו 'יֵיסף', בצירה. אבא שלו היה ראש ישיבה מכובד וייסף סיפר לכולם שמייד אחרי החתונה הוא יהיה ר"מ בישיבה שלו. האבא אכל את עצמו מרוב צער ולא הבין מאיפה נפלה עליו הצרה הזאת. כל הילדים שלו מוכשרים וראויים, אבל יוסי — תעלומה.
ככל שעבורו השנים הניתוק בין המציאות לדיווח הלך והחמיר. יוסי מספר בהתרגשות על תפילות הימים הנוראים, כשבפועל הוא בקושי היה שם; הוא היה מדבר ומתפלפל על דקויות בין השירה של זאנוויל ויינברגר לשלום לאמער, כשבפועל המוזיקה בנגן שלו הייתה רחוקה מאוד; לבר המצווה הוא ביקש תפילין לפי כל ההידורים, תיק נאה וסידור מעור וכמובן מראה ואפילו 'פיטום הקטורת', וכבר כמה ימים אחרי בר המצווה הוא כמעט לא השתמש בהם.
יוסי היה אצל מאבחנים למיניהם. זה לא היה פשוט, כי מבחינתו הוא הבחור הכי טוב בשיעור ומה לו ולשטויות הללו. באבחון לא עלה דבר, חוץ מקשב וריכוז.
כשהגיע זמן הישיבות הקטנות, דרש ר' ייסף הקטן להתקבל לישיבה הטובה בעיר. אבא שלו וגם הרבנים רמזו לו שזה לא הכיוון, אך למעשה הדברים התגלגלו ובזכות הייחוס הוא הגיע אל אותה ישיבה. אלול הגיע, יוסי התחיל את הישיבה ותוך יום-יומיים כבר היה בבית.
בישיבה העלימו עין ויוסי עצמו סיפר לכולם שהכל בסדר, רק שהיום הוא לא מרגיש טוב. וכמובן גם שהוא חזר על החומר ואפילו כתב חבורה נחמדה על הסוגיה.
מתישהו הפך אביו החשוב לחסר אונים. הוא החליט שמישהו חייב להציב מראה לבן ולעמת אותו עם המציאות. וכך, אחרי עוד יום שיוסי היה בבית, הוא הטיח בו: "די! מספיק עם זה! יוסי, אני מבין שקשה לך, אבל אי אפשר לעזור לבן אדם שלא מוכן להודות בקושי שלו. אתה לא באמת לומד ולא מתפלל ובכלל לא קשור למה שאתה מייצג ומספר לכולם. אני לא מוכן להמשיך כך. כבר מחר אני מתחיל לחפש לך מסגרת מתאימה ליכולות שלך".
יוסי הסתכל באביו בזעזוע. הוא לא אמר מילה, רק פנה לאחוריו וחזר לחדרו. האבא הרגיש שאולי הגזים מעט והדברים פגעו בו. הוא ניסה אחר כך לפייס אותו, אבל יוסי שתק וסירב לדבר איתו מילה מטוב ועד רע. כך חלפו כמה חודשים. יוסי לא מתפקד, לא בבית ולא בישיבה, אבל גם לא מוכן לזוז מילימטר מהתדמית שיצר לעצמו.
הייתה זו תופעה ייחודית של נער נושר עם לבוש ישיבתי מלא. וכמו בהרבה מקרים אחרים, היחידה שהבינה באמת מה קורה בתוך הנשמה של הילד הייתה אמא שלו. היא המשיכה להתנהג כרגיל ושידרה על אותו תדר: "אתה צדיק, תלמיד חכם, גדול הדור הבא". זה לא היה מהשפה ולחוץ. לא היו במשפטים האלו גרם של ציניות. אם זה מה שחשוב לו לשדר, אני מאמינה לזה במאת האחוזים.
יוסי היה מחובר לאימו. הוא סיפר לה הכל, חוץ מלומר לה: "אמא קשה לי, אני לא באמת מצליח ללמוד ולהבין; לא מצליח להתחבר לשום דבר שבקדושה, אני צריך עזרה". הוא לא אמר מילה על זה וגם היא לא שאלה.
חג שבועות בפתח. בשעת ערב, כשזוג ההורים יושב לאכול, נכנס יוסי למטבח ומספר לכולם שיש לו תכנית מיוחדת לסיים את כל מסכת חגיגה בתוך 24 שעות. יש שם בסך הכל 26 דפים. "בליל שבועות אני מרביץ 15 דף ועוד 11 אני מסיים אחרי צהריים. מספיק לי לישון עד אחת בצהריים ואז אני ערני שוב עד הערב. בכל מקרה אני מחמיר ומוציא לפי זמן רבנו תם, אז יש לי עוד קצת זמן".
מספר לכולם אמרתי? הכוונה בעיקר לאמא שלו. עם האבא הוא כבר לא מדבר חצי שנה, אבל נראה שיש לו עדיין עניין שגם אבא ישמע את ההצהרה הזאת.
"איזה מרגש!" צועקת אמא. "איזה רעיון מיוחד!" אבא מביט בה בעגמומיות. הלב שלו שבור לרסיסים. מבחינתו מדובר בעוד יציאה מוזרה מתוך אין סוף של בנו חביבו.
יוסי יוצא מהמטבח והוא נאנח בצער. "בוא רגע למרפסת", היא קוראת לו כדי לוודא שאיש אינו שומע. "מה אתה רוצה שהוא יגיד לך? נכון אבא, אני אפס שלא יודע ולא עושה כלום?! הרי באותו רגע הצרה שלך תהיה גדולה ומכופלת, כי אז באמת אין לו מה להפסיד והוא יכול לזרוק הכל. תשמח שחשוב לו להראות לך. אתה באמת חושב שהוא לא מבין את מצבו?! שהוא לא בוכה על זה יומם וליל?!
"הנה, תראה מה מצאתי קבור אצלו בארון". מהכיס שלה היא מוציאה פתק מקומט ומוכתם בדמעות: 'תרחם עליי, הקב"ה, אני רוצה ללמוד, אני רוצה שההורים שלי ישמחו בי כמו שהם שמחים באחים שלי'.
"הילד הזה – קשה לו, אבל הוא רוצה מאוד ונלחם על הרצון הזה. ובשבילי ה'סיום מסכת חגיגה' הזה שהוא מתכנן, הוא סיום של מסכת שנלמדה ברצון ובתשוקה, ולא משנה אם נלמדה בפועל. תאמין לי שבשמיים ישמחו בזה לא פחות מסיום הש"ס שאתה עשית והתייגעת".
אל תוך הלילה של ערב שבועות יוצאים זוג הורים צדיקים. הם יוצאים עכשיו לסופרמרקט שעדיין פתוח, מבצעים קנייה מיוחדת לסיום מפואר שהם הולכים לארגן בצאת החג, סיום שאליו תוזמן כל המשפחה. גם קלידן יהיה שם וגם מתנה מפוארת לבן המתמיד שיעשה סיום מסכת של רצון.
ופמליה של מעלה שרה: חזו בניי חביביי, תראו אילו סיומים הם עושים. סיום שלא היה מאז מתן תורה.
