בחצרות הקודש צאנז ובאבוב מתקיים מדי שבת בצהריים מנהג ייחודי – מוגשת לרבי היושב בראש השולחן קערה שבה בצלים שלמים וביצים שלמות. הרבי חותך אותם לקוביות, מזלף שמן, בוזק מלח ומכין בעצמו את מאכל ה'צְוִויבְּל מִיט אַיי' המסורתי, המוגש בין הדגים לחמין.
המנהג הזה עבר אצל צדיקי השושלת מאב לבנו, ומקורו ברבי ה'דברי חיים' מצאנז. 'צְוִויבְּל מִיט אַיי' (בצל עם ביצה) בסעודת יום השבת הוא מאכל שבתי נחשב שיש לו מסורת עתיקה במקהלות צדיקים וחסידים, והרבי הראשון מצאנז עסק בו בגדלות המוחין.
מדי פעם היו אורחים מסובים על שולחנו של אותו צדיק, ואלו שפגשו לראשונה את ה'עבודה' הזאת שבה הרבי הנערץ חותך וכותש ומערבב, ראו כן תמהו, והיו שגערו חרש בבני הבית: "וכי כך ראוי?! צדיק הדור ואחד מגדולי הפוסקים, איש שמימי שאלפי נשמות אחוזות ודבוקות בו, צריך להכין לעצמו את המאכל השבתי?! אין מי שיטרח בעבורו?!"
אבל עד מהרה הבינו שזה רצון קודשו. היו מי ששאלו אותו לסיבת הדבר ולא קיבלו תשובה, עד שהיה מעשה שללמד על הכלל יצא:
שבת אחת ישב הרבי בסעודת היום ולצידו אורח, יהודי כפרי פשוט. הוא נחרד לראות שהרבי מכין בעצמו את הבצלים והביצים והביע את מחאתו בקול. הרגיעו ה'דברי חיים' והסביר לו בנועם:
"אל נא באפך. הרי המאכל הזה מורכב מבצלים חיים שעיקר טעמם בא מהחריפות שבהם. אם אתן לאנשי הבית להכין זאת, הם הלא אינם יודעים בדיוק מתי תחל הסעודה ולכן ייתכן שיחתכו את הבצל זמן רב לפני הסעודה ובינתיים תפוג החריפות. לכן אני מעדיף להכין זאת בעצמי ולאכול מייד"…
ההסבר הזה היה תפור לפי הלך מחשבתו הפשוט של הכפרי, שהזדהה עם הרעיון ונח מזעפו.
בשבת הבאה התארח בשולחן רב בישראל הבקיא בהלכות שבת. אף הוא נדהם וממש חרה לו לראות את הרבי הקדוש מכין בעצמו את ה'צְוִויבְּל מִיט אַיי', אך הוא קיבל מהרבי תשובה אחרת לחלוטין:
"הלא כמה וכמה הלכות תלויות בשערה בהכנת המאכל הזה. בעיקר שאלות של מלאכת 'טוחן'. מבכר אני אפוא לעשות זאת בעצמי, שמא ייכשלו העוסקים בכך באבק חילול שבת".
סבר הרב האורח וקיבל.
בשבוע שאחר כך ישב בסעודת יום השבת אורח חסיד מופלג, בעל השגה בפנימיות התורה. הוא הביט בפליאה ברבי המכין בעצמו את הבצלים עם הביצים. ה'דברי חיים' ראה אותו משתומם וגילה לו:
"הלא מאכלי השבת החשובים כולם עולים בגימטרייה קטנה למספר 7, המספר של שבת קודש. יין (1+1+5=7), חלה (8+3+5=16, 1+6=7), דג (4+3=7), מרק (4+2+1=7), בשר (2+3+2=7). ואולם בצל, שהוא מאכל שבתי ותיק, מספרו 14 (2+9+3=14). עלינו אפוא ליטול את הבצל ולחצות אותו – חצי מ-14 הוא 7. 'עבודה' כזו, לחשב ולקשר את המחשבה עם המאכל כדי להביאו אל התיקון, אני לא יכול למסור לעזרת הנשים או לאנשי הבית. עליי לעשותה בעצמי".
היה שם חסיד אחד שישב מן הצד בסעודות כל שלוש השבתות, והוא נענה ואמר לחבריו: "אם הרבי העניק לכל אורח הסבר שמתאים לאופיו ואישיותו, מסתבר שכל ההסברים והטעמים נכונים אך את ההסבר העיקרי להנהגה הזו הרבי שומר לעצמו בסוד".
נזכרתי בסיפור המתוק הזה בתחילת השבוע, כששמעתי על שיחתו הנוקבת של כ"ק האדמו"ר מסלאנים שליט"א, שקונן על המנהג הפסול שהולך ופושט בציבור – עריכת מסיבות 'ליל שישי', בהן מוגשים שפע של מאכלי שבת, בשר ודגים וכל מטעמים. מכנים זאת 'ליל שישי' בניסיון לתת שם רוחני לאספות זלילה משולחות רסן.
ליל שישי הוא מושג חסידי תובעני שמיועד להכנת הנשמה לקראת השבת. ליצור בנפש תשתית, כלי קיבול רוחניים, לאור של השבת, שיורד באותה מידה לכל יהודי אבל מורגש ונטמע רק אצל מי שעשה הכנה ראויה.
ליל שישי המקורי הוא לילה ללא שינה, מלא בלימוד רצוף של גמרא בעיון וספרי חסידות בעומק; פרשת השבוע עם פירוש האור החיים הקדוש למשל, בתענית דיבור ובריכוז מקסימלי. 'ליל שישי' הוא מושג קדוש ונעלה שקיבלנו מחסידי קמאי. מה לו ולערב בילוי של סוף שבוע עם הרבה אוכל טוב ומשמין וזלילה מגושמת ונבערת שמחלישה את האור הרוחני של השבת הקרבה?!
ובכלל, רבים מהחסידים הקפידו דווקא לא לאכול ממאכלי השבת הנאדרים בקודש במהלך ימי השבוע, כדי לשמור על הייחודיות שלהם ליום שכולו שבת. זה מדאיג, כי הנכדים והנינים שלנו עוד יחשבו באמת שזה חלק מהמסורת החסידית שתיקנו צדיקי קמאי: לאכול הרבה הרינג וקוגל וטשולנט ביום חמישי בלילה כסגולה לשבת מרוממת…
אחרי שכתבתי את השורות האלו, גער בי חבר טוב ודרש ממני במפגיע שאפסיק לקטרג:
"הנח להם לישראל. הם זקוקים לחוויות חברתיות. במקום ללכת לעשות זאת בצורה מפוקפקת, הם מקדשים זאת עם מאכלים שיש בהם מסורת ומכוונים דווקא ללילה שלפני שבת קודש. במקום שתחמיא להם – אתה מגנה אותם. כל כך רחוק מהמורשת של סנגורן של ישראל, הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב".
אז מה אתם אומרים?
לעניות דעתי מזה ומזה אל תנח ידך. כינוסי ליל שישי, ובכלל 'חפלות' מהסוג הזה, הם שיבוש מסוכן של יהדות וחסידות ורוממות. זה חלק מהגלות, גלות הדעת.
אבל אי אפשר להתעלם מההסברים וההקשרים של אלו המלמדים זכות. העולם זקוק להם.
ולד' הישועה!
