אני אמא לילדים צעירים ושואלת בעיקר על ילדיי בני שבע עד שתים עשרה. לפעמים אני שמה לב שיש ילדים שאני קוראת להם ‘פחות מחוברים’, זאת אומרת ילדים ש’שוכחים’ ליטול ידיים בבוקר, לברך ברכת המזון ועוד, וצריך להזכיר להם יותר – בעיקר דברים שקשורים לעניינים יהודיים–תורניים. איך אפשר להאהיב ולחבב עליהם יותר את קיום המצוות וההלכות, ולעשות את זה נכון?
עם קדוש אנחנו להשם אלוקינו. כמה יופי וחן יש בהורים שבאחריות כזאת מנסים להאהיב על ילדיהם את קיום המצוות.
רגש של קדושה
ילדים קטנים הם חומר גלם, ותחילת דרכם היא חקיינות.
מתוק מדבש ומרגש עד דמעות לראות ילדה בת שש במסיבת סידור, מתרגשת, שרה ומתפללת.
היא מתרגשת להצטרף לגדולים וסוף סוף להיכנס לעשות את מה שהמבוגרים עושים.
יחד עם זאת, יתכן שלא כל ההתרגשות של הילדה במסיבת הסידור נובעת מרגשות קודש…
כל זה כמובן בלי לדבר על הגאון מווילנה או על בעל התניא שכבר בגיל שש ניכר בהם החלק הרוחני הענק. האמור נאמר על ילדים סטנדרטיים וחמודים.
ובכל זאת כמה נכון וקדוש שאנו מחנכים ומרגילים את ילדינו להרגיש רגשות של קדושה. הרי הנשמה היהודית בוודאי מפעמת בתוכם, וככל שנרגיל אותם לשים לב לזה כמה שיותר מוקדם, ברור שתהיה לזה השפעה של קדושה.
לא לחינם מלמדת אותנו הגמרא שמשעה שהילד לומד לדבר כבר מרגילים אותו לומר פסוקים. הוא הרי לא מבין מילה ממה שהוא אומר. גם רבי יהושע בן חנניה שאימו הביאה אותו לבית המדרש בהיותו תינוק, לא הבין מילה. ואם כך, למה עושים זאת? כי למרות הכל זה מטמיע קדושה בנפשות הטהורות.
אלא שהשאלה אם יש לו חיבור כרגע או שלא, אין לה באמת תשובה.
חוויה רוחנית
ומה יש לנו לעשות בינתיים?
כמו כל דבר נכון בחינוך – דוגמה אישית.
בואו ננסה לרגע לבנות את מדרג החיבור הרגשי של האדם הבוגר לעולם של חוויות רוחניות:
א. התניה
כן, גם המבוגר הוא אדם שיש לו לפעמים חולשות, ולכן אנחנו משתמשים בחיזוקים.
אם נצמיד לקיום מצווה חוויה טובה ונעימה, אף על פי שהחוויה לא תהיה קשורה באופן ישיר, המצווה תיתפס בעינינו כנעימה ומשמחת. דוגמאות בולטות לכך הן החוויות שאנו מייצרים בנוי מצווה וחיבוב מצווה בחגים.
גם תעודת יקיר העיר, כסף על מבחנים תורניים, הוקרה מהבעל או האישה, בונוס לעובד בסוף שנה, הן דוגמאות לכך.
הרי ברור שהמוטיבציה העיקרית שלנו לעשייה טובה לא נובעת מהדברים הללו, אבל הרבה יותר נעים לנו לעשות את העשייה הטובה אם הדברים הללו נמצאים ברקע.
ב. הבנת המשמעות
כמבוגרים, המשמעות מנתבת את חיינו בצורה חזקה, כך שאנו מסוגלים לעשות דברים גם אם כרגע הם לא כוס התה שלנו. מספיק שאנחנו יודעים שזה נכון וזה יביא תועלת בעתיד, ואנחנו מתגייסים לעשייה.
ג. פתיחת הלב לרגשות
בסוף העולם מונע מאהבה. מצוות אהבת השם היא לא עוד מצווה. היא מצווה המתלווה לכל המצוות האחרות.
נטילת לולב, הימנעות משעטנז, תפילין, צדקה, תפילה, כל אלו אמורות להיעשות מתוך אהבה.
וגם אם פועלים מתוך משמעות, אפשר לפתח שמחה במתנה שנתן לנו הקב"ה כאשר הוא לימד אותנו לפעול את כל הפעולות הללו. אופני פעולה שונים שנותנים לנשמה שלנו לחוש את הקשר עם מקורה.
ההכנה לנשמה
אז איך גורמים לילדים חיבור?
מייצרים להם תנאים נעימים למצוות – התניה.
מקיימים בבית מצוות מתוך תחושת משמעות ולא רק מסמנים v.
משתפים את הילדים באופן ספונטני באותם רגעים שהלב שלנו נפתח, כאשר פעלנו איזו פעולה של מצווה והרגשנו שהנשמה שלנו קשורה יותר עם מקור מוצאה.
ילדים הם חקיינים נהדרים כאמור. סביר להניח שהבשלות הרגשית שלהם לא ממש תכיל את הדברים. אבל זה ייכנס להם חזק חזק לנשמה. יום יבוא וגם הם יבשילו רגשית. וכאשר ההכנה הטובה של ההורים תפגוש הזדמנות, יש הסתברות גבוהה שהם יבנו חיבור לרוחניות שילווה אותם לחיים ארוכים בעזרת השם.
מי ייתן והיה לבבנו זה ליראה אותו כל הימים.
