מדברים יהדות | תורה היא ולימוד צריכה

אני עובדת בעבודה עם נשים שאינן חרדיות. השנה במיוחד, בשל המלחמה, מתחדדים הפערים ההשקפתיים בינינו. אני מרגישה שקשה לי להסביר את ערך לימוד התורה לנשים רחוקות שלא מבינות אותו. מה אני כן יכולה לומר להן?

מה באמת הערך של לימוד התורה הקדושה?
אני יודע שכולנו יודעים. אבל בואו ננסה לתרגל איך מסבירים את זה למישהו שפחות חי את זה כמונו.
לצורך כך, ככל הנראה צריך ללכת צעד אחד אחורה. אבל גם צעד כזה פעמים רבות אינו מספיק וצריך ללכת עוד צעד לאחור. עד איפה? עד שנגיע למכנה משותף, לאותה נקודה ששנינו מסכימים עליה בבירור. ולמה זה חשוב? כי משם אפשר להתקדם לדיון כזה שגם אם בן שיחנו לא יסכים איתנו, יש סיכוי טוב שלפחות הוא יבין את הצד שבדברינו ולא יסתכל עלינו כמו על חייזרים.

הביטו אל אברהם

אחד הדברים שעדיין מוסכמים יחסית ברמה גבוהה בחברה הישראלית, הוא עובדת יהדותנו וההשתייכות אליה. לצערנו, כל אחד מגדיר את היהדות אחרת וממילא גם את ההשתייכות אליה. אבל עצם ההבנה שאנחנו יהודים, הבנה שמשום מה התחדדה במידה משמעותית משמחת תורה השנה, והרצון שלנו להיות שייכים אליה הם מכנה משותף די יציב.
אפשר לשאול את בן שיחנו מה היא יהדות בשבילו, אבל פעמים רבות שאלה כזו נתפסת כמתנשאת. יותר פשוט לשתף אותו בהבנה שלנו מהי יהדות בשבילנו.
ומהי יהדות בשבילנו? בואו נביט אל אבא שלנו – אברהם, כמאמר הנביא "הביטו אל אברהם אביכם".
התורה מספרת שרגע לפני שהקב"ה הפך את סדום, הוא הרגיש כביכול צורך ליידע את אברהם אבינו בתוכנית. "והשם אמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה?" ולמה לא בעצם? מתי התחייב הקב"ה לאברהם אבינו ליידע אותו בכל התוכניות? הוא אכן לא התחייב, אבל הקב"ה בוחר להתנהג עם אברהם כמו שמתנהגים עם שותף.
ישנם דברים שגם אם הם לא מעוגנים בחוזה עם השותף, לא אתי לעשות אותם בלי ליידע אותו. ומדוע הקב"ה מתנהג עם אברהם כשותף? כי אברהם רוצה להיות שותף של הקב"ה! "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט".
דומה ששני דברים אנחנו יכולים ללמוד ממנו:
1. יש לעולם תוכנית.
2. אדם אחראי רוצה להיות חלק מהתוכנית הזו.
האם יש לנו דרך 'חילונית' להסביר מהי התוכנית של העולם? אין לי מושג.
אבל דומני שדיבורים על עולם מתוקן ועל סדרי חברה נכונים, מתיישבים על דעת מרבית בני האדם שסביבנו (לפחות היהודים הישראלים). או אם תרצו, אפשר לקרוא לזה בשפתו של אברהם אבינו "לעשות צדקה ומשפט".

הכוח היהודי

איך נצעד לקראת תיקון עולם אם כל אחד סבור שהוא זה שיודע בדיוק כיצד העולם המתוקן אמור להיראות?
כאן מגיע השלב הבא בתפיסה היהודית. זו לא רק ההבנה שיש לעולם תוכנית, אלא גם ההבנה שיש לנו דרך לדעת מהי התוכנית – לדעת מהי 'דרך השם', הדרך של זה שתכנן את התוכנית.
וכאן מגיע ההבדל בין אברהם אבינו לבינינו. אברהם אבינו בכל זאת היה תופעת טבע. בכל זאת נאמר עליו "אחד היה אברהם". הוא הרי ידע את התוכנית רק מתוך התבוננות מעמיקה שלו. הוא ידע להפוך את שתי כליותיו לשתי יועצות.
ואנחנו? אנחנו כבר צריכים הכוונה יותר ברורה כיצד להוביל את העולם לייעודו. אנחנו צריכים תורה.
משך אלפי שנים העם היהודי פורץ דרך בתיקון עולם ובסדרי חברה. מהיכן הוא שואב את הכוח לכך? מהתורה.
תובנות כאלו כמובן אינן נאמרות בלהט הדיון, אבל במהלך זמן, שלב ועוד שלב, יכולות אולי להיקלט.
אנחנו יהודים
להיות יהודים זה להבין שיש לעולם תוכנית
זה להבין שיש לנו דרך ברורה לדעת את התוכנית
ואז לקבל אחריות ולנסות לקדם את אותה תוכנית

להתקרב אליו

טוב, זו שפה לאנשים שעדיין אינם מחוברים. ומה לאנשים מחוברים?
זה כבר הרבה יותר פשוט.
התורה היא לא הדרך ליישם את התוכנית. התורה היא התוכנית בעצמה!
הרי מה היא המטרה שלשמה ברא הקב"ה את העולם? להיטיב. ומהי ההטבה הגדולה ביותר? שנזכה להתקרב אליו. ומה מקרב אליו יותר מלימוד התורה?
הרי התורה היא חלק מאיתנו, כפי שמלמד אותנו רבי יוחנן שראשי התיבות של המילה אנכי הן אנא נפשי כתבית יהבית. אני את נפשי כתבתי ונתתי לכם. ללמוד תורה זה להכיר את הקב"ה הכי עמוק שיש, והיכרות כידוע גורמת לקרבה גדולה מאוד. לימוד התורה אינו הדרך, הוא המטרה!