מוסיף והולך

תחושה של כיתת ילדים היוצאת משליטה כשהמורה עוזב לרגע. כך תיאר בפניי השבוע אחד החברים את ישיבת ראשי סיעות הקואליציה, שנתניהו פרש ממנה מטעמי ניגוד עניינים לאחר שעלו על הפרק הנושאים המשפטיים. שעה קלה אחריו עזב את החדר שר המשפטים לוין, מלא טרוניות, טענות ומענות נגד החברים, ובראשם שר האוצר סמוטריץ׳, שאינם מוכנים לתת לו אשראי להובלה מחודשת של הרפורמה המשפטית.

״לא ביקשתי לעסוק בזה תוך כדי המלחמה״, אמר לוין, ״בג״ץ דחק אותנו לפינה, וכשאתם לא מוכנים לתמוך בחקיקה שאני מציע אתם מותירים אותי ללא מענה מול בג״ץ״. לוין כיוון לפסיקת בג״ץ שמחייבת אותו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים ולמנות נשיא לביהמ״ש העליון, אך החרדים יכולים לאמץ את הטקסט מילה במילה, בסוגיית הגיוס. ושם אין מדובר בעיכוב של יומיים–שלושה אלא בסחבת של שנתיים, מיום הקמת הממשלה.

אם יש התפתחות השבוע הרי היא לשלילה. דחיקת הרמטכ״ל הרצי הלוי לקיר והרמזים העבים מלשכת שר הביטחון שמראים לו את הדלת החוצה מהקריה, יגרמו להתבצרות של הרצי הלוי סביב סוגיית הגיוס ולהבעת עמדה לעומתית לשר הביטחון כדי לזכות באהדה תקשורתית. ככה זה עם בכירי הליכוד, היודעים לבחור את מלחמותיהם בדרגים המקצועיים בטיימינג הגרוע ביותר לשותפים החרדים.

לראותם בלבד

במדינת תל אביב, רעש מהומה. במסדרון הארוך שמחלק בין שני אגפי בית המשפט בתל אביב עדיין מתרכזים עשרות אנשי תקשורת בכל פעם שנתניהו מופיע לעדותו, אך הבדל אחד בולט בין שבוע העדות הראשון לאלה שבאו אחריו: התקשורת הזרה – נעלמה. נתניהו, שמוביל את ישראל לתקופת זוהר דווקא מתקופת השפל הגדולה בתולדותיה, עדיין מרתק אליו התעניינות עולמית, אך המשפט על זוטי הדברים שעולים בו, חדל מלעניין. רק בישראל, מסתבר, מיתמר לו עשן מהסיגר, בלי אש תקשורתית אמיתית.

ההופעה נמשכת אך הרצף נקטע, והקיטוע הפך לעניין עקרוני כשלעצמו, למרות שאיש לא יודה בכך בקולו בסביבת ראש הממשלה. במשחק כיפופי הידיים שבין ראש הרשות המבצעת לרשות השופטת, נתניהו גמר אומר להימנע מהופעה מלאה לעדות, שלוש פעמים בשבוע, ובכך לאותת לציבור שגם על ספסל הנאשם המפתחות בידיו כראש ממשלה.

יריב מבית. שר המשפטים לוין

ההיעדרות היא המטרה. התירוצים, כתלמיד הבורח מבית הספר, מתחלפים מדי שבוע. פעם ביקור של נשיא מדינה ששמו לא היה ידוע לאיש עד לפני דקה, פעם קפיצה לחרמון הסורי, ובשבוע הקרוב אולי נרות החנוכה הם שימנעו הדלקה מלאה של נורות הפלורסנט באולם בית המשפט. הסיבה השבועית הפכה לחלק בלתי נפרד מהמופע. עדות נתניהו שבועית ללא היעדרות היא שוות ערך לסופגנייה נטולת ריבה.

״יש שופטים בירושלים״, אמר בשעתו ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, במשפט שהוצא מהקשרו. במקור אמר זאת ראש הממשלה הראשון (מהימין) על השופטים שהכשירו את ההתיישבות היהודית בהתנחלות החלוצית, אלוני מורה, אך התקשורת במרוצת השנים הפכה את שלוש המילים לסוג של קבלת הדין – מימין. שלושת השופטים הירושלמים יושבים כיום בתל אביב ומנהלים את משפט נתניהו, תחת מלחמה.

עם הפסקות פה ושם, שנתמכות בפתקים, שאף הם מעוררים זיכרונות ילדות מתוקים של הברזה מהכיתה, נכנסנו לשבוע הדיונים השלישי בעדותו של ראש הממשלה, מה שמאפשר לעשות סיכום ביניים של עדותו הפתוחה.

עדות ראשית שמובילה ההגנה, אחרי שהפרקליטות סיימה להעלות את העדים מטעמה, היא סוג של הדלקת נרות חנוכה המאפשרת לפרקליטי התביעה ״לראותם בלבד״. אחרי שהתרגלו להוביל את העדויות מטעמם בחקירה ראשית, מתהפכים הצדדים עם עליית עדי ההגנה, ועורכי הדין מטעם התביעה יכולים רק לשבת ולהתבונן, עד שיגיע שלב החקירה הנגדית מטעמם, איך הסנגור מוביל את העד יד ביד על הדוכן, כמו מורה לטעמים שנעמד צמוד מדי לנער בר המצווה הקורא את הפרשה בטעמיה.

רגעי נחת

אפרופו ההשוואה האובססיבית משהו לחג האורים: נתניהו, ובזאת יודו גם מתנגדיו, מוסיף והולך בעדותו הראשית. לא רק במישור המדיני אלא גם בזירה המשפטית ביבי נראה כמי שנמצא באלמנט שלו בתקופה האחרונה.

בקרב על דעת הקהל זוהי פשוט לא אותה ליגה. ההתעקשות להיצמד לכללי האולם ולכנות את נתניהו ״הנאשם מספר 1״, מקטינה בעיקר את המקניטה. הפרקליטה הרשלנית וחסרת המודעות ליאת בן ארי כמו מכתירה במו פיה את ביבי לכוכב מס׳ 1 באולם.

נתניהו מנצל זאת עד תום, ולמתבוננים מהצד הוא נראה כאותו שחקן־על שמרים מהקרן ורץ לרחבה להבקיע בנגיחה.

חקירה ראשית של ההגנה היא מחצית משחק, שמתקיימת במגרש הבית של הנאשם. כשנתניהו מסביר איך מתוך שלוש מאות וחמש עשרה כתבות אוהדות ב׳וואלה׳ שסווגו בכתב האישום כחלק ממתת השוחד, הוא נחקר במשטרה רק על תשע, ומתעקש בהמשך לרסק את רכיב ״המודעות״ ולרוקן מתוכן פלילי עוד עשרות רבות של כתבות שלגביהן לא הוחלפה איתו מילה או שאין בהן נימת אהדה, התובעת ליאת בן ארי נראית כמי שנחשפת לפרטי כתב האישום בפעם הראשונה.

״אני צריכה זמן כדי לקרוא את כתב האישום בנחת״, אמרה התובעת ליאת בן ארי כשהותקלה ונשאלה: היכן השוחד? ״תצטרכי לתת גם להגנה זמן בנחת״, הגיב השופט שחם וסיפק לנתניהו מידה מסוימת של נחת רגעית, כהפוגה.

זה לא רק ביבי. נתניהו לא העלה בדעתו שיגיע למעמד כעד, אך זוהי בעיקר התביעה, שהייתה בטוחה שביבי בשלב הזה כבר יחתום על עסקה שתחסוך מהם לעמוד מאחורי סעיפי כתב התביעה.

התנהלות הפרקליטות בתיק מעידה יותר משלוש מאות סעיפים: במרץ 2018 הוחתמו מקורבי נתניהו על עסקאות עדי מדינה ובפרקליטות האמינו שהעסקה הבאה תיחתם עם ביבי, שיירתע. ביבי המשיך להילחם ולחקירתו האחרונה במשטרה בסוף 2018 הגיע חדור רוח קרב.

כתב האישום הוגש בפברואר 2020, כשנתניהו שהה בוושינגטון. הייתי אז לצידו ברגע שבו יצא נתניהו מהבלייר האוס בדרך להשקת ׳עסקת המאה׳ בבית הלבן, טרי ורענן כמי שזכה במשפט ולא הועמד לפני רגע לדין.

במקום להישאל על הפגישה הקרובה עם טראמפ, נחקר ביבי על ידי העיתונאים בנוגע להגשת כתב האישום – בו ביום בישראל ובשעת לילה מאוחרת בוושינגטון – על ידי מזכירו לשעבר, היועמ״ש דאז אביחי מנדלבליט. ״זה קשקוש. נרסק אותם במשפט״, הפטיר אז נתניהו, אך גם הוא לא האמין שיגיע למעמד ויצטרך לעמוד בדיבורו.

בדרך חזור מוושינגטון לירושלים עצרנו לגיחה במוסקבה הקפואה, ובשעות ארוכות של תעופה התאפשר לעבור על כתב האישום בעיון. החורים השחורים ניכרו כבר מקריאה ראשונה. במקום ״סיקור אוהד״, הומצאה בכתב האישום ההגדרה המוזרה: ״היענות חריגה״. ישות כלאיים משפטית באה לעולם: ״נתניהו ובני משפחתו״. לקורא המורגל בטקסטים משפטיים זו נראתה במקרה הטוב טיוטה בוסרית שאינה ראויה להגשה. אפילו הנספח שכלל 315 דוגמאות להוכחת ״היענות חריגה״ ושהוגש בשלב מאוחר יותר, הוכן גם הוא בחופזה ובטיימינג בעייתי לא פחות – סמוך לבחירות.

הא בהא תליא. האובססיה לרוץ ולהגיש כתב אישום שאינו מבושל דיו בירושלים, רגע לפני שביבי נכנס לפגישה עם הנשיא בוושינגטון, משרתת כיום את נתניהו על דוכן העדים. התופרים – נתפרים.

הכוכב היחיד במשחק הירושלמי שהועבר למגרש בתל אביב נותן את הופעת חייו, אך חגיגת הניצחון המוחלט (במשפט) – מוקדמת. במחצית השנייה, כשהתובעת היא זו שתתייצב לחקירה נגדית, נתניהו יידחק וייאלץ לעבור מהתקפה להגנה.

הצגת חנוכה

לכל הצגת חנוכה על הבמה יש מאחורי הקלעים שלה. בסביבתו של נתניהו, וחלילה לא בפומבי, יש מי שלוחש על אוזנו החל מהיום הראשון לעדות כי עודף ביטחון משפטי, כמו ניצחון צבאי גדול מדי, הוא סוג של חיסרון. ניתן לומר כי במקום אחד ויחיד הווינריות שמשדר ראש הממשלה בתקופה האחרונה עלולה להיות בעוכריו.

איווט ליברמן, שזוכה בשעתו ממרבית סעיפי האישום אחרי ייצוג מבריק של עו״ד יעקב וינרוט, סיפר לי לאחר מכן איך הפרקליט החרדי הבני ברקי למוד הניסיון ידע לאפס את הקליינטים. לנתק אותם מהעולמות העליונים של ניהול המדינה שבהם עסקו ביום יום. לגרום להם להבין שמול השופטים עליהם לנהוג כאחד האדם ולשדר, לכל הפחות למראית עין מולם – באולמם, את התחושה שאינם מגיעים בהרגשת עליונות אלא בתחושת צניעות.

הנאשם מתייצב באולם בפוזה של ראש ממשלה הקובע את מועדי וסדרי הדין. נתניהו בעדותו, השבוע

ספק אם וינרוט המנוח היה מאפשר להכניס לנתניהו פתקים מקופלים ובכך לגרום לשופטים לחוש שוב ושוב, שהנאשם מנהל את ההצגה, באולם המשפט שלהם. סביר גם שוינרוט לא היה מאפשר לקליינט, נכבד ככל שיהיה, לפתוח את העדות הראשית בסוג של נאום לאומה ולהתמיד באזכור מפורש או אגבי של מעמדו כראש ממשלה בכל אחד מימי העדות. רק חסר היה שביבי יפתח את עדותו היומית – כפרפרזה למשפט המפתח הנדוש של נאומיו ״אזרחי ישראל״ – עם צמד המילים: שופטי ישראל.

הפתקאות עוד ישרתו את נתניהו בחקירה הנגדית ויאפשרו לו לקחת נשימה עמוקה מפעם לפעם, תחת מתקפה, אך דומה שגם ביבי עצמו, כמי שיודע לזהות את הלך הרוח בקרב קהל המאזינים, זיהה את תחושת אי הנוחות שהוא מעורר בשופטים החשים בסוג של התנשאות מצידו, ולכן הציע להם בג׳נטלמניות לחלוק עימם בדלתיים סגורות את המידע החסוי, בניסיון להפיס את דעתם.

בדבר אחד אין ספק: המעיד אינו מציג. גם ללא הרעיה השוהה מאז תחילת העדות בביקור אצל הבן יקיר בפלורידה, בסוג של ניקוי ראש שמאפשר לבן הזוג להתכונן לעדות בבית ריק מאישה וילד/ים, נתניהו מביא לאולם את התחושות האותנטיות מהבית. במסר שהוא חוזר ושוזר בדבריו על היעדר ההנאה בתפקידו כראש ממשלה ועל כובד המשימה, משקף ביבי נאמנה את הנרטיב בחוויה האישית הפנימית שלו. את התחושות האלה מביא נתניהו לאולם פעמיים (במקום שלוש) בשבוע, בעצימות הגבוהה ביותר, ובכושר רטורי שאין שני לו.

במשפט הציבור, ובעיקר ב״משפט הבייס״, ביבי עובר את שלב העדות הראשית ומצליח להעביר את המסר במלואו. אבל המטרות במשפט פלילי ישראלי הן אך ורק השופטים היושבים בדין. אין ערך להשפעה על שאר ״אזרחי ישראל״, ואפילו לא על מושבעים אזרחיים, כמו במשפט האמריקאי.

באנלוגיה למשחק הפוליטי ניתן להשוות זאת להבדל שבין בחירות כלליות לבין התמודדות בגוף בוחר ממוקד, כמו בבחירות לרבנות הראשית. גם שם כזכור ניצח לפני כמה שבועות המועמד שהשקיע נכון, ולא בדעת הקהל אלא בקרב חברי הגוף הבוחר. אם היעד של ביבי הוא זיכוי בתיק ולא נסיקה בסקרים, עיניו אמורות להיות מופנות אך ורק לשלושת השופטים, ללא טריקים ובלי פתקים.

ביבי נראה גם כאן כמי שבא ללהטט. רגע אחד הוא פונה לשופטים היושבים באולם שיאמרו את דברם בפסק הדין. במשנהו – לשופטי העם שיביעו את דעתם בסקרים הקרובים. המשפט הפלילי יוכרע רק בעוד כמה שנים, משפט הסקרים מוכרע כאן ועכשיו, כמעט מדי שבוע, ולפיכך בעיני הנאשם מס׳ 1 – חשיבותו אינה פחותה.

עו״ד יותר טוב

האם עו״ד וינרוט המנוח, ב״סולם יעקב״ שהציב ללקוחותיו, היה מאפשר לנתניהו ללכת עד הסוף עם האמת שלו או שהיה ״ממשמע״ אותו, כפי שהגדיר איווט בשעתו? בשביל להשיב יש לצלול לחומר המשפטי בתיק, וזאת יכולים לעשות רק עורכי הדין המייצגים ששנתם נדדה ושחודשים ארוכים למדו את התיק, לילות כימים.

עו״ד עמית חדד, שמלווה את נתניהו עוד מימיו כעורך דין במשרד יעקב וינרוט המנוח, לא היה אמור לייצג את נתניהו בתיק 4,000, שם החליף נתניהו מאז פטירתו של וינרוט שורה של עורכי דין מהמעלה הראשונה בעולם הפלילים.

ראשון היועצים אחרי פטירת וינרוט היה עו״ד מיכה פטמן, פליליסט ידוע שגם הוא ליווה בשעתו את איווט. אחריו הגיע תורו של עו״ד יוסי אשכנזי, שותף מנהל של מחלקת הליטיגציה במשרד עורכי הדין הגדול בישראל, הרצוג פוקס נאמן. האחרון בשרשרת, ומי שהשקיע את העבודה החשובה ביותר בתיק 4000, היה עורך הדין הפלילי בועז בן צור, גם הוא שותף עבר של וינרוט שהפך לסוליסט היודע לקחת ולפרק תיקים מורכבים במיוחד.

המכנה המשותף לכל עורכי הדין, שעליהם אפשר לומר כי הם שהחליפו את הלקוח כמו גרביים ולא להפך, הוא המחנה הפוליטי המשותף שממנו באו. כשנתניהו פנה לאחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל בבקשת ייצוג, התקיימה בקומתו הגבוהה של מגדל תל אביבי ישיבת שותפים סוערת לתוך הלילה, שבסיומה הוכרע כי התועלת היוקרתית בייצוגו של ראש ממשלה מכהן עולה על הנזק הציבורי בייצוג האיש נתניהו, על כל המשמעות שתהיה לכך בתוך המחנה שאליו משתייכים עורכי הדין.

המשקל הסגולי הזה, שאיזן בין היוקרה שבייצוג ראש ממשלה מכהן לבין הנזק שבייצוג נתניהו כפרסונה נון גרטה במדינת תל אביב, היה נכון עד לפרוץ הרפורמה המשפטית. מאז באה הרפורמה לחיינו, הפך ייצוגו של ראש הממשלה מנכס לנטל עבור רוב ככל עורכי הדין הפליליסטים המובילים במדינה. עו״ד בן צור שסרק עם צוותו כל מסמך ומילה בתיק 4000, עזב את התיק בגלל מה שהגדיר כנסיבות אישיות, אך נתניהו בטוח עד היום שהאישי והציבורי במקרה הזה חד הם.

ביבי נותר בדד, עם עו״ד חדד, שלא ניהל את תיק 4000 עד לישורת האחרונה והתמקד בעיקר בתיק 1000, שבו עו״ד בן צור היה מנוע מלייצג, בגלל ייצוג מוקדם של הדס קליין, בסוג של חד גדיא בתרי זוזי.

כמי שצריך לגלגל את כל הכדורים באוויר, מנהל חדד את התיקים בלוליינות. הבייס מרוצה מהפייט שנותן עורך הדין חד הלשון, אך נתניהו בבירור העדיף מלכתחילה להפריד בין התיקים ולהפקיד את תיק 4000 בידי פרקליטים חלופיים.

מעורך הדין יוסי אשכנזי שייצג את ביבי בשימוע שמעתי בשעתו, ספק כהערכה ספק כתקווה, שמשפט נתניהו יהפוך ל״משפט דרייפוס״. רק שעד כה, עם התפטרותם הסדרתית של עורכי הדין בתיק, טרם נמצא לביבי מעין ׳אמיל זולא׳ ישראלי שיאמין בחפותו ויסכים לייצגו ברציפות, בנחישות ובהתמדה, מרגע הבדיקה ועד לשלב הפסיקה. ביבי מגלם את הנאשם, הסנגור, האסטרטג והמעיד – באיש אחד.

עמית חדד בנסיבות, עושה עבודה ממש לא רעה, אבל וינרוט הוא לא. לטוב או לרע? ימים יגידו, ובעיקר השופטים – הם שידברו ויעידו, אם ההתעקשות של ביבי להגיע לאולם ולהתייצב מדי יום בפוזה של ראש־ממשלה ולא כנאשם, אכן שמה אותו במקום עו״ד יותר טוב.