מילים של מעלה

 אור גדול מהרבי ר' זושא

ביום שישי הקרוב, ב' בשבט, יחול היארצייט של הצדיק הקדוש הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע. הצדיק הטוב והמתוק שמצד אחד היו מדרגותיו הרוחניות פלאיות וכבירות, ובמקביל הייתה בו ענווה כה מופלגת והוא באמת ראה את עצמו כאחרון היהודים הפשוטים שמלאים עוון ומוטל עליהם תדיר לשוב בתשובה. עוד היה הרבי ר' זושא אביהם של אלמנות, יתומים ונצרכים, בעיקר אלו שהתרחקו מאביהם שבשמיים בשל עניות או עניות בדעת והוא הטיל את עוּלם על כתפיו, קירב אותם ודאג להם ברחימאות.

זו הזדמנות עבורי לספר לקוראיי סיפור נאה ותובנה מרתקת ששמעתי לפני עשור ומחצה מכ"ק האדמו"ר מטאלנא שליט"א, כשהצטרפתי אליו ואל קהל עדתו למסע לקברי צדיקים באוקראינה. במרכז המסע הייתה תפילה על ציון קודשו של הרה"ק רבי דוד'ל מטאלנא בי' באייר, ספירת 'נצח שבנצח', יום ההילולה.

במסע נערכו כמה וכמה התוועדויות של תורה וחסידות, שבהם סיפר הרבי סיפורי קודש ודן עם המשתתפים בלקחים טובים שניתן ליטול מהם. בתוך כדי הדברים סיפר שיש באוצרו כיפה של הרבי ר' זושא. ירושה היא לו מאבותיו שהלא הרה"ק רבי ישראל אברהם, בנו של הרבי ר' זושא, היה חתנו של רבי דוד מטאלנא.

"לפני כמה שנים", סיפר הרבי, "ביקר בביתי כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א שביקש לראות מקרוב את החפצא דקדושה, כיפה של הרבי ר' זושא". במקהלות חסידים מייחסים הלא חשיבות סגולית רבה לבגד שלבש צדיק קדמון. הרבי מטאלנא הוציא את הכיפה מבית גנזיו והגישה לרבי מבעלזא שבחנה ושאל עליה כזאת וכהנה, האם ידוע מאיזו תקופת חיים של הרבי ר' זושא הכיפה הזו ועוד פרטים מתולדותיו של סבא קדישא זה.

בהמשך פנה הרבי מטאלנא אל הרבי מבעלזא והציע לו במידה של טוב עין: "שמא יחפוץ הבעלזער רוב לחבוש לכמה דקות את הכיפה של הרבי ר' זושא?"

"אני?! את הכיפה של הרבי ר' זושא?!" הרבי מבעלזא הגיב בתימהון רבתי איך עולה על הדעת בכלל שהוא יעז לחבוש לראשו את הכיפה של אותו צדיק.

"תקופת זמן לאחר מכן", המשיך הרבי מטאלנא וסיפר לנו, "ביקר בביתי הרבי מרחמסטריווקא זצ"ל (הרה"ק רבי ישראל מרדכי, אביו של הרבי הנוכחי מרחמסטריווקא)". אף הוא ביקש לראות מקרוב פריט לבוש כה מקודש, התבונן ארוכות בכיפה, שאל את ששאל והקשיב להשתלשלות ירושת הקודש. גם אליו פנה הרבי מטאלנא ושאל אם יחפוץ לחבוש את הכיפה המקודשת לאי אלו דקות.

"בוודאי", השיב הרבי מרחמסטריווקא בקורת רוח. "כל דבר שיכול לעורר יראת שמיים צריך להשתדל ולנסות".

שני צדיקים שרגשו למול חפץ קודש וכל אחד ביטא בסגנון אחר את ההתבטלות לצדיקי קמאי.

אוצר העובדות המתוקות על הרבי ר' זושא גדוש בסיפורי השכל, הפוך בה והפוך בה דכולא בה.

הייתה תקופה שבה גידל הרבי ר' זושא יתום בתוך ביתו. היה זה יתום 'עגול', אין לו אב ואם. הוא התהלך בחוצות אניפולי וסביב לה יחף ורעב. הרבי ר' זושא אסף אותו לביתו, האכילו והשקהו והתמסר אליו, הגן עליו כשתושבי העיר כעסו בשל הנזקים שעשה בחצרותיהם ובביתם ולעגלות ולסוסים. בכל יום מחדש ניסה ללמוד עימו, שכנעו להקשיב לפסוק חומש, אך הוא התמרד וברח. וחוזר חלילה.

יום אחד לקחו הרבי ר' זושא על כתפיו, יצא עימו החוצה אל הרחוב ונם לו:

"זהו, אנו הולכים אל הכומר והוא יטביל אותך לנצרות. הלא אין לך הורים ובני משפחה, שם יאמצו אותך ויהיה לך טוב".

רקע הילד היתום ברגליו על כתפיו של הרבי ר' זושא, דילג מעליו וברח צועק: "אני לא צריך אותך יותר. אלך לי בחזרה אל הרחוב, לרעוב ולהתגלגל, אבל את השם האלוקים אני לא אעזוב".

או אז קראו הרבי ר' זושא, לקחו בחזרה אל חיקו, הרים את עיניו אל בורא כל העולמים ונם בשמחה רבה:

"ראה נא, ראה השם יתברך, ילד יתום ועזוב ואין לו בעולם רק אותי שאני מחיה אותו, אך ברגע ששמע שאני מבקש להעבירו לאלוהים אחרים חלילה, ברח ממני. טוב לו הסבל והמחסור איתך, מחיים טובים ושבעים בלעדיך!"

עבור הרבי ר' זושא הייתה זו מליצת זכות כלפי שמיא, ולנו הסיפור הזה ממש נכס. שימו לב לכל מי שמתמודד עם מאורעות החיים, גם כאלו שההתמודדות שלהם רוחנית, הם בעצמם נחלשים או צאצאיהם, חלילה. על הכל מוכנים לוותר. יעלו הרים ירדו תהומות, אך לא על ק-ל חי. תנסו להציע להם כסף וזהב או שאר דברים טובים של העולם הזה בתמורה לכך שיעברו צד למקום שבו מאמינים במשהו שאינו אלוקים חיים, התגובה תאמר הכל. כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ.

הרבי ר' זושא, שעל סיפורי תמימותו ואהבתו את הבורא ואת ברואיו גדלנו כולנו, הרבי ר' זושא שליראת השמיים המופלגת שלו יצאו מוניטין ושנים רבות אחריו היו אבות ואימהות מברכים את ילדיהם: "הלוואי שתהיו בעלי יראה כהרבי ר' זושא".

כותבי הדורות מספרים שפעם צם הרבי ר' זושא שלושה ימים רצופים ככפרה על שלא כיוון מספיק בברכת 'המוציא' אחת, הרגיש שיותר ממה שכיוון בה לכבוד בוראו, כיוון בברכה לשבור את רעבונו. המכשול לא נתן לו מנוח ובהשגותיו הגבוהות קיבל על עצמו תענית ארוכה.

וכך היה אומר הרבי ר' זושא וממליץ עלינו, יהודים שבכל דור ודור: "מעולם לא ראיתי מלאך שנברא מחטאים של יהודים והוא שלם. מלאכי החטאים הם תמיד חסרי ידיים ורגליים ועיניים, שרוטים ושבורים בכל גופם. כי יהודי אף פעם אינו עובר עבירה בשלמות. תמיד נוקף אותו ליבו ומצפונו על שהוא עושה להפך מרצון השם. מלאכים שלמים בגופם נבראו ממצוות שכולן לשם שמיים, חטאים, כאמור, הם לא באמת מושלמים".

ב' בשבט, יום מסוגל להתקשר אל אותו צדיק אשר למרות מאתיים עשרים וחמש השנים שחלפו מהסתלקותו, לא נס לחו ודמותו מאירה לנו בכמה אנפין.

מילה בסלע

משהשכים קום הרבי ר' זושא בכל בוקר היה פונה אל החלון ואומר: "גוּט מָארְגְן (בוקר טוב) השם יתברך, בוקר טוב לכל היהודים באשר הם. הלוואי, ריבונו של עולם, שתהיה לך היום נחת רוח מבניך רחומיך ולהם יהיו ישועות ושפע טוב הבאים מאוצרך הטוב".