מי ראוי לתת תעודת כשרות?

לפני שבאים לבקר את 'מונופול הכשרות' ודורשים מהרבנות לפתוח את שעריה לרווחה, חשוב להבין את מורכבות הנושא

בשנים האחרונות אנו שומעים לא מעט קולות בחברה הישראלית שקוראים לשבור את 'מונופול הכשרות' של הרבנות הראשית. כעת, נראה שאותם גורמים מצאו אוזניים קשובות בממשלה החדשה, שמבקשת להעביר רפורמה שתיתן לגופים פרטיים להעניק תעודות כשרות.

מי ראוי להעניק תעודת כשרות? אולי בעצם כל אחד יכול לתת תעודת כשרות מדין "עד אחד נאמן באיסורים"? זו הרי הסיבה ההלכתית שניתן לאכול בביתו הפרטי של כל אחד כאשר הוא אומר לי שהמזון כשר – האם אפשר באותה מידה לאכול גם במסעדה כאשר בעל הבית אומר שהמזון כשר? מה מסתתר מאחורי אותו מסמך המכונה: "תעודת הכשרות"?

הבה נדמה את הדבר לרישיון בנייה. האם קבלן מוסמך שבנה כבר מספר רב של בניינים רשאי להנפיק רישיון בנייה? הרי ברור הדבר שנדרש אישור מהנדס לתחומי ההנדסה, ואישור אדריכל לתחומים שהוא אמון עליהם ועוד שורה של אישורים שעל פיהם רשאי הקבלן לבנות את הבית.

אפשר גם לדמות את נושא כשרות המזון להליך רפואי; האם רופא פנימי שהינו מומחה עולמי בתחומו רשאי לתת תרופות למחלות עיניים, או רופא אורתופד שהינו מנהל מחלקה בבית חולים גדול יכול לתת תרופות למחלות לב?ברור לכולנו שלא.

כשרות המזון כוללת בתוכה נושאים רבים; כשרות חומרי הגלם ומוצרי הבסיס, ניקיון מחרקים, הפרדה בין בשר לחלב, נהלי עבודה בבישול ואפייה ועוד. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת נדרשת בקיאות ומומחיות רבה יותר. אמנם בכך לא די; מאחר שלא כל עובדי המטבחים בקיאים בנושא, וגם כאלו שהם בקיאים עלולים ליפול בעצת יצרם ולקלקל את הכשרות בגלל אינטרסים כספיים, נדרש פיקוח של משגיח בקי ומומחה כדי לא להכשיל את הסועדים.

ישנם הבדלי פסיקה ומנהגים בין הפוסקים השונים בתחום כשרות המזון, כמו גם בנושאים הלכתיים אחרים. ברור שיש בסיס מערכתי להנפקת תעודת כשרות המבוסס על פסיקת ההלכה, אך יש רבנים ופוסקים הבוחרים להחמיר בנושאים מסוימים – אם בגלל שזו דעתם ההלכתית, ואם כדי לעשות גדר וסייג למנוע תקלות; ואילו אחרים בוחרים להנפיק תעודת כשרות גם ללא אותן חומרות ופסיקות הלכתיות שונות, מתוך הבנה שזה מה שמתאים לבני עירם ומה שעשוי לקרב אותם לשולחן הכשר.

בימינו ברוך השם אכשר דרא וזכינו שלצד תעודת הכשרות של רבני הערים ישנם גופי כשרות שמהדרים את השולחן הטהור בדקדוקי ההלכה שיתאימו לדרישות רוב פוסקי ההלכה וראוי הדבר לבני תורה וחרדים לדבר השם.

כשרות המזון בימינו זו מומחיות מקצועית הדורשת ידע רב בתחומים שונים. במקביל היא דורשת הבנה מערכתית, בבחינת: "הכר את הלקוח", ובמיוחד את הלקוח שאינו מבין בתחום המקצועי והוא סומך על רב העיר שיעשה בשבילו את הטוב ביותר. זוהי האחריות המוטלת עליו.

לפני כמה עשרות שנים, כאשר התחילה תנועת התשובה להתפתח, נכנסו רבני ומובילי תנועת התשובה לגדולי ישראל ובפיהם שאלה: יש אנשים שמוכנים להתקרב ולקיים מצווה כלשהי, על איזו מצווה להמליץ להם: תפילין – כדי שלא יהיו "קרקפתא דלא מנח תפילין", או שמירת שבת, החמורה יותר? להפתעתם, גדולי ישראל ענו תשובה אחרת: 'כשרות המזון'. לשאלה האם זה יותר חשוב משמירת שבת או הנחת תפילין הם נענו שללא מזון כשר לא ניתן לקיים שום מצווה; המזון שאינו כשר משפיע על הנשמה ועל השכל, ולכן הבסיס לכל דבר הוא כשרות המזון.

בימים אלו של חודש אלול, חובה עלינו להתחזק בשמירת מסורת ישראל בהקפדה על כשרות המזון ובהקפדה על כבודם של רבני וגדולי ישראל. נרבה את כבוד התורה ולומדיה וזה יביא אותנו לכבד איש את רעהו ואיש לרעהו יאמר חזק.

• הכותב הוא רב המכון לרפואה משפטית וראש מכון רפואה והלכה בקופ"ח מאוחדת