מכתבים למערכת

לשנות קונספט

ביום חמישי הוא מתקשר. העורך.

רוצים לשנות קונספט לכבוד פורים, הוא אומר. תחשוב על משהו – ותעדכן.

האמת, קצת מוזר היה הטלפון הזה.

הרציונל שעומד מאחורי היוזמה הזו, "לשנות קונספט", אומר שמשהו לא תקין. הציבור עצוב, צריך לשמח אותו. ואיך תשמח אותו? איך תביא חיוך לאותו ציבור דווי, רווי תלאות, טרוד בפרנסה ובגידול הילדים, במשכנתאות ובנזילות מהגג, בהפגנות ובפקקים? איך, איך למען השם תביא לו ישועה?

תבקש מברייטקופף ש"ישנה קונספט", זה כבר יעבוד. אחרי שנים של טורים בינוניים, של קטטות יזומות עם השכנים כדי לגרור תשומת לב, של תאוריות שלא מחזיקות מים, הגיע הזמן לשנות קונספט.

הוא רק ישנה קונספט, וכל הבעיות ייפתרו. הקונספט הוא-הוא הבעיה. רק ישתנה קצת, והשמחה תפרוץ עד לב השמים. איך לא חשבתי על זה עד היום.

בכלל, אין דבר עצוב יותר משמחה מעושה. משמחה שאין לה יסודות יציבים.

קחו את בחורי הישיבות ביום השני של פורים. פורים דמוקפים. הם כבר אחרי שלושה סיבובים של שתייה. בקושי מצליחים לסחוב את עצמם על הרגליים. עוד מעט היום הזה נגמר, והם רק רוצים לזרוק את עצמם על מיטה, אבל אין ברירה. חייבים לחזור עם חבילות לת"תניק הכעוס.

אז הם מידרדרים מהאוטו למדרגות, ומהמדרגות לאוטו בברכיים כושלות, בקול צרוד וברוח שפלה.

כשהם נכנסים בשערי דירתו רחבת הידיים של הנגיד הם שואפים אוויר מלוא ריאותיהם, ובקול שמבקש להסתיר את כל מה שהם מרגישים הם שרים את ה'אוי אוי אוי אאווויי אווויייי' המפורסם.

מול מראה שכזה שום לב לא יכול להישאר אבן. חבורה של הושענות חבוטות, שמתנדנדות בערפול חושים, אבל האמת היא שאת הנגיד שמקבל את פניהם זה לא מעניין. הוא רוצה שיהיה לו שמח עכשיו. הוא בעניין של "לשנות קונספט". הוא הולך להוציא את הצ'ק והוא רוצה שישירו לו וירקדו לו וישמחו אותו ואת בני משפחתו.

וכך מתרחש לו מפגש בלתי אפשרי בין בני-עשרה שרק רוצים לראות מיטה לכמה ימים ולהפיג את האלכוהול, לבין נגידים שמנמנים שרוצים שירה עד לב השמים. את התוצאה מכיר כל ירושלמי, והיא עצובה מאין כמותה.

אבל בדיוק כמו אותם בחורים יקרים שמנסים בכוח לעשות עוד סיבוב ושותים בפעם הרביעית ומשאירים ד"ש של קיא, מלמולים והברות לא ברורות בכל מקום שאליו הם מגיעים עד שהם מתמוטטים באיזו קרן זווית, כך הסיכויים של ה'שינוי קונספט' המדובר להצליח.

ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר, אז נשנה קונספט.

מה לא עושים בשביל פרנסה.

והפעם נחליף צדדים ונשלח מכתב למערכת.

שלושה כותבי מכתבים הם: האברך, החרד"ק, המפרגן בהגזמה ואיש העובדות.

כעת ניתן בהם סימנים.

האברך

לכבוד

מערכת עיתון משפחה

לידי הכתב שמעון ברייטעקאעופף

באמצעות הפקסימיליה שמספרה 077202055

שלום וברכה,

רק רוצה לציין בפתח המכתב שזה נועד לעיניך בלבד, וח"ו לא לפרסום. אם בכל זאת אתה מחליט לפרסם, למחוק מייד את השם שלי או את זה שביקשתי למחוק את השם שלי.

אם אתם רוצים לפרסם תכתבו למטה משה כהן. בעצם, עדיף שלא.

תכתבו: מ.כ. ובשום אופן לא לכתוב מירושלים. אפשר לכתוב אולי אשדוד, או מזכרת בתיה. אבל לא ירושלים. אל תתחכמו. לא גבעת זאב ולא מודיעין עילית. הם ישר יבינו מי זה.

טוב, אסור לסמוך על עיתונאים, ואני לא יודע מה השווער שלי יעשה לעצמו אם יגלה שאני מכלה את זמני בכתיבת מכתבים למערכת, אבל זו הייתה רק ההקדמה.

בוא נגיע למעיישה.

זו פעם ראשונה שאני כותב מכתב לעיתון. לא רק כותב מכתב, כמעט פעם ראשונה שאני קורא את העיתון שלכם בכלל. אני לומד בכוילל, וברוך ה' אין לי שנייה אחת לקרוא עיתונים, בטח לא כאלה שרוח חכמים לא נוחה מהם. לא מבין אנשים שיש להם זמן לכל השטויות האלה.

אבל לצערי התגלגל לידי עיתון שלכם הבוקר. אתם למדתם פעם בישיבות, אתם יודעים מה זה. אתם מכירים את היצר הרע. בהתחלה הוא אומר לכם להרים, אולי יש בזה דברי תורה הטעונים גניזה, אחרי שאתה רואה שזה עיתון מפוקפק היצר הרע דוחק בך להציץ, ואחר כך אני מוצא את עצמי יושב וקורא, רח"ל.

הגמרא בשבת כבר אומרת: "כך היא אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ומחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד". רחמנא ליצלן.

אבל פטור בלא כלום אי אפשר.

אני רק רוצה לשאול: מי שמך?

אתה גדולי ישראל? מאיפה יש לך את החוצפה להביע דעה בכל מיני נושאים?

מה אגיד לך, נס גלוי שאכשר דרא והציבור בורח ממכם.

לא רוצים את הסחורה הזאת. היום הציבור רוצה רק סולת נקייה. פך שמן טהור.

בשבילך אני אומר, תעזוב את השטויות, תחזור לכולל. תאמין לי, לכתוב מכתבים למערכת הרבה יותר כיף מלכתוב שטויות בעיתון.

מניסיון.

החרד"ק

היי שמעון,

תודה לק-ל, אני לא קורא את העיתון שלכם. יש בישראל תקשורת חופשית, בניגוד לתקשורת מטעם.

אם הייתי רוצה משטרת מחשבות, הייתי בוחר לגור בצפון קוריאה. אנחנו יודעים מצוין שהכל מוכתב לכם על ידי העסקנים, ואתה יודע בדיוק למי אני מתכוון. הציבור קלט אתכם כבר מזמן.

הציבור רוצה היום תקשורת חופשית.

למה אני כותב לך?

אני חבר בקבוצה הכי משפיעה בוואטסאפ. מישהו הביא שם צילום מהמאמר שכתבת. אתה פשוט עושה צחוק מעצמך. רואים שאתה קנוי. אנחנו, בניגוד לחבורת הקוראים הבורים שלך, יודעים לזהות זיוף מרחוק. לא רק אני, כל 112 החברים בקבוצה חשבו ככה.

זה לא סתם חבר'ה. כולם שם בהייטק. מה זה כולם? יש כמה שעובדים בקייטרינג ובצ'יינג', העולם צריך גם כמה דרייברים, אבל יש לפחות אחד שעובד בהייטק. יש לו קו של סנדוויצ'ים מהדרין לעובדי הייטק. זה היום עף בתל אביב.

בקיצור, כולם חושבים שעשית מעצמך צחוק. אתה בסך הכל עוד גרופי של הממסד. במקום להמשיך להתבזות, פשוט תפסיק לכתוב ותחסוך מאיתנו את התעמולה שלך.

אין, עכשיו הכל נופל. הכל מתרסק. כלום לא יישאר מכם. אבן אחרי אבן נופלת מהחומה. אתה תהיה האחרון שיסגור את האור.

חבל שאתה לא רואה מה הולך ברחובות, היית מבין שאתה כותב לעצמך. הגיע הזמן שתתעורר.

הגיע הזמן שתמצא לך עבודה אמיתית.

אם אתה רוצה, פותחים קו חדש של סנדוויצ'ים בהר חוצבים. יכול לברר לך.

המפרגן

אין, אני אומר לך את האמת, את העיתון אני פותח רק מהסוף.

האמת, אני תמיד אומר לאשתי שצריך להציע לך עשרים שקל באפליקציה של ביט כל שבוע ותשלח לי ישר את הטור במייל. פשוט חבל על כל הנייר שמתבזבז.

אין, זה פשוט ללקק כל מילה שלך. בדיוק אחרי סדר ב' דיברו אצלנו על הרעיון שהבאת שבוע שעבר. כולם אמרו שזה ממש כאילו הוצאת להם את המילים מהפה.

למעיישה, למה אני כותב לך?

גיסי, יש לו כולל ערב בבין הזמנים לבחורים שנמצאים בין ישיבה קטנה לישיבה גדולה.

הוא כישרע'ן גדול. חשב על ההמצאה הזו לבד. כולל ערב לבחורים צעירים.

למעיישה, מאוד קשה לו עם הגיוס כספים. אנשים עוד לא קלטו את הסטארט אפ. ברגע שיקלטו זה ירוץ חבל על הזמן, אבל בינתיים הוא צריך קצת עזרה.

בקיצור, מה חשבנו?

חשבנו אולי לפנות לאוליגרכים ברוסיה. הם עכשיו במצב קשה, עם כל הבלגן שם. להציע להם את כל הלימוד של הבחורים שיהיה להם לזכות להינצל מהמלחמה ומהסנקציות. לחבר'ה שם יש חוש עסקי, הם בטח יבינו את הפוטנציאל מייד. זה לא הגבירים פה של הארץ, שחושבים שהם יותר חכמים מכולם.

בקיצור, אמרתי לגיסי שמי שיכול לנהל את זה הכי טוב זה ברייטקופף מהעיתון. הוא בחור מקושר, הוא בטח מכיר את החבר'ה מרוסיה, יודע איך לדבר איתם.

אם ילך טוב בעזרת השם, גם אתם תהיו חלק מהשמחה, אם אתה מבין למה אני מתכוון. אנחנו לא מקפחים אף אחד. תאמין לי, אצלנו כולם מבסוטים. כל מי שאסף לת"ת קיבל סט מגבות איכותי. אנחנו יודעים לפנק.

בקיצור, הכולל נקרא 'רינתי בלילות', לא יודע איך אומרים את זה ברוסית. סומך עליך.

תהיה בקשר.

הידען

תשמע, מר ברייטקופף, עזוב את זה שאתה לא יודע חשבון, ובלבלת במוח עם החישוב של השנים כשכתבת על אוקראינה, מידע בסיסי יותר חסר לך.

ראשית, כתבת על ירוחם שהיא בדרום. היא לא בדרום. היא בצפון הנגב. שנית, בנט לא נולד בניו יורק, אלא בסן פרנסיסקו. ובנוגע לחצור הגלילית שוב הפגנת בורות מזעזעת. יהדות התורה ושס רצו שם יחד תחת שס"ג, והביאו שלושה מנדטים, ולא שניים.

אני לא מבין איך נותנים לך לכתוב בעיתון, לא להאמין איך ירדה הרמה. אני עוד זוכר את המאמרים שהיו ב'המודיע' לפני שלושים שנה, תענוג. לא היה תפקיד לליצנים, כתב היה יודע על מה שהוא כותב. לא היית תופס אותו בחיים בטעות על דברים כאלה קריטיים.

וחוץ מזה, ממתי כותבים קונספט, כותבים קונצפט.

נו שוין, אתה מקרה אבוד.