מלאכי נגד 'גוגל'

זה לא הסיפור. לא מה שחשבתם בכלל. וגם: פרדה מחבר ילדות יקר

01

לא. לא זכיתי להיות מאלה שקיבלו הודעה מחברת 'גוגל' על שמחכה להם סכום כסף כתוצאה מתביעת 'מלאכי נגד גוגל', אבל כן קיבלתי הודעה מר' יהושע יעקובוביץ, מכר ותיק שנוהג לכתוב לי מדי פעם בכתיבתו היפה והמרתקת. הוא הסב את ליבי לאיש ולתופעה, שהיא, האמינו לי, מעניינת פי כמה מעצם התביעה וההישג המשפטי הלא מבוטל.

תמונה: שאטרסטוק

לא שיש מה לזלזל בסכומי הכסף, עשרות מיליונים, ש'גוגל' התחייבה לשלם בזכות התביעה הזאת אותה הגיש ר' מרדכי מלאכי שיחי'. לפני שבע שנים הוא הבין ש'גוגל' האריכה את תקופת ההתחייבות שלו ושל עוד מאות אלפי משתמשים של תוכנת סינון מסוימת בעוד שנה בלי הסכמת הצרכנים ותבע אותה בגין כך. לאחר שבע שנים הגיעו הצדדים להסדר שבו תשלם 'גוגל' לכלל הצרכנים שנפגעו קרוב לחמישים מיליון ש"ח, שני מיליון לתובע ושמונה מיליון לעורך הדין.

מיהרתי להתקשר לר' מרדכי, אך במקום לשוחח על המיליונים שבהם זכה (אל דאגה, לאחר ניכוי המיסים, לא נשאר הרבה), שוחחנו בעיקר על העיסוק האחר שלו, שבגללו זכה בשנים האחרונות לפרסום רב. ר' מרדכי כותב את העלון הפרטי 'ביטחוני בצורי הוא אוצרי' על השגחה פרטית. ר' מרדכי לא רצה להתראיין. בשום פנים ואופן לא. הוא רק הסכים לשוחח איתי בענייני אמונה וביטחון מנקודת מבט אישית.

רבים מכירים אותו כמנהלה המוצלח של ישיבת רחמסטריווקא בירושלים, אבל מעטים, שרק הולכים ומתרבים משבוע לשבוע, יודעים שר' מרדכי כבר הפך מזמן ממנהל למנוהל. בשנים האחרונות הוא מנוהל כל כולו בידי הקב"ה. כמובן, שגם אנחנו, כולנו, מנוהלים בידיו האמונות של בורא עולם, אבל ר' מרדכי לא רק יודע, הוא גם מרגיש, חש וזוכה לחיות באופן הזה.

מאז שזכה לטעום מצוף הדבש הזה הוא לא מחזיק טובה לעצמו. הוא מזכה את הרבים. מכתיבה אישית של ההשגחה הפרטית האישית שלו על לוח המודעות של הישיבה, הוא החל להפיץ את חוויותיו עם הקב"ה בין תלמידים ומכרים, ומשם זה רק התגבר והלך. כמו נחל שוצף, זורם וקוצף.

02

הכל התחיל, כמו בסיפורים, בסיפור אחד.

ר' מרדכי חזר ממירון עם עוד אנשים. לידו ישב יהודי חשוב ובעל צורה. פתאום, משום מה ובלי סיבה נראית לעין, החליט להיכנס לתוך תחנת דלק על אם הדרך. תוך כדי כך אומר לו היהודי שישב לידו: "היי, הרכב בוער". כולם קפצו החוצה ור' מרדכי מיהר לפתוח את מכסה המנוע. הוא לא ידע בדיוק מה עושים. פתאום, משום מקום, יהודי שאינו שומר תורה ומצוות פונה אליו ואומר: "אני אעזור לכם". הוא אכן עזר, טיפל, עשה מה שצריך והתברר שצינור המים המחובר למנוע התקלקל.

כשהציעו לו תשלום הוא דחה אותו ואמר: "אתה יודעים מי עוזר לכם? הנכד של ה'פרי חדש'". אמר לו ר' מרדכי: "היהודי הזה שיושב לידי מכיר חלקים גדולים מהספר שלו בעל פה".

זה היה סיפור קטנטן של השגחה פרטית מובהקת, שר' מרדכי העלה אותו על דף קטן ותלה אותו על לוח המודעות של הישיבה. כך הוא פרסם עוד סיפור ועוד סיפור, עוד חוויה ועוד אחת, ועוד אנשים ביקשו לשמוע. כך התגבשה לה חבורה של מקשיבים, עד שהגיע הניסיון הבא: חוב של תשעים אלף שקל שהיה צריך לשכון כבוד בתוך חשבון הבנק כאן ועכשיו. לא הייתה שום דרך טבעית שהוא יגיע, אבל הסכום כולו הגיע. הגיע ועוד איך, לא לפני שר' מרדכי איתר בדרך עילאית מובהקת ספר שעוסק בענייני אמונה וביטחון והוא התחיל ללמוד אותו לעומק.

"מאז", אומר לי ר' מרדכי בשיחה הנרגשת שניהלנו שעה ארוכה, "החיים שלי השתנו. התחלתי ללמוד ספרי ביטחון וגם יישמתי. אני מתחיל את היום, כל יום, בלימוד ספרי אמונה וביטחון בחברותא, לאחר מכן דף גמרא, ורק אז ניגש לתפילה. מאז, גם אם יש לי בעיות, הן לא הבעיות שלי. אני לא רק אומר זאת, אני מרגיש כך. אני משליך על השם את יהבי ומרגיש הכי רגוע בעולם".

העלון משמש במה לסיפורים האישיים שלו, אבל גם לסיפורי השגחה פרטית אותנטיים שאנשים שולחים ויהודים מכל העולם מחכים לו בכליון עיניים מדי שבוע. הוא בכוונה לא משקיע בגרפיקה של העלון, שכן הוא חושב שהקב"ה מספיק גדול מכדי להגדיל אותו בכל מיני עזרים גרפיים או שיפוץ קל של הסיפורים עצמם.

03

בשנתיים ימים בלבד חיתן ר' מרדכי שלושה ילדים וגם חגג חגיגת בר מצווה אחת. הוא לא דאג לרגע. המושג של 'אני לא יכול להירדם מרוב חובות' לא קיים אצלו. ולא שאין חובות. אבל אצל ר' מרדכי, גם אם יש חובות, זה לא הוא שמגלגל אותם. זה הקב"ה שמגלגל אותם בשבילו. ככה הוא מרגיש. ככה הוא משתוקק שכולנו נרגיש.

הוא היה זקוק לכסף לחתונה. הלוואה מסוימת הוא לא הסכים ליטול מאחר שהיה צורך לעגל פינות באופן לא הכי ישר. הוא חיכה שהקב"ה יגלגל בשבילו. כמה ימים לפני החתונה מישהו מתקשר. הוא מחפש בעל חשבון עם הגדרה מסוימת שיוכל לקבל אליו סכום כסף גדול. מהון להון סכום של קרוב לתשעים אלף שקלים הועבר מיידית לחשבון של משפחת מלאכי, עם אפשרות להשיב אותו במאה תשלומים שווים.

אז הקב"ה תמיד עוזר? שאלתי.

"כן. וגם אם לא, הוא מנהל את העניינים, והוא נמצא שם לגמרי בשבילנו, ולטובתנו, הנראית לעין, וגם שלא. כל מה שאנחנו צריכים לעשות, וכל מה שהשם רוצה שנעשה הוא להשליך את הכל עליו. לא מהשפה ולחוץ, לא בתור קלישאה, אלא הלכה למעשה, במקום הכי עמוק בתוך הלב שלנו".

המשכנו לדבר ולדבר, ובעיקר להתחזק. בהמשך השיחה הפכתי ממראיין למרואיין, ממי שמכתיב את הקצב, לזה ששואל ומחכה תשובות. אצלו השעה הייתה אי שם אחר הצהריים, בעוד אצלי, באזור הזמן שבו שהיתי, בקושי היום התחיל, אבל הרגשתי כל כך מחובר. המילים הטובות שלו הציפו אותי בהרבה אור וכוח, והכרה עמוקה שזו הדרך היחידה להתגבר על כל תלאה ועל כל מכשול. מצאנו שפה משותפת בהרבה מובנים, ויצאנו עם סיפור טוב אבל גם עם המון חיזוק.

אבל גם לא ויתרתי. רציתי לשמוע את כל הסיפור מאחורי התביעה. כדאי שתדעו שהוא מצפה לכם, על כל פרטיו ודקדוקיו, בעלון השבועי הבא של 'ביטחוני בצורי הוא אוצרי' (כתובת המייל להרשמה:), כמובן שגם הוא, סיפור התביעה על כרעיו וקרבו, מורכב מסדרה פלאית של מעשי ניסים, גילויים מופלאים של השגחה פרטית ושיאים של הוכחות חותכות המוכיחות שדווקא הדברים שנראו כצרות צרורות, הפכו לשיא הישועות שהניבו את ההישג המשפטי הכביר שיוסיף לא מעט גרושים להרבה כיסים יהודיים.

אברהם יוסף איננו

"אתה יודע שאברהם יוסף חטף שבץ קשה מאוד?" אמר לי ר' מנדל רוטמן בשיחה אקראית לפני שבועיים. "הוא זקוק לרחמי שמיים מרובים", הוסיף לדווח והלב שלי נצבט.

אנוכי כלל לא ידעתי. איך אדע? בשנים האחרונות לא היינו כל כך בקשר. דווקא כשהוא עשה את כל הדרך חזרה לא השכלתי אני לשוב אליו באותו נתיב. כמה חבל. חשבתי לעצמי, מי ייתן לי אבר כיונה, אעופה אליו ואשוחח אתו כבימים ימימה. הוא שכב בלי הכרה.

אברהם יוסף פרסטר היה חבר ילדות בלתי נשכח. אולי החבר הכי קרוב שלי, שאיבדל לחיים טובים וארוכים. רק מספר שניים לבצלאל קוט, יבדלחט"א. מספר שני או ראשון, מה זה משנה, ממילא היינו כל היום ביחד. דיברנו ביחד ושיחקנו ביחד וכולנו נהנינו מהשנינות, ממשחקי המילים ומהפה המפיק מרגליות של אברהם יוסף. שיחקנו לסירוגין זה אצל זה בבתים שלנו. מאוחר יותר, בישיבה הגדולה, הצטרף אל החבורה שלנו מנדל רוטמן, ויחד עברנו את ימי הבחרות באהבה ובאחווה ובעיקר בהרבה שמחה ועניין. אברהם יוסף היה תמיד מקור של חיוך, מוקד העליצות של החבורה.

מפה לשם, התחתנו. בצלאל, מנדל ואברהם יוסף בנו את קינם באשדוד ואני הרחקתי נדוד לבלגיה. עד היום אני מחזיק אצלי את אוסף המכתבים המרתק שאברהם יוסף היה שולח לי. היה לו קולמוס לב כובש. הוא ניחן בכתיבה מבריקה וקולחת. הוא כתב כמו שהוא דיבר. היינו נפגשים לא אחת ולא שתיים כשהגעתי לארץ, כמובן. פעם אחת אף נפגשנו באקראי בבורו פארק ו'הרגנו' שם את כל הלילות.

אברהם יוסף ידע היסטוריה וידע ספרי חסידות וידע ללמוד והיו לו מיליון ואחד כישרונות. חלק מהכישרונות הוא מימש לתפארת בתקשורת לכל ענפיה.

גם בשנים האחרונות, גם כשלצערי פנה לנתיב אחר, תמיד חשבתי עליו. הדבר הראשון שהייתי שואל את מנדל כשדיברנו היה מה שלום אברהם יוסף. עם מנדל אני ממילא צריך לדבר לא מעט, שכן מנדל הוא היום 'הרב הגאון רבי מנדל', מנהלה של ישיבת 'ישמח לב' של בעלזא בעיר אשדוד והמקור האמין ביותר שלי לשאלות בענייני שידוכים.

היום, לפני מספר שעות, הוא נפטר. צעיר אך שבע ייסורים. הלב שלו, שתמיד היה ונותר לב יהודי ובעלזאי חם ותוסס מאין כמוהו, נדם, והשאיר אותי עצוב מאוד. חלקת ארץ שלמה נכרתה מאדמת ההיסטוריה הפרטית שלי. פיסה שלמה של זיכרונות צוהלים ועסיסיים, ירדה איתו אלי קבר.

לא אחת כתבתי על אודותיו בחלקה הקטנה הזאת. בפיסה הזאת דייקא. לא תמיד אהב את מה שכתבתי. כאן המקום לבקש ממנו סליחה. השם עדי שתמיד כתבתי מתוך אהבה גדולה לאיש המיוחד הזה, המיוחד שבמיוחדים, והמוכשר שבמוכשרים. אדם שהכי קל היה לאהוב אותו.

כל יום אזכור אותו. את החבר האהוב שלי. את אברהם יוסף פרסטר ז"ל. יהי זכרו ברוך.