"הלו אבא?!" פתחה איילת את השיחה בטון של מנהלת בכירה בחינוך העצמאי. "בדיוק ישבתי עם אמא על התפריט של חג השבועות, ואנחנו צריכים שתקנה כמה דברים".
"כמו מה?" בירר אבא.
"תקנה שוקו ומוקה וגם חלב, כי התורה משולה לחלב", הקריאה איילת מתוך הרשימה שהכינה. "וגם ארטיקים וגלידה ועוגת קצפת חלבית".
"וזהו?" בירר אבא. "את בטוחה שלא צריך עוד משהו לסעודה של חג השבועות? משהו כמו דגים וסלטים, בשר וירקות?"
"אהה…" חשבה איילת בקול ולבסוף פסקה בהחלטיות: "בשבועות צריך לאכול מאכלי חלב כי יהודית הרגה את אליפורנס (כך במקור!) אז נראה לי שעדיף שבשבת הבאה נאכל את העוף והדגים ואת כל הדברים שאמרת, ובשבועות נאכל גלידות ושוקו. טוב?"
כנראה התשובה מעבר לקו הייתה חיובית, כי איילת ניתקה בחיוך גדול ורצה לספר לבנים שהשנה חג השבועות עומד להיות מושלם: למנה הראשונה תוגש גלידה, למנה העיקרית קצפת ולמנה אחרונה ארטיק, כי מה לא עושים לכבודה של יהודית ולזכרו של אליפורנס?
ועכשיו ברצינות.
לא נראה לכם משונה שבחג השבועות, חג מתן תורה, יש עיסוק כל כך גדול סביב האוכל? ושלא תחשבו לרגע שהדיון הקולינרי התחיל בדור האחרון או במסגרת מגזין 'טעימות'. ממש ממש לא! למעשה, ישנה מחלוקת תנאים ידועה המוזכרת במסכת פסחים (סח ע"ב) בנוגע לחלוקת האחוזים ביום טוב, כמה אחוזים מתוך החג צריך להקדיש לצד הרוחני וכמה צריך להקדיש לצד הגשמי.
יש הסוברים שבימים טובים יהודי צריך להקדיש את כל זמנו להשם, להתרכז בתפילה ובלימוד התורה, ואחרים סוברים שיום טוב נחלק לשניים, חציו ל"השם" וחציו "לכם" – כלומר חצי מהיום מקדישים לרוחניות ובחצי השני מתענגים על מאכלים משובחים, על שינה ועוד.
היום טוב היחיד שעליו אין מחלוקת הוא חג השבועות. עליו מסכימים כולם שחציו "להשם" וחציו "לכם". והשאלה תקפה ועומדת: האם לא היה מתאים ומתבקש שבשבועות, הזמן שבו קיבלנו את התורה, נקדיש את כל היום ללימוד התורה? למה ברור ומוסכם על כולם שבשבועות צריך גם ללמוד וגם להתענג על עניינים גשמיים?
את השאלה הזו שואל רש"י הקדוש, ובתירוץ שלו מונח יסוד עצום וגדול הנוגע לכולנו. וכך כותב רש"י: "שישמח בו במאכל ומשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל, שניתנה תורה בו".
אני קוראת את מילותיו המתוקות של רש”י פעם נוספת ועולה בי חיוך שכולו שמחה, כי רש”י מגלה איך צריך להיראות הקשר בינינו ובין התורה הקדושה. אילו רגשות אנחנו אמורים להרגיש מול מכתב האלוקים שהוריד משה.
שמחה. מנוחה. קבלה.
עם ישראל ניגש לספר הספרים ולתרי”ג המצוות בגישה שמחה, שלווה, רגועה ומכילה. לא מקיימים מצוות בלחץ, בחרדה או חלילה בכפייה. אכילת המעדנים בחג השבועות באה לבטא את היחס שלנו לתורה. אנחנו מראים באמצעות הסעודה המשובחת שאנחנו שמחים ומרוצים עם התורה. שיש לנו מצב רוח טוב ושהנפש רגועה.
הסעודה המפנקת באה להוכיח שהתורה לא מכבידה חלילה. שהמצוות, החוקים והמשפטים לא מעיקים, אלא להפך! הם נותנים לנו משמעות ושביעות רצון וחשק. אף אחד לא מכריח אותנו כלום, הכל נעשה בשמחה של מצווה ובאהבת השם גדולה.
אז כן איילת מתוקה שלי, לקראת חג השבועות הקרוב אני ועוד אין-ספור אימהות צדקניות נטרח להכין עוגות גבינה וקצפות, ואבא שלנו וגם אבות נוספים יקנו מעדנים וגלידות.
בחג השבועות נערוך בעזרת השם שולחן יפהפה ומשמח ונשקיע במאכלים משובחים במיוחד, ונחשי למה, ילדונת.
לא בגלל אליפורנס ויהודית שקשורים בכלל לחנוכה, אלא בגלל הגישה והרוח היהודית.
ציטוט
"אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת, דבעינן נמי לכם. מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא" – שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו.
מחשבה אחת של מוסר
רבי מרדכי מילר זצ”ל מגייטסהד היה נוהג לומר שיהודי שנראה עצוב, מוזנח או לא מכובד חוטא חטא גדול מאוד, שכן כל שומר תורה ומצוות הוא שגריר של התורה הקדושה, ושגרירות היא לא עניין של מה בכך, מדובר בייצוג רשמי ומכובד. וכשהנציג נראה עצוב הסובבים מגיעים למסקנה שלא טוב להיות יהודי של תורה ומצווה. וכן להפך.
והדברים מחייבים.
