"די כבר, תצאי מהמנהרה שלך", ביקשה ממני פעם חברה, ששיתפתי אותה בבעיה שהעסיקה אותי 24/7. אחרי ששיקפה, הכילה, הבינה והייתה מקסימה כמו שכתוב בכל ההדרכות שכולנו קראנו, היא פשוט ביקשה ממני לתת לה יד ולצאת מתוך המנהרה, כי לא משתלם להישאר שם.
לפעמים חלק מאיתנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם 'ראיית מנהרה'. כשנוחתת בעיה גדולה או סיטואציה קשה, כל החיים מתנהלים יום אחד או חודש או שנה, רק דרך הפריזמה של אותו מצב: הכל סובב קורונה. הכל סובב מלחמה. הכל מכאוב. לא צריך לפרט איך ראיית המנהרה קושרת את העיניים ומסתירה לנו את כל הנוף האחר שבחוץ. איך היא חונקת חמצן וחובטת אותנו במבנה הצר שלה ואיך היא מדירה אותנו מהחיים האמיתיים.
זה קורה לרבים מאיתנו לפעמים גם במאורעות משמחים, כמו ערב חתונה, לידה או כל מאורע דרמטי שכשהוא קורה, קשה לנו להזיז מעט את נקודת המבט ממנו, לראות שיש חיים מעבר למצב הזה. להרגיש גם אחרים.
הכי קשה לראות אנשים שלפעמים 'ראיית מנהרה' ממשיכה והופכת לצורת החיים שלם. למצב נתון.
דווקא בימים שאנחנו מבכים על חורבן ומחפשים לעשות משהו למען הגאולה, חשבנו שזה הזמן לחשוב לבקר במנהרה של הזולת. של אנשים שמתבוססים בצרתם, של כאלה שעסוקים בבעיה שנפלה עליהם וצריכים מישהו שיציץ למנהרה שלהם, ינסה להבין מה הם עוברים בה, ויעזור להם להיחלץ משם.
זה יכול להיות בכל תחום שהוא, כי כולנו מכירים אנשים שחיים במנהרות ולא נמצאים רק באופן זמני ב'ראיית מנהרה'. אפשר למשל לבקר במנהרה של הילדים הדחויים שאותם משרטטת בצורה נוגעת ללב שרה פרדס בכתבה 'דחייה לדורות'. ילדים שלא קל להם לצאת ממשבצת הדחויים (וגם מבוגרים שכאלה, אם נודה על האמת), ואנחנו יכולים להיות אלה שנותנים יד ומסייעים.
גננת נפלאה ששמה לעצמה מטרה להעצים דווקא ילדי שוליים, שקופים או דחויים, סיפרה לי: "פעם כשהייתי גננת צעירה, הייתי מסתכלת על הילדים ומשתוקקת לקפוץ 30-20 שנה קדימה ולראות איך הם ייראו בבגרותם".
"והיום?" שאלתי אותה.
"היום עוד יותר! בסקר הלא מקצועי שלי אני רואה שחלק מהילדים השקופים והדחויים, הפכו להיות מבוגרים כאלה. אבל אם השקו אותם מספיק במילים טובות ובעידוד, אני מגלה את כל סיפורי הנפלאות על הילד שאיש לא האמין שיגדל למבוגר מוצלח ובנוי והילדה שהפליאה את כולם, הקימה בית לתפארת וחוללה עם עצמה שינוי מבורך. הסיפורים האלה אמיתיים, ותמיד באמצע יש דמות של מישהו שראה את הילד ועזר לו לצאת מתוך המנהרה שלו. אני רוצה להיות אחת מהדמויות הללו, אפילו רק לשנה אחת".
אשריה באמת.
כשהמשיח יבוא, הוא יוציא את כולנו מכל המנהרות הקשות עוד יותר, אלה המפותלות והמועכות, החשוכות יותר או פחות, לאור גדול שזורח.
שנזכה בקרוב
חנה
