בשטח המ"מ המצומצם של הלב שלנו, השבוע לא היה מספיק מקום להכיל כאב בלתי נתפס של עשרות משפחות, והמוח עדיין לא מצליח לקלוט את הזוועה שהתחוללה במירון.
בלב דחוס מרגשות שותתים ובידיים משותקות, פתחנו מחדש ביום ראשון האחרון את הגיליון הזה, שכבר היה מוכן לדפוס. ניסינו לחשוב מה כל אחת מאיתנו תרצה או תהיה מסוגלת לקרוא אחרי שבוע של דמעות, שכולנו כבר נשמע בו על האבל המצמית והצער הבלתי נתפס הנפרט לפרוטות של שמות ודמויות, ונקבל דברי התעוררות וחיזוק, לצד אמונה ונחמה.
ידענו שאין לנו תשובה חד משמעית, כי אנחנו קטנות מול אסון שכזה. הדבר היחיד שאנחנו יודעות תמיד הוא, שאנחנו נמצאות בידיים טובות ורחומות של אב אוהב, שהכל נעשה בחשבון מדוקדק, "קל אמונה ואין עוול".
ויחד עם זה, השבוע הקב"ה צעק לנו בתוך האוזן. הוא הושיב 'שבעה' כמעט 800 מאחינו בכל רחבי הארץ והעולם, ואילו כולם היו מתקבצים למקום אחד, אפשר רק לדמיין רחבה ענקית עם מאות רבות של יהודים שלכולם 'קריעה' בחולצה ובלב. משפחות של קרבנות ציבור צדיקים וטהורים שהחיים שלהם יתחלקו לשניים: עד ל"ג תשפ"א ואחרי… אין קהילה או שכונה שלא חוותה במעגל המוכר לה את השבר.
יחד עם האמונה שלנו, ודווקא בגללה, אנחנו יודעים שיש כאן משהו מעבר ואסור לנו להחמיץ אותו. אחרי שנעבד את האבל והטראומה, כמו שנראה בכתבה שעושה סדר בראש ובלב של תמר עבודי המיוחדת, יגיע הזמן לפעול.
השבוע ראינו כל כך הרבה נשים ובנות צדקניות ששאלו: "מה אני יכולה לעשות בעצמי, כדי שלא יהיו קרבנות הציבור הצדיקים הללו לשווא? כדי שבאמת לא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו?" "איך לא נהיה אותם אנשים של לפני אסון מירון?"
כל אחת יודעת מרת נפשה, ומרגש לראות איזה עם מיוחד יש להקב"ה. נשים כתבו לנו, התקשרו ושיתפו: "אני מרגישה שאני צריכה להתחזק בפרגון מכל הלב, בקבלת האחר, הלאה לשיפוטיות… פתחתי מיזם בין החברות / השכנות…"
"תראי איך השם איחד אותנו יחד בכאב הזה", שיתפו כמה נשים צדיקות, כל אחת בסגנונה המיוחד, במסר אחד: "הוא קיבץ מכולנו: ספרדים, אשכנזים, חרדים ודתיים לאומיים, ליטאים וחסידים, מהארץ ומחו"ל, ליקט אותם ביחד במקום כל כך קטן וצפוף, והעלה אותם בסערה השמימה, להראות לנו שכולנו טובים וטהורים ביחד…"
בעלת תשובה יקרה שיתפה אותנו השבוע, שהיא זוכרת שבתחילת הדרך, כשגילתה להפתעתה שהלגיון של הקב"ה מורכב מכל כך הרבה חילות, הבינה שעם ישראל חרט על דגלו אחדות ולא אחידות, ועכשיו יותר מתמיד היא רוצה להתחזק בזה.
והיא לא היחידה. כיתות שלמות קיבלו קבלות של בין אדם לחברו; הוקמו מיזמים רבים של חבורות נשים, ובטוח גם שהיו הרבה קבלות אישיות של נשים ובנות בינן לבין עצמן.
אנחנו קשובות לשמוע ולדעת על עוד רעיונות נפלאים שלכן, שקרבנות הציבור לא יהיו לשווא. אתן מוזמנות לשתף אותנו.
שהקב"ה יגאל אותנו בחסד וברחמים גדולים. זה הצרי והמרפא היחידים שיכולים להיות, כי הוא שכתב בתורה "מחצתי ואני ארפא". ושנזכה למה שנאמר בתחילת אותו פסוק: "אני אמית ואחיה".
בתפילה שהקב"ה יסיר חרון אפו מעלינו ונזכה לאחווה, שלום ורעות
חנה
