סוד העושר

איך אפשר להתעסק עם כסף גדול בלי שהיצר הרע ילכוד אותנו?
פרשה זו, אומרים חז"ל על פרשת קורח, יפה נדרשת. תמיד-תמיד יש בה ממד של אקטואליות. אין לך זמן שאין בו מחלוקת והתקוטטות על משרה. אך לעיתים נראה שרק חלקה הראשון של פרשה זו נדרש יפה. מעטים הדרשנים שמתעסקים בחלק האחרון של הפרשה. שם, אחרי שעדת קורח נבלעת באדמה, מגיע המסר הנחרץ אל אהרן הכהן: "אתה ובניך ובית אביך איתך". כהונה אינה רק משרה נחשקת, אלא בעיקר אוסף של מחויבויות חשובות.
כלל ישראל חייב לסייע ללוויים ולכוהנים. "ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותיי לכל קודשי בני ישראל, לך נתתים למשחה ולבניך לחוק עולם". וכאן מגיע פירוט של כל מתנות הכהונה.
הכוהנים חייבים להקדיש את כל חייהם למען כלל ישראל, עליהם לעבוד את עבודת המשכן ובתמורה כלל ישראל מחויב להעניק להם תרומות ומעשרות. "כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באוהל מועד".
לא קל לבקש מאנשים לקחת פירות עמל של שנה שלמה, להוריד מהם עשרה אחוזים ולתת לכוהנים וללוויים. אך חז"ל חוזרים ומדגישים כמה פעמים שאין חשש: המעשר מוביל לעושר.
במשנה במסכת אבות (פ"ג מי"ג) אומר רבי עקיבא: "מעשרות סייג לעושר" – כלומר התנאי לעושר הוא נתינת מעשר. כמו שדרשו חז"ל 'עשר תעשר' – עשר בשביל שתתעשר.
ולכאורה עולה שאלה גדולה: איזה מקום יש לאמירה הזו באמצע מסכת אבות שכל כולה דברי מוסר וחסידות? האם זהו המקום לזרז את הבריות על מצוות מעשר? או שמא חפץ רבי עקיבא ללמדנו את הדרך אל העושר? או במילים אחרות, מדוע חשוב מבחינה מוסרית שנתעשר?
בפשטות יש לומר כי העובדה שהמעשר מעשיר, מלמדת על כך שהעושר ניתן לאדם לצורך האחרים והראיה שהמעשר את ממונו מעשיר, משום שהוא עושה בעושרו את התכלית הרצויה.
האדם צריך להתייחס לרכושו כאל פיקדון שניתן לו מאת הקדוש ברוך הוא כדי לפרנס את בריותיו בהרחבה. מי שנוהג כיאות בממון שהופקד בידיו, הקב"ה מוסיף ונותן לו שיוכל לחלק הלאה.
רבנו יונה כותב שהאדם צריך להתייחס אל ממונו כאל פיקדון שהפקיד הקב"ה בידו. כל ימיו עליו להכיר תודה על כך שניתנה לו האפשרות להשתמש בפיקדון שבידו, ולבטח אין להצטער על כך שהוא מחלק ממנו לאחרים.
נתאר לעצמנו מלך אשר קרא לעבדו, הפקיד בידו אלף זוז וציווה עליו: "מאה מתוך האלף – שלך הם, עשה בהם כרצונך. את התשע מאות הנוספים – עליך לחלק לתשעה בני אדם אחרים שאשלח אליך כדי לקבלם". ברור כי העבד יהיה מאושר. המלך נתן בו את אמונו, הפקיד בידיו סכום גדול לחלק לאחרים ואף נתן לו במתנה מאה זוז. האם הוא יחוש צער על כך שעליו להיפרד מתשע מאות הזוזים הנותרים? האם הוא יהיה סבור כי על המלך או על המקבלים להכיר לו טובה על כך שעשה את ציווי המלך והעביר להם את הפיקדון?
והנה הקב"ה הפקיד ביד העשיר סכום נאה שהוא יכול להתפרנס ממנו ברווח. כמו כן הוא ציווה עליו לתת ממנו לעניים, רק עשירית או לכל היותר חמישית מרכושו. היש לו לחוש צער על החלק שהופקד בידו על מנת שייתן ממנו לאחרים? הלא עליו להכיר תודה על שיכול הוא ליהנות מרובו של הפיקדון, יש לו לחוש שמחה על כך שהמלך האמין בו ומינה אותו לתפקיד שר האוצר שלו המחלק משלו לאחרים.
את האמונה וההבנה הזו בא רבי עקיבא להדגיש לנו. רבי עקיבא לא דואג לנו ל'עשירות' אלא למוסר ולהשקפת העולם שלנו. עלינו לזכור בכל רגע שרק האדם שמעשר ונותן לאחרים, זוכה להתעשר. המעשרות, כמו שהוא אומר, הם 'סייג לעשירות', בלי זה אין עושר.
אך מה שיותר מעניין, שאת השאלה הזו על מיקומה של ההוראה בעניין המעשרות באמצע מסכת אבות, שואל הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זי"ע בספרו 'נועם אלימלך' בפרשתנו (ד"ה 'ונחשב').
ההסבר של ה'נועם אלימלך' שונה מעט. לדבריו, אין כוונת המשנה לומר שהמעשר מביא עושר לאדם, אלא יודע התנא את דרכו של היצר הרע. קשה להכשיל יהודי בשעה שהוא עסוק בדבר מצווה, שכן כאשר הוא עוסק בדברים שבקדושה אין ליצר הרע שליטה עליו.
לכן עיקר מלחמת היצר הוא בעת שהיהודי עוסק בתחומים הגשמיים, שם הוא מעורר את התאווה. כך במאכל ובמשתה, ובעיקר כך בממון. היצר הרע מוצא כר נרחב בלב האדם בעניין זה. כאן הוא מפעיל את יצר הרכושנות ואת תאוות הבצע.
כאשר האדם מתעסק בכספים, קל ליצר הרע ללכוד אותו ברשת.
וכאן עולה השאלה:
מה יעשה אדם כדי להתגבר על יצרו? כיצד יבטיח לעצמו כי משאו ומתנו יהיו באמונה, כל מעשיו יהיו אך ורק לשם שמיים, והוא לא יגיע חלילה למצב שעושרו יהיה שמור לרעתו?
זו כבר שאלה שכל מקומה במסכת אבות.
ולכן דווקא בעיצומו של הדיון על המוסר ועבודת השם, נותן לנו רבי עקיבא עצה: "מעשרות סייג לעושר". כלומר, תתייחס לממון בפרישות ובקדושה כזו, עד שאפילו המעשרות יהיו רק בבחינת 'סייג' לעושר.
אל תראה את חלק המעשר כ'קודש להשם' ואילו תשעת החלקים האחרים כחולין העומדים לרשותך. אדרבה, התייחס לכל הממון כאל דבר קדוש, כאל אמצעי לעשיית צדקה וחסד, והמעשר הוא רק הסייג החיצוני.
אם זו תהיה ההתייחסות, הרי שגם הממון הופך לדבר שבקדושה, ושוב אין ליצר הרע שליטה על האדם. גם אין עוד שליטה למקטרגים לעצור את העושר ואז נפתחים ארובות השמיים ונשפך שפע עד בלי די.