1
וחילופיהם. הרבה לפני הרוטציה לפיד ראש הממשלה. כמה זמן יחזיק בתפקיד?
2
'תיקוני' דרך. אותו מפגש 'תיקון' ליל שבועות ושני ניסוחים שונים
3
הודאה רק במקצת. 55 שנה אחרי שחרור ירושלים, לא רק הר הבית לא בידינו
4
שוב-ברמר. יעקב ברמר, האיש הכי נאמן לשבת בתל אביב, ממשיך במאבק
1.איפת סדק…
גם השבוע לא נפלה הממשלה כמצופה, אבל נפל דבר או אפילו שניים חשובים הקשורים בה.
הרבה דובר לאחרונה על התסריט המועדף של החלפת ראש הממשלה בלא הליכה לבחירות, וזה קרה. אלא שבנט לא הוחלף בנתניהו, רק ב…יאיר לפיד, החליפי, שנכנס לתפקיד המלא הרבה לפני המועד שנקבע לרוטציה.
ה'וחילופיהם' הזה מזכיר את הבדיחה הידועה על המפקד הסורי שבא לחיילי היחידה שלו והודיע להם כי יש לו בשורה טובה ובשורה רעה. "במה להתחיל?" שאל, ונתן להם את הבחירה.
"בבשורה הטובה", ענו פה אחד.
"ובכן", אמר, "החלטנו שהיום בערב יחליפו לכם סוף סוף את הבגדים".
החיילים צהלו מספר דקות ואז הכינו עצמם לשמוע את הבשורה הרעה.
"אמנם החלטנו שהבגדים יוחלפו, אבל… אתם תחליפו אותם אחד עם השני".
לפיד שהשתלט על כדור ה'פינג פונג' של ח"כ רינאוי-זועבי, ימשיך לאחוז בתפקיד לפחות עד להרכבת הממשלה הבאה. גם אם הבחירות יתקיימו במועד המוקדם ביותר, לקראת החגים, זה יכול להימשך עוד כמה חודשים לא טובים.
עוד דבר שנפל ונוצרו בו סדקים עמוקים הוא גוש הימין. הצבעת הליכוד עם הקואליציה על חוק 'ממדים ללימודים' היא פגיעה קשה במפלגות החרדיות שיכלו לקבל הישגים משמעותיים למצביעיהן בתמורה להצבעה דומה, אך נמנעו מלעשות כך מתוך נאמנות לנתניהו ולליכוד. הנאמנות התגלתה כחד צדדית. החרדים הופקרו, ונתניהו והליכוד העדיפו את החבירה לממשלה הכושלת.
לחרדים לא הוצע ויתור על הפגיעה בקומה הכשרה של הטלפונים, כפי שפורסם. השר הנדל לא הסכים. אבל הייתה נכונות מצד שר הביטחון גנץ, שחוק 'ממדים ללימודים' היה מאוד חשוב לו, ומצד מרכיבים נוספים בממשלה, לגשר על פערים ב'חוק הגיוס'.
האיש שמוביל את הניסיונות להגיע להבנות על 'חוק הגיוס' הוא יו"ר ועדת החוץ והביטחון רם בן ברק. את השיחות העיקריות הוא לא מנהל מול גורמים פוליטיים חרדים, אלא מול אישים המכירים את הנושא על בוריו.
את חילוקי הגישות סביב הכללת יעדי גיוס בחוק משאירים לסוף, ובינתיים מתרכזים בשתי תביעות, שהפרקליטות הצבאית מקשה בהן – 'חנינה' והחזרה למעמד תורתו אומנותו למי שנפלט בטעות או שיש לו סיבה טובה לאי מילוי ההוראות, והחלטה שרירותית הקובעת שמי שלמד בבית ספר דתי בילדותו, גם אם משפחתו חילונית, לא ייחשב 'בעל תשובה' ולא יקבל מעמד.
ההצבעה על חוק 'ממדים ללימודים' הייתה הזדמנות להסכים לתיקונים הללו ולקדם את חוק הגיוס. הליכוד, בצעד האגואיסטי שלו, הכשיל אותה. אולי מעכשיו יבינו במפלגות החרדיות שתלות אבסולוטית פועלת לרעת הציבור שבחר בהן.
זכות הציבור לדעת
וכן היינו בעיניהם
גזירות ליברמן קיבלו השבוע חיזוק בלתי נתפס, דווקא מחרדים שתמכו במועמד שלו, ארנון בר דוד, שנבחר ברוב מוחץ להמשיך ולעמוד בראשות ההסתדרות.
ההלקאה העצמית והמזוכיזם הזה, קשים יותר להבנה לאור העובדה שפחות מ-12 שעות לפני פתיחת הקלפיות, ויציאת עובדי ומחנכי רשת החינוך 'בני יוסף' של שס וה'חינוך העצמאי' להצביע עבורו, הודיע ליברמן כי יפגע אנושות בתקציביהן של הרשתות המשלמות את משכורתם, אם לא ינהיגו לימודי ליבה. זאת, אף שברוב מוחלט של בתי הספר המשתייכים לרשתות, לומדים לימודי ליבה. סתם הכפשה והתרסה לשמה.
ה'חרקירי' הקבוצתי התגלה שוב במלוא הגועל לקראת סגירת הקלפיות. בסמוך למועד שבו עובדי המועצות הדתיות סיימו את הצבעתם עבורו והפעילו את שעון החול בספירה לאחור ובהמתנה לקיום ההבטחות שפוזרו להם לשיפור תנאיהם, בדיוק אז נודע כי ליברמן, פטרונו של יו"ר ההסתדרות הנבחר, מתכוון להכפיפם לעיריות ולמועצות המקומיות, צעד שיפגע בהם ובמעמדם באופן קשה ביותר.
אותי לימדה ההשתפנות הנוראית הזו דבר שלא ידעתי בזואולוגיה – ששפנים אינם אוכלים רק גזר (הנגזר מגזירות) הם אוהבים גם את ה…מקל.
2.'תיקון' לקלקל
מדי שנה כאשר קרב ובא חג השבועות, מתעוררות להן לפתע תחושות החיל ורעדה אצל כאלה שהתורה והכתוב בה לא היו בדיוק נר לרגליהם במשך השנה כולה, והם נכנסים לאובססיה של עריכת 'תיקונים' לקראת קבלת התורה מחדש. לא שלמחרת החג הם יהגו בה וייצמדו אליה יותר, אבל כמה פעמים אפשר עוד לקיים את טקסי הבאת הביכורים שאנחנו מכירים מגן הילדים, גם אם מוסיפים עליהם הצבת טרקטור או קומביין מקושטים במקום פתוח, ושרים בקול ניחר… 'סלינו על כתפינו'?
הגיע הזמן להתחדש!
'עם הספר' אומנם מבטל את בחינות הבגרות בתנ"ך, מה שיביא, ללא ספק, במשך הזמן גם להשכחת זמן מתן תורה מהתלמידים ולא רק את התורה עצמה, אבל פעם בשנה, גם אלה האחראים לוויתור על התנ"ך, מוכנים לעשות 'תיקון' למה שקלקלו בשנה זו, ועוד יקלקלו בעתיד.
חלק גדול מעורכי ה'תיקון' מקפידים לעשות זאת דווקא בליל שבועות, בדומה למנהג שנקבע מימים ימימה, גם אם זה כרוך ב… חילולי חג, והשנה גם בחילולי שבת. לדעתם, לא את הכל חייבים לתקן. הם מקבצים יחד כמה מהמוגדרים אצלם כ'הוגי דעות' מקהלים שונים, וגם מזרמים שונים, שוכרים אולמות בערים השונות, מתקינים מיקרופונים ומכנים את הכינוסים 'תיקונים', גם אם הם דווקא מעמיקים את השסעים ואת החורים בחברה הישראלית.
בעבר, גם ארגונים שמתיימרים להיות מקובלים בקרב שומרי תורה ומצוות, היו שותפים ליוזמות אלה. הם הסבירו שבהר סיני לא הבחינו בין מחנות וכולם עמדו שם כאיש אחד בלב אחד. היום, כשגופים אלה כבר התמסדו, לבשו מכובדות ועוסקים בנושאי יסוד כמו נישואין, כשרות וגירות, הם ויתרו על השותפויות עם שאינם בני מינם, ומארגנים 'תיקוני חוצות' בעצמם ולא בחג עצמו.
ארגון 'צהר' עדיין לא פרסם את רשימת המפגשים שלו לשנה זו ומי ישתתף בהם, אבל ארגון 'עיתים' – גיור כהלכה, המפעיל את הרשת הפרטית של בתי דין לגיור שעליהם יצא הקצף, יקיים השבת, סמוך ונראה לקריאה במגילת רות בפעם הראשונה מאז שתיקן סגן השר כהנא את התקנות החדשות לביזור נושא הגיור בין רבני ערים, פעילות ייחודית בנושא הגיור ומתגיירים ביותר מ-100 קהילות. אם תרצו תאמינו.
אם שאלתם את עצמכם מה מסתתר מאחורי בולמוס מפגשי ה'תיקונים' היצירתיים הממלאים את מדורי התרבות לקראת חג השבועות, כמו גבינה את הבלינצ'ס, כשתיחשפו למה שעשה 'מכון ון ליר' היוקרתי אולי תבינו. ביום חמישי (היום) הוא קיים 'פסטיבל רעיונות ירושלמי על דת וחילוניות'. בנושאים שהועלו שם יש רבים שלא ראויים להיכתב על דף זה, אבל דובר שם גם על המסורתי והחילוני החדש, על אמונת החרדים בלשון מתריסה, על חילון בחברה הערבית ועל 'רוחניות חילונית'.
פרסומי ענק על הפסטיבל הופיעו בסוף השבוע בשני עיתונים – 'מקור ראשון' ו'הארץ'. אלא שעיני הבחינה בהבדל ביניהם: בעוד שב'מקור ראשון' הכותרת למפגשים הייתה תמימה למראה: "פסטיבל רעיונות ירושלמי", ב'הארץ' הופיעה אותה מודעה עם כותרת ענק נוספת מלמעלה: "שיחות חילון".
וכמו בכל מפגש שכזה תמיד יש גם נציגים חרדים, שלא עומדים בפיתוי או שלא מספיק מבינים את ה'תיקון' שנעשה על גביהם.
על כאלו נהוג לומר 'לתקן' שלחנו ולא 'לקלקל'.
3.ירושלים של הב.
משום מה יש לי הרושם שהתכסיסים השקופים של המשטרה שבאמצעותם חיבלו בהילולא בהר מירון, מופעלים גם בירושלים.
ההודעה הנדיבה והמפתיעה שיצאה כבר לפני עשרה ימים מהשר לביטחון פנים עומר בר לב וממפכ"ל המשטרה קובי שבתאי, שלפיה יעבור 'מצעד הדגלים' לקראת 'יום ירושלים' דרך שער שכם והרובע המוסלמי, ללא תנאים מוקדמים – מלבד שהייתה תמוהה מאד כשמדובר בשתי דמויות אלה, הייתה מוקדמת מדי. ברגע שפורסמה היא עוררה בי חשד שהעיתוי שלה בא להשאיר די זמן להזמנת ויצירת התנגדות והתקוממות מצד הפלסטינים ותומכיהם במאבקי הכוח שלהם על השליטה בירושלים, ש'תיאלץ' לשנות את ההחלטה בעילה של "דאגה לשלום הציבור", שאינו יודע לשמור בעצמו על חייו.
ההתנגדות המיידית לאישור תוואי המצעד, הייתה מינורית ומאכזבת, מבחינתם. אבל, מהר מאוד הדברים השתנו עם פרסום החלטת שופט בית משפט השלום בירושלים, שקבע השבוע עוד 'הלכה' הנוגדת את ההלכה היהודית, כי ליהודים מותר לקרוא 'קריאת שמע' ולהשתחוות בהר-הבית. היא עוררה את התקווה אצל מתנגדי החגיגות לציון 'יום שחרור ירושלים', שהמחאות שהתעוררו בעקבות ההחלטה ברשות הפלסטינית, בחמאס ובירדן, יתגברו ו'יחייבו' חישוב מסלול המצעד מחדש. הכל, כמובן, מתוך מחשבה טובה ורצון למנוע מצב מסוכן שבו יהודים יאלצו, חלילה, לקרוא 'שמע ישראל' לא רק בהר הבית, אלא כבר בתחילת מסלול הצעדה לכיוונו, מול לגיוני הפורעים בשער שכם…
אם המחאה היזומה לא תגווע, והיא תחזיק מעמד עד 'יום ירושלים', או שעוד אחת חדשה תתגבר אותה, אפשר יותר מלהניח שהמצעד לא יצעד במסלול שאושר לו. הדגל של מקבלי ההחלטות יורד לתחתית התורן, וצעידת השמאל-ימין לא תיעצר בפקודה 'לימין שור' אלא ב…שמאל.
55 שנים אחרי שחרור ירושלים, שגם גדולי הפוסקים ואישי התורה, כמו הגרש"ז אוירבך זצ"ל, הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הגר"י עדס זצ"ל ועוד רבים קבעו אותו כיום שאירע בו נס וציינו אותו בדרכים שונות שכולן הודאה, חל כרסום עמוק במעמדה של בירת ישראל השלמה, עד כדי שאפילו סגולת תמונתו של רבי ישעי'לה מקרעסטיר זצ"ל אינה יכולה להבריח את המכרסמים. השומרים שהופקדו על העיר נותרו מתי מעט, ומצאנו עצמנו חשופים רק לאמונה בבורא עולם כי: "אם ה' לא ישמור עיר – שוא שקד שומר".
הוויתור על ירושלים, ספוגת הדמעות והדם, החל סמוך מאוד להכרזה המהדהדת עד עצם היום הזה באוזני מי ששמע אותה במקור: "הר הבית בידינו!" וההתייפחות של הלוחמים כובשי הכותל בהתרפקות של שבים לכור מחצבתם.
את הנעשה לא היה אפשר עוד לעצור. מאז יצאה אש ממקום הקרבת הקרבנות והפכה לאש תמיד. אין בין האש הזו לבין הבטחת בורא עולם ו"ובאש אני עתיד לבנותה" ולא דבר.
במקום להפוך ללוחמת אש, מדינת ישראל מסתפקת לאורך 55 השנים, מאז שחרור ירושלים, בעטיית אפוד חסין אש רק כדי להינצל מכוויות ומאבדת נתח אחר נתח מהעיר, בשיטת הסלמי.
ערביי מזרח ירושלים כבר אינם מוכרי הבייגלך, דוחפי עגלות העץ המשולשות ומוכרי המזכרות שהכרנו. גם הם הפכו לקיצונים שבאויבינו. קיני מחסלים של החמאס ורוצחים אחרים מתארגנים במזרח ירושלים, ורק השבוע חשף השב"כ התארגנות שכזו והציל חיי אדם.
מה שלא מדברים עליו הוא ה'מהפך' לרעה בשנה האחרונה – בעוד הם מכנים אותנו 'כובשים' ובהתאם למניע זה מתייצבים בשערים 'שכם אחד' פורעים פרעות ומבצעים מעשי טרור, הצליחו הפלסטינים והחמאס לכבוש גם את הנוצרים שבערבים, שאין בינם לבין הר הבית, למשל, שום זיקה.
השינוי הזה בא לידי ביטוי במאבק על מבנה 'מלון פטרה' שהיה בבעלות כנסייה ולא בבעלות מוסלמית, ונרכש בידי היהודים. לאחר מאבק עיקש אישר בג"ל לאחרונה את הבעלות היהודית על המבנה. מלון פטרה נמצא ליד שער יפו, ולא שכם, והפלסטינים מאיימים להבעיר סביבו את העיר העתיקה והקדושה לנו, שעל שחרורה נפלו טובי בנינו.
בשבוע שעבר, ממש על סף השלמת 55 שנה לאיחוד העיר, ניתן עוד סימן לברית שנכרתה נגדנו במאבק על ירושלים בין המוסלמים לנוצרים. עיתונאית אל ג'זירה, שירין אבו עאקלה, שנהרגה בג'נין, אינה מוסלמית. היא הייתה נוצרייה ואף נקברה בבית הקברות הנוצרי בעיר העתיקה. אבל מותה נוצל עד תום במאבקם של אויבינו הפלסטינים נגד ישראל ובליבה של ירושלים.
55 שנה אחרי הנס הגדול של שחרור ירושלים הגיע הזמן שנאמר 'הן' לעצה הטובה: "שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה", אחרת נפסיד חלילה הפסד מוחלט את מה שעוד נותר מהשליטה על העיר.
4.יעקב ובניו ינוחו בו
אין מי שמוקיר ולוחם בנחישות את מלחמת השבת בישראל יותר מיעקב ברמר.
מאז החל את המאבק ה'דון קישוטי' שלו נגד פרצת פתיחת המרכולים בתל אביב בשבת הוא אינו מרפה, וגם אם מניעיו נגועים מעט בשיקולים אישיים, של רצון לסגור את חנות המכולת הקטנה שלו בשבת, בלי להיפגע מהמרכולים מפירי החוק, עדיין התוצאה היא יותר דאגה לכבוד השבת מלמצבו האישי. בדרך אגב הוא גם חושף את פרצופו של בית המשפט העליון.
השבוע, הגיש ברמר באמצעות עו"ד דוד שוב, המלווה את הפן המשפטי במאבקו מאז החל לפני כ-15 שנים, ערעור נוסף לבית המשפט העליון, נגד פסק דין שרירותי שקיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב, בעתירה מנהלית שהגיש נגד רון חולדאי ועיריית תל אביב. בעתירה נטען כי העירייה הגדילה את מספר ההיתרים שבג"ץ הרשה לה לתת לפתיחת מרכולים בשבת על פי קריטריונים, מ-164 ל-273, וזאת אף שגם ל-164 לא הייתה דרישה אלא רק ל-133.
בית המשפט המחוזי דחה את העתירה במהירות שיא וללא תקדים. עו"ד שוב טוען בשם ברמר: "בית המשפט התעלם לחלוטין מטענות עקרוניות ומהותיות, שהוכיחו כי החלטות העירייה נגועות עד לשורשי שערותיהן באי חוקיות זועקת לשמים".
בערעור מגולל עו"ד שוב את כל מסכת העלילות המשפטיות והאחרות של המאבק שמנהל ברמר, שבמהלכן שטף בית המשפט העליון בקיתונות של רותחין את התנהלות ראש העיר והעירייה. עו"ד שוב מציג את ההתעלמות השערורייתית של רון חולדאי מהערות ותמיהות חברי מועצת העיר להחלטתו הקנטרנית לאשר פתיחת מרכולים נוספים על אלה שהתיר בג"ץ, וגם הם לא נדרשו.
מסכם עו"ד שוב: "החלטת בית המשפט שגויה מאד, במה שיש בה ובמה שאין בה. אין דרך להכשיר את החלטת העיריה שלוקה בכל הפגמים המנהליים האפשריים, החל מחוסר סמכות, אי חוקיות ואי סבירות, וכלה בתהליך קבלת החלטות שערורייתי שפגמיו זועקים לשמים".
ברור שברמר לא יוותר, אבל גם השבת אינה מוותרת. תפקידנו הוא לחזק את שניהם, והנה אנחנו ממלאים את חובתנו.
אין לי מושג
ערב ראש חודש סיוון
יום שני הקרוב, ערב ראש חודש סיוון, הוא אחד מערבי ראשי החודשים בעלי הסגולות הרבות ביותר בשנה, בעיקר בשל תפילתו המיוחדת של השל"ה להצלחה בגידול הילדים, הנאמרת בו.
בשנים האחרונות עולים המונים לשאת את התפילה על קברו של השל"ה הקדוש שבטבריה, אבל השנה אל תדברו על זה יותר מדי, כי… עוד עלולים למנות 'פרויקטור' גם לציון זה.
אומנם התפילה מיוחסת לשל"ה, אולם הוא עצמו כותב כי מצא אותה בקונטרס של "אחד מהמדקדקים הדבקים בה". בסידורים מאוחרים יותר נוסף לתפילה עוד חלק שאותו כתב השל"ה עצמו.
ומדוע נוהגים לאומרה דווקא בערב ראש חודש סיוון? – השל"ה כותב: "ולבי אומר כי שעת רצון לתפילה זו בערב ראש חודש סיוון, הוא החודש שבה ניתנה תורה, ואז נקראים בנים לה' אלוקינו". יש הקושרים את שם ספרו של השל"ה הקדוש לבחירת מועד אמירת התפילה סמוך לקבלת שני לוחות הברית – ראשי התיבות של של"ה.
ולמה לא קרוב יותר ליום מתן תורה? גם לזה יש הסבר. ערב ראש חודש סיוון הוא יום אחד אחרי יום פטירתו של שמואל הנביא. בשל תפילת חנה על בנה, הסמיכו את תפילת האבות והאימהות על ילדיהם ליום זה.
החתם סופר זי"ע וגדולי עולם נוספים, היו נוהגים גם להתענות ביום מסוגל זה ואמרו שהוא ראוי במיוחד לתשובה.
צל"ש
פיסת ציון לשבח מוגשת בזה לכל אחד מלמעלה משתי רבבות משתתפי ה'הדלקה' ההמונית בראשות רב ההשפעה הרוחנית והתורנית רבי אלימלך בידרמן, שנערכה בליל ל"ג בעומר בבית שמש. הגם שמדובר בעיר מושחרת ומוצגת כנתונה להתפרעויות של חרדים קיצוניים, הם הצליחו, במעמד מכובד ומקדש שם שמים אחד, להזים את כל מוציאי הדיבה, והוכיחו שבמקום שהמשטרה אינה מלבה את האש, שלהבת האמת עולה מאליה ולוחכת את פני כל המלכלכים, המשמיצים והנטפלים, גם אם הם הרחיקו באותה העת למירון הרחוקה משם.
צל"ג
הציון לגנאי מחולק השבוע בין שתי דמויות מתוכנו המוכרות כמי שמשתחלות בכל פעם מחדש אל בין המשתלחים בנו ואל תוך גופים שאינם מבקשים את טובת הציבור החרדי. מוכרים את השפעתם, שאינה קיימת כלל, והופכים שותפים פעילים לרדיפת הציבור והצרת צעדיו. אין הכוונה לאנשי המקצוע, הממלאים תפקיד מקצועי לפרנסתם ובלי נקיטת צד, אלא לאותם ריקנים ובחשנים שתמיד מסובבים את העיסה בכיוון ההפוך למה שנדרש, וגורמים לשקיעתה.
ידו של אחד מהם הייתה גם במתווה הכושל של הילולת ל"ג בעומר, ואת טביעות אצבעותיו של האחר, הנמצא עימו באותה 'קליקה', ניתן לזהות בכל נושא ועניין הצף ועולה ומכוון נגד הציבור החרדי. יחד עם 'מכירת יוסף' וכל ערכיהם, מוכרים 'אחים' אלה גם את נשמתם. הגיע הזמן לגנות אותם בפומבי, אבל עד שיצאו מן המחתרת, שאליה ירדו בשל התוצאות העגומות במירון ובשל הסיוע שהגיש השני השבוע לאחד מגדולי שונאי החרדים רק כדי להציל את עורו מערימת החרדים שיובלו למזבלות, ועד שיסתיימו ניסוחי כתבי האשמה נגד מעשיהם של המשתמשים בהם, מחכה להם אות הגנאי כאן. אם תראו שהתקיים בהם 'מהם יצאו' מסרו להם אותם.
טריוויה
היום, לשם שינוי, שאלה שהיא גם רצינית וכואבת וגם צינית. היכן התקיימה השנה ה'חלאקה' הגדולה ביותר?
ברחבה שהוכנה לכך על פי המתווה של היללות ל"ג בעומר במירון.
חזרו לקבר שמואל הנביא בירושלים כפי שתיאר הרדב"ז בימים שעוד קדמו לאר"י הקדוש.
בקבר שמעון הצדיק בירושלים, שם נהג לעשותה בעבר כל מי שלא הצליח לעלות למירון.
אף אחת מהתשובות אינה נכונה.
תשובה 4 היא הנכונה. ה'חאלקה' הגדולה והמשמעותית התבצעה גם השנה במעלה ההר במירון, אלא שהיא לא נעשתה לראשו של ילד בן שלוש, אלא לראשו של הר בן אלפי שנים, שגזזו ממנו את כל האנשים ואת כל הבתים והותירו אותו קרח עם תגלחת במספר 0.