יעקב יוסף טייכמאן
י"א טבת התשפ"ב
מחלה נפשית היא אחד החסמים המשמעותיים ביותר בשידוכים בציבור החרדי. זה בהחלט לא חייב להיות כך
בעולם השידוכים החרדי סוגיית בריאות הנפש היא סוגיה מובהקת. מאחר ונהוג להיפגש רק אחרי שהצדדים ביררו כל פרט אפשרי על הצד השני, לעיתים קרובות כשמגלים שלפני תקופה אחד הצדדים נקלע למשבר נפשי, מחליטים לדחות את ההצעה על הסף. כך אנחנו שומעים הרבה המצהירים שהם מוכנים לוותר הרבה, אך על בריאות הנפש הם לא יתפשרו.
מחקרים מצביעים שבשוק השידוכים החרדי, החסם הכי משמעותי הוא אבחנה נפשית. במאמר דעה זה אני רוצה לטעון שהעובדה שנטען על מיועד/ת שבעבר נקלעו למשבר נפשי ו/או צרכו תרופות פסיכיאטריות, לא בהכרח אמור להכריע לגבי המשך הבירורים וההתקדמות בשידוך, זאת תוך ביסוס על מספר טענות:
הטענה הראשונה היא כי בהתאם לדיווח עדכני של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, כמעט אחד מכל חמישה מבוגרים בארה"ב – כ-19% מהאוכלוסייה – סובל בשנה נתונה מצורה כלשהי של מחלה נפשית. לכך יש להוסיף אנשים שסבלו בעבר ממצוקה נפשית כלשהי והחלימו ממנה. כך כשאומרים שאנחנו לא מוכנים להתפשר על בריאות הנפש, אנחנו פוסלים בעצם חלק משמעותי מהאוכלוסייה. ניתן גם לשער שאצל מעוכבי שידוכים נפוצים יחסית משברים נפשיים, זאת בין היתר כי הרבה מאוד מעגלים חברתיים חסומים בפני אלה.
הטענה השנייה היא שעדות על משבר נפשי בעבר כלל אינה מנבאת משבר נפשי עתידי, לחלופין – היעדר אבחנה נפשית אינה מנבאת היעדר משברים נפשיים עתידיים. טענה זו מגובה גם במחקרים, ולהבדיל – גם במקורות חז"ל; בהלכות עדות למשל ישנה התייחסות מפורשת אל שוטה כאל מצב זמני שעשוי להשתנות, וכדברי הרמב"ם: "שהרי יש שם נכפים שגם בעת בריאותם דעתם מטרפת עליהם. וצריך להתיישב בעדות הנכפין הרבה" (רמב"ם הלכות עדות פרק ט הלכה ט).
אנחנו רואים לא מעט תלמידי חכמים ידועים מאוד שהעידו על עצמם על כך שבמשך תקופות מחייהם סבלו מקשיים נפשיים תקופתיים. כך אנחנו נחשפים לעדות ר' יעקב עמדין (תנ"ח-תקל"ו) מגדולי רבני אשכנז במאה ה-18 בספרו 'מגילת ספר', בהתחלה הוא כותב על אביו החכם צבי (תי"ח-תע"ח) רב ופוסק חשוב באשכנז: "והנה מיד אחר החתונה שלו… מסרו לו שותף מבין בסחורות להרוויח בהן… ולזה רבתה הדאגה בליבו עד נפל בחולי מרה השחורה, מדאגה שלא יצטרך לבריות, עד שהייתה רפואתו קשה מאוד. וכבר נתייאשו כל הרופאים ממנו במקומו. וייעצוהו שילך במקום באר מים חיים נובעים…", כלומר החכם צבי נקלע למשבר נפשי דיכאוני כתוצאה מאירוע דחק שקרה לו באותו זמן, והוא היה מטופל אצל רופאים בעניין מצבו הנפשי.
בהמשך כותב רבי יעקב עמדין על משברים נפשיים שתקפו אותו עצמו במספר הזדמנויות בחייו:
- בהיותנו בהמבורג גברה עלי מיחוש השחורה (שם, עמוד 89).
- שעמדתי באמסטרדם שנית… תגבורת השחורה… והסיבה מחמת ההפסד הגדול שהיה לי מהסחורה הנ"ל… ולא יכולתי לשמוח בשתיית יין ויין שרף כי לא הורגלתי בו, אך כל הקורות רוח שביקשתי למצוא בו מנוחה היה שתיית מי בישול טע… על פי מה שקראתי בספר רופא הולנדי… כי בו חיפשתי כל טיולי להניח לי מעצבי ורוגזי… (שם, עמוד 153).
- רחוק כשש מאות פרסאות מביתי ובני הרכים ועל זה גברה עלי השחורה (שם עמוד 154).
גם החיד"א (1724-1806) מציין בספרו מעגל טוב שבמספר הזדמנויות בחייו הוא נקלע למשברים נפשיים:
- כ"ג אדר תקל"ד (נודע לו שאשתו נפטרה לפני כשלושת רבעי שנה), באופן שהייתי סר וזעף וזה גרם לי שהחליתי בחולה השחורה שלא הייתי יכול להשיח…
- י"ג אייר תקל"ז, ובהיותי חולה וגם השחורה גבר עלי, כמעט עולם חשך בעדי.
- תקל"ז ו' תמוז, הייתי בחולי השחורה.
- תקל"ז י"ח אלול, והייתי קצת חולה בשבת, בפרט בחולי השחורה.
- תקל"ח כ"ט חשוון, והגם שהייתי בשחורה וחולה קצת…
יוצא אפוא שגם מהאמור במקורותינו וגם מהמציאות ההיסטורית עובדת התמודדותו של האדם עם מגבלה נפשית אינה אמורה להשפיע על מעמדו החברתי והשתלבותו.
בשוק השידוכים קיים פחד מוגזם בהתייחס למיועדים החשודים שחוו בעבר משברים נפשיים (שהם כנראה חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה הרלוונטית) ואולי אם נצליח לצמצם קצת את הפחד, נצליח לפתור חלקית את סוגיית מעוכבי שידוכים.