סיבוב מסוכן

איש חרד מאוד על תקן אזרח מודאג, נצפה השבוע חומק במסדרונות הכנסת שהיו נהירים לו בעבר כסמטאות ירושלים. בדרך למשכן, רכבו לא נרגם באבנים לשם שינוי. למרות היותו שר לשעבר, האיש מעדיף לקחת את ההגה לידיו אישית, ובכל המובנים.
"איפה ממוקמת הלשכה המשפטית?" שאל אריאל אטיאס שכבר הספיק לשכוח את הוראות המעבר במבוך המסדרונות. אם רואים כאן את פניך, המשמעות היא שיש פתרון בקצה האופק? שאלתי ואטיאס השיב בחיוך מריר: "קראו לי ואני לא מתחמק אף פעם, אבל קשה לראות איך אנחנו נחלצים ממצב הביש שנקלענו אליו".
כאיש מפתח בסוגיית הגיוס, אטיאס יכול להעיד ממקור ראשון מהי 'מורשת מרן' בנוגע למי שתורתם אינם אומנותם. בכל מה שקשור לצד הפוליטי היינו ונותרנו עם 'מורשת נתניהו': לא מרימים ידיים ויורדים מהמגרש, גם כשהשופטים עוינים, הפרשנים משתוללים והאוהדים ביציע מגדפים.
את מה שיש לנציגים החרדים לומר, שמע נתניהו שעה קלה אחר כך במסגרת פורום ראשי הקואליציה שממנו נעדר השבוע הנמסיס של דרעי וסמוטריץ' גם יחד, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. פרשת שחרור מנהל ביה"ח שיפא בעזה הביאה לכך שבן גביר העדיף להתאשפז בלשכתו ולסמן אשמים חלופיים. את המתנה הגדולה העניקו לו מאוחר יותר פרקליט המדינה והיועמ"שית עם פרסום ההודעה על בקשת הפרקליט מהיועמ"שית לפתוח בחקירה, כשהאישום המיוחס הוא לא פחות ולא יותר מאשר "הסתה" נגד תושבי עזה. לפחות עבור שר יחיד בממשלה, הייעוץ המשפטי לממשלה עבד השבוע שעות נוספות…
תאונת שחרור מנהל בית החולים שיפא, היא תמונת הראי של הממשלה כולה. זוהי לא רק הבריחה מאחריות שהפכה לאופנה, אלא תחושה אישית עמוקה של כלל שרי הממשלה, שהמושכות ניטלו מהם והועברו לפקידים בדרגות השונות. היועמ"שית, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, כל אחד בתחומו – חוצצים בין שרי הממשלה לבין דרגי הביצוע בשטח עד שלשרים עצמם אין מענה על השאלות הנוגעות במישרין לתחומי אחריותם.
התלונות הללו ושכמותן, עמדו במוקד מפגש ראשי הקואליציה כשהחרדים התלוננו על חוסר האונים מול מוסד היועץ המשפטי לממשלה, שמוציא באמצעות היועמ"שים במשרדים השונים חוות דעת נגד החרדים על בסיס יומי ולעיתים שעתי. נתניהו יכול היה רק להנהן בראשו לאות הסכמה. בעניין הזה אין ספק שביבי הוא הראשון שזיהה.
אפשר לומר שהח"כים והשרים הפכו ל'אסירי ציון' בממשלתם שלהם. מסוגיית הגיוס שם היועמ"שית נוקטת קו קיצוני אף יותר משופטי בג"ץ, עבור לתקציבי מוסדות החינוך וכלה בבחירות לרבנות שמוכשלות במכוון מגבוה, כמו משלוחי הנשק מוושינגטון לישראל. כמעט אין תחום שבו החרדים יכולים לבצע את תפקידם בהתאם לאג'נדה לשמה נבחרו, בלי שייבלמו על ידי היועמ"שית עצמה או היועצים מטעמה במשרדים השונים.
לא זו בלבד שלראשונה בתולדותיה המדינה אינה מכירה במעמדם של לומדי תורה, אלא שמשבוע זה ואילך, אין למדינת היהודים רבנים ראשיים רשמיים מכהנים. אם כי, בשים לב לסחר מכר שמתנהל סביב הנושא האחרון, אפשר להסתפק בהחלט בהסדרת הנושא הראשון בלבד. תנו לנו את יבנה וחכמיה, וטלו מאיתנו את מסחרת מינוי רבניה.

משחק חוץ
הברדק בכלל המערכות ובמערכת הביטחון בפרט, נראה כמו המזל הגדול של החרדים בתקופה הנוכחית. אי אפשר לצפות ממערכת שבה יד ימין ושמאל פועלות במנותק זו מזו, שדווקא בעניין סבוך כל כך כמו גיוס החרדים, תפעל בשילוב ידיים ובסנכרון מערכות.

המרדף אחר היועצת. שר העבודה בן צור

חלף עבר לו יותר משבוע מאז פסיקת בג"ץ והוראת היועמ"שית שהועברה בו ביום למשרד הביטחון, לפעול מייד לגיוסם של כ-4,200 בחורי ישיבות, ועד לרגע זה חברי הכנסת החרדים אינם יודעים לומר בבירור כמה צווי גיוס יישלחו בפועל, האם הצווים יישלחו רנדומלית וללא סינון לבחורים השוקדים על תלמודם, ומה יהיה היקף הפגיעה בזכויות מחויבי הגיוס.
שר העבודה יואב בן צור סיפר לי השבוע על המרדף שהוא מנהל עוד לפני פסיקת בג"ץ אחרי היועצת המשפטית לממשלה כדי להסביר לה את חוסר ההיגיון שבפגיעה בנשים חרדיות עובדות הנשואות ללומדי תורה. "הרי יש פה פגיעה בלתי מידתית בנשים ואין לזה שום קשר לגיוס", הסביר בן צור, "אנחנו עומדים בסיומה של שנת לימודים, והמעונות מיועדים לאפשר לנשים לצאת לשוק תעסוקה. הרי כשמדובר בנשות אסירים להבדיל אלף אלפי הבדלות אין מי שמעלה בדעתו לפגוע בפרנסתן ובזכאותן למעונות בגלל הבעל. פניתי ליועצת המשפטית וביקשתי להיפגש איתה כדי להסביר לה עד כמה היא טועה, ועד לרגע זה היא אפילו לא הגיבה".
בהתעלמותה המכוונת מפנייתו המקצועית של שר בממשלת ישראל, בהרב-מיארה רק ממחישה את המציאות האבסורדית שבה היועצת הפכה לשליטה ולאוטוריטה בפני עצמה, המנהלת את הממשלה במקום לייעץ לשריה ולסייע לעבודתה.
ואם בכל הנוגע להתמודדות עם היועצים המשפטיים, היחיד שמאמין או לפחות מצהיר כי הממשלה מסוגלת לעשות מעשה ולפטר את היועמ"שית הוא יאיר לפיד, הרי שבכל מה שקשור לסוגיה השנייה שעלתה בפגישה הטעונה של ראשי סיעות הקואליציה, הכתובת האחת והיחידה היא לשכת ראש הממשלה.
"צריך ליישר את המורדים בליכוד", אמרו החרדים לראש הממשלה כשהם מכוונים לחזית הסירוב בליכוד, נגד העברת חוק להסדרת מעמד בני הישיבות. גם אם הנחת העבודה היא שבג"ץ יפסול כמעט כל חקיקה שהכנסת תקבל, עדיין אין להקל ראש בחשיבות העברת 'חקיקה עכשיו' ולו לשם הצורך הבהול בעצירת המפולת התקציבית ועיכוב ההכרזה על אלפי בני ישיבות נורמטיביים כעריקים.
אחרי שהיועמ"שית אמרה את דברה, התמהמהות הפוקד הראשי – משרד הביטחון, מלבצע את ההוראה, מגלגלת את הכדור לעברו של השר הממונה יואב גלנט, שנשאל על כך השבוע בישיבת ועדת חוץ וביטחון, ונראה בתגובתו כמו ביידן בעימות הנשיאותי: מגומגם ומבולבל.
גלנט, לפי עדות הנוכחים, לא השיב בבירור אם המספר 3,000 מתגייסים שצה"ל יכול להכיל כולל את מספר המגויסים כיום או שמדובר בתוספת. בהמשך, הציג שר הביטחון רעיון לא מבושל דיו, להסתפק בתקנות כתחליף לחקיקה. מאוחר יותר, היה מי שניסה להרגיע ולהבהיר מטעמו כי צווי הגיוס הראשונים יישלחו רק למקבלי תלושי שכר, בהצלבת נתונים מול מס הכנסה. ח"כים שהשתתפו בישיבה ושוחחו עם השר בשבוע החולף יצאו עם הרושם שגלנט טרם התאושש מהג'ט לג ואינו מונח דיו בחומר כמצופה מהשר הממונה בעת משבר.
בסביבת ראש הממשלה סימנו השבוע את שר הביטחון גלנט ואת יו"ר ועדת חוץ וביטחון אדלשטיין, כשני שחקנים שצריך להצמיד להם שמירה אישית לוחצת. בכל שיחותיו עם החרדים, גלנט הבהיר כי הפלת הממשלה בעת הזאת תהיה פרס לחמאס ולחיזבאללה, אך לחרדים כמו לנתניהו עצמו, אין תשובה אמיתית באשר למטרתו הסופית של שר הביטחון.
גלנט מתעמת עם נתניהו על בסיס קבוע וההדלפות מפרנסות את התקשורת ככלי ניגוח. בשבוע שעבר הגדיל לעשות ושיגר לעבר נתניהו עקיצה מוושינגטון די-סי, עד שלרגעים נראה כבן דמותו של אהוד ברק החותר לטרפד את נאום נתניהו בבירה האמריקאית בסוף החודש.
השאלה אם גלנט מוכן ומזומן לחצות את הקווים ולפרוש מהממשלה, תקבל מענה בקרוב כשיישלחו צווי הגיוס. אם גלנט ישתף פעולה עם היועצת המשפטית לממשלה ויורה על שליחת צווי גיוס ללא האבחנה, אפשר יהיה להסיק שפניו של האיש להפלת הממשלה. אם לעומת זאת, אכן תימצא הדרך למסמס את ההחלטה ולהחיל אותה בפועל על מי שתורתו אינה אומנותו, יהא זה איתות לכך שגלנט אומנם מזגזג אך אינו מתכוון לחצות את הכביש.
שאלה זהה, רלוונטית גם בעניינו של יו"ר ועדת חוץ וביטחון שהתבטא לפני שבוע והבהיר כי אם לא תושג חקיקה בהסכמה רחבה, לא תעבור נוסחת חקיקה בוועדה. בשיחת הבירור שהתקיימה בין אדלשטיין לנתניהו בקומת הממשלה בכנסת, הבהיר אדלשטיין כי לא נקט עמדה אישית, לא שיגר איום ולא התנה את העברת החוק בהסכמת האופוזיציה כפי שעשה גלנט בעבר. יולי הסביר, כי בסך הכל ניתח את הסיטואציה על סמך הלך הרוח של דעת הקהל והאמירות הברורות של ח"כים בליכוד ובציונות הדתית.
ח"כ יעקב אשר, שבצוק העיתים שבר השבוע שתיקה בת שמונה חודשים, הציע לי השבוע שלא להפוך את אדלשטיין לאויב. "צריך להאזין היטב למה שיולי אמר", הציע. ואכן, התמלול של אדלשטיין מהוועדה אינו לעומתי עד כדי כך, כפי שהוצג בתקשורת בחדווה יתרה. אדלשטיין דיבר על הסכמה רחבה או לכל הפחות רוב, כתנאי לחקיקה.
כך נראית קואליציה במצב מלחמה: יו"ר ועדת חוץ וביטחון מטעם הקואליציה הופך לפרשן אובייקטיבי, שר הביטחון תוקף בביקור חוץ את ראש הממשלה, והשר לביטחון פנים מתקוטט עם שר האוצר – כששניהם יחדיו תוקפים את השב"כ. פני המדינה – כמצב הממשלה.

מורשת בוגי
בהחלטת בג"ץ להפוך את כלל בני הישיבות לבלתי לגאליים, נתנו השופטים משקל סגולי לצורכי מערכת הביטחון ולעמדת שר הביטחון שהתנגד לקו המרוכך שיוצג בבג"ץ על ידי עורך דין פרטי מטעם הממשלה.
גם למחרת שובו מוושינגטון נדמה היה כי גלנט מתבצר בעמדתו ומסרב לקבל פשרה כלשהי שתאפשר להעביר חקיקה ללא תמיכה פוזיטיבית של גנץ ואיזנקוט. גלנט נשאל לא פעם הכיצד הוא מצפה ששני האישים הפועלים להפלת הממשלה ייאותו להסכים להצעה כלשהי ובכך לספק חבל הצלה אישי לנתניהו. בתשובותיו, נתלה שר הביטחון בנימוק הנדוש ולפיו דעת הקהל לא תאפשר חקיקה בהסכמה צרה, ובפרט בתקופה שבה מערכת הביטחון דורשת תוספת כוח אדם בעיצומה של מלחמה.
אלא שכאן, אחרי עבודת עומק מול הגורמים הרלוונטיים בצה"ל, היה מי שעימת השבוע את שר הביטחון עם העובדות – מה שתרם, בין השאר, לגמגום של האיש בוועדת חוץ וביטחון אחרי שבועות ארוכים של אמירות נחרצות כדרכו, עם או בלי כיסוי, ברוח איומי התקיפה בלבנון וריסוק החמאס.
לא זו בלבד שהמערכת אינה מסוגלת להכיל יותר משלושת אלפים מגויסים, אלא שהדו"ח הרשמי של הוועדה לשילוב חרדים בצה"ל שגלנט עצמו מינה, קבע כהנחת יסוד, כי התשתית להצלחת תהליך גיוס כלשהו, היא הכרה בכך שצה"ל לא ינסה לגייס את מי שתורתו אומנותו ויפעל לשמירת ערכי הליבה של המגזר.
דו"ח ועדת שקדי לשילוב חרדים בצה"ל, זהו המסמך המקיף והמקצועי ביותר בנושא שהפיקה ועדה מטעם משרד הביטחון. מדובר בוועדה שגלנט עצמו מינה והיא ישבה על המדוכה במשך חמישה חודשים. שמות חברי הוועדה בכתב המינוי שגלנט אישית חתום עליו, מדברים בעד עצמם: מפקד חיל האוויר האלוף במיל' אליעזר שקדי, ראש אגף התכנון האלוף אייל הראל, וגורמים נוספים ובהם יועמ"ש משרד הביטחון איתי אופיר ויועצת השר הדר פרץ, שדיווחו לגלנט אישית על התהליכים.
כבר בראשית המסמך, בקטע שמשום מה חמק מתחת לרדאר, מודגש מפורשות הצורך ב"שמירה על ערכי הליבה של העולם החרדי". בעמ' 5 למסמך המקיף מובהרים היטב מהם ערכי הליבה: "שומרים על לומדי התורה ש'תורתם אומנותם' (לומדים שלושה סדרים ביום)". את הפרחים במקרה הזה יש לשלוח לצה"ל, או ליתר דיוק לסא"ל במיל' ומייסד מסלולי שח"ר כחול לשילוב חרדים בחיל האוויר הרב רם ראב"ד, שישב בוועדה ושכנע את חבריה כי בתהליך של כפייה צה"ל לא יצליח לגייס אפילו חרדי אחד.
אדלשטיין וגם גלנט, יכולים אפוא, אם רק ירצו, להסתמך על מסקנות הוועדה המקצועית ביותר שהוקמה בסוגיית שילוב החרדים במשרד הביטחון ולסייע בלב שלם להעברת חוק שיותאם לקביעות ולצורכי המערכת. חקיקה שתתבסס על מסמך רשמי שהוציא משרד הביטחון, היא אופציית החקיקה היחידה שיש לה סיכוי כלשהו לעמוד במבחן בג"ץ ולא להיפסל כמקשה אחת.
הסיטואציה הזאת, שבה שר הביטחון מתנגד למימוש מסקנות ועדה מקצועית שהוא עצמו מינה, מדגישה אולי יותר מכל את הפוזיציה שבה מצוי יואב גלנט שמשתמש בנשק של גיוס החרדים כדי לסגור חשבון עם נתניהו. לחרדים נותר רק להתרפק על ימי הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון כשר ביטחון, שהצהיר מפורשות כי במשמרת שלו לומדי תורה לא יהפכו לעבריינים פליליים. מאז פוטר על ידי נתניהו, יעלון החל להשמיע זמירות חדשות גם בסוגיה הזאת. איתרע מזלנו, ואת גלנט בשעתו נתניהו פיטר אך נאלץ להחזיר, ובכך הביא עליו ועלינו שר ביטחון עוין ותאב נקמה, מתוך הממשלה. נותר רק לקוות כי שינוי המגמה שנראה השבוע בלשכת שר הביטחון, מסמן באופק שח"ר של יום חדש.

תוכנית השלבים

אמונה וביטחון. רה"מ נתניהו עם לוחמי מילואים בצפון צילום: קובי גדעון, לע"מ

שום דבר טוב לא מאיים עלינו, זוהי התשובה של איווט ליברמן כל אימת שהאיש נשאל לשלומו מאז ה-7 באוקטובר, כחלופה לתשובה האוטומטית שיצאה מפיו לפני כן: הכל גן עדן.
בסקרים דווקא, הכל גן עדן כשאיווט שובר את שיא חמישה עשר המנדטים שקיבל בשיא תהילתו, אך גם הוא מודע לכך שבתקופת מלחמה המצביעים הם חולות נודדים וכי עד לבחירות הכל יכול לקרות.
במשך תקופה מסוימת נדמה היה שהיחסים בין איווט לחרדים רחוקים אומנם מלהיות 'גן עדן' אך אינם עוד 'גהינום'. לחיצת היד שקיבל מדרעי במליאה אחרי שנמנע מלהצטרף לגל ההסתה, ההנחיה שהעניק לח"כי 'ישראל ביתנו' לנצור את פיהם ולהימנע מלתקוף את הענקת פרס ישראל לראשון לציון הגר"י יוסף וביקוריו התכופים באיחוד הצלה ובזק"א שבהם פרגן לחרדים העידו על חישוב מסלול מחדש.
מהרגע שבו איווט הבין כי המסלול הזה הוא כביש ללא מוצא, שבקצהו מכריעה דבקותם האידאולוגית של החרדים בימין המסורתי מוקיר התורה ולומדיה – חזר איווט באחת ל'שיח המריצה'.
מכל ראשי האופוזיציה ליברמן הוא הראשון שסימן את מפגיני קפלן חסרי הרסן ומשתלחי הלשון כמי שמסייעים לנתניהו. דווקא לנתניהו. כחלופה, גיבש איווט תוכנית עבודה סדורה להקמת גוש מרכז נטול חרדים, שיפנה לקהל ימני שסולד מהקריאות למחיית זכר נתניהו אך נקעה נפשו במקביל גם מהחרדים.
ליברמן בונה את תוכניותיו בשלבים ומוליך את החרדים בסיבובים. בשלב הראשון, החרדים יפרשו ויתמכו בממשלה מבחוץ, אחרי שהיועמ"שית תורה על הכבדת יד תקציבית ובחורי ישיבות יהפכו לעריקים. בשלב השני, הקואליציה המקרטעת תתפרק לתוך עצמה בהילוך מהיר. בשלב השלישי שאחרי הבחירות, תוקם ממשלת החלומות שתאפשר למחנה שיגבש לממש את כל מאווייו נגד החרדים.
מי שאמור לשמש נדבך מרכזי בציר המרכז החדש זהו בני גנץ, שמנהל חודשים ארוכים קמפיין על גב החרדים, החל מבלימת תוכנית 'אופק חדש' למורות החרדיות בעודו במדים כחבר קבינט המלחמה, ועד לטרפוד חקיקת הגיוס, כשאינו מאפשר לגלנט להציג חקיקה בהסכמה רחבה.
רק שבני גבה הקומה כדרכו, מנסה לרקוד ברגליו הארוכות על כל החתונות, כשהשבוע הוא זה שידע להשיב לשאלה ״איפה בבצ׳יק״. בשס מספרים כי עוד כשישב בקבינט המלחמה הגיעה מכיוונו של יו"ר 'המחנה הממלכתי' הצעה להקדים את מועד הבחירות בתמורה להשגת הבנות בסוגיית הגיוס. גנץ מכחיש שהצעה מסוג זה שוגרה, אך המפגשים עם גורמים חרדים מ'יהדות התורה' בביתו הפתוח – לצילומים מוזמנים ולמפגשים מודלפים – ביד מרדכי, הקפיצו את ראשי האופוזיציה החוששים מכך שגנץ מנסה לבנות עם החרדים ציר נפרד, על חשבונם.
"אנחנו מקפידים לשמור על כבודו של בני גנץ אף על פי שתחזק את נתניהו שמונה חודשים, עד לרגע שבו ינסה למכור לחרדים אשליות על גבנו", אמר לי השבוע גורם ב'ישראל ביתנו' שהסביר מדוע הרמטכ"ל לשעבר מוכר במחיר מופקע סחורה פגומה, כמו בימיו ב'ממד החמישי'. "שלא יעבדו עליכם. אין לגנץ אצבעות בוועדת חוץ וביטחון חוץ מהקול של גדי איזנקוט. סער שיושב בוועדה מסמפת אותו בערך כמו שהוא מחבב את ביבי. מהאופוזיציה, האיש לא יראה אפילו קול אחד שיתמוך בחוק גיוס שייסגר בקומבינה עם החרדים, ומי שחושב שהליכוד יתמוך בהצעת חוק שתוגש במסגרת דיל עם גנץ להקדמת הבחירות, הוא או תמים או טיפש, או גם וגם".
במשחק שבו כולם מסובבים את כולם, מומלץ לחברי כנסת ולשרים חרדים המנסים לנהל מגעים אלטרנטיביים שלא לתקן טעות בטעות ולבדוק היטב את תנאי הדרך. אילו הייתה אלטרנטיבה ממשית, היה שווה להרהר בה ולעשות חושבים. אך בסיטואציה שנוצרה, עקיפה משמאל עלולה לדרדר אותנו לתהום. אם הבחירות יוקדמו בגללנו, ולאחריהן בהתאם לסקרים גם ניזרק לשול הדרך השמאלי, נעבור מקואליציית ימין צרה לממשלה שהיא צרה צרורה. כשהתמרור בכביש מזהיר מפני סיבוב מסוכן, עדיף להישאר על המסלול הימני האיטי, למרות הפקקים והסחבת.