עייזר לנגידים

למנוע חילול השם
אני כבר לא זוכר באיזה אירוע זה היה, שבע ברכות או בר מצווה, אבל אני זוכר היטב את מה שקרה מחוץ לאולם ההוא בניו יורק, אף על פי שכבר חלפו שנים. השמחה התקיימה באחד האולמות שבין בורו-פארק לפלטבוש, והדובר הקולני מחוץ לאולם היה יהודי שירד מישראל כמה חודשים קודם לכן כדי לנסות את מזלו בארצות הברית.
ניסה את מזלו בכה ובכה, אבל עדיין לא ראה ברכה בעמלו. התברר שאמריקה כבר ראתה הכל.
אבל אולי לא הכל-הכל. כשעמדנו מחוץ לשמחה האירה לו הברקה, הארה משמיים, כאילו נזרקה בו פתאום רוח נבואה והוא ממש התחיל לשיר: 'עזר לנגידים'. זה יהיה השם.
הוא גרר אותנו הצידה, אותי ושני חברים נוספים, כאשר הוא מפרט את הסטארט-אפ שלו חיכו דורות. שירות נצרך שמתקבל בשיחת טלפון אחת.
"הרי יש ברוך השם, במיוחד לאחרונה, פה בניו יורק הרבה יהודים שעושים לבתיהם ולמוסדותיהם ורואים ברכה בעמלם. יש אנשים שעשו את העקיצה שלהם בקורונה, יש אנשים שמתפרנסים מעסקי בתי אבות, יש יזמי נדל"ן, רובם גם זוכים להחזיק תורה. ברוך השם לא אלמן ישראל.
"דא עקא, ה'כסף הישן' כבר מחובר לעולמות התורניים, העסקיים והעסקניים של העיר, וכאשר הם עושים שמחה – כל פרחי העסקונה, הרבנים, המשב"קים והצייצנים מלווים את הדרמה מרגע הווארט ועד לידת המיליון הראשון. אבל יש רבים, בעיקר מקרב 'המתעשרים החדשים', שעדיין ירוקים בענף.
"הבעיה מתחילה בכך שכאשר הם עושים שמחה, עלול להיות חילול השם גדול ונורא. השמחה תיחגג בלי גלריה של רבנים ודיינים, בלי דחיפות, בלי תמונות במגזינים ובלי עדכונים מאחורי ולפני הקלעים, רחמנא לשזבן.
וזאת רק ההתחלה.
"מה עם סידורי הפירות באירוסין? מה עם לוחות הקאפה המפוארים? ומה עם השולחנות המעוצבים, הרול אפים המעוטרים בכתרי מלכות וגדולה שמתארים את מסירות הנפש של אב המשפחה שאפילו נביאינו בגוב האריות היו יכולים לבוא ללמוד ממנה?
"החילול השם הזה", שח לי אותו יהודי יקר, "מחייב אותנו להתייצב לצידם. להקים גוף מוסדר שיעמיד את הדת על תלה".

ההיספאנים נוהרים
ובעוד אנחנו רועדים בקור הניו יורקי, פלט ידידי עשן ואדים ופרש את חזונו המלא.
"אצלי", הוא אמר בעיניים עצומות של שיעור-כללי, "כל גביר יהיה גביר, לא רק ב'אייכוס', אלא גם ב'מהוס'".
האמת שלא כל כך הבנתי את ההבדל בין איכות למהות, אבל הבנתי שזה לא יפריע לי להקשיב להמשך הטיעון.
"אני אספק להם את כל שירותי ה'גבירקעייט'".
מסתבר שהוא טיפוס של 'כאמוס'. עובדה, לתוכנית שלו היו שלושה מסלולים, והוא החל לפרט:
"גביר גדול".
"גביר אדיר".
"גביר עצום".
"במסלול הבסיסי של 'גביר גדול', אני דואג לשלושה רול אפים באירוסים, שני משלוחי מצווה טאנץ, שני רבני שכונה, שניים-שלושה ציוצים בטוויטר עם קטעים מהמצווה טאנץ, פלוס קטע נוסף לבחירת הלקוח, חבר מועצה מקומי, וגלריה מסכמת באתרים.
"המסלול של 'גביר אדיר' – אגב, המשתלם והמומלץ – יספק לכם חוויה אחרת לגמרי. כמות הרול אפים ועיצובי הפירות תוכפל, פלוס התואר 'ראש וראשון לכל דבר שבקדושה'. במקום רבני שכונה בקנייטש, יבואו ראשי ישיבות עם כובעי המבורג, יהיו ציוצים על המחותן, והשוס הגדול: דחיפות בכניסה לאולם וסביב המזרח, וחברת אבטחה ייעודית שתשלוט באש לאורך כל האירוע".
ומה בגביר עצום? שאלנו אני וידידיי המרותקים.
"אוהו, זה כבר באמת רק למי שרוצה להשקיע ורוצה את הטוב ביותר.
"נוסף על כל מה שקיבלת במסלול הביניים, אתה מקבל סיור בבתי גדולי ישראל והזמנתם לאירוע, הכל מתועד ומצולם כמובן. דחיפות פלוס משטרה בכניסה לאולם, גדרות-לחץ וסדרנים אפרו-אמריקאים (הוא השתמש במילה פחות מעורפלת). והבוננזה: שני שולחנות של גויים בחליפות שעליהם יהיה כתוב 'שולחנות עסקים – אבי הכלה'. אפילו שמדובר בעובדים היספאנים – זה נראה פצצה, סמוך עלי".
כשהוא סיים את התיאור, לא יכולתי שלא לצחוק. מתברר שלמרות כל הצרות, ידידי לא איבד את התקווה, המעוף וחוש ההומור.
אלא שבינתיים חלפו כמה שנים, ומה שבעבר היה בתחום הביזאר, הפך בחסדי שמיים מרובים למיינסטרים.
יש כלכלה שלמה שחיה מהדבר הזה. צלמים, בתי דפוס, חברות אבטחה, צייצנים ומבזקנים, וכמובן ענף הפירות החתוכים שהפך להיות הענף הכי מבטיח במגזר אחרי רכישת קרקעות חקלאיות (להפשרה מיידית) בין אחיסמך למזכרת בתיה.
ולא בטוח שמדובר ברעיון כזה גרוע.

באוקיינוס האסטרטגיה
את כל הסיפור הזה אני מביא במטרה לנעוץ מחט בבלון הנפוח שנקרא 'יחסי ציבור' או בשמו המתועב: אסטרטגיה.
מכיוון שגם עבדכם מתפרנס מהאזורים האלה, אני מרשה לכתוב ביושר: מדובר בבלון.
העם היהודי ועולם הישיבות סיים כעת מערכת בחירות ארוכה לנשיאות ארה"ב, והמון שעות אולפן ופאנלים בקווי הנייעס כילו רבבות שעות של מאזינים נלהבים.
מי ששם לב, כשהדיונים מגיעים למבוי סתום, אחד הפרשנים זורק את הפצצה לאוויר ושואל: מישהו מבין מה האסטרטגיה?
באותו רגע נפתחים שערי שפע וברכה לאוצר בלתי נדלה של הגיגים וסברות כרס.
אבל זה כלום לעומת השדרוג האמיתי: כל הדיון עולה לרמה אחרת. אם עד עכשיו עסקנו בשאלות שנוגעות לזוטי דברים, כעת עברנו לדון בדברים העומדים ברומו של עולם.
יש שמשכללים ל'אסטרטגיה ארוכת טווח' ו'אסטרטגיה קצרת טווח', ובונים עוד תילי תילים של מגדלים מרחפים באוויר, שעליהם המשתתפים מוסיפים עוד הגיגים כשהם שוחים בים שאין לו סוף, הלוא הוא אוקיינוס האסטרטגיה.
והשיא הוא דמותו של האסטרטג, שיושב במרכז הפאנל כמו חתן חסידי עם שטריימל עצום ליד ליטאים בכובעים מקומטים. הוא המלך. הוא יספר לכם מה המניעים האמיתיים. הוא יחשוף את אחורי הקלעים וייתן פוקוס על דברים אזוטריים שלא חלמתם עליהם, והכי חשוב: הוא ייקח אתכם לסיור מהפנט במוחו של טראמפ עצמו, ומשם בחללית אל מוחו של אילון מאסק.
בכל פעם מחדש אני מתפעל מהכישרון. יהודי של בית מדרש מקמט את המצח, ומפיו מתחילים לעוף חרטוטי על-חלל. הוא עצמו לא מצליח לעקוב אחרי מה שיוצא לו מהפה, אבל האסטרטגיה נפרסת לפרוסות ושלבים, והוא מצליח לשמוט את הלסתות של כולם כשהוא מפזר הגיגים שלא שמעתם אוזן מעולם. הוא מנתח את המהלכים הסמויים – כל כך סמויים שהם אפילו לא מתרחשים בפועל, את הכוונות הנסתרות שאיש לא התכוון מעולם, ומפרש קטעים באופן מניפולטיבי שתומך במסקנה המתבקשת: היותו יודע-כל.
ובכן, אחרי שהבחירות עברו והאסטרטג הוכיח את עצמו בענק, אתם בוודאי חושקים באחד כזה לצידכם.
ומכאן יוצאת קריאת קודש לעם השם: אם מישהו מייעץ לכם להיפגש עם אסטרטג “שירים את העסק שלך לשמיים", תברחו, הכי חזק ומהר שאתם יכולים.
מדובר בנוכל מיומן. יהודי שאין לו כוח לעבוד ובדרך כלל כשהוא כבר כן עובד, מדובר ביכולות ביצוע מוגבלות. הוא יעשה הכל כדי להתיש אתכם בתאוריות שרק יגדילו את הריטיינר שלו, והכי חשוב מבחינתו, ירחיק מכם את המטרה שלשמה באתם.

לכרות את הענף
כיהודים מאמינים, יש לנו מתח מתמיד בין חובת ההשתדלות, לבין האמונה שהכל מאיתו יתברך.
במקרה הזה חובת ההשתדלות שלכם היא להתרחק מהתעשייה השרלטנית הזו.
חונכנו על כך שאפילו ריש גרגרותא – מי שאחראי לקבוע איזה פועל דחק יהיה אחראי על איזה צינור מים – נבחר לזה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו. ודאי וודאי כל תפקיד אחר.
לא דילים ולא אסטרטגיה מבריקה יבטיחו סיכויים של מאן דהו להיבחר לתפקיד כלשהו. בראש השנה הדבר נקבע בבית דין של מעלה, ואותו יהודי נועד לכך על ידי ההשגחה. ה"אסטרטגיה" שהיא מראש אוויר חם, יכולה להתברר כמזויפת, ו"דילים" – עוד מונח שיצא משליטה – כידוע קורסים תמיד ביום הקריטי ביותר.
אלא מה? היום הציבור התברך בסקרנות יתרה, וכולם רוצים לדעת מה קורה בכל מקום ובכל רגע. ואם אין מידע, הציבור מתחנן, תמציאו לי, תחרטטו אותי. אל תשאירו לרגע את עור התוף שלי בלי גירוי ווקאלי.
וכך, רכלני העיירה שפעם היו מחזרים על הדלתות לקושש מידע ותרומות, הפכו ל'אנשי מקצוע' שאי אפשר בלעדיהם. המתקדמים שבהם הפכו לאסטרטגים.
יהיו שיתהו, למה לי לעשות דבר כזה ולכרות את הענף עליו אני יושב.
מה האסטרטגיה שלך? הם יזעקו, הרי הטור הזה, שאומנם מתפרסם לקבוצה מצומצמת של ידידים קרובים, עלול לדלוף החוצה ולחולל שמות לביזנס.
ובכן מוריי ורבותיי, אין לי ספק שהעוילם כזה גוילם, שיהיו רבים שבעקבות הטור הזה רק יבקשו לשכור את השירותים הללו, להכפיל ולשלש, ויימצא הענף כולו ממשיך להתפתח.
בתעשיית עסקי האוויר אף פעם אין מיתון.
ואם יש תקופה קשה? מה הבעיה. בונים תוכנית אסטרטגית.