פותחים שולחן עם אתי אפינגר

פותחים שולחן // שושנה מלמד כהן

אתי אפינגר, אמא לעשרה ילדים, נולדה בתל אביב להוריה הרב רפאל וברטי הלפרין. את שנות לימודיה בבית הספר העבירה בבני ברק, לשם העתיקו ההורים את מגוריהם. בתיכון למדה בלוצרן שבשווייץ. "בלוצרן לימדה אותנו הגב' שולה שטרנבוך את מקצוע 'אשת חיל', מספרת אתי. "היא הייתה בעלת אישיות מיוחדת ונתנה לנו כלים לחיים, לַכָּבוֹד שיש להעניק לבעל, ודרכה רכשנו את הבסיס לבניית בית יהודי".

מנה ראשונה

גדלתי בבית שהחינוך בו היה סמל ודוגמה. אנחנו שבעה אחים ואחיות בלי עין הרע, והחינוך שקיבלנו מההורים הוא "קו ישר" לכל הדורות. אין חינוך שמתאים לדור חדש או לדור ישן, אני מחנכת את ילדיי בדיוק כמו שחינכו אותי פעם. כיבוד ההורים שהיה לנו הוא מיוחד מאוד. היינו מסתכלים על אבא ויודעים מה הוא צריך. דיברנו אל ההורים בגוף שלישי. השיח היה ברמה של כבוד. אף אחד לא ביקש מאיתנו לדבר בגוף שלישי, אבל זה נטמע בנו כחלק מהכבוד שלנו אליהם. אמנם הוריי כבר לא איתנו, אבל אנחנו מדברים דרכם, חיים דרכם, זה החינוך שאנחנו מנחילים הלאה לילדים שלנו.

מנת הדגל

אימי ע"ה הייתה אישה חכמה ועוצמתית. את החכמה היא הרוויחה מהחיים ואת העוצמה היא ספגה מאבי ז"ל. הם היו נשואים יותר מחמישים שנה, והייתה לה חכמת החיים לנווט את הבית ולהטמיע בו את הדרך לחיים נכונים. יש משפט שהיה שגור על לשונה "איך שאת מסדרת את המיטה בבוקר, ככה את ישנה בלילה", איך שאת מסדרת את היום שלך ככה הוא ייראה. היא לימדה אותנו להיות מחושבים ומסודרים ולארגן דברים מראש.

אמא שלי הייתה מבשלת פשוט וטעים. היא הכינה עוף בגריל, לצ'ו טעים מאוד, מרק ירקות או מרק עוף וסלטים לשבת. היא הייתה אישה פרקטית ועבדה תמיד מסודר ואסתטי.

ספיישל

קבוצת הנשים שעוקבות אחרי אתי גְּדֵלָה מיום ליום (יותר מ-43 אלף).

בקבוצה אני מספרת על החיים שלי באופן נגיש, ועד היום, כבר שנתיים וחצי, אני מקבלת הודעות מנשים רבות שכל אחת לוקחת משהו מהשיתופים שלי: אידישקייט, דבר תורה שבעלי כל יום שישי מעביר, הבדלה, בישול, כושר וילדים.

מישהי כתבה לי "תדעי שבזכותך אין אצלי יותר כלים חד פעמיים בשבת". אני לא מדברת הרבה, אבל כן מראה איך אני עורכת שולחן כבר ביום חמישי, וזה משפיע לטובה על נשים ממגזרים שונים.

הכנה

אחד התחביבים שלי הוא הכושר. כשאני יוצאת בבוקר להליכה, בין חמש וחצי לשש, זה נותן לי את הסיפוק ושעת האיכות לעצמי. להקדיש שעה למה שעושה לך טוב הוא דבר חשוב מאוד, זה שעת חשבון נפש, שעת פסיכולוג. זה לדעת שמרוץ החיים לא עוצר אותך.

השראה

נכנסתי למטבח בגיל חמש עשרה-שש עשרה. הייתי אופה אבל לא מבשלת, לא ידעתי להכין אפילו מרק עוף. אצל הוריי לא היה מגוון גדול של סלטים בשבת, היה סלט כרוב וגזר, סלט ביצים, סלט מלפפונים וסלט עגבניות, אבל המשפחה של בעלי היא ממוצא מרוקאי, וייאמר לזכותה של חמותי שכל הסלטים שאני מכינה היום הם ממנה, וברוך השם יש סלטים בשפע.

זוגית

למדתי מאמא שלי את הכבוד לבעל. היא תמיד ידעה ללכת בין הטיפות, גם לכבד וגם להעריץ את אבי. ברגע שאת מתייחסת בכבוד לבעל את מרוויחה שגם הילדים יתייחסו אליכם בכבוד, כי הדוגמה האישית היא בסיס לכל היחס וההתנהגות בבית.

משפחתית

אני מארחת יותר ממה שאני מתארחת. בעיקר המשפחה המורחבת מתארחת אצלנו. את ההכנות לשבת אני מתחילה כבר ביום שלישי-רביעי עם אפיית החלות. מייד אחרי שהן מתקררות אני מקפיאה אותן, ולפני שבת מפשירה – והטריות נשארת. ביום חמישי אני מכינה את הסלטים ואופה את העוגות והעוגיות, ובשישי אני מכינה את הדגים.

בעלי, יוסי, סיפר לי על שמאי הזקן שבכל ימות החול היה אוכל תמיד את המאכל הפחות טוב, משום שאת הטוב היה שומר לשבת. יוצא שכל השבוע חשב ותכנן לכבד ולקדש את השבת. בדומה לשמאי, גם אצלנו אני מרגישה שרוב ימות השבוע אנחנו בהכנות לשבת.

מנת געגוע

אני הכי מתגעגעת לאוכל שהייתי מכינה לאבא שלי. ההורים שלי לא היו יוצאים מהבית בשבת, אבל בימי חול אבא אהב מאוד לבוא אלי, אהב את המאכלים שהייתי מכינה לו. המנות היו פשוטות אבל מזינות וטעימות. הייתי מכינה עוף בגריל, שניצלים, פרגיות וכבד בקר. אני זוכרת, שבסוף הארוחה הוא היה יושב עם כוס התה, והייתי מכינה לו לצד התה משהו מתוק, שוקולד או פירות. זה היה כבוד גדול בשבילי שהוא היה בא במיוחד אלי לאכול. זה משהו שחסר לי מאוד היום.

אמא שלי הייתה הרבה שנים אלמנה והפסיקה לבשל, לא היה לה עניין לבשל, ואני הייתי שולחת לה הרבה פעמים אוכל לצהריים ומתעניינת אם היא כבר אכלה ומה איתה. זה היה תמיד מרגש אותה ומוציא אותה מגדרה, כי היא הייתה מקבלת אוכל של בית. זה המינימום שיכולתי לעשות בשבילה.

מנה נוסטלגית

מאכל שמעלה לי זיכרון מהבית, מאמא שלי, זה הלצ'ו. לצ'ו הוא תבשיל ירקות מהקלאסיקה ההונגרית, שדומה מאוד לשקשוקה הצפון אפריקנית.

ההכנה שלו פשוטה מאוד: מטגנים קוביות בצל למספר דקות, לאחר מכן מוסיפים קוביות גזר, ממשיכים לטגן מספר דקות ומוסיפים קוביות קישוא, חצילים וגמבה. אפשר להוסיף גם קוביות עגבניות. מערבבים קלות, וכשהירקות מתחילים להתרכך מוסיפים רסק עגבניות, מלח, מעט סוכר לאיזון, פפריקה וקצת מים ומבשלים על אש נמוכה בבישול איטי עד שהתבשיל הופך לרוטב סמיך והירקות רכים מאוד. ניתן להגיש על אורז או פירה. מאכל טעים מאוד, מנחם וביתי מאוד.

קינוח

המתכון הראשון שהכנתי היה עוגיות שוקולד-צ'יפס. אימי לא הייתה אופה כלל, ואני זוכרת שכשהייתי ילדה, גם לא היה לה מיקסר. היא קנתה בשבילי מיקסר כי אהבתי מאוד לאפות. בזמנו היה שוקולד צ'יפס של חברת 'אופנהיימר', ובגב החבילה צורף מתכון, ואותו הייתי מכינה כל הזמן.

טיפ

סדר וארגון. למשל, טיפ קטן: לאחר קנייה של פירות וירקות להקפיד לשטוף ולשים בקופסאות מתאימות למקרר. כשאת רוצה להכין סלט או מרק ירקות, הכל מוכן ושטוף וחוסך זמן יקר. גם בארון של מוצרי אפייה, אני שמה את המוצרים כדוגמת קמח, סוכר, קקאו ופודינג וניל בקופסאות אחסון עם מדבקות מתאימות, וכשאני מתחילה אפייה הכל מונח בצורה מאורגנת ומסודרת. כמו במטבח גם בחיים, כשאת מאורגנת ומסודרת ההתנהלות שלך בכל הרבדים קלה יותר.

בואו לעקב אחרינו באינסטגרם לעוד מתכונים\ כתבות\ הפקות\ מאחורי הקלעים

https://www.instagram.com/teimot_magazine/