פנים מאירות | הקשיב ורשם

בזמנים שנחרטים בתולדות עם ישראל, בתולדות חבלי משיח, החשש שלא אדע לבטא נכון במילים את הרגשות הלב, גדול מתמיד. אני מעדיף ללקט. יש לי תובנות אישיות. מחד גיסא על הגילוי הנפלא, ומאידך גיסא על היחס לאותם יהודים אבודים שגם ברגעים אלה ממש מרמורם אומנותם. כן, אם התרגשתם בשבת פרשת 'בהעלותך' ממילות הפרשה: "השם דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל" כי הרגשתם שזה ממש אנחנו, אתם יכולים להנהן בהסכמה בשבת הקרובה במילות פרשת 'שלח': "וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ". גם את התופעה הנצחית הזאת אנחנו פוגשים בימים אלה.

אבל לא. עכשיו לא אכתוב. יהיה עוד מספיק זמן למילים שלי.

הנה מקצת ממה ששמעתי, התחזקתי ורשמתי.

1.

יום שישי. שעות ספורות לפני 'בהעלותך את הנרות', נשלחה שיחה מוקלטת של דודי זקני הגאון רבי יעקב כ"ץ שליט"א למאות תלמידיו ברחבי הארץ. הדברים קצרים ונאמרים בלהט של קדושה. "והיו עיניך רֹאות את מוריך". קשה לחזור על רעיון או פירוש מבודד עבור מי שאינו מכיר (כלומר, רואה אל מול עיניו) את בעל השמועה, את דרכו בעבודת השם. ועדיין, המעלה הזאת לא מתירה לי לשמור את הדברים רק לעצמי. הנה התקציר:

"אחים יקרים ואהובים מאוד, קשה לי לדבר כי הלב מלא מחשבות על אמונה, על ביטחון, על ציפייה. אין מילים. רק קצת מהרהורי ליבי: 'אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה, ועושה, ויעשה לכל המעשים'. כולם יודעים זאת, אבל אם הדברים במוח בלבד, הרי העיקר חסר וכשזה בא לידי מעשה כמעט שוכחים את הדברים. ואף אם הם בלב, הרי אין סוף לדרגות האמונה שבלב. נתבונן בנוסח שאמרנו: 'אני מאמין באמונה שלמה'. יכולה להיות אמונה – 'אני מאמין', אבל לא 'באמונה שלמה'. אמונה שלמה היא דרגה מאוד גבוהה.

"איראן הופצצה בידי מדינת ישראל בממדים עצומים. בתקשורת אומרים שלא היה כדבר הזה ממלחמת העולם. אבל מי הוא זה ואיזה הוא? 'זה ק–לי ואנווהו'! כדאי להפנים אמונה זו בילדים. אפשר אפילו לרקוד מעט בבית. למה לרקוד? כי יש לנו את הקדוש ברוך הוא. יש לנו אבא שאוהב אותנו, שרוצה בטובתנו, ואנחנו משתדלים לעשות רצונו, וממילא יקיים בנו: 'כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת'. אשרינו מה טוב חלקנו.

"במאמר מוסגר יש להוסיף: ליבנו שותף מלא לכל מה שקורה במלחמה בדרום. נפשות יקרות נלקחות לעולם העליון. כמה צער וכאב אין־סופי. משפחות שבורות; יתומים; אלמנות. אבל את זה צריכים להפנים בלבד. לא לשדר את זה לילדים ולנוער, כי זה מביא רק פחד ומורא מכל הסובב. זה לא מוסיף אמונה. יש לנו אבא טוב שרוצה בטובתנו. גם אם קורים מקרים קשים ואנחנו לא מבינים אותם, אנחנו בטוחים–בטוחים–בטוחים, שהוא עושה את זה לטובתנו.

"מה למעשה? ללמוד בצוותא כל בני המשפחה, לאט ובעיון, את תפילת 'עלינו לשבח'. מילה במילה. לראות מה זה 'עלינו לשבח לאדון הכל'. מה זה 'לראות מהרה בתפארת עוזך'. ולהפנים שוב ושוב ושוב: 'אפס זולתו! אפס זולתו'!"

2.

ליל שבת קודש. בית הכנסת 'בית ישראל' בשכונת אחיסמך בעיר לוד. דקה המְתנה לאחר סיום הריקודים בקבלת שבת ועד שאפשר יהיה להתפלל ערבית בזריזות כדי לשוב מהר למרחב המוגן. רב הקהילה הרב אהרון דואר שליט"א מנצל את הדקה לשתף במחשבות: "שתי קבוצות של מתלוננים נפגוש בפרשה. אחת מתלוננת על בשר ומתגעגעת למצרים ואחת מתלוננת שהיא לא יכולה לקיים פסח: "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן השם בְּמוֹעֲדוֹ". שתיהן מתלוננות, אבל הבדל שמיים וארץ ביניהן. אחת נענשת ואחת מביאה לעולם בשורה ענקית – פסח שני.

"כולם מדברים על החדשות המרעישות. שמעתי בשם כמה מגדולי ישראל, שבניסים של מלחמת ששת הימים אפשר וצריך היה להביא את הגאולה השלמה. המקומות הקדושים, היישוב היהודי כולו ניצל, וזה נעצר שם. המשיח לא הגיע. ההסבר של גדולי ישראל היה בגלל שהפרשנות הציבורית לניסי המלחמה הייתה שגויה.

"כולם מדברים על החדשות, אבל כדאי שנצטרף לקבוצה שלא נעצרת רק ב'פרשנות של חדשות'. נבין שיש פה מהלך אלוקי ונבקש משיח. נבקש עכשיו את הגאולה השלמה.

"זהו? הגיע הזמן? תפילת ערבית".

3.

הרב יואל ויסלובסקי שליט"א מכהן כר"מ בישיבת 'אור דוד' בבני ברק. מבחינתי, התואר הראשון שלו הוא שכן שלי. שכן כזה שדי בנסיעה של דקה במעלית או מפגש מהיר בחדר המדרגות, כדי לשמוע ממנו משפט אחד שיגרום לך להרהר בו יום שלם.

נפגשנו בליל שבת ודיברנו על 'עלינו לשבח' ובגדולתו של 'אפס זולתו'. אדם נוסף ששמע את השיחה ביקש לוודא שאנחנו זוכרים: "יש אנשים שמסכנים את החיים שלהם בשביל זה. כן? כל אחד מהם הפקיד מכתב פרדה למשפחה לפני שעלה למטוס וסיכן את חייו". למה הוא אמר לנו את זה? לא היה לי זמן לברר. אולי יש אנשים שדיבור בגדלות הבורא אצלם הוא על חשבון הכרת הטוב למי שמוסר נפש. לא אצלי ולא אצל השכן שלי.

רבי יואל השיב מייד בחיוך: "'אִם השם לֹא יִשְׁמור עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר'. מה הכוונה? שלא צריך שומר? לא זה מה שכתוב. אם השם כן שומר עיר, אז לא לשווא שקד השומר".

מבט:

הפתק שהטמין ראש הממשלה בכותל המערבי ערב התקיפה  (צילום: זיו קורן)

יום ראשון. פתח תקווה. לבד מחנויות לממכר מזון, הכל סגור. רב העיר הגאון הרב מיכה הלוי שליט"א הגיע לחנויות שכן פתוחות, כדי לחזק את משגיחי הכשרות שעובדים כרגיל. במפגש עם המשגיחים הוא מקריא להם דברים שכתב תלמיד הרמח"ל, רבי משה דוד וואלי זצ"ל. בחירת השם התנ"כי של המבצע באיראן מרגשת, אבל ספק אם נתניהו הכיר את עומק הדיוק ואת הבשורה לגאולה השלמה. הנה הדברים: "כי האומה הזאת היא אומה של אריות, כולם גיבורים. בין לפי טבעם, בין מפני השכינה ששורה עליהם. ומהו טבעם של אריות? שלפעמים כורעים ושוכבים ונראים כחלשים. אבל לבסוף קמים בפתע פתאום וטורפים והורגים ואוכלים את הצרים אותם. כך ישראל, הם נראים ככורעים ושוכבים בזמן הגלות. אבל לבסוף, בזמן הגאולה, 'וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל'. וזהו שכתוב: 'כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ".