צו השעה: יצירת תקשורת חרדית בריאה

התקשורת החרדית צריכה להתנהל באחריות כאשר היא מותחת ביקורת על נציגיה, אך על הנציגים מוטלת החובה להתנהל בשקיפות מול הציבור

השנה האחרונה לא הטיבה עם מעמדם הציבורי של הנציגים החרדים בכנסת. משבר הקורונה יצר רגשות תסכול וכעס כלפיהם בשל העלמת העין מהפרות הנחיות משרד הבריאות שנעשו במופגן בחצרות מסוימות מחד גיסא, ובשל היעדר תגובה הולמת להתעמרות הרשויות בציבור החרדי מאידך גיסא. העיכוב המתמשך שלהם בהקמת ועדת החקירה לאסון מירון המחריד התקבל בחוסר הבנה מוחלט. כך גם ההתנהלות התמוהה של הח"כים החרדים שהובילה אותם אל מחוץ לממשלה כאשר סכנה מוחשית וברורה מרחפת מעל הצביון היהודי של המדינה והישרדותם הכלכלית של מוסדות התורה.

למעמדם המעורער של הח"כים החרדים תרמו לא מעט פרשנים ופובליציסטים שנוהגים כשגרה להפליא את ביקורתם על הנציגים החרדים ולא חוסכים מהם את שבט לשונם. אך אף על פי שביקורת היא דבר נצרך, השיח הזה לעיתים יוצר תמונה מעוותת שלא משרתת את המטרה, ולהפך: רבים מצרכני התקשורת בציבור החרדי שנחשפו לדברי הביקורת הללו, הסיקו מסקנות מוטעות ונקטו מעשים שגויים. קחו לדוגמה את תוצאות הבחירות האחרונות שמלמדות כי אלפים איבדו את אמונם במפלגות החרדיות והצביעו למפלגות לא חרדיות.

נראה שבנקודת הזמן הזאת, בין האירועים שהתרחשו לאלה שעתידים לבוא, כדאי לעצור רגע ולהזכיר שהנציגים החרדים הם אנשים שמאחוריהם רזומה מפואר של עשייה מוכחת למען הציבור וניסיון פוליטי עשיר. ברור לכל שלא ניתן לחשוד בהם באטימות כלפי צורכי הציבור או בחוסר הבנת המצב לאשורו. צריך גם לזכור שהנציג החרדי אינו סתם עוד פוליטיקאי, אלא אדם שנבחר על ידי גדולי ישראל. הם נותנים בו את אמונם וסומכים עליו את ידיהם. בכל מערכת בחירות אנו רואים את גדולי ישראל טורחים ממרומי גילם ומעמדם, מפנים מזמנם היקר ופועלים כדי להניע את הציבור לבוא ולהצביע עבור אותם נציגי ציבור. כלפי שליחי ציבור כאלה ראוי שתהיה מידה מסוימת של יראת כבוד.

מעמדו של פוליטיקאי חרדי אינו דומה בשום צורה למקבילו מהציבור הכללי, ולכן גם היחס אליו בתקשורת החרדית חייב להיות שונה לחלוטין. גם מערכת השיקולים של איש תקשורת מהמגזר החרדי אמורה להיות שונה מזה של מקבילו החילוני, שכן הוא מחויב מעל הכל ולפני הכל לכך ששם שמים לא יתחלל על ידו. הביקורת – הלא מבוקרת לעיתים – כלפי הנציגים החרדים, מוזילה את ערכם וממילא גם את ערך שולחיהם וגורמת נזק בלתי הפיך לחינוך הדורות הצעירים בחשיבות הציות לגדולי ישראל.

חשוב שתהיה ביקורת אך היא צריכה להיות עניינית. מותר וגם חובה לשאול שאלות קשות, אך מתוך יחס ראוי כלפי הנשאל. חונכנו לא לקבל שום דבר כמובן מאליו ולכן צריך להתאמץ להבין, אך עלינו גם לדעת שכאשר מדובר בהחלטות המגובות על ידי גדולי ישראל נמצא לפעמים שמה שנראה ימין בעינינו הוא שמאל בעיניהם ולהפך, וגדולתנו היא לקבל את הדברים גם בלי שתמיד נבין.

עם כל זאת, לא נכון להתעלם מהציפייה העולה מחלק נכבד ממצביעי המפלגות החרדיות המבקש לדעת על המתרחש במפלגה שהם מצביעים לה: מהן הפעולות שנעשות בזירה הפוליטית? היכן עומדים הדברים לגבי נושאים שונים שהמפלגה מקדמת? ויש גם לאפשר לציבור לשאול שאלות את נציגיהם ולקבל תשובות עד כמה שמתאפשר.

הכנסת מכירה בחשיבות הצורך בקשר בין נבחר הציבור לבוחר ואף הקציבה עבור כך תקציב מיוחד. מן הראוי שהתקציב הזה יופנה להקמת מערך דוברות מסודר של המפלגות החרדיות מול הציבור, שינגיש לו את כל המידע ויאפשר לו קשר עם נציגיו.

שיתוף המידע והשקיפות רק יטיבו עם המפלגות החרדיות. הם יחסכו טענות ומענות וימנעו אי הבנות ומתחים מיותרים, ובמקביל ייצרו יחסי אמון ותחושת שייכות בין המפלגה למצביעיה. בדרך זו הציבור יירתם להצלחת המפלגה במערכות הבחירות וגם ביניהן, והצעירם יחושו גאוות יחידה על זכותם להימנות עם ציבור החרדים לדבר השם ועושי דברו.

בעת הזאת, כאשר הנציגים החרדים מוגבלים במידת מה מפעולתם השוטפת, זה הזמן להתמקד במחנה פנימה ולהשקיע ביצירת תקשורת בריאה ואיתנה בין המצביעים לנבחריהם.

חשוב שתהיה ביקורת אך היא צריכה להיות עניינית. מותר וגם חובה לשאול שאלות קשות, אך מתוך יחס ראוי כלפי הנשאל