צלילה לפוזיציה

בחצי השני של העיר: איך הפך ארגון סעד פלסטיני לשלוחת טרור של חמאס? · מתחת למים: מה עומד מאחורי עמדתה יוצאת הדופן של אילת שקד בסוגיית הצוללות? · שיחה עם היועמ"ש: החבל הדק שעליו מדבר אביחי מנדלבליט מורכב להבנת אנשי הפוזיציה · וגם, מה חושב ראש המל"ל לשעבר על הריקבון בפרשת הצוללות?

כביש בר-לב, קו התפר שבין ירושלים המערבית למזרחית, מספר את סיפורה המרתק של העיר שחוברה לה יחדיו: מצד אחד שכונות היישוב הישן של נוטרי החומות ומהעבר השני שכונת באב א-זהרה, המכנסת בתוכה סמלי שלטון כמו משרד המשפטים ובית המשפט המחוזי, הממוקמים בטבורו של רחוב צלאח א-דין שמקיף את השכונות הערביות ומציע גם את קתדרלת סנט ג'ורג', השואבת אליה מדי שנה מיליוני צליינים.

עבור התיירים מחו"ל, זאת האטרקציה המושלמת שמציעה מדינת היהודים: המעבר המהיר בין קודש לחול; בין הממלכה למתנגדיה; הבדלי התרבויות והמתח המובנה הם מיקרוקוסמוס של הארץ כולה. קחו את המראות משם והשליכו מהם על צפון הארץ, מרכזה ודרומה.

בשני קצוות החיץ הללו, התמקמו שלוחותיו של ארגון האומות המאוחדות. בקצה האחד, במקטע שבין אזור התעשייה תלפיות לשכונת ארמון הנציב, עומד וניצב לראווה מבנה ארכיטקטוני מרשים ונהדר למראה: זהו המטה הראשי של האו"ם, שחולש כיום על פעילות הארגון במזרח התיכון.

בקצה השני, בשכונת מעלות דפנה, סמוכה ונראית לגבעת התחמושת, פועלת סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם – אונר"א. גם אם נעלים עין מקיומה של תחנת הדלק הפיראטית שהתנחלה במתחם ומזהמת את הסביבה, נוכחות פלסטינית בחסות האו"ם בלב ליבה של שכונה יהודית, חרדית, מזמינה ביקורת חריפה כלפי ממשלת ישראל שכבר עשרות שנים מאפשרת זאת.

גורם מדיני מספר לי, שבעת האחרונה עמלים נציגי האו"ם בבירה, לשכנע את האמריקנים בנחיצות פתיחתה מחדש של הקונסוליה הייעודית לתושבי מזרח העיר – אחרי שזאת נסגרה בתקופת הנשיא טראמפ.

הפלסטינים דורשים זאת מטעמים פוליטיים; לא הומניטריים. גם השגרירות וגם הקונסוליה המושבתת ממוקמים בשכונות יהודיות: האחת בשכונת ארנונה, השנייה ברחוב אגרון. גאוגרפית אין כאן בשורה. בנט ולפיד הבהירו זאת לאמריקנים שנטו להשתכנע, אבל אנשי האו"ם, החוסים בשטח מדינת ישראל, נאבקים לסיכול ההבנות שהושגו עם ממשל ביידן. זאת ועוד: בימים אלה, הם דוחפים לכנס דיון חירום במועצת הביטחון על הצעת החלטה שתכליתה להביא לביטול ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל.

בדרג המדיני שקלו לא פעם לפנות את מטה האו"ם מארמון הנציב. בסוף, משיקולים מדיניים, הרעיון ירד מסדר היום. זה לא משנה את העובדות: ארמון הנציב רשום במרשם המקרקעין כנכס השייך למדינת ישראל. נציגי האו"ם היושבים בו, קיבלו את הסכמת הממשלות לפעול מתוכו למטרות הומניטריות. אם אנשי הארגון, שאמור להיות ניטרלי, תופסים צד בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אולי הגיע הזמן לפנותם משם.

מטה אונר"א בגבעת התחמושת אחראי גם על פעילות הארגון בעזה. היסטורית, הסוכנות הוקמה כדי לסייע לפלסטינים במחנות הפליטים הפזורים בירושלים, ירדן, הגדה המערבית והרצועה.

מבדיקה שערכנו עם גורמי ביטחון עולה, שאיגוד העובדים באונר"א נשלט בידי ארגון הטרור העזתי. לפי הנהלים, לעובדי הסוכנות אסור להזדהות פוליטית, אך למרות זאת, העובדים המקומיים מתכנסים ופועלים לקידום האג'נדה הפלסטינית באופן התואם את האינטרסים של תנועת חמאס. ביניהם, יש לא מעט שחברים בשני הארגונים. לדברי אותם גורמים, ההתכנסויות הפוליטיות והדיונים השונים מתקיימים במרפאות ובמוסדות הציבור של אונר"א, זאת בניגוד לחוקת האו"ם.

"הארגון אמור לסייע לערביי מזרח ירושלים ולתושבי הרצועה, אך אנשיו לא עושים דבר", מאשימים במערכת הביטחון. "אונר"א נשלט בידי אנשי חמאס שדואגים להעביר את כספי התמיכות לזרוע הצבאית. כסף שמיועד לאזרחים נשדד למטרות טרור".

מכל העמדות שהובעו השבוע על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בנושא הצוללות, תפסה את תשומת ליבי דווקא זו של שרת הפנים איילת שקד.

ועדת חקירה, התריעה השרה, תצמצם הלכה למעשה את מרחב הפעולה של הדרג המדיני. לוועדות כאלו, טענה, יש אפקט מצנן מאוד על מקבלי ההחלטות. בסיום הודעתה שאלה רטורית: "היועמ"ש ופרקליט המדינה קבעו שהדרג המדיני לא היה נגוע בפלילים, אז כשנוח מקשיבים להם וכשלא מתאים לא מקשיבים להם?"

אני מניח שהעמדה של שקד, כמו גם של האחרים, נגזרת מהפוזיציה; לא האידיאולוגית אלא הפוליטית. שקד עדיין לא ויתרה על הרעיון לשוב מתישהו למחנה הימין. היא בונה על הזיכרון הציבורי קצר הטווח ועל היום שאחרי לכתו של 'האדמו"ר'. ואף על פי כן, הדברים שכתבה ראויים לדיון: איך הגענו למצב שבו כל צד יודע בדיוק האם רכש הצוללות נגוע בשחיתות, כן או לא, ואם נגוע, האם זאת פרשת השחיתות החמורה בתולדות המדינה, כן או לא.

עוד לפני הפרטים כבר יוצאות שיירות על גבי שיירות לירושלים ופתח תקווה, למשרד רה"מ ולביתו של היועמ"ש, וקוראות לפתוח מחדש את החקירה במטרה אחת: להכניס את נתניהו לכתבי האישום. חרף הודעת היועץ המשפטי לממשלה, ברור לשרי הממשלה הנוכחית מה עוד לא נחקר ומי עוד צריך לעמוד למשפט.

השאלות הנשאלות, אמר לי מנדלבליט, הן שאלות טובות אך הן אינן חוצות את הרף הפלילי. אלו שאלות ציבוריות. מוסריות. ערכיות. הן אינן נוגעות לזירה המשפטית. כדי שלא לשבש את המגעים לעסקה במחיר שהוצע בזמנו, מיהר להוציא הודעה המנקה את הדרג המדיני ממעורבות בעסקאות השוחד שלטענת התביעה בוצעו בדרך לעסקה. המהירות לא פגעה בעמדתו; גם היום הוא סבור שמה שצריך היה להיחקר נחקר, מי שצריך היה לעמוד למשפט הועמד, וכל השאלות שנותרו הן עניינו של הציבור ושלו בלבד.

אבל ראו זה פלא: לא רק שבכירים בדרג המדיני המכהן מתעלמים לפתע מעמדת היועמ"ש, אלא שהם עצמם, בעודם ממוקמים במשבצת פוליטית שונה, סברו בדיוק את ההפך ממה שטענו והצביעו השבוע. ואני מתכוון במיוחד לשרים זאב אלקין ואביגדור ליברמן.

לפני קצת יותר משנה, בתאריך ו' בכסלו תשפ"א, הודיע שר הביטחון דאז והיום, בני גנץ, על החלטתו להקים 'ועדת בדיקה' לרכש הצוללות. יום למחרת, השר לענייני מים וההשכלה הגבוהה, זאב אלקין, מתראיין ל'ידיעות אחרונות' ומתבקש להגיב על ההחלטה.

אלקין לא הולך בצד. לא מגמגם. עמדתו יצוקה בטון: "רק לפני כמה חודשים", אמר, "גנץ טען שלא צריך לבדוק שום דבר ושהוא מסתפק בבדיקה של היועמ"ש, המשטרה והפרקליטות. פתאום, כשהוא כבר מיואש ורוצה להעביר מסר פוליטי, וגורמים קיצוניים במפלגה לוחצים עליו לפרוש, הוא הולך לוועדת בדיקה בלי סמכויות. אין לזה שום משמעות חוץ מניסיון לתפוס כותרת, לעלות על הגל של 'אנטי ביבי'. זה לא יעבוד. חבל על הזמן. זה פתטי". סוף ציטוט.

כ"א בשבט תשפ"ב הגיע. הפעם אלקין הוא שר השיכון, וחבר ב'תקווה חדשה'. על סמך דבריו אלו ההערכה של כולם הייתה שיצביע נגד הקמת ועדת חקירה. למרבה ההפתעה, הצביע בעד. "במקרה הספציפי הזה", נימק, "כשיש עננה גדולה ואובדן אמון הציבור, החלטתי בסוף לתמוך כדי להסיר את העננה ולהחזיר את אמון הציבור לדרג המדיני".

מספר חודשים אחרי כניסתו למשרד הביטחון, הוזמנו הכתבים המדיניים לתדרוך ראשון עם השר אביגדור ליברמן. במפגש, שהתקיים בחדר הישיבות של ועדת החוץ והביטחון בכנסת, נשאל בין היתר על פרשת הצוללות. בימים ההם, החקירה הייתה בראשיתה והמשטרה טרם הגישה את המלצותיה. ובכל זאת, לליברמן לא היה ספק: "העסקה הייתה תקינה לחלוטין", אמר לנו.

לא זו אף זו: שר הביטחון סיפר, כי בתפקידו כשר החוץ תמך נלהבות ברכש הצוללת השישית. רצה לומר: הטענה שהרכישה נגועה בפלילים – מופרכת; עמדתי האישית, כמו גם של גורמי מקצוע נוספים, תמכה ברכש צוללת נוספת משיקולים ביטחוניים.

לא במהרה שינה ליברמן את דעתו. בתאריך כ"ב באדר ב' תשע"ט, שר האוצר המכהן היה בעיצומו של קמפיין בחירות שתכליתו היה ברור: הדחת בנימין נתניהו מתפקידו. ובכל זאת, כשבאותו יום התבקש להתייחס להתחייבות של ראשי כחול לבן להקים ועדת חקירה בפרשת הצוללות אמר כך: "יעלון וחבריו (גנץ ואשכנזי, י"י), מיתממים שלא ראו או ידעו. מעולם, בוגי כשר ביטחון וגנץ כרמטכ"ל, לא הסתייגו. כל הישיבות מתומללות. זה שימוש במידע ביטחוני ורגיש לקמפיינים – דבר פסול מיסודו".

השבוע הצביע ליברמן בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית.

הסתירות בעמדות השרים אינה מזכה איש מלכתחילה. גם השאלות הנבונות שהציפה השרה שקד לא באות לקבוע אמת. בשיחות סגורות, מנדלבליט עצמו מודה שישנן שאלות לא פתורות על התנהלות הדרג המדיני ברכש הצוללות וכלי השיט. התמיהות גדולות, הוא אומר, אבל הראיות לא מובילות לשטח הפלילי.

האלוף עמוס גלעד, שבעת המדוברת היה מעורב ברכש הביטחוני של מדינת ישראל, סבור שהחקירה לא מוצתה. למעלה מעשור עמד בראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון. במסגרת תפקידו, היה שותף דומיננטי בעסקאות שביצעה ישראל עם מדינות בעולם, בין היתר, היה גם אחראי על חלוקת העוגה התקציבית של משרד הביטחון.

הוא מסכים לחלוטין עם העמדה שרכש צוללות חדשות היה קריטי לביטחון המדינה, אך אינו משוכנע שראש הממשלה דאז, חף ממעורבות פרובלמטית בפרשה. "אם בן הדוד שלו", אמר לי "שהוא גם עורך דינו הפרטי (דוד שמרון) מעורב עד צוואר בפרשה והוא (נתניהו) לא יודע כלום – זו בעיה כשלעצמה, ואם הוא כן ידע – קל וחומר שזאת בעיה".

ומהי תחושתך, שאלתי. "אני מתקשה להאמין שהוא לא ידע כלום. מדובר הרי בעסקאות בהיקפים אדירים. לא סביר שלא ידע מי עומד מאחורי העסקאות, מי מניע אותן ולמי יש אינטרס כזה או אחר".

באמת נראה לך שראש ממשלת ישראל משעבד את קודש הקודשים של מדינת ישראל לצרכים אישיים, שאלתי. "דבר אחד ברור לי לחלוטין" השיב, "שום ראש ממשלה אחר, לא היה שורד יום אחד בשלטון אחרי פרשה כזו. ואידך זיל גמור".

"בילדותי", סיפר, "תמיד שבו את ליבי סיפורי הנביאים. מהמקורות למדתי שהנהגה מושחתת איננה יכולה לשרוד ולהנהיג. זה איום הרבה יותר חמור מאיומים חיצוניים.

"עם איומים חיצוניים", אמר, "ניתן להתמודד. יש צבא חזק, חיל אוויר ומודיעין שיוצרים כוח הרתעה עוצמתי. אבל עם נגע השחיתות קשה להתמודד.

"שירתי את מדינת ישראל מרבית חיי. לא היה לי זמן לישון. עשיתי זאת מתוך שליחות אמיתית, לא כדי שאנשים אחרים, מעלי או מתחתיי, ישתמשו בהישגים של מערכת הביטחון לאינטרסים הפרטיים שלהם. יותר מהכל מדאיגות אותי הנהנתנות והשחיתות הציבורית. זה איום ונורא".

לטובת הדיוק נציין, שהתיק נגד עורך הדין דוד שמרון, שאותו הזכיר עמוס גלעד, נסגר מחוסר ראיות. הוא אמנם היה מעורב בעסקת הרכש, אך לא נמצאו ראיות הקושרות אותו לתחום הפלילי.

פרשת הצוללות מתחילה בשנת 2009. תא"ל (במיל') שייקה ברקת, מי שכונה "אבי תוכנית הצוללות", עושה חיל בתפקידו כסוכן מספנת 'טיסנקרופ' בישראל. שום דבר לא הכין אותו לרגע שבו, במפתיע, נבעט החוצה כשאת מקומו תופס איש העסקים מיקי גנור.

מי שפועל להדחתו של ברקת הוא מפקד חיל הים, האלוף אלי מרום, שממליץ גם על יורשו. לימים, באורח פלאי מתברר שאותו מרום מייעץ לגנור וגוזר קופונים נדיבים מעסקאותיו ברחבי תבל. הפרשה מתגלגלת משם למחוזות וגורמים רבים שחושפים את רמת השחיתות שפשתה במקומות הרגישים ביותר לביטחון מדינת ישראל.

פרופ' עוזי ארד, שעמד אז בראש המל"ל, משוכנע שדברים רבים טרם נחקרו. "זאת פרשה מאוד קשה", הוא אומר. "הייתי מאלו שתמכו בהקמת צי הצוללות וכמי שבא מהתחום סברתי שהפרויקט הזה יסייע לבניית הכוח של מדינת ישראל.

"אבל פתאום התחוור לי גודל הריקבון. יש מושג שנקרא שחיתות גבוהה. זאת שחיתות שתוקפת ראשי מדינה ושרים בכירים. אני חושש, שכמו מדינות אחרות במערב, גם אנחנו הותקפנו בנגע הזה".

שאלתי אותו אם הוא סבור שנתניהו קשור לאירוע. "אני לא מאשים אותו", אמר, "אבל אני רוצה שיישאל את השאלות שטרם נשאל. עד היום לא חקרו אותו בנושא. אני רוצה שיסביר למה הוחלט כך ולמה נקבע אחרת? למה למשל, הוא נוסע לגרמניה ולא מספר לאיש שהוא מאפשר למכור צוללות למצרים וכשזה מתברר הוא מכחיש שעשה זאת, ורק אחר כך, בריאיון טלוויזיוני, מבלי משים הוא מודה שנתן אישור ומסביר שהמניע הוא סוד ביטחוני שאפילו הרמטכ"ל לא נחשף אליו.

"בינתיים, כל המעורבים מכרו את סודות המדינה. מיקי גנור, איש עסקים פרטי, פוגש את עמוס גלעד באירוע חברתי ואומר לו כך: 'אני יודע שאתה, עמוס, מתנגד הכי חריף לכך שהגרמנים ימכרו צוללות למצרים'. מאיפה הוא יודע?! מאיפה הוא יודע את מה שעמוס אמר בחדר שישבו בו רק ארבעה אנשים וזה היה סוד לכולם?!

"אתה רואה פה מצב שיושב הסוכן המסחרי העסקי של חברה גרמנית, ומספר לך שהוא יודע בחדרי חדרים מה אמר עמוס גלעד, פקיד בכיר במשרד הביטחון. רק הסוד הזה הוא סוד יותר כמוס מאשר כל המסמכים שענת קם בפיקוד מרכז נתנה לעיתונאי אורי בלאו. אותה שלחו לארבע שנים לכלא. מי שסיפר את הסוד הזה לגנור, צריך לשבת על פי חוק ארבע שנים בכלא. זה פלילי. זה לא מטריד את מנדלבליט?! למה עד לרגע זה הוא לא הורה לפתוח בחקירה?!"