קצת אופוזיציה לא תזיק

בזמן שהמהפכה הרעיונית של השמאל חלחלה לעומק, אנחנו נרדמנו בשמירה

נאום הפרֵדה של חבר הכנסת גפני עם השבעת הממשלה החדשה היה מהנוקבים ששמענו מזה זמן רב. הרבה שנים לא נשמעה בפוליטיקה הישראלית הזעקה "במה אתם יהודים?!" ודאי שלא מעל במת הכנסת.

זעקתו של הרב גפני לא הדהדה בחלל ריק. הממשלה הנכנסת אכן נשמעת חילונית מאי-פעם, והאתוס הרב-תרבותי המנחה אותה מהווה איום קיומי של ממש על היהדות בישראל. אולם, למרות נחיצותה של זעקה זו, דומני כי חברי הכנסת החרדים אינם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם ולומר שהם לא תרמו לתהליך שהביא להיווצרות קואליציה זו. הם נרדמו בשמירה במשך שנים ארוכות, ובמקום לפעול במרץ לחיזוק יהדותה של המדינה מהמקום המכובד שלהם בקואליציה, הם עסקו בעניינים פנים מגזריים קטנים.

בכל הזמן הזה, ארגוני השמאל לא שקטו על שמריהם. הממשלה החילונית הנוכחית היא תוצר של עבודה מאומצת של עשרות שנים, בהם גופים כמו בית הנשיא, הקרן החדשה לישראל, קרן מנדל, מעוז, שחרית, המכון הישראלי לדמוקרטיה ועוד גופים רבים פחות מוכרים – עמלים קשות לטפח אתוס אזרחי-חילוני במדינת ישראל.

ארגונים אלו עבדו בשיטה דומה. הם זיהו את מובילי דעת הקהל בחברה הישראלית מכל המגזרים והשקיעו בחינוך מחדש שלהם. תחת הכותרות של "חינוך" ושל "מנהיגות", הם הכניסו את המסר של אזרחות חילונית בכל ערוץ חינוכי אפשרי, פורמלי ובלתי פורמלי. הבגידה המפתיעה של חלקים מהצינות הדתית בחזון המדינה היהודית היא תוצאה ישירה של פעילות זו.

שש השנים האחרונות, מאז ממשלת בנט-לפיד הקודמת, עמדו בסימן התחזקות משמעותית של מפלגות שומרי התורה. החרדים הפכו לחלק אינטגרלי מקואליציה, שהתאפיינה ביחס חם ליהדות ולמסורת, ולא שימשו עוד לשון מאזניים, סרך עודף שנועד לשמר מבחוץ את יציבות הממשלה. עמדה זו הייתה צריכה לשנות את גישתם האופוזיציונית כלפי שמירת היהדות במדינת ישראל. במקום להיות רק בתפקיד שומר הסף, הזועק זעקות געוואלד מהיציעים כנגד הפרות סנסציוניות של הסטטוס-קוו, היה עליהם לפעול באופן אקטיבי הרבה יותר לחיזוק היהדות בישראל. אך במקום זאת, הם ניצלו את כוחם בשביל אינטרסים קהילתיים קטנים – עוד מוסד פה ועוד מוסד שם, עוד שטעלע באופקים ועוד קצבה בירוחם.

איפה היו זעקות גפני על החינוך היהודי שהופקר באופן מזעזע לידיהם של הרפורמים בזמן שהוא ישב בקואליציה? איפה היו המחאות של ליצמן על שלמות הבית היהודי, כאשר ארגוני שמאל חותרים ללא לאות להכשיר כל תועבה? איפה היו חברי הכנסת החרדים כאשר מערכת המשפט צוברת עוד ועוד כוח במלחמה הקדושה שהיא הכריזה על ערכי היהדות?

למרבה האבסורד, מפלגת 'ימינה' עשתה יותר למען המאבק בבית המשפט מאשר חברי הכנסת החרדים. בכל שנותיהם של החרדים בקואליציה, היה נראה שניתן לרצות אותם בקלות, והם בהחלט לא עשו חיים קשים לארגוני השמאל השונים. פרט לעמידה על המשמר בעניינים סמליים, כמו סאגת הרפורמים בכותל או העבודות בשבת על גשר יהודית, לא ראינו אף סימן לפעילות אקטיבית של המפלגות החרדיות לחיזוק התורה, השבת והחינוך היהודי בעם ישראל.

חברי הכנסת החרדים, שהיו בעשרים שנה האחרונות כמעט כל הזמן חלק מהקואליציה, המשיכו להתנהג כאילו הם אופוזיציה בלבד. הפעילות שלהם נשארה ממוקדת באינטרסים המקומיים של הקהילה החרדית. לא זו בלבד שהם לא נלחמו באופן אקטיבי בפעילות הנמרצת של השמאל, אלא שצמצום המבט שלהם אל הקהילה החרדית בלבד טיפח בציבור הישראלי טינה כלפי היהדות.

ליהודי מן השורה, מתל-אביב או באר שבע, מרעננה או כרמיאל, היה נראה שהחרדים דואגים רק לעצמם, אפילו כשזה בא על חשבון שאר אזרחי המדינה. אותו יהודי לא ראה בחרדים שומריה הנאמנים של היהדות, אלא קבוצה סגורה שדואגת למוסדות שלה. תחושה זו היא חילול השם של ממש, שבחסותו צמחו כל אותם ארגונים אזרחיים, שאמרו "הנה, אנו דואגים לעם היהודי, שלא כמו החרדים שדואגים רק לעצמם".

לכן, עם כל הצער על הממשלה הרעה הנוכחית, דומני שקנינו ביושר את מקומנו באופוזיציה. אולי מהיציע נזכר מה באמת התפקיד המוטל עלינו בכנסת ישראל, כך שבפעם הבאה כניסה לממשלה תיועד על מנת לפעול כראוי לחיזוק היהדות בעם ישראל כולו.

הכותב הוא עורך כתב העת 'צריך עיון'

איפה היו זעקות גפני על החינוך היהודי שהופקר באופן מזעזע לידיהם של הרפורמים? איפה היו המחאות של ליצמן על שלמות הבית היהודי?