רק ביחד ננצח

עצת הזהב שעזרה לאבותינו לשרוד אלפי שנים, הופכת בימים אלו לצו השעה

ללא ספק, זהו אחד המעמדים המעצבים של האומה שלנו. סבא ישראל שוכב על מיטתו, עוד רגעים ספורים הוא יסתלק לעולם שכולו טוב וחשכה גדולה תיפול על כולם, חשכת גלות מצרים. יעקב אבינו קורא לכל בניו. יש לו מסרים חשובים להעביר לכל אחד ואחד מהם באופן פרטי. הוא עומד לגלות להם את אשר יקרה אותם באחרית הימים.

הוא מאפיין את תכונותיו של כל אחד מהבנים, ויש לו ברכה שהיא שירת נבואה. הוא יודע מבניו של מי יצאו תלמידי חכמים שקדנים ומבניו של מי יצא שבט סוחרים שיתמכו בהם. הוא מזהה את האיילה השלוחה וגם את הזאב שיטרוף.

יחלפו עוד מאות שנים וגלויות, עם ישראל יעבור תלאות לא פשוטות. ככל שיחלפו השנים, יבינו כולם שאת כל הגורל הזה הסבא הקדוש צפה מראש. הוא ראה את שמשון הגיבור, משבט דן, לוקח נקמה אחת אחרונה ומפיל את שונאיו אחור. הם יראו את בני שמעון, הסופרים ומלמדי התינוקות, נודדים ומחפשים פרנסה.

היה רגע, כך מספרים חז"ל, שיעקב ביקש להעניק נבואה הרבה יותר גדולה. "ביקש יעקב לגלות את הקץ". יעקב אבינו רצה לספר לנו בדיוק באיזו נקודה תבוא הגאולה. אבל משמיים אמרו לו: עד כאן. "ונסתלקה ממנו שכינה". יהודים לא ישרדו אם הם ידעו את כל מה שמצפה להם. ומאידך, הם גם לא יתעוררו לשוב בתשובה אם ידעו מתי כל זה יסתיים. אין ברירה, חייבים להותיר את הקץ נעלם.

אבל אז, כך מלמדים אותנו ספרי החסידות, יעקב אבינו החליט לתת לבניו עצה אחת חשובה שתחזיק אותם ברגעים הכי קשים של הגלות. מילת קסם אחת, קלה לאמירה, קשה לביצוע:

"האספו!"

"האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים".

הרבי הקדוש מרוז'ין ביאר את הפסוק ודרש אותו בהיפוך: "באחרית הימים", הודיע יעקב לבניו, "יקרה אתכם". יבואו ימים מאוד לא פשוטים. הצרות האיומות של חבלי משיח הן משהו שקשה מאוד לעמוד מולו. אי שם במצרים, ראה יעקב את כל הפורענויות, האינקוויזיציות, הפוגרומים ואפילו את מחנות ההשמדה – שלא לדבר על האסונות הכואבים של ימינו, כאן בארץ הקודש.

ואותו אב אוהב מביט בבניו, וכולו מתמלא רחמים. איך? איך אפשר לשרוד כאלו צרות? ליעקב יש עצה. הוא יכול לומר אותה רק ברמז: "האספו, היקבצו ושמעו בני יעקב". אז, באחרית הימים, כשתרגישו צער ומועקה – העצה שלכם היא להתאסף, להתלכד, להתאחד. רק באמצעות אהבת חברים אמיתית תוכלו לשרוד.

אחדות היא הנשק הסודי שיעזור לכם להתמודד.

המשנה במסכת אבות מכריזה: "כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקיים".

והמפרשים נותנים לכך שתי סיבות עיקריות: האחת היא סיבה פשוטה וטבעית – אם אין נגיעות אישיות ולכולם ישנה מטרה משותפת, אזי כולם נרתמים למאמץ משותף להשגת המטרה, תוך התעלמות מנוחיות אישית. במצב כזה האחדות נשמרת ואין סיבה שהחבילה תיפרד. אדרבה, 'איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק'.

עליהם אומר קהלת "טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם. כי אם יפֹלו האחד יקים את חברו". כשיש כמה שסוחבים את העגלה, בכוחות משותפים,  תמיד יצליחו לחלצה מן המהמורות ולטפס הלאה.

ויש טעם נוסף וחשוב יותר: הקדוש ברוך הוא משרה את שכינתו בכל מקום שיש בו אחדות. כאשר ישנה כנסייה לשם שמיים, יש השראת השכינה על כל המשתתפים. כביכול הקדוש ברוך הוא עצמו שותף לכינוס. וכך דרשו חז"ל את הפסוק "ויהי בישורון מלך" – מתי מלכו של עולם שורה בעם ישראל? – "בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" – היינו, כאשר ישראל מאוחדים למען השגת מטרה משותפת.

זו גם הסיבה שההתכנסות המאוחדת נקראת 'כנסיה' – מלשון 'כנס ק-ה' – כנס שגם הקדוש ברוך הוא נוטל בו חלק.

וכאשר יש בתוך הכנסייה שותף שכזה, אין שום כוח בעולם שיכול לפרק את השותפות הזו, ומעתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, אלא אם כן שוב הקדוש ברוך הוא לא יחפוץ בשותפות – מהטעם שהכנסייה כבר איננה לשם שמיים.

אם נחפש בהיסטוריה שלנו רגע של 'כנסייה לשם שמיים', ניווכח שהברייתא ב'אבות דרבי נתן' מזהה את הרגע הזה ב'מעמד הר סיני', שבו נאמר: "ויחן שם ישראל נגד ההר" – ומפורסמת דרשת חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". כולם התכנסו למען מטרה אחת משותפת – לקבל את התורה מפי הגבורה.

איש לא חשב אז על רווח אישי, כולם חברו לעשות ולשמוע את רצון השם. זו הייתה כנסייה לשם שמיים. לצערנו, זו גם הייתה הכנסייה היחידה לשם שמיים. ואכן צאו וראו מה כוחה של אותה כנסייה, שעם ישראל קיים בזכותה עד היום הזה.

מה מאחד את עם ישראל במשך אלפי שנים? מה שומר עלינו במשך אלפיים שנות גלות? עם ללא ארץ, ללא צבא, ללא מדיניות משותפת? עם שפזור בכל רחבי העולם. מהו סוד נצחיותו?

הווי אומר, משום שביסודו הוא היה 'כנסייה לשם שמיים', אשר מובטח לה כי 'סופה להתקיים'. לכל עם ישראל יש ייעוד משותף – להיות נושאי דגל כבוד שמיים בעולם הזה. כל עוד שהייעוד הזה נשמר; כל עוד שקיימת המטרה המשותפת לשם שמיים – מובטח לו לעם ישראל שימשיך להתקיים.

וכל זה כמובן בעזרתו של הקדוש ברוך הוא, אשר משרה שכינתו בכל כנסייה שהיא לשם שמיים.

בימים אלו, ימי הצער והמבוכה, חווים אנו שוב את חבלי המשיח, בעוצמה לא פשוטה. בכל יום ויום מגיעות שמועות מחרידות על עוד ועוד נפשות של קדושים שהקריבו את חייהם עבור שמירת עם ישראל. ואנו שוב שואלים את עצמנו את אותה שאלה עתיקה: איך מתמודדים עם הצער והקושי של אחרית הימים? איך?!

ושוב עלינו להיזכר בעצת הזהב של סבא יעקב: האספו. עלינו להתלכד יחד, כאיש אחד בלב אחד. לזנוח את כל חילוקי הדעות הקטנוניים ולהתלכד. להתחזק ולזכור את הגורל המשותף, ובעיקר את הייעוד הגדול שלנו – לקיים את התורה ולהפיץ את אורה בכל רחבי תבל.

ובעזרת השם ביחד ננצח.