מה תפקידם של 'שבט לוי' העמלים על התורה בעת הזאת? השאלה הזו התעוררה בדור הראשון ליהדות
בני הישיבות, שבט לוי של דורנו, שלימוד התורה הוא כל עולמם, חפצים בוודאי בהתבוננות יסודית על מהות תפקידם בזמן מלחמה ובכל ימות השנה. דמותם של אברהם אבינו ומלכי צדק, העומדים בפרשתנו זה מול זה, יכולה להיות מקור להתבוננות כזו.
משחר ילדותו התעורר אברהם לחקור ולשאול, במשך עשרות שנים, עד שהשיג דרך האמת והבין מדעתו הנכונה, וידע שיש אלו-ק אחד והוא ברא הכל. כיוון שהכיר וידע את האמת, לא שמר אותה לעצמו אלא התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם ולהודיעם שיש אלו-ק אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר: "ויקרא שם בשם ה' ק-ל עולם". כל זה כפי שנתבאר בדברי הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה.
באותן שנים היה בארץ כנען אדם נוסף שהאמין באלוקי אמת – הלוא הוא מלכי צדק מלך שלם שהיה 'כהן לק-ל עליון'. חז"ל מלמדים אותנו שמלכי צדק הוא שם בן נח, שהתברך: "ברוך ה' אלוקי שם". עוד הוסיפו חז"ל ולימדונו על בית מדרשו של שם, שאליו הלכו גם יצחק וגם יעקב ללמוד תורה. מכאן שגם למי שגדל בבית אברהם וינק מתורתו, היה מה להוסיף וללמוד בבית מדרשם של שם ועבר.
כשרבקה הלכה לדרוש את ה', אומרים לנו חז"ל שהלכה לבית מדרשם של שם ועבר. מכל זה יש ללמוד שגם אצל מלכי צדק הייתה אמונה שלמה, רוח הקודש ותורה גדולה שיש ללמוד אותה. השאלה הגדולה היא, אם כן, מדוע לא מצאנו שיתוף פעולה בין שני האישים הגדולים האלה, אברהם ומלכי צדק? והרי שניהם היו המאמינים היחידים בעולם שכמעט כולו אלילי? מדוע התורה מספרת לנו רק על מפגש אחד קצר ביניהם? מדוע לא מצאנו שאברהם עצמו מגיע ללמוד תורה בבית מדרשו של שם?
לאמיתו של דבר, דווקא המפגש הבודד הזה שכן נערך ביניהם, יכול ללמד אותנו על ההבדלים בין אברהם למלכי צדק ולהסביר לנו את היחס ביניהם.
מלכי צדק הוא כהן לק-ל עליון, ואילו אברהם איננו כהן. מדוע? אחרי מתן תורה הכהונה השתייכה לצאצאי אהרן, ומי שאינו מצאצאיו, אפילו יהיה צדיק גדול לא יהיה כהן. אך לפני מתן תורה הכהונה הייתה דרגה אישית של אדם. האם אנו צריכים להניח שזו מעלה שזכה לה מלכי צדק ואילו אברהם לא זכה לה? הדעת איננה מסכימה עם ההבנה הזו. אברהם הוא האדם הגדול בענקים, ואם הכהונה הייתה מעלה בשבילו, הוא היה מגיע אליה. היה כאן לכאורה ויכוח. מלכי צדק בחר בדרך של כהונה, ואילו אברהם סבר שאין זו הדרך הנכונה. מהו שורש המחלוקת?
אפשר להבין שמלכי צדק בחן את המציאות שבה הוא חי, והכריע שאין לאדם כמוהו מה לעשות בה. לכאורה, זו מהות הכהונה (מאידך, צריך להבין איך כהונתו מתאימה לעובדה שהוא היה מלך, וצ"ע). הוא פרש מבני האדם ואסף סביבו את אלו שהיו מעוניינים לפרוש מן העולם גם הם. הוא מכנה את השם 'ק-ל עליון' – כרחוק מן העולם.
אברהם, לעומתו, סבר שלא זו הדרך. הקב"ה מעוניין שהעולם הזה יתוקן. במשך שנים הוא קירב אלפים ורבבות אל הקב"ה.
זו כנראה הסיבה שנפרדו דרכיהם, וכל אחד פעל בנפרד. אין זה סותר את העובדה שדרכו של מלכי צדק הביאה לגילוי עומקים נפלאים בתורה, ויצחק ויעקב אף הלכו לשם ללמוד תורה; אבל בכלליות, שתי דרכים יש כאן, של שני בתי מדרש החלוקים ביניהם ביסודות התורה והחיים.
יום אחד יצא אברהם למלחמה כדי להציל את לוט בן אחיו. לוט לא היה צדיק תמים, הוא בחר מרצונו לשכון בסדום. הוא היה מודע היטב לכך ש"אנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד" ולמרות זאת הלך לשם. ואברהם יצא למלחמה מסוכנת נגד ארבעה מלכים גדולים, כדי להצילו. למרות שיכול היה להיהרג.
אפשר להניח שבבית מדרשו של שם תמהו על מעשי אברהם. כיצד הוא מוכן להעמיד בסיכון את כל מפעליו הרוחניים? הויכוח הזה הוא אותו ויכוח כללי שבין אברהם לבין שם. אברהם, מתוך הבנתו שהקב"ה הוא עושה שמים וארץ, מבין גם שהקשר המשפחתי שנוצר על ידי הקב"ה, מחייב את האדם. בבית המדרש של מלכי צדק, חשבו שזהו עוד דבר שיש להתעלם ממנו.
אבל השם התגלה במלחמתו של אברהם והצליח אותה באופן ניסי. מלכי צדק נאלץ להבין שהשם מסכים עם אברהם. הוא בא לברך אותו על נצחונו ועל הצדק שבשיטתו: "ברוך אברם לק-ל עליון קֹנה שמים וארץ, וברוך ק-ל עליון אשר מגן צריך בידך".
חשוב לשים לב לתוספת שנוספת כאן לשם השם: 'קונה שמים וארץ'. לאמור, הקב"ה איננו רק 'ק-ל עליון', אלא גם עושה שמים וארץ ומנהל אותם. ההדגשה הזו שייכת כנראה למה שהוא למד מאברהם. אברהם הוא זה שעושה את הקב"ה לאלוקי הארץ, כדברי רש"י: "עכשיו הוא אלוקי השמים ואלוקי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי, היה אלוקי השמים ולא אלוקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ".
"ויתן לו מעשר מכּל" – אברהם משיב למלכי צדק, שאמנם הוא בחר בשיטה לא להיות כהן, אבל אין זה מפני שלשיטתו אין מקום לכהונה. באומה שמייסד אברהם, יקום שבט לוי שייבחר "לעמֹד לשרת לפני ה'". להם אין חלק ונחלה בארץ והשם הוא נחלתם. יתרה מזו, בתורתו של אברהם, העם צריך לתת מעשר לכהנים ולפרנס אותם. אבל זה גם מחייב את הכהן. הוא לא שייך לעצמו. זו לא פרישה והתנתקות מן העולם המקולקל – אלא הכהנים בישראל נבחרו בעבור העם ובשליחותו, וכך בירכם משה: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". הכהן מחויב להתפלל על העם כולו, ואם מתרחש אסון, האחריות רובצת אף על הכהן (רוצח נפש בשגגה בורח לעיר מקלט עד מות הכהן).
ידועים דברי הרמב"ם: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו וכו'". כל אחד יכול להיות כהן ועובד השם, אבל גם עליו מוטלת החובה להיות אחראי על העם כולו, ולשאת תפילה לשלומו וביטחונו. בתורת משה אין מקום לאיש לברוח אל חייו הפרטיים ואל שלמותו האישית. כולם, גם הכהנים העסוקים בתורה, עושים זאת בעבור העם והעולם.
בתורתו של אברהם העולם הזה הוא המקום שהקב"ה רוצה לתקן, ועליו נאמר 'לתקן עולם במלכות ש־ק־י', אלא שהתיקון דורש שיהיו גם כהנים, ששקועים בתורה ובעבודת השם ומאירים לכל ישראל את הדרך לתיקון העולם. הם נושאים על כתפיהם את משא העם כולו, הנתון במצור ובמצוק, בדאגה ובתקווה לישועה.
