שקט, כאן בונים

האולם רחב הידיים במלון אוריינט התמלא עד אפס מקום, ומאות הדמויות שמעצבות את פני הנדל"ן הישראלי התיישבו זו לצד זו בטורים צפופים. הרגשתי שאני עד למפנה היסטורי. לא עוד כנס מגזרי של ציבור שמחפש את מקומו בשוליים, אלא גיבוש כוחות של תעשייה שכבר כבשה את הארץ בלי ששמעו את צעדיה.

מירכתי הבמה הסתכלתי על שני האישים שישבו זה לצד זה כאילו התמונה הזו היא הדבר הכי טבעי בעולם: ינקי קוינט, יו"ר רמ"י, שבידיו רוב קרקעות המדינה, ויהודה מורגנשטרן, מנכ"ל משרד השיכון, שחתימתו קובעת את גורל מגוריהם של מיליוני אזרחים. האחד חובש כיפה, השני עטור בכל שמונת הבגדים, ושניהם מנהלים שיחה שוטפת, מקצועית ומהוקצעת עם איש התקשורת עופר פטרסבורג. העובדה שתמונה כזו הפכה שגרתית בכנסי נדל"ן של כל גוף שמכבד את עצמו בישראל, היא בעצמה המהפכה הגדולה. כבר לא מפתיע לראות יהודי חרדי בפסגת הגוף העליון של הבינוי בישראל.

אני זוכר היטב את הימים שבהם כל חובש כיפה שהגיע לצמרת היה סמל בודד. ישבנו ביציע העיתונאים ומחאנו כפיים בהתרגשות. אפילו בצמרת ענף הנדל"ן היו שלוש דמויות בלבד: הקבלן הירושלמי נטע ליפשיץ המנוח, לב לבייב, שהקים את אפריקה ישראל, ומשה חיים שיינפלד מבני ברק, שהקים ממלכת בינוי משפחתית. שלוש דמויות בודדות בנוף עסקי נרחב. "עשינו את זה", לחשנו לעצמנו בסיפוק. "הצלחנו להשחיל יהודי חרדי לצמרת העסקית".

מאז התמונה השתנתה מקצה לקצה. בעוד שבעבר השדרה של רחוב תובל ליד הבורסה ברמת גן נחשבה לחרדית ונצבעה בשחור לבן מדי בוקר וצהריים, כיום הגבולות נמתחו לתחומים נוספים ושונים. המפגש בין עולם המעשה החרדי עם החברה הישראלית מתרחש בצמתים אין סופיים. ובעולם הנדל"ן, הדבר בולט יותר מכל תחום אחר.

רשת בלתי נראית

אין מנוף שמתרומם לשמיים כמו צוואר ברבור ברקיע של תל אביב או בשמי ירושלים, ואין פרויקט התחדשות עירונית שמתעורר לחיים מתוך השכונות הוותיקות במרבית ערי הארץ, שלא תמצאו בו ידיים חרדיות. לא רק כמפעילות זרועות או כמקור מימון רחוק, אלא כמוח שמתכנן ומעצב, כרואי חזון שיוצרים בפועל את המציאות. אפילו הכסף זורם כנהר דו סטרי: מקהילות חוץ לארץ – ארצה, ומהארץ – בחזרה אל העולם היהודי בחו"ל, והחרדים הם גשר חי בין השקעות של יהודי הקהילות בחו"ל לבין הבנייה הישראלית המתפרצת.

בכל חברת נדל"ן שתבקרו תמצאו אותם מאיישים את תפקידי המפתח: אם כחשב שמפקח על מיליוני שקלים, כסמנכ"לי שיווק שמבינים לנבכי נפש הקונה, ואולי מהנדסת ראשית שמחשבת את קווי הבטון לצד האדריכל הראשי שמתכנן את החלומות. משרדים שלמים שמורכבים מאחוז ניכר של חרדים שדוהרים במעלה ההר ומקבלים הכרה מקצועית מלאה, ללא התנצלות.

והפעם, ברגע היסטורי שאולי לא הבחנו בו עד כה כדי להעריך את משמעותו, גם בממשלה הנוכחית, כך רצתה השגחה, החרדים הם שיושבים על הכיסאות הנכונים. כל מתווי התכנון בישראל עוברים דרכם: החל משר הפנים משה ארבל, שבידיו תכנון הקרקעות וגבולות הערים, עבור לבבצ'יק וגולדקנופף שמנהלים את מכונת השיווק הממשלתית בעשייה חסרת תקדים למען הציבור כולו, לצד יהודה מורגנשטרן, שמביא איתו את החותם המקצועי, וכלה בנתן אלנתן, שעומד בראש מטה התכנון הלאומי שמשנה את פני העתיד של מפת הדיור. כולם יחד וכל אחד מהם לחוד מעצבים את מדיניות הקרקעות והתכנון של מדינת ישראל.

בעברית פשוטה וחדה: אותן ידיים שמתכננות ומקימות את הערים החרדיות החדשות הן גם אלה שמאשרות את התוכניות ואף מאיצות אותן במידת הצורך, דרך הוותמ"ל שחותך בחדות את כל החסמים הביורוקרטיים. מעגל מושלם של השפעה הדדית שפועל בקצב מסחרר.

עשייה ללא גבולות

בוועידה שאותה זכיתי לנהל ולהנחות, ישבתי בין שתי דמויות שמגלמות את הסיפור כולו: מימיני ישב אבי סמואלס, יו"ר טרא, חברונ'ר במהותו ויזם בנשמתו, שהביא הון כבד מקהילות חו"ל, ואחריו אליעזר ראוכברגר, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים, האיש שמנצח על הבנייה המסיבית בעיר הקודש. שני מאפיינים של אותה תופעה מרתקת.

לפני שהמושב המרתק הגיע לסיומו סיפרתי להם על מקרה שהתרחש רק ימים ספורים קודם לכן. חציתי את רחוב הרצל, מתחת לגשר המיתרים, וראיתי את ההתחדשות העירונית שמשתלטת על כל הרחוב כמו גל שוטף. בניינים חדשים מתרוממים מתוך השרידים של המבנים הישנים, מנופים מרקדים ברקיע ופועלים זוחלים כנמלים על הפיגומים.

עשיתי כמה שיחות, המשכתי בעוד הקהל מקשיב, ובתוך דקות מעטות התבהרה לי התמונה השלמה: רובה של ההתחדשות לאורך הרחוב הארוך, מגשר המיתרים ועד בואכה 'שערי צדק', מנוהל בידי חברת נדל"ן חרדית אחת. וזה עוד לא הכל: התכנון המקורי – חרדי. גיוס ההון – בידיים חרדיות מהעולם. הליווי והניהול היום יומיים – על ידי צוות חרדי, משלב החתמת הדיירים הראשונים ועד למסירת המפתח האחרון. מערכת שלמה ומושלמת שפועלת בדיוק שווייצרי ובמקצועיות ללא פשרות.

המשמעות ברורה, שיתפתי את הקהל. החרדים כבר מזמן לא בונים רק לחרדים אלא לכלל הציבור. הגבולות מיטשטשים ונמחקים, והתוצאה היא אקוסיסטם מקצועי שפועל לפי כללי השוק הקשים וסטנדרטים בלתי מתפשרים של איכות.

כהשלמה למפה החרדית תמצאו את משרד העבודה של השר יואב בן צור שעם המנכ"ל ישראל אוזן מאיץ קורסים מיוחדים לחרדים שרוצים להשתלב בענף, לא רק בעבודה "נקייה" במשרדים ממוזגים, אלא גם בעבודת השטח הקשה: מנופאים ועגורני צריח שמפעילים מכונות כבדות, פועלי בנייה שמרימים את הקירות, עבודה רטובה עם בטון וחול וזיעת אפיים שמביאה גם לחם לפי הטף באופן מכובד למדי. הפירמידה כולה מתמלאת בהתמדה, מראשה ומתחתיתה.

למסגר את התמונה

כל העשייה הענפה הזו מחפשת מסגרת אחת גדולה שתחבר בין כל השחקנים הרבים: רשויות מקומיות, יזמים פרטיים, אזרחים צמאי פתרון דיור, חברות שיווק, יועצי משכנתאות. פלטפורמה מקצועית ושקופה שתביא לפתרון מתוכנן ומדוקדק לבעיית הדיור החרדי מצד אחד, ולהשתלבות המקצועית המלאה של החרדים בתעשייה מצד שני.

ועידת הנדל"ן של קבוצת 'משפחה' שהתקיימה השבוע עם המון רוח גבית ממו"ל העיתון, אלי פלאי, שגם עומד בראש המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית המתמחה בתכנון אסטרטגי וקידום מדיניות מבוססת נתונים ומחקר מעמיק בכל מה שקשור לחברה החרדית בישראל, הייתה רק צעד ראשון במסע ארוך ומפותל. הצימאון שגילה הקהל, מאות איש שמילאו את האולם עד אפס מקום ואולי אף יותר מכך, העיד על הצורך העמוק והבוער ביצירת מסגרת שתאגד את התמונה הגדולה כולה.

בסוף היום, כשישבנו בשולחן העגול שסביבו היו כל מי שהיה שותף להגשמת החלום הזה בחצי השנה האחרונה, הבנו שזה רק המבוא הראשון למסע שאליו הולכים לצאת כולם יחדיו.

מה שרואים כאן, הבנו, הוא ביטוי חדש ומרתק של ההתיישבות החרדית בארץ. לא עוד סיפור של השתלבות זהירה ומהוססת במסגרות קיימות, אלא יצירת מנהיגות עצמאית ובטוחה שמעצבת בכוח עצמה את הנוף הישראלי המשתנה. אפשר ואפילו מצווה לומר זאת בקול ברור: החרדים לא מבקשים עוד להתקבל בחסד; הם כבר שם. מובילים, משפיעים ומחליטים.

הדנ"א החרדי, האומץ הטבעי לקפוץ למים עמוקים, היכולת לשלב כוח עם מוח, הכישרון הנדיר לגייס קהילות שלמות סביב פרויקט אחד – מתאים בצורה טבעית ומושלמת לעולם הנדל"ן הישראלי. בפרויקטים של התחדשות עירונית רואים זאת בבירור מוחלט: לא בכדי חלקים נרחבים ומכריעים נמצאים בידיים חרדיות, למרות שנדרשת הרבה יוזמה ועבודה קשה ובלתי מתפשרת.

החזון שעלה מהוועידה ברור וחד כקריסטל: לאסוף את המחנה הגדול והמפוזר לקבוצה מאוחדת. איש את רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק. לא מתוך אינטרסים צרים וזמניים, אלא מתוך רעיון גדול ונעלה: ערים חרדיות זמינות ונגישות לכל כיס ולכל משפחה, יהודים חרדים שמציגים פרויקטים מקצועיים בוועדות מחוזיות בלי להתנצל על זהותם או להסתיר את חרדיותם. כישרון יהודי שמתווך ומגשר בין ההון העולמי לאדמת הארץ.

הרוח הרעננה שהקיפה את האולם מקצה אל קצה מבטיחה שזו רק ההתחלה של משהו גדול. ואולי המהפכה השקטה של הנדל"ן החרדי כבר לא שקטה. היא הפכה לחזון גלוי ומוצהר של עליית כיתה קבוצתית, הבשלה ובגרות מגזרית, שישנו לנצח את פני הנוף הישראלי.

חזון, מנהיגות ומבצעים

זוהר אבק הכוכבים של עולם הנדל"ן, כל הדיונים המקצועיים והתוכניות ארוכות הטווח שליוו את הוועידה לאורך היום, נדחקו לרגע הצידה כשבמושב האחרון והחותם עלה לבמה האיש שחיכו לו כל מותגי הנדל"ן המוכרים: הרייסנרים והזוריבינים, משפחת אבו והברגרים – כולם הרימו את עיניהם בציפייה והקשיבו בדריכות.

כשהוא ניצב במרכז, יוצר קשר עין ישיר עם הקהל, ניצב לפנינו מי שאולי לא ירחק היום והוא יכהן כראש ממשלת הימין: ראש המוסד לשעבר ויו"ר קרן סופטבנק בישראל, יוסי כהן. במשא מרתק, שאין לו קשר ישיר לנדל"ן, בסקירה מעמיקה שנעה מאיראן המאיימת ועד טראמפ והשבשבת, ריתק את כהן את הקהל שיודע כי במדינת ישראל אין דבר שמשפיע על תחומי החיים כולם, כמו ענייני מדיניות וביטחון, ועל אחת כמה וכמה על עולם הנדל"ן.

"במזרח התיכון יש לנו אויבת מרכזית אחת: איראן על כל שלוחותיה, שמעבירה מסר חד וברור לכל העולמות השיעים והסונים: אנחנו חותרים להשמדתה של מדינת ישראל", מדגיש כהן את האיום הקיומי שמולו ניצבת ישראל.

שורשי האיום, מסביר ראש המוסד לשעבר, נטועים עמוק בהיסטוריה: "הכרזת המלחמה הייתה עוד לפני 1948. כבר בכ"ט בנובמבר 1947. המדינות המוסלמיות כולן לא מקבלות את קיומנו. וגם ב־2025 אנו עדיין בלחימה בלתי פוסקת".

כהן מפרט את הרשת המורכבת של האיומים שאיראן רוקמת סביב ישראל. חמאס, הוא אומר, מתאמן במחנות אימונים של משמרות המהפכה, וכך גם החות'ים וארגוני טרור מאזורי יהודה ושומרון.

בדבריו חשף כהן את עומק החדירה האיראנית לישראל. האיומים לא נעצרים בגבולות. "סביב ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט הייתה תוכנית איסוף מודיעין של האיראנים, וכך גם סביב שר הביטחון ישראל כ"ץ. הטרור האיראני נוכח כאן", מזהיר כהן. "יש ריגול על אדמתנו, וגם איראן חלק ממנו. רק פעילות השב"כ והמשטרה מונעת פגיעה פיזית או מודיעינית".

האיום המיידי התממש בטילָאוּת שחוותה ישראל: "מי שחווה את הטילאות האחרונה, ארוכת הטווח, יודע: טילים איראניים פגעו כאן, וזה כולל את טילי החות'ים שמקורם באיראן".

החזית הצפונית

תוצאות הקשר השיעי התגלו במלוא עוצמתן במלחמת לבנון השלישית. כהן מתאר את התלות המוחלטת של חיזבאללה בחסותו האיראנית: "נסראללה אמר בקולו, בערבית", וכאן כהן חוזר על הדברים בערבית השגורה על פיו, ומתרגם: 'אני לא מתקיים בלי איראן. אם יש כסף לאיראן – יש כסף לחיזבאללה'. ואכן", הוא מדגיש, "כשהיו סנקציות על איראן, התקציב לחיזבאללה ירד".

הקשר עם איראן הפך את לבנון למעצמת טילים מסוכנת. לדברי כהן "מערך הרקטות והטילים הנרחב של לבנון, הכטב"מים שהרגו בתוכנו, מערך הכטב"מים, לא פלא שכל המערכת הזו הושמדה על ידי צה"ל במלחמה".

ישראל יצאה למלחמה וידעה בדיוק למי היא מתכוונת. "ידענו איפה כולם נמצאים, למה הם שואפים. איברהים עקיל, עלי כרכי, פואד שוכר, עם ההפתעות שחיכו לבכירי חיזבאללה, עם הביפרים ועוד". התוצאה: חיסול שיטתי ומדויק. "כל אלה חוסלו, מנסראללה ועד עקיל ושוכר".

הרציונל שהנחה את ישראל היה פשוט. ארגון שהתחזק במשך כמעט 20 שנה מאז מלחמת לבנון השנייה, ומתדלק את כל המזרח התיכון, לא יכול להישאר ללא מענה הולם.

מרוץ נגד הזמן

מעבר לזרועות הטרור, האיום הגדול ביותר נעוץ בתוכנית הגרעין האיראנית. "על פי פרסומים זרים, ישראל עשתה מאמצים ארוכי שנים לטפל בנושא הגרעין, עוד בימים ששבתי שביט, ראש המוסד, הכריז שיש לטפל כאן ועכשיו בבעיה".

המאמצים הישראליים לא הסתפקו בדיבורים. "הבאנו את ארכיון הגרעין ב־2018", מספר כהן על אחד ממבצעי המודיעין הנועזים ביותר בתולדות המדינה. "הוכחנו לעולם המדעי בווינה ולעולם המודיעין כולו שאיראן משקרת כשהיא טוענת שהגרעין שלה אזרחי. שקר מפואר".

תוצאות המבצע הזה השפיעו על המדיניות האמריקנית. "כשטראמפ נכנס לבית הלבן וירש מאובמה את ההסכם, מסרתי בעצמי את הארכיון למייק פומפאו. הם למדו את הנושא ויצאו מההסכם".

אפילו כשביידן הגיע לשלטון, המודיעין הישראלי הצליח לשנות את עמדתו. "הבאנו הוכחות ושינינו את תפיסת העולם של ביידן. מנענו ממנו לחזור להסכם הקודם".

הסכם או מלחמה

השאלה המטרידה ביותר היא לאן פנינו מועדות. "עברנו שתי מערכות קצרות מול הטילאות האיראנית, חלקה מדויקת שחודרת את המערכות הידועות של ההגנה", הוא מתאר את המציאות הנוכחית. עתה, הדילמה שעומדת בפני ישראל חדה ובלתי נמנעת: "האם נגיע למלחמה כוללת, כל החזיתות וארגוני הביטחון, ונקום ונאמר לאיראן: די, נמאס לנו מהרצון שלכם להשמיד את מדינת ישראל, ומכיוון שאתם חותרים לגרעין צבאי, משמע אתם רוצים להשמידנו; או שמא איראן רוצה הסכם ואל לנו להפציץ אותה?"

אם נבחר במסלול ההסכם, כהן מתעקש שייכללו בו תנאים שונים מן העבר. למשל, "איראן מחזיקה טילאות קרקע-קרקע ארוכת טווח. הטילים מגיעים הנה לא רק מאיראן עצמה אלא גם משלוחותיה. חיזבאללה וסוריה החזיקו בעבר טילים איראניים, וחלק מהרקטות של הרצועה באו בזכות ידע או מימון איראני. הכל קשור בעבותות עם ההסכם".

פגישה בבית הלבן

כהן חושף פרטים מרתקים על המאמצים הישראליים להשפיע על המדיניות האמריקנית. "נפגשתי עם ג'ו ביידן בשלהי כהונתי במוסד", הוא מספר על פגישה קריטית. "אמרתי לו: אל תצא מעירק. ביקשתי ממנו למנוע את היציאה מעירק, כי היא סוג של שומר פיזי בין איראן לבין מדינות המזרח התיכון". בלי הנוכחות הזו, הזהיר כהן, ישראל בסכנה. "אחוזים ניכרים מפעולות מפקד כוח קודס בעירק, היו איומים שיעיים מעירק נגד מדינת ישראל".

החזון האימפריאליסטי האיראני, לשלוט בכל העולם השיעי-מוסלמי, ברור לכהן. "הם חותרים להביא להחלשתנו עד כדי השמדתנו. אי אפשר לומר 'בטרור נטפל מחר', ובינתיים ניתן לאיראן להעשיר אורניום בלי שתתפרק מהגרעין".

ומה צופן העתיד, ביחסי ישראל-טראמפ? "כשנשיא ארה"ב אומר בנוכחות ראש הממשלה שהתכנון הוא לגשת למו"מ חדש איראן, ואם הוא ייכשל – 'אני אתקוף, לא אשאיר את אתרי הגרעין על כנם', והוסיף כי 'ישראל תוביל את התקיפה', יש לכך רק משמעות אחת", מסיק כהן. "אני רואה שיתוף פעולה עמוק עם ארה"ב. או שנגיע להסכם כולל שמבטל את כל מה שאיראן עושה כדי לאיים על קיומנו, או שאנו בפני מתקפה צבאית. אחד משני אלה חייב להתקיים".

כהן דוחה מפורשות את הטענות על התרחקות אמריקנית מישראל: "כשמתרגמים מהלכים אסטרטגיים בזירה, אין התרחקות. לא כל פקיד אמריקני צועד עם דגל ישראל בכיס. חלקם כן. יש לנו ידידים מכל הסוגים, דמוקרטים ורפובליקנים".

המציאות הפוליטית האמריקנית מורכבת יותר ממה שנראה לעין, מסביר כהן. "יש לטראמפ אג'נדה. אסטרטגיה משלו. אנחנו לא מנהלים את ארה"ב וחשוב לזכור שלא כל דבר שנעשה, יתאים לו". למרות זאת, הוא רואה את הבסיס המשותף: "אני רחוק מלטעון שיש בינינו פער אדיר. אולי בגוונים או בטעמים. לא במהות".

דוגמה למגמה החיובית היא היחסים עם סעודיה. "הדילוג מעל ישראל לא מוכיח דבר. טראמפ לא צריך לבקר כאן כדי לחתום הסכם עם סעודיה", מבהיר כהן. "הוא קיבל ביקור אדיר שם, וזה לא אומר שהוא מביע התעלמות מישראל. הוא פועל באסטרטגיה רחבה יותר".

התשתית לנורמליזציה עם הסעודים כבר מוכנה, חושף כהן. "עתידו של הסכם שלום בינינו לבין הסעודים אמור לעלות יפה ובמסלול מהיר. התשתית, בגדול, מוכנה עוד מימיי במוסד".

לדעתו, המסר של טראמפ למפרציות היה פשוט ועוצמתי: "גם לכם וגם לישראל יש אויבת משותפת, איראן. ואנחנו בצד שלכם". התוצאה המיידית הייתה מרשימה. 450 מיליארד דולר בעסקת נשק ענקית שכהן רואה כ"כזו שמניחה יסודות שמשרתים, בעיניי, את מדינת ישראל".

הנורמליזציה מתפשטת

מעבר לסעודיה, כהן רואה תמונה רחבה יותר של שינוי ביחס לישראל. ההישג הגדול היה הסכמי אברהם: "חתמנו פעם ביום אחד ארבעה הסכמים, עם ארבע מדינות מוסלמיות: איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן". כהן רואה בכך חלק מתהליך רחב: "העולם המוסלמי עובר רפורמה. חלקם רואים בקשר עם ישראל הערכה וכבוד וגאים להשקיע בישראל, אף שחלקם רואים בישראל דבר שצריך להיפטר ממנו".

עם זאת, לא כל המדינות נכללות בחזון הזה: "קטר איננה בפסיפס הזה, משמעותית פחות. אנו זקוקים לשירותיה כמתווכת, ומנגד מוקיעים את סיועה לטרור. היא לא ברשימת המדינות שעתידן לנורמליזציה איתנו בעתיד הקרוב".

כהן מסכם את השקפת עולמו בפרדוקס ישראלי מעניין: "בגלל היותנו עם לבדד ישכון, הייתי דווקא כן מתחשב בארה"ב ובמדינות האחרות. אנו לא מעט תלויים בהן. אפשר לשפר את מצבנו במערכת יחסים בין לאומית יעילה. גם הכלכלה, הנדל"ן, עידוד היזמות, עידוד ההייטק ועוד, ישתפרו".

המקום שבו הכלכלה פוגשת את הגאוגרפיה ברור לכהן. "חשוב לדעת שזה מה שמאפשר להגדיל את שכונה ד' בבאר שבע ובבית שמש או להגדיל את עמנואל. הכלכלה היא הקטר של קיומנו כחברה. קיומה של חברה ישראלית חזקה ומגויסת לצורך הלאומי היא המפתח לעתיד טוב יותר", הייתה שורת הסיכום שהציג.

סיום שהוא התחלה

הוועידה תמה, אך לא נשלמה. ההתכנסות הזו הייתה רק פתיחתו של פרק ארוך ומורכב. הניצנים שראינו השבוע, ההתלהבות שמילאה את האולם, הדיונים שהתפתחו בצידי הכנס, הקשרים החדשים שנרקמו – כל אלה מבשרים על משהו גדול יותר המתבשל לאיטו.

קבוצת ‘משפחה’ זוכה להרבה מתנות שמימיות לאורך השנים. זהו לא רק כישרון, אלא פרי מאמץ רב ודיוק נכון של מחשבה מרובה ותכנון מוקפד. אך המתנה הגדולה ביותר, שמעל לכל השאר, היא סייעתא דשמיא שמלווה אותה. היא המנוע שמאחורי העשייה הגדולה של קבוצת ‘משפחה’, שהשבוע, בוועידה, ראינו את ניצניה הראשונים מתחילים לפרוח גם בתחום הנדל"ן.

אם תרצו, זהו סיפורו של הנדל"ן החרדי שרק מתחיל להיכתב בידיים שמכירות את הכוח העליון שנתן לבני אנוש לבנות, להעצים ולהוביל את החזון לעולם המעשה.