מיכל פרץ - יהודה א' תמוז התשפ"ד

 

רשות היחיד

שולחן השבת של בת שבע:
סלט מאסטר: כמה פשוט ככה חשוב: חומוס – לבעלי. ולא, לא ביתי – קנוי. שאר הסלטים ביתיים וטעימים.
דג ביום ד"ג: לבעלי ולילדים סלמון בווריאציות שונות, לי – געפילטע.
חמין או צ'ולנט: cholent עם דבש וקטשופ… מתקתק ומענג!
מי ייתנני עוף: כבת למשפחה אמריקאית אני אוהבת כמעט הכל מתוק, ורוב המתכונים שלי בהתאם. עוף ברביקיו בטעם אמריקאי מתקתק.
סיר הסירים: תבשיל עוף, תפוחי אדמה ובטטה. רך כל כך ועסיסי, שקשה להוציא את העוף שלם מהסיר.
לרוויה: אל תספרו לרופא השיניים: בשבת מיץ ממותק. לפעמים אשקיע בלימונדה ביתית.
להתענג בתענוגים: הילדים מסתדרים מצוין עם קרמבו בחורף וקרטיבים בקיץ. בעלי שבע כשמגיע זמן הקינוח. ולי? גלידה ביתית בטעמים שונים.

זיכרון מתוק שבתי מבית ההורים:
כבר משנות הסמינר הייתי מכינה הרבה מתבשילי השבת, אבל משהו אחד שאמא שלי מכינה לכבודי ממש עד היום, זה מרק עוף. בחורף – נו, ברור. אבל גם בקיץ הכי לוהט, אין על התענוג של מרק עוף של אמא שלי בליל שבת.
לאבא שלי יש גביע בגודל לא סטנדרטי – ענק! ממש! ולראות אותו מקדש בליל שבת במנגינה המיוחדת שלו… זה תענוג נוסטלגי ועכשווי בעת ובעונה אחת. עד מאה ועשרים בעזרת השם.

עונג השבת שלי:
הרגע הכי מתוק שבשבילו שווה כל העמל הוא כשמקדשים בליל שבת (הרגע הראשון של השקט…) הילדים נקיים (בדרך כלל) ולבושים יפה. אני עדיין מרגישה 'פרשית', הרצפה עדיין נקייה, השולחן מלכותי והדור… ובעלי עם המלאכים לצידו מקדש על היין.
אחר כך מתחיל כל הבלגן – אבל זה כבר נושא אחר.

פיוט שבת מנצח:
הפיוט "קָהּ רִבּון עָלַם וְעָלְמַיָּא" של רבי ישראל נג'ארה.
השיר הזה מסמל בעיניי את הבסיס ואת הדברים הכי חשובים ביהדות: גדלות הבורא, הכרה שהעולם הזה הוא הבל, תקווה לסוף צרותינו והציפייה לגאולתנו השלמה. היחיד ששר כרגע זמירות זה בעלי, ויש לו ניגון מיוחד לפיוט זה, שאני מאוד אוהבת.
שורה שתופסת אותי מאוד מתוך הפיוט היא: "פְּרוק יַת עָנָךְ מִפּוּם אַרְיְוָתָא
וְאַפֵּיק יַת עַמֵּךְ מִגּו גָּלוּתָא" – גאל את צאנך מפי האריות והוצא את עמך מתוך הגלות. בעזרת השם בקרוב!

 

רשות הרבים

מאחר שאני עובדת מחוץ לבית ביום חמישי בערב, אני מתחילה להכין את השבת כבר ביום שני עד רביעי (חלות, סלטים, עוגה וקינוח). ביום חמישי אני מכינה את כל האוכל הטרי ומכניסה אותו למקרר, כשהוא עדיין לא מבושל. מייד אחרי השכבת הילדים אני מנקה את הבית, וביום שישי – כל מה שנשאר זה להכניס את האוכל לתנור ולכיריים שיתבשל עד שבת.
אני משתדלת לא ללכת לישון ביום חמישי (גם אם מאוחר מאוד) לפני שהבית מאורגן ונקי לשבת. בראשון בלילה אני כבר מכינה רשימה עם התפריט והקניות הדרושות, ובהתאם לרשימה הזו עובדת עד שבת.
מתכון שווה לשבת:
גלידה בסיסית
מכל ריץ' אחד קטן, ארבע ביצים מופרדות ו-¾ כוס סוכר.
טעמים לבחירה: מעט תמצית וניל / סירופ מייפל ופקאנים קצוצים / תותים טחונים / סירופ שוקולד.
מקציפים את הריץ' ומוסיפים את החלמונים ותוספת הטעם הנבחר. מקציפים את החלבונים לקצף יציב ומוסיפים את הסוכר. מקפלים את שתי התערובות ומקפיאים. אפשר בתבנית או בכוסות אישיות.

 

עירוב תחומין

שבת היא מקור הברכה. נסו, לא תתאכזבו. מלבד החיות שהיא נוטעת בנו גופנית (מישהו הזכיר שינה בשבת?) ורוחנית (אהה, א-מחיה) היא משפיעה כל כך הרבה טוב גשמי. נסינה להקדים את בואה בדקות בודדות אפילו. לחכות לה, לצפות שתגיע. לתת דקה נוספת לשבת לפני שתצא… והיא תשלם לכם כפליים. שבת שלום!

 

 

< שולחן השבת של בת שבע
טיפ עיצובי לשולחן שבת מקובלני מבית אבא 😊 להדר בשולחן שבת. הון עצום להשקיע לא היה לי, אבל הסייעתא דשמיא – עצומה. סט כלים לשבת קיבלתי מסבתא כמתנת חתונה, ומשם והלאה – מתנות משמיים: הגרלות שזכיתי בהן, פרסים, מכירת חיסול של תצוגה מחנויות יוקרתיות והכל בגרושים. כך הצטברו לי פריטים להדר בהם את השולחן. בכל שבוע אני מוציאה סט של פלייסמטים בצבע אחר (זהב, כסף, ורוד) ומתאימה לו חבק תואם בצבע ומפיון בגוון משתלב. אני משתדלת לערוך את השולחן לפני שבת. זו הרגשה עילאית להכניס את השבת כשכל מה שנשאר הוא לצנוח על הספה (לא באמת. אז מתחיל הזמן הכי פעיל של הילדים: "אמא תקראי לנו! תשחקי איתנו! אל תירדמי…")