תעסוקת חרדים: זמן לאתחול מחדש

לא מעט השתנה מאז פרוץ מגפת הקורונה, וניתן לשער כי הרבה מהשינויים יישארו איתנו גם הרבה אחרי תום המשבר. המעבר לפגישות וירטואליות דרך הזום והעבודה מרחוק עשויים להיות חלק בלתי נפרד מהעולם התעסוקתי בשנים הבאות. שינויים דרמטיים אלו ואחרים, ההשפעה המשמעותית שלהם על תפוקות העבודה והקלות היחסית שבה התרגלנו אליהם, מזמינים אותנו לבחון מחדש קונספציות נוספות שקיימות, ובחינה מחודשת של גבולות הגזרה בהם ניתן לפעול.

מאז 2015 נותרו בעינם גם איכות התעסוקה ופערי השכר בין חרדים לשאינם. חלק מהתופעה הזו נעשה בשל בחירה בחיי תורה, אמנם בפני רבים מאלו המבקשים להיכנס לשוק התעסוקה ניצבים חסמים רבים שלא פחתו עם השנים – זאת למרות ההשקעה הגדולה של משאבים, תוכניות ויזמויות שנועדו לספק מענה עבור אלו החפצים להשתלב בשוק התעסוקה.

האתגרים גדולים וידועים; מחד, החרדי הממוצע מגיע להחלטה להשתלב בשוק התעסוקה בגיל יחסית מבוגר, כאשר הוא כבר בעל משפחה עם מחויבויות כלכליות משמעותיות ולרוב דוחקות. מאידך, פעמים רבות הוא מופיע בפתחו של שוק התעסוקה ללא הרקע והידע הרלוונטי. השילוב של היעדר מיומנויות עם מחויבויות כלכליות מביא לכך שמעטים בלבד מסוגלים לגשר על פערי הידע הנדרשים לרכישת מקצוע מפרנס. היתר ייאלצו לעבוד במשרות שאינן תואמות את יכולותיהם וכישוריהם, ובהתאם גם לא את רמת השכר שבתנאים אחרים היו יכולים להשיג.

חוסר השכלה אינו מאפיין בלעדי של קשיי התעסוקה בציבור החרדי, אך החברה החרדית נדירה בכך שמדובר בחברה בעלת השכלה רחבה, אלא שזו לא בהכרח באה לידי ביטוי בשוק התעסוקה.

זאת נקודה חשובה שאין לפסוח עליה; אף שאין זאת חלילה מטרת יגיעת התורה, יכולת הלמידה הגבוהה שרכש בעת היותו עסוק בה – מקנה לעובד החרדי ערך מוסף רב שבעבודה נכונה עשוי להיות ממונף לטובת השלמת הפערים בתחומים אחרים שמאתגרים את השתלבותו בשוק התעסוקה.

כמו כן, אוכלוסייה ייחודית דורשת גם פתרון וחשיבה ייחודית; אין מקרי בוחן שמהם ניתן ללמוד ולהסיק מסקנות, זולת אנחנו עצמנו.

אם ניקח כדוגמה את הגופים הממונים על ההסמכות המקצועיות ותנאי הסף בגופים הציבוריים, הרי שהחשיבה המניעה כיום היא לספק את המדרגה הראשונה – זו שתסייע בפתיחת חריץ הדלת, מתוך תקווה כי לאחר מכן יצליח בכוחות עצמו לפתוח את הפתח ולהשתלב במערכות הקיימות ובהתאם לחוקים בה הם פועלים.

הגמישות הקיימת כלפי האוכלוסייה החרדית מסתכמת לרוב בפעילויות "הנגשה" המהוות גשר ראשוני בין העולם החרדי למוצר הקצה, מתוך מחשבה כי לאחר ההנגשה, החרדי הוא זה שיתאים את עצמו למערכות הקיימות, בעוד שאלו יישארו ללא כל שינוי מהותי. זאת הסיבה ששיטת ההנגשה הוכיחה את עצמה כמוגבלת מאד בהיקף הסקיילביליות, ואינה מספקת מענה נרחב דיו.

ייתכן וזו ההזדמנות לבצע אתחול וחשיבה מחדש; במדינה שבה כמיליון אזרחים, המונים כ-12% מכלל האוכלוסייה, הם בעלי מאפיינים, צרכים וחשיבה שונה, אין לאף אחד את הפריווילגיה להתבצר בתוך דפוסים קיימים מתוך ציפייה כי הנגשה נקודתית כזו או אחרת תגשר על הפערים התרבותיים הקיימים, תוך ציפייה להתיישרות של אוכלוסייה כה גדולה לדפוסים הנהוגים והמקובעים בחברה הכללית. על-מנת להסיר את החסמים העומדים בפני העובד החרדי שומה על המערכות הקיימות לסגל צורת חשיבה גמישה, יצירתית ומותאמת מציאות.

הכותב הינו מנכ"ל חברת תלם העוסקת בפיתוח חברתי כלכלי בחברה החרדית