וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַהשם לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ… וַתַּהַר רִבְקָה" (בראשית כה כא).
"מפרש רש"י: 'הרבה והפציר בתפילה'.
מסכת ברכות: 'אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר: קווה אל השם חזק ויאמץ לבבך וקווה אל השם'.
והנה יש הבדל בין בקשה שמבקשים כלפי מעלה, מבקשה שמבקשים מבשר ודם אדם. המבקש דבר מחברו ואינו עונהו הרי אם יחזור ויבקש ויפציר הרי זה מטריחו ומכביד עליו, אבל מידת הקב"ה אינה כן. אדרבה זהו רצונו יתברך שירבה ויפציר בבקשות ותחינות עוד ועוד. ואמרו חז"ל שהתפלל משה רבנו תפילות כמניין אתחנן, וכתוב שאם היה ממשיך להפציר היה הקב"ה ממלא בקשתו" (שערים בתפילה, הרב פינקוס).
יש מישהי שאני רוצה לבקש ממנה סליחה, כאן ועכשיו בעיתון.
לפני כמה זמן היא ביקשה ממני שאעשה לה איזו טובה, אכתוב לה משהו… האמת שלא רציתי, אבל נדחקתי קצת. אמרתי לה שבסדר, אעשה את זה.
אחרי שבוע היא התקשרה לשאול מה עם זה. אמרתי שבלי נדר אשלח לה בימים הקרובים.
עברו כמה ימים. היא התקשרה שוב. התנצלתי. העומס והכל. כן, כן, ממש בקרוב אני יושבת על זה.
זהו. אחרי שבוע פתאום נזכרתי בזה. זה היה מאוחר מדי. היא הסתדרה איכשהו…
הרגשתי רע. ידעתי שזה היה חשוב לה, והיא בטח רצתה להתקשר אלי פעם בשעה לפחות כדי להזכיר לי, אבל היה לה לא נעים. כמה אפשר לבקש? פעם, פעמים, שלוש, ארבע.
ודי. אי אפשר יותר.
חשבתי על זה כשהייתי צריכה ישועה, והתפללתי על הישועה בבוקר, בצהריים, בערב, בלילה, בהפרשת חלה, בתהילים היומי, יום אחרי יום, שבת וחול. לא ויתרתי. התנפלתי לפני בורא עולם, בכיתי בכל פעם מחדש.
ואז חשבתי איך בעולם הקטן שלנו ההתנהגות הזאת יכולה להיות בלתי נסבלת. כמו לדפוק בדלת בלי הפסקה, לצלצל אלף פעם, להזכיר שוב ושוב…
איך עדיין נעים לי? איך אני לא מרגישה מעיקה או מציקה, ולא נודניקית ולא חרדתית סדרתית?
כי אצל בורא עולם זה בדיוק להפך: הוא רוצה שאתפלל עוד, שאפציר ולא ארפה לרגע את החוט הזה שקושר אותי אליו ומגיע עד כיסא הכבוד.
שאגדל מתוך תפילה, שאאמין עד אין חקר.
אפשר לחזור ולהתחנן על הפרנסה, על חינוך הבנים ועל שלום הבית, על שידוכים, על רפואה שלמה, על אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה. "השמים – שמים להשם", גדולים ורחבים מאופק עד אופק. יש מקום לכל תפילה. מתאווה השם לתפילתך.
"וכיוון שכן כל מי שמבקש יותר ויותר הרי זה עצמו התקרבות לתכלית יותר ויותר ואהוב ורצוי הוא אצל הקדוש ברוך הוא…
"נלמד מזה שאין הריבוי וההפצרה רק הלכה ועצה טובה בתפילה אלא הווי צורה של תפילה בעצמה והרגש מיוחד שלעולם לא נידחה ונימאס… הרגשת קרבה מיוחדת" (שם).
אני יודעת, הטוב ביותר היה אילו הייתי יכולה לעצור כאן ולספר שהישועה הגיעה, ודברים הסתדרו, ואיך ראיתי במוחש את הכוח של תפילה. אבל לא. עברו חודשים ארוכים, הדלת נותרה נעולה.
איך זה יכול להיות? העזתי לפעמים לשאול בשקט של האפלה. אני דופקת בלי הפסקה, מצלצלת כמו משוגעת, בוכה את נשמתי – ואף אחד לא מסובב לי מפתח. חודשים ארוכים…
ואז נזכרתי בדברים של הרב פינקוס ונאחזתי בהם, כמו טובע סחוף רוחות שמוצא פתאום את עצמו על חוף מבטחים.
"והנה קורה לאדם, שאחד מבני משפחתו האהובים נפגע באיזו תאונה, וחייו בסכנה ר"ל, הוא אינו יודע מזה כלל, ואם היה נודע לו היה קורע שערי שמים בצעקות והופך עולמות בתפילה אבל כיוון שאינו יודע אינו מבקש ואינו מתפלל ואוי כמה צריך ברגע נורא זה לצעקות ותפילות להצלת הנפש.
מה עושה הקב"ה? מוציא מנאד הדמעות אשר אצלו, תפילה אחת ותחנון אחד אשר נאמרו לפני שנה או שנתיים ולא נענו בשעתם, ועכשיו הם מתעוררים ומצילים. ולוואי ונבין זאת עד כמה חשוב להרבות בתפילה שיהא האוצר מלא תמיד לשעת הצורך" (שם).
מי יודע? מי בכלל יכול להעלות בדעתו? אני שולחת ילדים למוסדות, לחברים, לגינה ולאלף סכנות מכל הסוגים… כולנו חוצים כבישים ופוגשים חיידקים, וחיים בתוך מציאות הזויה של אויבים אכזריים, וכל החיים שלנו הם סיכון בקצה מדרון. אין סוף תרחישים עוברים לי בראש. יכלה להיות גזרה, אסון, משהו שקשור באחד מהיקרים לי. אבל היו לי תפילות במאגר, ובזכותן אולי הצילו לי ילד, הושיעו מישהו מהמשפחה המורחבת, מנעו אסון בעם ישראל.
למה נראה לי שלא שמעו? שלא פתחו לי דלת? שלא אספו דמעות וצעקות?
פתאום אני יודעת. מרגישה את זה בתוכי. איך שמע בורא עולם את התפילות כולן. ספר אותן במדויק, לא החסיר אנחה, לא ויתר על מילה.
יצר לי ישועה.
"וכן כתיב (תהילים נ"ו) 'נדי ספרתה אתה, שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך' שכל דמעה ודמעה ספורה וגנוזה אצל הקב"ה ושמורה לעת הצורך… כי כשהשערים פתוחים אפשר לרוקן את כל החבית" (שם).
בסוף תגיע גם הישועה שביקשתי עליה. בסוף תתרוקן עלי כל החבית בבת אחת ותשטוף אותי באושר גדול, ברחמים גדולים, ואצלול לתוך אור, ושוב לא אבין איך חשבתי שיכול להיות חושך כשהשם אור לי.
בסוף אדע איך מי שמעתיר, ומפציר, ומרבה עוד ועוד תפילה, נעתרים לו.
ומי שעדיין לא נענה, שיפציר עוד.
ואז אני אלך למלא לי מאגר חדש.
