הגאון רבי ישראל מאיר לאו
י"ב טבת התשפ"ה
שני אחים מקבלים משימות שונות, וכל אחד חייב להזדקק לשני לרעהו
בזה אחר זה הם ניגשו אל מיטת אביהם החולה. שני אחים, יששכר וזבולון. הם ביקשו לקבל את ברכתו, שבעצם הייתה צוואה. כל אחד מהם קיבל ברכה שונה. יששכר קיבל משימה לרבוץ כחמור למשא, לעמול על דלתי התורה, להתעמק ולא לעסוק בשום דבר. ואילו זבולון קיבל את חוף הים, את ההפלגה למרחקים ואת הישיבה בירכתי צידון.
אלא ששני האחים הללו היו אחים במלוא מובן המילה. במקום לקנא איש באחיו, הם החליטו לתרום זה לזה. הם יצרו את ההסכם הראשוני שמדורי דורות אנו הולכים לאורו – הסכם יששכר וזבולון. אח אחד ישב וילמד, אח אחר יצא ויפרנס.
לא הרבה שנים יחלפו. משה רבנו ייפרד מעם ישראל ואז יהפוך את ההסכם הזה לפסוק מרגש: "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך".
רבנו בחיי בן אשר עומד על כך שיש כאן היפוך בסדר. "ואף שיששכר גדול הוא מזבולן, כי נולד תחילה" – לכאורה יששכר יותר מבוגר, בכל זאת "הקדים זבולון ליששכר – לפי שהוא הסִבה לתורתו של יששכר, וכן הקדימו יעקב בברכת השבטים, לפי שהוא המחזיק תורתו של יששכר ואם לא היה מחזיק – אי אפשר לו לעסוק בתורה, על כן ראוי הוא שינחל שמחה וכבוד בשמחתה של תורה לעולם הבא".
לא רק שלזבולון יש 'חלק', אלא שהוא נוטל חלק בבכורה.
וכאן חשוב לדעת ולזכור ש'זבולון' במובן הרחב הוא לאו דווקא הגביר בעל הממון שיכול לפזר הון לאחיו הלומד. 'זבולון' יכול להיות גם אדם פשוט, בלי הרבה מזומנים, אבל הוא המסייע ומאפשר לאחיו לשקוד על התורה.
בימינו אפשר לומר שה'זבולון' של הדור הן בנות יעקב, הנשים הצדקניות שבישראל, שיוצאות למרחקים, טורחות ועובדות, לומדות מקצוע ומפרנסות את הבעל שיושב ולומד. זו לא רק הפרנסה, אלא בעיקר העול הגדול שהן נוטלות על עצמן.
המשנה במסכת אבות מלמדת אותנו ש"מרבה תורה – מרבה חיים; מרבה ישיבה – מרבה חכמה", ואדם כזה "קנה לו חיי העולם הבא". ונשאלת השאלה: כיצד יכולות הנשים, שאינן מחויבות בלימוד תורה כמו הגברים, לזכות לחיי העולם הבא?
והאמת היא שהגמרא במסכת ברכות (יז, א) מתמודדת עם השאלה הזו: "נשים במאי זכיין?" העומק שבשאלה הוא שהרי העולם הבא הוא עולם של עונג רוחני, עולם "שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". בעולם הבא נהנים מהשגות רוחניות נעלות, מהבנת חדשות של סודות התורה. ואם כן, כיצד יכולות נשים, שאין תפקידן ללמוד תורה ואכן אינן לומדות תורה, לזכות לחיי העולם הבא?
התשובה של הגמרא מאירה את תפקידן של הנשים בהיבט המיוחד להן. לנשים יש דרך משלהן לזכות בחיי העולם הבא גם אם הן אינן לומדות תורה בעצמן, משום שהן דואגות לחינוך הילדים ומסייעות לבעל בלימודו.
הן ה'זבולון' של הבית. הן נמצאות שם בשעות הקטנות של הלילה, כאשר הבעל הלמדן חוזר משקידתו. גם עליהן עבר יום מפרך, אבל הן ממתינות בציפייה דרוכה, הן מעודדות ותומכות. לא רק שיש להן 'חלק' אלא שהן קודמות בתפקיד ובמעלה. התורה שלו, שלהן היא.
זו לא רק זכות ערטילאית, אלא בעיקר חלק בעולם הבא. חלק ראשי בעולם האמת. הגמרא מציינת בהקשר הזה את הפסוק בספר ישעיהו: "נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי". והגמרא אומרת על כך את המילים הבאות: "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים".
הנשים נקראות 'שאננות' ו'בוטחות', וזאת על שום שיש להן זכות מובטחת בעולם הבא. הן יכולות להיות בטוחות ושאננות הרבה יותר מהגברים, שצריכים להתאמץ וללמוד ללא הפסקה כדי לקבל חלק בעולם הבא. להן הכל מובטח, משום שהן תומכות בתהליך הלימוד של בני הבית. זוהי הבטחה רוחנית שהקב"ה נותן לנשים בזכות ההשקעה בעידוד התורה, אם בהשקעה אישית ואם בתמיכה בבני המשפחה.
יש כאן יסוד עצום. 'לימוד התורה' הוא לא רק הבנה של עומק הסוגיה, אלא גם הבנת הזכות הכללית של כל אחד ואחת לקחת חלק בעשייה הרוחנית הגדולה הזו. גם מי שאין לו אפשרות ישירה ללמוד תורה כל הזמן הרי שכל מעשה קטן של עידוד ותמיכה בלימוד התורה של אחרים, יכול להבטיח לו את החלק שלו בעשייה זו, ושכרו יגיע.
לדברים הללו יש משמעות רבה בעיקר בעידן שלנו, משום שנפסקה ההלכה ב'שולחן ערוך' (אורח חיים סי' קנו) שאדם צריך לעבוד, כי "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון. כי העוני יעבירנו על דעת קונו".
ועל כך מעיר ה'ביאור הלכה' במילים הבאות: "כתבו הספרים שזהו נאמר לכלל העולם, שאין כולם יכולים לזכות לעלות למדרגה רמה זו, להיות עסקם רק בתורה לבדה. אבל אנשים יחידים יוכלו להימצא בכל עת באופן זה, והקב"ה בוודאי ימציא להם פרנסתם, ובפרט אם כבר נמצאו אנשים שרוצים להספיק לו צרכיו כדי שיעסוק בתורה, בוודאי לא שייך זה. ויששכר וזבולון יוכיח".
העובדה שהנשים תומכות בבעלים, היא–היא שמאפשרת להם מבחינה הלכתית להמשיך לשקוד על התורה.
והאמת שאלו לא רק נשים. יש היום ציבורים גדולים בעם ישראל שלוקחים עליהם כל מיני שירותים ועניינים, ומאפשרים לבני הישיבות ואברכי הכוללים לשקוד על תורתם. בלי להיכנס לפרטים, עצם העובדה שאותם אחים נוטים שכמם לסבול, הופכת אותם ל'זבולון' עוצמתי.
בכל השיח שמדבר על החשיבות הקריטית שיש לקיום עולם התורה בארץ הקודש, חשוב לזכור ולהזכיר גם את העניין הזה – שכל אלו שגורמים ומאפשרים את הדבר הזה, שכרם אינו פחות – ואולי הוא אף גדול יותר – משל לומדי התורה עצמם.
כי את הדרך הרוחנית של כל אחד מאיתנו, בין אם גברים ובין אם נשים, אין למדוד רק לפי הלימוד הישיר של התורה. כל מעשה טוב, כל תמיכה רוחנית, כל עזרה לאחרים – מביאים אותנו לחיי העולם הבא.
