אחרי מות

שתי תובנות מרכזיות לקח עימו נתניהו מימיו כקצין צעיר בסיירת מטכ"ל – "היחידה", כפי שהיא מכונה בקרב בוגריה – לקריירה הפוליטית הארוכה. הראשונה, נוגעת להיערכות שלפני הקרב, "לעולם אל תיכנס למבצע אם אין לך פתח מילוט נוסף"; השנייה, נוגעת לתחקיר שיש לבצע דווקא אחרי כישלונות מפוארים. "קצין שלא מתחקר עד לפרטים הקטנים את הסיבות לנפילה – מזמין במו ידיו את הפשלה הבאה".

כשביבי ישב מובס בחדרו ותחקר את ההפסד בהצבעה על הוועדה המסדרת, הוא הבין שכשל בשני הפרמטרים ובגדול. לתבוסה שנחל השבוע, יש משמעות מורלית אדירה. עד היום, הצטייר נתניהו כמי שמצליח להפוך את הלימון שהבוחרים מחלקים לו – ללימונדה. סוד כוחו של האיש הוא הווינריות הבלתי נדלית. מהמציאות שנכפית עליו, הוא מצליח לחלץ את המרב. ארבע פעמים הבוחר אומר את דברו נגדו, והאיש נותר במעון רה"מ ללא תזוזה.

אפילו כישלון 'ליל החניונים' שבסופו הוקדמו הבחירות, הודבק יותר לקשיי התקשורת של החליפי מ'כחול לבן', שאיבד שליטה על הח"כים שנכנסו למליאה והצביעו נגדו. בפעם הזאת, גם נתניהו, שיודע להשתלט בלעדית על קרדיטים ולברוח מכישלון, הבין שהאחריות נעצרת אצלו. כאשר מירי רגב האשימה את לוין וזוהר – נתניהו השתיק אותה באגרסיביות, רק מפני שהבין שאם לא יגבה את זוהר, האיש שאינו יודע לנצור את לשונו, עוד יפתח את הפה ויסביר לכולם מיהו האחראי למחדל. הסיפור המלא, מתפרסם פה לראשונה.

את ה'הפרד ומשול' הידוע שלו, ביבי ממשיך להפעיל גם על אחרוני מקורביו. כאחראי כמעט בלעדי לציר הסודי מול מנסור עבאס, הוא העמיד את יו"ר הכנסת יריב לוין – האחרון מבכירי הליכוד שנתניהו עדיין מחשיב כנאמן ללא תנאי. זוהר, שכשל פעם אחר פעם בעבר, מודר מהמגעים, וגם המינוי שלו לוועדה המסדרת הוטל בספק עד לרגע האחרון. שני חברי כנסת חרדים הציעו לנתניהו להחזיר עטרה ליושנה ולמנות את דוד ביטן ליו"ר הוועדה.

"כשהתיקו שברירי, צריך לשים בראש הוועדה מישהו שרואה את השני ולא רק את עצמו", אמר אחד מהם לנתניהו. הבקשה לא אומצה בעטיו של השבר שהתגלה בעבר בין נתניהו לביטן, אחרי שההבטחה למינויו של ביטן כשר, הופרה. אמנם אשפוזו הארוך במחלקת הקורונה הפשיר את היחסים, כי הרי כך ביבי אוהב את ח"כיו כשהם חלשים, אך מרגע ששב לאיתנו, גם החשדנות חזרה.

הקשר הערבי

ביבי, שנשאר עם זוהר בראשות הוועדה המסדרת, נזהר מלהפקיד בידיו את הקשר הערבי – מול רע"מ. כך יצא שברגעים הדרמטיים שבהם ישבו טל גן צבי מטעם בנט ומוטי בבצ'יק מטעם נתניהו (כן כן, קראתם נכון) כדי לגבש את הדיל בין בנט לנתניהו שיאפשר להעביר בכנסת את הרכב הוועדה המסדרת, נבצר מיריב לוין שישב על הדוכן ומשך זמן, לתקשר ישירות עם עבאס.

"ישבתי על הדוכן ולא יכולתי לעדכן את מנסור", אמר לוין לאחר מעשה. "לא תקשרתי מול מנסור עבאס לאורך כל הדרך ולא הייתי אמור לעדכן אותו", אמר זוהר. ביבי אישית נזהר מלקיים קשר ישיר עם רע"מ, כדי להותיר את הקלפים צמוד לחזה, כאשר פעם הוא משתמש בשליחותו של הממונה יריב לוין, ופעם בחיילים האלמוניים מ'יהדות התורה' שנחשבים ליחידים שהתירו בקולם את עבאס לבוא בקהל. באותם רגעים דרמטיים של שני בערב – אפילו שליח שיעביר למנסור את הבשורה, לא היה לנתניהו בהישג יד.

"אותנו לא ישפילו", אמר מנסור עבאס בשיחה גלויה כשהסתיימה ההצבעה. "כבר שבועות סמוטריץ' עולב בנו וביבי שותק. ועכשיו גם לקחת אותנו כמובן מאליו ולשמוע ממיקי זוהר במליאה שסגרו על גבנו דיל? זה היה יותר מדי וברגע האחרון לקחנו החלטה ואמרנו: עד כאן".

אל סמוטריץ' שפיזר אבנים ושמן על הכביש לאורך כל הדרך עוד נשוב, אך מי שהאזין לעבאס התרשם שהקש ששבר את גב הגמל, היה הסיכום של נתניהו שבוצע ללא תיאום. הוא התעקש והבטיח במילה של מוסלמי ברמדאן, שלא מדובר בדיל שנתפר מראש עם לפיד, וגם לא בתרגיל של אלקין, שגבר על שותפו בעבר, יריב לוין. "לקחתי החלטה ברגע שבו מיקי זוהר הודיע שיש סיכום עם בנט. ברגע האחרון ממש", אמר עבאס והפגיעה עדיין ניכרה בקולו. "אם לא הייתי שומע על זה ככה, לא היינו נכנסים למליאה".

למילה של עבאס יש משמעות, לפחות כמו ערבות של דרעי לגנץ. "בימין יש בוס שאפשר לסגור איתו דברים. מי הבוס שלכם?" הוא שאל לפני שבועיים את ראשי 'גוש השינוי'. השבוע הוא הבין ש"הבוס ביבי" שולט עוד פחות מאשר "הבוס לפיד" וחישב מסלול מחדש. גם אם הכל היה מתוכנן מראש וההיעלבות של עבאס היא רק התירוץ, הרי שביבי והצוות ביחידה, נכשלו באיסוף המודיעין. האיש שלוקח קרדיט על מבצעים חשאיים במסדרונות הכורים האיראניים ובצמרת המשטר, כשל באיסוף מודיעין במגרש הבית של משכן הכנסת.

המהלומה המורלית שספג נתניהו, נבעה בין השאר בשל התובנה שהפעם מדובר במחדל שרשום על שמו. תשאלו כל ספורטאי-על: אין רגע מעורר דיכאון, כמו זה שבו אתה חש שיכולת הביצוע על המגרש נפגמת ומידרדרת.

יושבים שבעה

אם מודל ההשפעה של עבאס הוא המפלגות החרדיות סטייל שנות השמונים והתשעים, הרי שהחרדים שנתון 2021, הם האנטי-מודל להשפעה. ולא הייתה המחשה טובה יותר לסטטוס החדש והעצוב, מאשר הרגע שבו נגררו שני פולדרים עם לוגו של 'יהדות התורה' לישיבת הסיעה השבועית, כדי שנתניהו יוכל להצטלם בראש השולחן כשהלוגו הסיעתי מאחוריו ולצדיו הח"כים, ממושמעים כחיילים אלמוניים. מאבטחי רה"מ דלקו אחרי האוחזים בשלטים, אך עוזרי הח"כים היו נחושים – וסימנו וי על התמונה, שמשקפת לכולנו את גודל המבוכה.

במקום לנצל את ההזדמנות לעשיית חשבון נפש ולשאול את נתניהו, בלבן של העיניים, איזו רגל או יד הוא מתכוון לכרות לעצמו כדי למנוע מהנמק האופוזיציוני להתפשט, הח"כים פיזזו סביבו כמו רוקדים על הציון במירון אחרי שנת סבל. את הפגישה במקור, ביקשו פרוש ואייכלר כדי לעסוק בהדלקה המרכזית השנתית במירון ובסידורי העלייה. כן לח"י רוטל, לא לאכילה ושביעה – ועוד סיכומים נחוצים, שבלעדיהם אין לנו חיים.

"שמונים עד תשעים אחוזים מהישיבה הוקדשו למירון", אמר בסיום אחד החברים בנימה לא מבוטלת של תסכול. לחלק מהחברים התברר רק במהלך הישיבה שהגעתו של ביבי לסיעה היא תולדתו של העימות הפנימי באגודה. פרוש ואייכלר, שביקשו מנתניהו להיפגש ולדון על מירון – מצאו עצמם מזומנים לישיבה סיעתית ולא אישית. בתום הישיבה, התרעמו השניים על כך שלא היה סיפק בידם לשבת בניחותא עם רה"מ, והם נכנסו ללשכת רה"מ בקומה שמעל, כדי להמשיך ולעסוק בל"ג הקרב ובא. וכדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.

כמה מילים, בעיקר בהומור של גרדומים, הוקדשו למצב הפוליטי הסבוך, וזה קרה בשעות שקדמו להצבעה במליאה, לפני שהחיוך נמחק כליל מפרצופם של האורח והמארחים. "לא ייתכן שמנהיג סיעה של שבעה מנדטים יהפוך לראש ממשלה", תקף נתניהו את בנט, ולאחר מכן העצים את המתקפות בהופעות הפומביות. בלשכת רה"מ סיפרו השבוע, כי הימים הספורים שבמהלכם נתניהו יצא מגדרו ונמנע מלתקוף את בנט, נכפו עליו ממש על ידי היועץ האמריקני אהרן קליין. "זה החזיק מעמד שבוע עד שקולם של שרה ויאיר גבר", סיפר המספר. "הם שכנעו את נתניהו שהחיבוק לבנט רק יסייע לנפתלי ביום שהמנדט ייגמר, להסביר לכולם שהוא ניסה בכנות לבוא לקראת נתניהו ולהקים ממשלת ימין. עדיף לתקוף כבר מעכשיו ולחשוף את פרצופו".

את כל זה כמובן, ביבי לא אמר לחברים – ואף אחד מהם לא מצא לנכון לקום ולשאול: ילמדנו ראש-הממשלה, מהי התועלת ברמיסתו של בנט, שבקולותיו כולנו תלויים? לרגעים נראו החברים כמו טירונים ולא כוותיקי הבניין. כאילו לא שילמנו כולנו, עם ריבית והצמדה, את מחיר הפניית הגב לבנט סרוג הכיפה, במוצאי בחירות 2013.

"אם בנט יכול להיות עם שבעה מנדטים, גם גפני יכול להיות ראש ממשלה", התלוצץ אחד החברים. ליצמן מיהר להגיב: "אני לא מסכים", והיה מי שהציע רוטציה לקול צחוקם המתגלגל של החברים.

ביקורת בשוליים בכל זאת נשמעה, באומץ לא שגרתי בקרב עדת המעריצים. "אם היית משקיע בסער כמו בבורלא מנכ"ל 'פייזר', אולי כבר הייתה לנו ממשלה", אמר ח"כ פינדרוס שגם דרש מנתניהו לצאת בחריפות הראויה נגד 'טרור הטיקטוק'.

ח"כ אשר שאל בסגנונו: "אולי גם לסער אתה צריך להתקשר באובססיביות בשלוש בלילה". נתניהו עצמו הדף את ההצעות בקלילות אך אנשיו אימצו אותן בחום, כשעברו להפגין מול בתיהם של ראשי 'תקווה חדשה', עד לשעות הקטנות של הלילה. את האובססיה של ביבי לנסות ולחסל דווקא את נאמניו – שהוא הופך במו ידיו לשונאיו, שום חיסון לא יוכל לתקן.

גוש בנימין

האחות הקטנה לא לבד. גם ב'שס' הגדולה יותר – מסרבים להתרגל למציאות החדשה של התפוררות 'גוש בנימין'. אחרי שאיבד קרדיט עם הערבות לגנץ שהפכה לבדיחה, דרעי שב והפציע השבוע עם רעיון הבחירה הישירה – ששום בנקאי לא היה מעניק לו ליווי. במחנה השני משוכנעים שדרעי רק הציף את הרעיון שקיבל מנתניהו, וגם מביאים ראיה מכך שמנסור עבאס קיבל את נוסח הצעת החוק כבר ביום חמישי, ולא דרך הצינורות של 'שס', המגישה הרשמית.

נראה שהחרדים מסרבים להסתכל למציאות בעיניים ונמנעים מלהכיר בכך שגוש הימין בראשות נתניהו שהכרנו משנות התשעים, שבק חיים. הפרשה השבועית, היא 'אחרי מות', ולא רק במובן התנ"כי, להבדיל אלף אלפי הבדלות בין הקודש לחול.

הגוש ההומוגני שהביא את נתניהו לראשונה לכס ראשות הממשלה ב-96', הורכב מעולי חבר העמים, מצביעי המחנה הדתי-לאומי והאגף הימני. אלא שהגוש הזה, התפורר בין ידיו של נתניהו. איווט נטש ראשון, סער אחריו, בנט כבר לא מחויב, וסמוטריץ' נותר איתנו על הספינה אך מנקב חור בירכתיים.

נתניהו עושה קולות של היעלבות מכפיות הטובה של סמוטריץ', כאילו לא היה זה ביבי ששכלל את שיטת ה'השתמש וזרוק' במערכת הפוליטית הישראלית. סמוטריץ' בסך הכל, עשה ביבי לביבי, כשלא פספס שום הזדמנות לתחוב למנסור עבאס אצבע בעין.

שר התחבורה לשעבר לא הפנים את כלל מספר אחת בדרכים: בכביש היה חכם, ולא צודק. גם אם לא התכוון לרגע לסייע לממשלה בהימנעות רע"מ, היה עליו לנצור את לשונו ולאפשר לנתניהו לשחק את המשחק, מול בנט וסער – כביכול יש לו הקלף הערבי ביד.

אבל סמוטריץ' בחר להיות חכמולוג. מי שלא הופתע וגם הזהיר את נתניהו מראש מהעקיצה שתבוא, הוא אריה דרעי ששב וסיפר על מה שהתרחש בחצר המעון בבלפור עוד בסבב הראשון של בחירות 2019.

היה זה ברגעים שבהם הובהר לכל שליברמן לא יֵשב בשום תנאי תחת נתניהו כראש-ממשלה. ביבי זימן את החברים, כדי לוודא שיש לו רוב פרלמנטרי למה שנראה אז כהזיה והפך ברבות השנתיים לחלק מהשגרה: פיזור הכנסת בת יומה והליכה לבחירות, כדי למנוע את העברת המנדט לגנץ. נתניהו ישב עם החברים בשעת ערב וסמוטריץ' ביקש לעצור ולצאת לתפילת ערבית סביב השולחן העגול בפטיו של מעון רה"מ, שם כמעט והבשיל לו המרד הראשון. בצלאל סמוטריץ', לפי תיאור החברים, הציע להיכנס לחדר ולדבר עם נתניהו בגובה העיניים. להסביר לו, "ככה שהוא יבין", שתחת כתב אישום מסתמן לא תוכל להיות תוצאה טובה יותר ולפיכך יש לעשות הכל כדי להקים ממשלת ימין בלי ללכת לבחירות נוספות. המשמעות האישית מבחינתו של נתניהו הייתה ברורה: ממשלת ימין באותם תנאים יכולה הייתה לקום, רק אם מישהו אחר מלבדו היה עומד בראשה. "זה לא אישי", אמר אחד החברים החרדים לדרעי שכבר אז הסתמן כסמן הבנימיני, "כי ביבי במצבנו היה נוהג בדיוק כמונו". מי שמנע בשעתו מהמהלך להתגלגל היה רפי פרץ, שכבר אינו עימנו. "לא יקום ולא יהיה", הוא צעק כמחנך לתלמידיו, "זה חילול השם ומנוגד לכל מה שהבטחנו לבוחרים במערכת הבחירות. יגידו שהחרדים והדתיים רמאים – וזה יהיה נכון. תעשו מה שאתם רוצים, אבל אני לחילול השם הזה לא אתן יד". דרעי הזכיר נשכחות – שביבי העדיף להדחיק רגע לפני הבחירות הרביעיות.

תם הטקס

האקדח שהונח על השולחן העגול בבלפור במערכה הראשונה, מתפוצץ במערכה הרביעית. החרדים בניגוד לנתניהו, זיהו אצל סמוטריץ' מהרגע הראשון עמידה דווקנית על העקרונות, עם אפס נכונות לפשרה, בלי שום סנטימנטים אישיים למי שהושיט לו יד בדרך הארוכה.

רק שלהאשים את בצלאל בכל מה שעברנו ובכל הטוב שעוד מצפה לנו, זו הדרך הקלה. האשם המרכזי הוא נתניהו, שגרם לכך שגדולי תומכיו הפכו לשונאיו. החרדים שיושבים על סיפון הטיטניק ומתעסקים בתזמורת הכלייזמרים במירון, במקום לקפוץ לסירת הצלה ולהינצל מטביעה, עלולים להיות היחידים – לבד מנתניהו – שישלמו את המחיר וירדו למצולות.

האופוזיציה – לסמוטריץ' ולבן גביר, היא הבית הטבעי, כשלציונות הדתית כמגזר לא יאונה רע תחת ממשלה שבנט עומד בראשה. למתיישבי יהודה ושומרון תהיה רשימת כתובות מכובדת בממשלה שבה יֵשבו איווט וסער, שקד ובנט, ורק לחרדים – לא יישאר דבר, אם לא יתעשתו בזמן.

היחיד שהשמיע, אם כי באיחור, קול שונה במעט, הוא יו"ר 'יהדות התורה' ח"כ משה גפני, שעומד לשמור זמנית על מושבו כיו"ר ועדת הכספים בזכות טיבי ולא בעטיו של ביבי. גפני חרג מהקו של עניית אמן אחרי כל גחמה של נתניהו וגם זו חדשה מרעישה, אחרי שיגורה של התמונה המחניפה שבה נראו ח"כי 'יהדות התורה' כמו דגלנים ממושמעים שלוהקו על-ידי שרת הטקסים רגב בליל יום העצמאות, בצילו של נתניהו. רק חסר היה שמישהו יכריז לסיום "תם הטקס", תרתי משמע.

בסיומה של ישיבת הסיעה הדביקה, כחנופה על חנופה, דובדבן על קצפת, שוגרה הודעה רשמית מטעם סיעת 'יהדות התורה' שהכריזה כי: "במידה ותקום חלילה ממשלה אחרת, סיעת 'יהדות התורה' תהיה באופוזיציה כסיעה לוחמת ומאוחדת". ההודעה הזאת הקפיצה גורמים בחלונות הגבוהים של 'דגל התורה' שתמהו ושאלו – ללא מענה עד לרגע זה – מי נתן את האישור לניסוח ההודעה הקיצונית בנאמנותה, עד המוות, עד האופוזיציה?

את המענה שלו גפני נתן בדרכו, כאשר השיב בחיוב ללפיד שפנה אליו בירכתי המליאה וביקש להיפגש, רגע אחרי שנתניהו כשל בהצבעה. הטלפונים הבהולים מסביבת בלפור לא איחרו להגיע, מאזור חיוג 02 לאזור חיוג 03 – ולא למשרדים הרשמיים של 'דגל התורה' דווקא.

בעת הזאת יש לומר לגפני משפט אחד קולע, שצוטט בכנס היסוד של 'דגל התורה': משה, יישר כוח ששיברת. את 'גוש בנימין' לא אנחנו פירקנו אלא כל יתר השותפים האחרים, ומסיבות מוצדקות, כולם יחד וכל אחד לחוד.

כמו בפירוקים מהתחום המשפטי (כולל השבוע, עיינו בפרסומים), האשמים הראשיים הם בדרך כלל המפורקים עצמם, בהתנהלותם. סער מפרק את נתניהו, מסיבות מוצדקות. כמוהו גם בנט, ואפילו איווט, שחתך בגלל מה שעולל לו נתניהו, אבל חצה בדרך את כל הקווים האדומים ועל כך הוא ראוי לגינוי.

ביבי הוביל את החרדים למבוי סתום, והם גילו כלפיו עד לרגע זה נאמנות מוחלטת ללא התחשבנות, חרף בגידות העבר שלו כלפינו במצבים דומים. נגמרו המשחקים, אזלו הקלפים, הגיע הזמן למזער נזקים.