איבדו את הצפון

מי שמחפש ביטוי לניגודיות הבלתי נתפסת בין מצבה של המדינה לבין התנהגות הפוליטיקאים שאמורים לשרת את הממלכה, היה צריך לקפוץ לבניין הכנסת בצהרי יום שני השבוע, יום פתיחת מושב הקיץ הדיכאוני ביותר מאז הקמת המדינה.
על כביש הגישה למשכן, בציר שמחבר בין בית המשפט העליון לבניין הכנסת, הוצבו פרשים ומכת"זיות כדי לקדם את פני מפגיני קפלן שהבטיחו לבוא בהמוניהם, אך הופיעו במיעוטם. נסיעה בכביש תל אביב ירושלים בעיצומו של יום השיבוש וזחילה איטית בין המפגינים בכביש הגישה לכנסת, לימדו שהמחאה לא מתרוממת והמספרים רחוקים מאוד מאלה שהורגלנו אליהם בתקופת המחאה המשפטית.
כדי להתגבר על המבוכה, תוגברו המפגינים במגאפונים שנשמעו היטב בתוך הבניין, שהמה בלוביסטים, חברי מרכז ועסקנים – כביכול לא מתרחשת מלחמה.
אבל מי ששיקפה יותר מכל את הבועה, הייתה ישיבת סיעת הליכוד שאליה הגיע, לבוש שחורים שאותם הסיר מאז מסיבת העיתונאים, שר הביטחון יואב גלנט.

ביחד נתנצח. נתניהו וגלנט צילום: פלאש 90

ח"כי הליכוד, בעיקר מהספסלים האחוריים, הגיעו מוכנים ומזומנים לתקוף את גלנט, בעקבות מסיבת העיתונאים שבה הפך שר הביטחון את ראש ממשלתו ל'נאשם', ולא רק בפלילים.
נתניהו עצמו הגיב מינורית והעדיף שלא ללבות את האש אישית מול גלנט – בניגוד לגנץ – וזאת מכפל סיבות. הראשונה, מפני שזיכרון הנאום הראשון שלאחריו פיטר את שר הביטחון במהלך שהוביל להשתוללות ההמון ברחובות עד שנאלץ לחזור בו ולהחזיר את השר הסורר, עדיין צרוב בבשרו.
הסיבה השנייה נובעת מכך שנתניהו כיום, זקוק לכל קול מקואליציית הימין כדי להמשיך לשרוד ביום שאחרי פרישתם הצפויה והנעוצה ביומן של גנץ ואיזנקוט, או-טו-טו ב-8 ביוני.
אבל את מה שלקודקוד עצמו לא התאפשר לעשות, עשו עבורו הפרוקסיס, כנהוג במחוזותינו. עמית הלוי, טלי גוטליב ובעיקר משה סעדה, הקצין המהולל ממח"ש, שאלו את גלנט, רטורית, מדוע כינס מסיבת עיתונאים מאחורי גבו של ראש הממשלה. "למי אתה רוצה להעביר את הכוח?" שאל סעדה בעוד יתר חברי המקהלה כינו את תפקודו "כישלון קולוסלי".
גלנט למוד המאבקים והתפניות הפוליטיות כמי שהחל את המסלול ב'כולנו' של כחלון, הוא תופעה של פוליטיקאי שגם מהמשרה הרמה ביותר, נהנה מתגרה טובה. מהחברים הזוטרים הוא התעלם בבוז מופגן, וכאשר שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת הצטרף לחגיגה ושאל מדוע אישר הכנסת פועלים פלסטינים לישראל בניגוד להחלטת הקבינט, גלנט כינה אותו בתגובה: שקרן סדרתי.
האווירה בסיעת הליכוד, שיקפה בסך הכל את התחושה בכנסת כולה. חברי הכנסת ממשיכים להתקוטט, לעלוב ולסנוט, להכות זה את זה במקל, בסרגל, מה שבא ליד. נעלמו כלא היו צקצוקי הלשון של 'ביחד ננצח' – שהפכו ל'ביחד נתנצח'. ההבטחות להנמיך להבות, הדיבורים על לכידות השורות, ששמענו מהפוליטיקאים שוב ושוב אחרי ה-7 באוקטובר נמוגו בעשן. עולם כמנהגו נוהג, חרב איש באחיו.
ראש הממשלה ושר הביטחון שמנהלים מלחמה עקובה מדם נגד אויב משותף, מנהלים במקביל מלחמה ללא עכבות, זה בזה. לכל הבאזז הזה כבר התרגלנו, אך מה שהבליט את גודל המשבר בישיבת סיעת הליכוד היה הרגע שבו נחתה מחוץ לאטמוספרה הפוליטית, הידיעה בדבר הבקשה שהגיש כרים חאן התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג להוצאת צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט. ישיבת סיעת הליכוד הפכה ברגע ממחול חרבות מתוכנן למפגן תמיכה ספונטני בראש הממשלה ובשר הביטחון – מאותגרי הטיסות והנחיתות במדינות זרות.
ירצו או לא ירצו, מאז נרדמו בשמירה ב-7 באוקטובר, או שלא הקיצו מתרדמתם על ידי הרמטכ"ל, לגרסתם, נתניהו וגלנט היו ויישארו כרוכים זה בזה. הבקשה להוצאת צווי המעצר נגדם ונגד סנוואר מקוממת ומוציאה מהדעת. אך לא רק בגלל הצעד השערורייתי של התובע הראשי, אלא גם משום שההחלטה מבליטה את קטנות המוחין של הפוליטיקה המקומית שעסוקה במלחמות היהודים, במקום לנהל מול האויב האמיתי חזית אחידה.

מלומדי מלחמה
שום טיסה בין-לאומית – לא לחוד וודאי שלא ביחד – אינה משובצת ביומן הנסיעות של ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט שמקורקעים מאז המלחמה. אך ברמה הפוליטית לפחות, נקודת השפל של הודעת התובע הראשי בהאג, הייתה גם רגע של המראה. אין כראש ממשלתנו היודע למנף אויב משותף שקם עלינו לכלותנו או לקרקענו.
הדיבידנד המיידי היה התייצבות של המערכת הפוליטית כמעט מקיר לקיר, למעט חד"ש-תע"ל, לימינו של ראש הממשלה. יו"ר 'המחנה הממלכתי' בני גנץ שיושב בקבינט המלחמה על זמן שאול ורק במוצ"ש האחרון יידה בליסטראות בנתניהו, נאלץ לגנוז את נאומו התוקפני נגד ראש הממשלה ולהתייצב להגנתו.
גדעון סער שתכנן לפתוח את המושב בבליץ מהדוכן נגד רפיסות ידיה של ממשלת המחדל, הבהיר כי לא ירים את ידו בעד הצבעת אי-אמון נגד הממשלה. בסביבת נתניהו שבו ודיברו בערב יום שני על אופציית סער, כגורם שיתווסף לקבינט המלחמה אחרי פרישת גנץ. במאמר המוסגר, וכמעט כמו בכל אירוע פוליטי בשנה האחרונה, גם כאן נזכרו בסביבת נתניהו לעשות מעשה רק אחרי שהסוסים נבעטו מהאורווה.
לו הייתה מתקבלת דעתו של יו"ר שס אריה דרעי, סער היה יושב כיום כחבר בקבינט המלחמה ללא תנאים מוקדמים, וסולל אט-אט את דרכו בחזרה לגוש הימין. "אל תדרשו ממנו שום התחייבות מראש", אמר דרעי לנתניהו שהיסס ומרח את תשובתו, ולסמוטריץ' שדרש להיכנס גם כן לקבינט המלחמה לצידו של סער.
"את האמון מול סער", הסביר דרעי, "צריך לבנות מחדש בהדרגה. אחרי שהוא יֵשב בקבינט המלחמה נוכל לדבר גם על נושאים אחרים, אבל אם תנסו לסגור הכל מראש, תדחקו אותו במו ידיכם אל מחוץ לממשלה, וכשגנץ יפרוש בקרוב, נתקשה להמשיך ולנהל את המלחמה בלי בסיס הסכמה רחב". על כך כבר אמרו חז"ל: חכם עדיף מנביא. ומנביא שקר מאחז עיניים על אחת כמה וכמה.
נתניהו לא מביט לאחור ומתבונן קדימה. סער הוא אופציה אך לא יחידה – של תוכנית הישרדות הממשלה. ממשלת ימין רזה ללא גנץ שהפך לצרה צרורה, אמורה לצלוח את מושב הקיץ הקרוב שיכלול עשרה שבועות של פעילות בסך הכל. כדי לשרוד את עשרת שבועות המושב בקיץ הקרוב, תחמן נתניהו מאחורי גבו של גלנט את החלת הרציפות על חוק הגיוס שהגיש גנץ כשר ביטחון בקדנציה הקודמת וסגר פינות עם שאר השותפות, לפני שהודיע לגלנט על תוכניתו. גם בנושא הזה, מתברר, גלנט נרדם בשמירה, וכששאל מדוע לא תיאמו זאת איתו מראש, החברים החרדים הבליעו חיוך מתחת לשפם הספירה.
בכל שיחותיהם עם גלנט חשו הנציגים החרדים שפיו וליבו אינם שווים. שוב ושוב גלנט חזר באוזניהם על המנטרה שאין בכוונתו לזעזע את הקואליציה ולהוביל לבחירות, בה בשעה שהאיש הפך גם את 'חוק הגיוס' לעוד כלי ניגוח נגד ראש הממשלה.
"אני לא מבין על מה יש לך להתלונן. הרי אמרת שתסכים להצעת חוק שבני גנץ יאשר, אז הגשנו במיוחד בשבילך את ההצעה שגנץ בעצמו הגיש בקדנציה שעברה", התלוצץ נתניהו בנימה רצינית על חשבון שר הביטחון יריבו המר, בשעה שהלה התלונן על כך שהמהלך נעשה מאחורי גבו וללא הסכמתו. להילחם זה בזה, השניים בהחלט יודעים. לו רק היו מפנים את משאביהם במשותף לעבר אויבינו האמיתיים.

ההר עשן
ב-8:30, בבית הספר לשוטרים ביום הראשון לחול המועד פסח, נפלה ההחלטה. צמרת המשטרה עם השר הממונה ששהה בחג בירושלים והתאושש מהתאונה, התכנסה בבית הספר הסמוך לבית שמש כדי לדון בקידום הקצינים במשטרה. "הצלעות עדיין כואבות", אמר לי בן גביר השבוע, "אבל יצאתי בניסי ניסים מהתאונה. אם הרכב לא היה ממוגן, לא הייתי כאן".
רוח בן גביר אומנם שורה בימים אלה על משטרת ישראל, אבל ניסים, גם בחג הפסח המלומד בהם – אינם יכולים לשמש בסיס לתוכנית עבודה. "תבואו שעה לפני הישיבה עם השר ונדבר על מירון", הציע ראש חטיבת המבצעים של המשטרה במטה הארצי שלומי שגיא. ביחד עם מפקד מחוז הצפון שוקי חתואכה, איש העדה הצ'רקסית, שעליו אפשר לומר ירבו כמותו קצינים יהודים שמביעים סימפתיה לחרדים, ועם פרויקטור מירון יוסי דייטש, התיישבו כדי לקבל החלטה סופית בנוגע להילולה.

"לשכנע על בסיס עובדות ולא בסיסמאות". השר פרוש והפרויקטור דייטש עם קציני מחוז הצפון במירון

"אנחנו מעריכים שלא תהיה הפסקת אש, שתהיה במקביל כניסה לרפיח והמצב בצפון רק יתחמם", אמרו הקצינים, "פיקוד העורף מתכוון להוציא צו איסור כניסה גורף (שאכן יצא השבוע), ולכן אנו מבקשים לקבל החלטה מיידית על ביטול מוחלט של ההילולה ומבקשים שתתווך זאת לציבור כדי שלא יהיו חלילה זליגות של עולים להר בדרכים עוקפות".
"אם אתם רוצים שאהיה שותף למהלך ואתווך זאת לציבור אני מבקש מכם דבר אחד", השיב דייטש, "שנוודא שאכן עשינו כל מאמץ לקיים את ההילולה שחשובה כל כך לעשרות אלפי יהודים והחלטנו על ביטולה רק אחרי שהגענו למסקנה שאין דרך אחרת לקיים אותה בצמצום, ומדובר בסכנת חיים ממשית".
שאלתי השבוע את פרויקטור מירון יוסי דייטש, מדוע בכל פעם מחדש, מהקורונה ועד לימי המלחמה, הרושם שנוצר הוא שהעסקנים החרדים מתעקשים לקיים את ההילולה – ורק בלחץ גורמי הביטחון נאלצים לסגת מההר. האם לא למדנו על בשרנו מאסון מירון ובדרך הכי קשה, שמדובר באינטרס קיומי עבורנו, ובמובן הכי פשוט וכואב של המונח?
"אמרתי למקבלי ההחלטות מהרגע הראשון שאי אפשר למרוח את הציבור", הסביר לי דייטש. "אם אנחנו לא רוצים שינסו לעלות להר בכל מיני דרכים עוקפות ונגיע למצבים כמו שראינו לצערי במקומות אחרים, צריך לדבר על בסיס עובדות ולא בסיסמאות. חייבים לשכנע גם את הגרעין הכי קשה שלפני שהגענו להחלטה על סגירת ההר, עשינו כל מאמץ אפשרי לקיים סוג של הילולה אפילו מצומצמת. רק כשהציבור יבין שהביטול הוא אך ורק על רקע של סיכון ביטחוני כסיבה אמיתית ולא כתירוץ, נוכל למנוע את העלייה להר".
כשמבקשים לשים את האצבע על נקודת ההבדל שבין תירוץ לסיבה – אפשר להביא כדוגמה את הבדלי הגישה בין גישת פיקוד המשטרה לתפיסת נערי האוצר. בעוד מפקד המחוז הצפוני עם קציני הגזרה שידרו למערכת מתחילת הדרך, כי יעשו כל מה שאפשר כדי לקיים את ההילולה, הרי שפקידי האוצר ערמו מכשולים גם בימים שבהם הפסקת אש בגזרה נראתה קרובה.
את התקציב של כשמונים מיליוני שקלים שהוקצה בשנה שעברה לשיפור תשתיות הגישה, הכינוס, התברואה והמים, ניסו באוצר לאפס כמעט כליל, וזאת בניגוד לאירועי תרבות אחרים במגזר הכללי שנשמרו בקופסה התקציבית.
שמונה עשר מיליוני השקלים שהוקצו לבסוף – אחרי שסמנכ"ל תחום מירון במשרד ירושלים ומסורת חיים רוזנשטיין סירב למסור את ההר לידי המשטרה והגיש מכתב התפטרות כאקט מחאה – ישמשו בעיקר לפיתוח תשתיות, שתעמודנה בעזרת השם לרשות החוגגים בשנה הבאה.

הילולה בנפילה
את תרחיש האימים שהביא לבסוף לעצירת מבצע העלייה להר, הגיש הצבא ולא המשטרה, והוא הונח על שולחנם של מקבלי ההחלטות ימים ספורים לפני חג הפסח, בעיצומה של דרמת המתקפה מאיראן.
האיום הגדול לא הגיע מכיוון החיזבאללה שמנהל את הלוחמה בתוך גבולות גזרה, ככל שזה נשמע מופרך למראה הצפון החרוך, אלא מארגונים פלסטיניים קטנים שפועלים מגזרת הלבנון ולפי מידע מודיעיני סימנו את החגיגות בהר מירון כמטרה. הרג המוני של חוגגים, היה מדרדר את האזור ומביא מייד לעליית מדרגה בהיקף הלחימה.
שבעה וחצי חודשים לאחור, איש לא האמין שההר יינטש מחוגגים. בשום תרחיש ייחוס של המשטרה, גם תחת ההלם הנורא של שמחת תורה, גורמי השיטור לא צפו שהמתקפה בצפון תימשך יותר מחצי שנה בעצימות שכזאת מכיוון חיזבאללה, ותגלוש עד לאמצע הקיץ, כשיישובי הצפון מופגזים ושוממים והתחושה הכללית היא שהמדינה איבדה את הצפון, מטפורית וגאוגרפית.
דפוס הפעולה (דפ"ע) שהוכן, כלל שריון מקומות לינה, הסעדה וכל הלוגיסטיקה שמסביב לתכנון הגעתם ושהייתם של כ-4,000 שוטרים שאמורים היו לאבטח את ההר החל מהסופ"ש שלפני הל"ג. מהמלונות שבהם נשכרו החדרים הובהר באותו שלב כי הם מלאים במפונים, אך באותה נשימה, הוערך בוודאות כי עד ל"ג בעומר רובם ככולם ישובו לבתיהם. איש לא העלה בדעתו כי ניגרר בשנה הזאת, לארוכה שבמלחמות ישראל.
מעבר למידע המודיעיני שהונח על השולחן, במשטרה הציגו נתונים מעוררי חרדה: למעט היישובים צמודי הגדר, מירון הוא היישוב הצפוני שספג את כמות המטחים הגדולה ביותר מאז פרוץ המלחמה. עשרות רבות של נפילות, בהתראה בלתי אפשרית של בין חמש עשרה לשלושים שניות, כולל במתחמי החוגגים ובדרכים המובילות להר: בתוך המושב, במתחם 89 שהוכשר בשנה שעברה כשטח כינוס להמוני החוגגים, בציר המהדרין ובדרך בורמה – הכניסה הישירה לאח"מים ולאדמו"רים שספגה פגיעה ישירה.
התמונות שהגיעו ממירון בשבועות האחרונים היו ההסבר המוחשי ביותר להחלטה. כגוף האמון על תרחישי חירום שאלו במשטרה מה יקרה אם… מה יקרה אם רצף אזעקות יביא למנוסת החוגגים ולרמיסת אבות שילדיהם על כתפיהם, מה יתרחש אם בעשבייה שהפכה לצחיחה בחודש האביבי האחרון תתפשט דלקה בעקבות הנפילה. לכל תרחיש של עלייה הרואית להר, הוצמדה אזהרה על נפילה תלולה.
את זה שהציבור יצביע ברגליים ויימנע מלהגיע – אפשר להניח גם בערב ל"ג כעובדה מוגמרת. השאלה שנותרה פתוחה, נוגעת לאלה שיבקשו לחמוק אל ההר מתחת לעיני כוחות היס"מ, ולעלות דרך השטחים הפתוחים, דרך בית ג'אן, כדיתה ועכברה – ולא עכברא גנב, כידוע…
במחוז הצפון הציגו גם כאן נתונים בניסיון למנוע את העלייה בהסברה מקדימה. מרבית הנפילות התרחשו בשטחים הפתוחים, שם אין התרעות ואזעקות ולא מקומות מחסה. גם מי שיינצל מהנפילה ורסיסיה עלול למצוא עצמו חלילה לכוד בשרפת יער חלילה.
את מאמר המקרא "הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו", יש להקדים השנה לפני מתן תורה ולהחיל גם על הר מירון. אם הציבור יצביע ברגליו ויישאר בבית – ויש לקוות שכך יהיה וללא יוצאים מן הכלל – תישמר הגחלת בשימור שלוש הדלקות ממוקדות ומעוטות משתתפים של כ"ק האדמו"ר מבאיאן, הרה"ר לירושלים הגרש"מ עמאר ורבה של צפת הגר"ש אליהו. ההדלקה המרכזית תידחה לשנה הבאה, בתקווה שעד אז תבוא לציון ולמירון – גאולה.