איך שגלגל מסתובב

יש ימים שנראה שהכל סגור ונעול.

שום דבר לא הולך.

איפה שאתה שם יד, מלמעלה שמים לך רגל.

ימים ללא עתיד, ללא תקווה וללא חלום.

בדיוק לימים כאלה, כדאי שתשימו בכיס תמונה של בנט. נפתלי בנט.

רק שנתיים עברו מאז שהיהודי הנ"ל חיטט בפחי ועדת הבחירות המרכזית, בניסיון לקושש עוד 1,500 קולות שיכניסו אותו לכנסת. אם יש משהו אחד בעולם שיותר גרוע מלחטט בפחים, זה לחטט, להתבזות ולהתלכלך, ולא למצוא דבר.

וזה בדיוק מה שקרה לבנט. הוא התבזה קבל עם ועולם, ובסיומה של סאגה משפטית מביכה הלך הביתה. נראה היה שאת הפרק הפוליטי בחייו הוא סיים.

את ההמשך אנחנו חווים עכשיו.

אבל מוסר ההשכל הוא לא על הגלגל בפוליטיקה. את זה ראינו הרבה. נתניהו עצמו הודח בבושת פנים לפני 22 שנים מראשות הממשלה, ובכירי הפרשנים כבר הכריזו שהוא יהיה 'הערת שוליים' בפוליטיקה הישראלית.

איך זה נגמר – כולנו רואים.

מוסר ההשכל הוא אחר.

מה שהוביל את בנט – ככל הנראה – לראשות הממשלה, זה החיטוט בפחים וההתבזות.

הרי לו היה מוצא עוד 1,500 קול, והיה נכנס לכנסת עם ארבעת מנדטיו, סביר להניח שביום רביעי הבא הוא היה חונך איזה כביש במעלה רחבעם כשר תחבורה בממשלת נתניהו. בין לבין הוא היה נאבק למצוא את מקומו סביב שולחן הממשלה ומבקש לייצר סדר יום, לשווא.

סביר גם להניח, שעל רקע מערכת היחסים הגרועה בין השניים, נתניהו כדרכו היה עושה הכל כדי להשפיל ולהקטין את מי שהיה קטן ממילא. את התסכולים על ההתעללות מצד הבוס שלו, הוא לבטח היה חולק עם הקולגה שלו, מס' 2 במפלגה, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת איילת שקד, שנאלצה להסתפק בתפקיד האזוטרי על רקע הכישלון בבחירות וקבלת ארבעה מנדטים בלבד.

אבל כל זה לא קרה. הם נשארו בחוץ. בגלל 1,500 קול. פסיק במונחי בחירות. וכן, דווקא הכישלון החרוץ דאז, צייר סיטואציה פוליטית הזויה שסללה את דרכו לראשות הממשלה.

אנחנו נתפלל כל יום להפלת הממשלה הזו, אבל לפחות מסר אחד יוצא ממנה: מה שנראה לנו היום כדבר הנורא ביותר – במבט לאחור עוד עשוי להתברר כישועה הגדולה ביותר.

הלוואי.

בזאר האידאולוגיות

וצריך לומר עוד דבר אחד ביושר על רקע הממשלה המסתמנת: לא תמיד אנחנו מסכימים עם הנציגים החרדיים. פעמים רבות יש לנו ביקורת מוצדקת ולגיטימית עליהם. זה בסדר גמור.

אבל לשני הצדדים העסקה ברורה.

שום מצביע חרדי לא חושש שהוא יקום בוקר אחד ויגלה שגפני החליט להיות ראש ממשלה בתמורה למכירת עולם התורה או להעברת חוק הגיוס. אין שום שסניק שהולך לישון בחשש שדרעי יקום בוקר אחד ויחליט להסתדר על ג'וב במשרד האוצר בתמורה להעברת חוק הגיור.

כשאנחנו בוחרים במפלגות החרדיות, אנחנו יודעים שיהיו פעמים שנחלוק על הנציגים, שנכעס, שנתעצבן, שנצפה מהם ליותר, אבל הערכים שבשמם בחרנו בהם, לעולם לא יוצעו למכירה, גם אם יתהפך העולם.

אם מחר מישהו יציע לדרעי או לגפני להיות שרי אוצר, או אפילו ראשי ממשלה, בתמורה לגיוס בני ישיבות, הם אפילו לא יכעסו. התגובה תהיה צחוק גדול. עזבו חוק גיוס. פשרות קלות בנושאי תקצוב עולם התורה. קיצוץ רוחבי, בתמורה לג'וב מהחלומות. לאף אחד מאיתנו אין ספק שזה חסר היתכנות.

כשאנחנו מסתכלים על הממשלה המתהווה ורואים כיצד שני אנשים מהימין הקשה של הפוליטיקה הישראלית – בנט וסער – מקימים לשמאל הישראלי ממשלה, אי אפשר שלא להתפלץ.

הבגידה המרהיבה בכל הערכים שבשמם הם רצו לפוליטיקה, ממחישה את האיכות הנמוכה שממנה עשויים הפוליטיקאים בישראל.

בשם מה נכנס בנט לפוליטיקה? מה הבטיח סער לאורך שנות כהונתו?

להתנגד מכל וכל לשותפות עם המפלגות הערביות, לקדם ערכים יהודיים, להתנגד לאקטיביזם השיפוטי.

נו, ואיזו ממשלה הם מקימים?

שותפות עם הערבים. כן אותם ערבים שסירבו לגנות את גדודי הפרהוד הרצחניים ותומכי חמאס ששוטטו ברחובות וביקשו לטבוח ביהודים רק לפני כמה שבועות. אבל זה לא נגמר בזה. הם מסכימים לבטל את חוק קמניץ – שביקשו, שומו שמים, לעשות סדר בכאוס הבנייה במגזר הערבי.

ומי יתר השותפים שלהם? ח"כית שמציעה לאסור אנשים שיניחו תפילין לאנשים אחרים במדינת היהודים, ואיתה כנופיית שמאל רדיקלי שחותרת להרוס את ערכי המשפחה, לחזק את האקטיביזם השיפוטי ולהשכיחם תורתך.

ככה נראה בזאר אידאולוגיות שבו הכל עומד למכירה. רק תשלמו טוב.

ופתאום רואים בבירור מה ההבדל בין מפלגות שתשתית האידאולוגיה שלהן חקוקה בסלע, למפלגות שקמו רק בשל אמביציה של אדם אחד, שבהן האידאולוגיה היא רק מסך עשן כדי להסתיר את האספירציות האישיות של המועמדים.

ומה עצוב?

שבמשך שנים מפמפמים לנו שהפוליטיקאים החרדים רוצים רק כסף. טומי לפיד התחיל בזה, ובתקשורת מהדהדים אותו עד היום. תנו להם קצת כסף, תקציבים, ותקנו את כל המצע האידאולוגי שלהם.

שום דבר אחר לא מעניין אותם.

ומה עצוב עוד יותר?

שאנחנו לפעמים בינינו לבין עצמנו גם האמנו לזה. שכסף קונה את הכל.

והנה, לחרדים הסחטנים והמקומבנים מציעים להיכנס לממשלה, לקבל כל טוב פלוס-פלוס, והם מעדיפים להישאר בחוץ. לקדש את הערכים. לא להיכנס בכל מחיר.

ואותם אלו שלגלגו, שדיברו, שהשמיצו, זורקים לפח את כל מה שהטיפו לו בלי להסתכל לאחור.

אז נכון, אולי תהיה עכשיו תקופה לא קלה.

אבל לפחות נרעב בכבוד, ולא נאכל בביזיון.

ובסוף, האמת והערכים ינצחו.

ביקור במפעל נקניקיות

ואם כבר מדברים על ערכים, אי אפשר להתעלם ממה שקורה במשפט נתניהו.

במשך שנים התקשורת הישראלית מסתכלת מלמעלה – בבוז ובהתנשאות – על התקשורת החרדית. נכון, חלק ממנה ממסדית ושייכת למפלגות, וגם העיתונות העצמאית מצנזרת מרצון פרשיות שהצנעה יפה להן. וזהו חטא חמור וקשה בעיני חלק מהעיתונאים הליברליים, ובעיני חלק מהשוליים של מפזזי המה-יפית החדשים.

קשה היה להתעלם מתחושת העליונות הזו.

אבל פתאום, אנחנו מקבלים הזדמנות להציץ פעם אחת איך עובד מפעל הנקניקיות הישראלי שמכונה בטעות 'שוק התקשורת'.

עולה המנכ"ל של האתר הישראלי הכי גדול במדינה, יהודי העונה לשם אילן ישועה, וחושף את הסמטאות הכי אפלות בשוק התקשורת הישראלית.

ומה נאמר – סדום ועמורה.

ערב רב של אינטרסים שונים ומשונים של פוליטיקאים וידוענים ושמות קוד וחיבה ומערכות של איומים ופינוקים ותגמולים. שלא תדעו מצרות.

תשנה לי את הכותרת, תשפיל את ההוא, תכניס לו ככה, אתה זוכר שפינקתי אותך.

ובין גברא לגברא, בנו של אותו אילן ישועה מועסק אצל איל-פרסום תמורת סכומים אגדיים, כשאותו פרסומאי מחזיק במארג אינטרסים מפוקפק שמשתרע על פני כל הפוליטיקה הישראלית ובוחש גם הוא בקדרה.

ואתה מסתכל על התקשורת החרדית, שגם אצלה יש בעיות, אבל היא לא מהססת להילחם למען החלש, לתקן עוולות כמו קבלת בנות למוסדות, הקצאות למוסדות חינוך וטיפול ביוקר החתונות, ומובילה מערכות ציבוריות חשובות – וגם רואה ברכה לא קטנה בעמלה.

כשרואים את כל זה, אפשר קצת לזקוף את הגו.

בפעם הבאה שיטיפו לנו מוסר, תצטיידו בתמלילי חקירות ישועה – ותראו ישועות.

בלי רעים וטובים

ובחזרה לממשלה המתהווה.

יש שתי תזות רווחות בעניין הקמת הממשלה.

יש הטוענים שהכל היה מעשה עשוי מראש. עוד כששקד כיהנה כשרת משפטים היא ובנט תכננו את כל המהלך. הם דאגו לפתיחת חקירה נגד נתניהו, סובבו את הכל שיהיו ארבע מערכות בחירות, נפרדו, התפצלו, קמו ונפלו, הכל בשביל להגיע לרגע הזה.

אלו אותם אנשים שהעולם שלהם מחולק כולו לשניים: הכל קשור לשונאים והמחבלים בפוניבז', לדמוקרטים והרפובליקנים באמריקה, לקנוניית הקורונה, ביל גייטס, לחיסונים ול-G5.

אצלם תמיד, באופן מעורר קנאה, הכל מתחבר בסוף. העלילות תמיד סגורות היטב, מסמרות שיער, עם רעים וטובים.

תנו להם שלוש דקות, והם יסבירו לכם איך הם תמיד ידעו שאיילת שקד שייכת לאחד הצדדים במחלוקת הפנימית ההיא, וממילא היא דמוקרטית ששייכת לשמאל – ומי שקצת שכל בקודקודו ויודע לזהות מהלכים הבין מייד שהיא תפיל את נתניהו.

אלא שלמרבה האכזבה, העולם לא באמת מחולק לשניים. אנשים הם לא טובים ורעים. הם מורכבים. יש בהם קצת מכל דבר. קצת אמביציות וקצת ערכים. ולפעמים יש יותר מהטוב ופחות מהרע, ולפעמים להפך.

גם במלחמת החורמה שצריך לנהל עכשיו נגד הממשלה המתהווה, אסור לשכוח שאת אותם טקסטים שאנחנו אומרים עכשיו – בצדק – נגד בנט, אמרנו גם בעבר אחרי 'ברית האחים' שכרת עם יאיר לפיד, ובשנת תשע"ג וחזרנו לשתף איתו פעולה. אותו דבר היה לנו מול נתניהו שהשאיר את החרדים בחוץ, ובסוף הבין שהחרדים הם בעלי הברית הטבעיים שלו.

וכן, אותו בנט שחצה את הקווים, אם רק יעשה פרסה – ועד שלא קמה הממשלה, הוא עדיין יכול לעשות את זה – הוא יהפוך למושיען של ישראל.

אז נכון, עכשיו הוא טועה טעות מרה. צריך להילחם מלחמת חורמה נגד הממשלה הזו שחרתה על דגלה דבר אחד: שנאה והדרה.

אבל אסור לנו לאבד פרופורציות ולהשתמש בנשק שלהם.

לא בגללם. בגללנו.