פרשת קורח
”וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (יז כ).
”עוון המחלוקת מטמטם ומשחית לבבות בני ישראל להסירם מאחרי השם. ראיה לדבר: אחרי שנענשו החוטאים בדבר קורח ונאבדו מתוך הקהל חלקם נשרפו וחלקם נבלעו, לכאורה לא היה צורך בעדות נוספת מן השמיים על צדקת אהרון ומשה מחד, ועל פשעי קורח ועדתו מאידך. אף על פי כן עדיין לא שככה אש המחלוקת והמשיכה לבעור בכל הדור ההוא דור דעה, וכמו שנאמר: ‘וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ואהרון לאמור, אתם המיתם את עם השם’. גם המגיפה ‘ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות’ לא הועילה לכבות אש זרה זאת וראיה לכך ממה שנאמר אחרי המגפה ‘והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכתי מעלי את תלונות בני ישראל’ משמע שעד שלא פרח המטה, עדיין המשיכו התלונות. מה גדול הוא עוון המחלוקת” (הגרי”ל חסמן אור יהל).
פרשת קורח באה לטלטל אותנו פעם אחת בשנה לפחות, ולהגיד לנו אל תחשבו שהעובדה שאנשים אומרים מילים לכאן או לכאן ומביעים עמדה בעד או נגד וסתם כך בוחשים בפוליטיקות קטנות – הכל חולשה אנושית נסלחת. זו מחלוקת! זו מגפה איומה! זו אש לוהטת ורעידת אדמה! הכל ביחד באותה המחלוקת. שום דבר לא יוכל לחזור כמו שהיה. ודאי לא הרוחניות שלנו.
אני מכירה נער אחד שנשרף באש הזאת. הייתה מחלוקת בישיבה שלו, והוא נכנס לתוך המחלוקת בכל הלהט וההתלהבות כאילו מדובר באקשן חברתי. ההורים שלו אמרו שאין מה לעשות, זו מחלוקת לשם שמיים, אבל הילד בכלל לא זכר מהו שם שמיים. הוא רק ידע שיש כאן מחלוקת והוא בצד הזה ומותר לו לומר את כל העולה בדעתו על הצד השני.
אחר כך כבר לא עניינה אותו הישיבה. לא חשוב מאיזה צד. אפילו הצד שהוא נלחם בעדו כבר איבד את הערכתו. שום דבר ביראת השמיים שלו לא נשאר בו אחרי האש ההיא. הכל היה מפויח ושחור.
אני נזכרת בכיתה ט’. הייתה לנו תחרות קישוט כיתה. חלק מהבנות רצו לקשט בסגנון אל”ף וחלק בסגנון בי”ת. כמה התווכחנו! כמה! כמה צעקנו והתלהטנו והעלבנו ונעלבנו בחזרה ודיברנו אלף אלפי לשונות רעות ורכילויות.
וזהו, בסוף עשו את הקישוט שלנו, ואנחנו הרגשנו תסכול עמוק מכך שרבנו כל כך ונכנסנו למחלוקת מכוערת כזאת בשביל כמה בריסטולים וחוטי צמר. באמת. איזה שטויות.
אבל מאז ראיתי שאלו החיים. אנשים ממשיכים להשליך את עצמם, את נפשם, ואת כל היקר והקדוש להם למולך הזה, לאש הבוערת הזאת, בעד כלום.
החיים מלאים בזה ואי אפשר להימלט מהמחלוקת, אם לא שמחליטים על כך בתוקף. בכל מרצפת יש שני אנשים לפחות שחושבים אחרת. הם יכולים להתווכח על עשרים שקל או על המתנה שקונים להורים ליום הנישואים. הם יכולים להתווכח על שיטות בעבודת השם או על הסכום שוועד הבית גובה. והילדים תמיד ישאלו אותנו – אז מי צודק?
תמיד נמצא את עצמנו בין עובדות שיש להן מה לומר על ההנהלה, ובין הגיסה הקצת אחרת והאחות ההיא שזה נורא נורא מפריע לה. ואז מה? האם נביע עמדה? האם נתערב?
”לאחר ההתקוממות ברוסיה בשנת תרס”ח התכנסו בראדין אנשי ההמון ויסדו חברא קדישא חדשה בנוסף לחברה הקיימת ועמדה להתפתח מזה מחלוקת גדולה. בשבת עלה החפץ חיים על הבימה ואמר: ‘אחים, לו היו נותנים לי אלפים רובל שאבוא לדרוש לא הייתי מסכים, אני זקנתי וכל שעה יקרה לי, ובכסף לא הייתי מוכר את זמני. אבל רואה אני הכרח לדרוש לפניכם. אני נמצא פה יותר מחמישים שנה ואני זוכר את כל היהודים שעמדו איתי בבית הכנסת. איפה הם כולם היום? נשארו מהם רק המצבות בבית הקברות. רבים מכם עדיין לא היו אז בין הנולדים ורבים שהיו אז ילדים נמנים כיום עם הזקנים. הלוואי שכולנו נאריך ימים אבל בסוף הרי כולנו נהיה נאלצים לתת דין וחשבון על מה שעשינו כאן. ודעו לכם רבותי ענין המחלוקת הוא דבר חמור מאוד, שאף מי שמקיים הרבה מצוות כאילו זורקן לצרור נקוב…
“’אני משוכנע שאם יראו שם את אימת הדין יתפסו בכל קש כדי להינצל, ויאמרו שהיה בעירנו יהודי בשם ישראל מאיר שחשבו אותו לתלמיד חכם והוא ראה הכל ושתק. ולכן אני מבקש ממכם שלא תזכירו את שמי. יש לי חבילה שלי ואינני יודע איך אני אעבור את הדין, אם כן איך אוכל לקבל עלי אחריות של אחרים? תוך כדי הדברים פרץ בבכי, וכל גופו החל לרעוד מפחד. מתוך השפעה זו נרעש גם הקהל וקיבלו עליהם לבטל מיד החברה החדשה והתקינו תקנה למשך שלוש שנים לא לקבל דמי קבורה ולעסוק בזה כראוי בגמילות חסד של אמת’” (הגרח”א זייטשיק המאורות הגדולים).
מחלוקת היא אירוע אימה שצריך לנוס ממנו. להיות הכי לא קשורים, הכי לא מתערבים. לשתוק ולהיות אשתו של און בן פלת היושבת בפתח של כל הדברים האלה ואומרת עד כאן. לכאן לא תיכנסו. עדיף שאהיה פרועת שיער ושלא תבוא המחלוקת אל הבית שלי, אל הנשמות הרכות והטהורות של הילדים שלי, ואלי… אלי בעצמי.
עדיף להיות תמימים, לא מעודכנים, קצת לא משתייכים. להגיד – אין לי מושג, תשאלי אותה בעצמה. או: אני באמת לא מבינה בזה… ופשוט לא להבין בזה.
משה אמת ותורתו אמת. הדרך היחידה להכריז את זה היא לא להתערב במחלוקת לעולם.
