איש חוצה ישראל

רגע האימה של החופש הגיע ביום שישי האחרון.

לחרדתי גיליתי כי מיציתי את כל האפשרויות לספק תעסוקה לבני הבית. הילדים חזרו בריאים ושלמים מימי הקעמפ, יצאו שליליים לחלוטין, הודו לד', בבדיקות הקורונה, ותלו בנו, ההורים, את התקוות האין-סופיות שלהם: ת-ע-ס-ו-ק-ה עד לתחילת זמן 'אלול'.

אם חשבתם שבשורות הבאות אשתף אתכם בטיפים מוצלחים לתעסוקה, צר לי, אבל טרם מצאנו בעצמנו פתרון. תובנה אחת שבכל זאת הופקה, היא אנלוגיה מפתיעה (ולא בהכרח לטובה) ביני לבין ממשלת ישראל. דמיון מופתי. ככל שחולפים ימי שלטון ממשלת בנט-לפיד-ליברמן, מגלים החברים בה כמה קשה המשימה. מספר החולים בקורונה הולך וגדל כמעט בקצב של התפטרות שרים לטובת עוד ח"כ נורווגי. ראש הממשלה בנט שחיבר ספר עצות על הדרך להיאבק בקורונה, גילה כי המציאות טופחת על פניו ואינה שועה לעצותיו. שר החוץ לפיד שדיבר ללא הפסקה כנגד ממשלת נתניהו הגדולה והטיף לצורך בממשלות קטנות וחסכוניות, מצא עצמו מתקשה להשיב מדוע יש צורך בממשלת ענק כמו זאת שהוא עומד בראשה יחד עם בנט. שר האוצר ליברמן שדיבר על תחלואי המשק בישראל בימי נתניהו התקשה להסביר, על כוס יין לבן, את הגזירות הרבות בתקציב המדינה שהוגדר על ידו כתקציב ללא מיסים.

תוך כדי דברי רברבנות על כך שהעיתונאים לא מבינים בתחבורה ציבורית, הוא גם גילה כמה מעט הוא יודע על דבר בסיסי כמו 'רב קו'. ליברמן נשאל על הסעיפים שנכללו בתקציב המדינה לשינויי התעריפים בתחבורה הציבורית, בעיקר למשלמים באמצעות כרטיס רב-קו. "רב-קו זה לא למסכנים, זה כרטיס חד פעמי", אמר ליברמן והוסיף: "זה לא פוגע לא בצעירים ולא בגמלאים". ליברמן טעה. כרטיס רב-קו הוא אמצעי התשלום הנפוץ ביותר לנוסעי התחבורה הציבורית – רובם צעירים, גמלאים ואלה שאין ביכולתם להחזיק רכב פרטי. והוא לא חד-פעמי.

במעבר חד הביתה: אם דימיתי שימי בין הזמנים יהיו מלאים בתעסוקה שהילדים ימצאו לעצמם – הרי יש כל כך הרבה אפשרויות – לימדה המציאות, כמו בכל שנה, שזה הרבה יותר מורכב. אם נכונים הדיווחים בתקשורת, הרי שממשלת בנט-לפיד-ליברמן נערכת להטיל סגר לקראת ראש השנה בגלל העלייה בתחלואה, והאזרחים יידרשו לשלם את מלוא המחיר של מחדלי הממשלה. הטור נכתב תוך כדי חופשה (מה לעשות, צריך שיהיה מהיכן לשלם עליה), הכנה לימים הנוראים שצפויים לחזור על עצמם, אם הממשלה לא תתעשת על עצמה.

מתחזקת והולכת

בשעה ששורות אלה נכתבות, בעולם עוקבים אחר דיווחים בתקשורת ולפיהם חמושים הקשורים לאיראן השתלטו על מכלית במפרץ עומאן. לפי הפרסומים, חוליה של שמונה או תשעה חמושים השתלטה על הספינה אספלט פרינס, ששטה תחת דגל פנמה, סמוך לחופי איחוד האמירויות. במקביל, לפחות ארבע ספינות באזור דיווחו כי הן איבדו שליטה על יכולת הניווט שלהן.

איראן הכחישה מעורבות כלשהי בתקרית, וטענה כי מדובר בתירוץ לפעולה נגד טהרן. "לפי המידע שמגיע ממקורות ביטחוניים, לכוחות של איראן וכל זרועות ההתנגדות האסלאמיות במזרח התיכון אין קשר לתקרית במפרץ עומאן", נאמר בהודעה מטעם משמרות המהפכה ששודרה בתקשורת הממלכתית. לדבריהם, התקרית היא צעד של מדינות המערב ושל ישראל, "להכין את דעת הקהל העולמית לפעולה עוינת נגד איראן".

שר החוץ של סעודיה התייחס ביום שלישי השבוע לפעולותיה של איראן, ואמר כי טהרן לא חוששת לנהוג בצורה שלילית ברחבי המזרח התיכון, לסכן את נתיבי השיט, לחמש את המורדים החות'ים בתימן ולתרום למבוי הסתום הפוליטי בלבנון. "בכל רחבי האזור, איראן ממשיכה להתחזק", אמר.

התקרית מתרחשת ברקע מתיחות דיפלומטית גבוהה בין איראן לארה"ב ובריטניה, בשל תקיפת הספינה מרסר סטריט סמוך לחופי עומאן בשבוע שעבר.

במשך חודשים ארוכים המתינו בכירי מערכת הביטחון במתח רב לתגובה של איראן על התקיפות נגדה שהיא ייחסה לישראל. על אף ההמתנה והדריכות הארוכה, התקיפה בשבוע שעבר הצליחה להפתיע את מערכת הביטחון בישראל. היא בוצעה על ידי כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) כנגד מכלית הנפט 'מרסר סטריט', שמופעלת על ידי חברת 'זודיאק מריטיים'. מכלית הנפט שטה תחת דגל ליבריה ונמצאת בבעלות יפנית. הקשר של ישראל לאנייה הוא שחברת 'זודיאק מריטיים' נמצאת בבעלותו של איש העסקים הישראלי אייל עופר. בתקיפה נהרגו שני אנשי צוות, בריטי ורומני, שהיו על סיפונה.

בחודשים האחרונים הותקפו כמה ספינות בבעלות ישראלית באוקיינוס ההודי ובנתיבי שיט אחרים בפעולות שיוחסו לאיראן, כחלק מהמערכה הימית בין המדינות שדווחה לראשונה בתחילת השנה. לפי דיווחים זרים, ישראל תקפה החל מ-2019 כמה כלי שיט איראניים שהעבירו נפט ונשק לסוריה ולבנון. בתגובה בפברואר האחרון נפגעה ספינת משא בבעלות איש העסקים הישראלי רמי אונגר, ובסוף חודש מרס נפגעה ספינת מכולות בבעלות ישראלית מטיל איראני בים הערבי. האנייה, ובהה צוות זר, הייתה בדרכה מטנזניה להודו, ובזמן ששטה בים הערבי ועברה בין הודו לאיראן – פגע בה טיל וגרם לה נזק. בחודש שעבר דווח על פגיעה בספינה ישראלית בבעלות אייל עופר, ובהמשך התברר כי נמכרה לחברה אחרת.

לפי פרסומים בתקשורת הזרה בין ישראל לאיראן מתנהלת זה מספר שנים מערכה חשאית לאורך הים שהתכלית שלה לפגוע במכליות איראניות, כדי למנוע מהם לייבא נפט ודלק למדינות שונות בעולם. עבור איראן מדובר בהפסדי ענק. הנפט והדלק הללו נמכרים בשווי של כ-150 מיליון דולר למכלית אחת. אם נכונים הפרסומים, ישראל פוגעת באיראן כיוון שהכסף מועבר בין השאר למימון הטרור של החיזבללה. באופן הזה, עצרה ישראל את זרימת הכסף שמגיע לטרור.

כלי תקשורת באיראן דיווחו בחודש שעבר כי ספינת אימונים של חיל הים האיראני, הגדולה ביותר בצי, עלתה באש וטבעה במפרץ עומאן. בטלוויזיה הממלכתית של איראן דווח כי הספינה מסוגלת הייתה לשאת מטען כבד ושימשה גם כעמדת נחיתה למסוקים איראניים בים. הספינה דלקה במשך יותר מ-20 שעות. עם זאת, אף אחד מאנשי הצוות שלה לא נפגע. מצר הורמוז, הסמוך למיקום השרפה, מקשר בין מפרץ עומאן למפרץ הפרסי, ודרכו עוברות מכליות המעבירות כ-20% מהיקף הנפט המופק בעולם – ממדינות המפרץ לעולם כולו.

התקרית בשבוע שעבר התרחשה בזמן של מבוי סתום בשיחות העקיפות בין איראן לבין ארצות הברית על חזרה להסכם הגרעין, ימים לפני השבעתו של איש הדת הקיצוני איברהים ראיסי לנשיא החדש. בטהרן התבטאו בשבוע שעבר כי הם מתנגדים לדרישות האמריקניות להרחיב את ההסכם בעתיד כך שיעסוק גם בתוכנית הטילים שלה ופעילותה באזור. בממשל ביידן אמרו בתגובה כי המשטר האיראני לא יקבל תנאים טובים יותר מההסכם שנחתם ב-2015 ושממנו פרש הנשיא הקודם דונלד טראמפ.

המערכה שהייתה בעבר נסתרת בין גלי הים, כבר לא חשאית, והאיראנים רואים לעצמם חובה להגיב, בגלל כבודם. על פי התקשורת הזרה הם מגיבים באופן זהיר. בעבר ניסתה איראן להגיב באמצעות תקיפת סייבר של מערכות המים בישראל. המתקפה שהסבה נזק לישראל נבלמה על ידי צה"ל ומערך הסייבר. בהמשך הגיבה ישראל בתקיפת סייבר יצירתית באחד הנמלים המרכזיים של איראן והסבה לו נזק רב וקשה. זאת הסיבה שהאיראנים נזהרים בתגובותיהם שלא לגרום להסלמה של המאבק.

מפקד חיל הים לשעבר, אליעזר (צ'ייני) מרום, אמר השבוע בראיון ל-103fm בנושא: "המערכה הימית היא לא לטובתנו. זו הבטן הרכה שלנו. אנחנו לא רוצים שיפגעו באניות ישראליות ליד הודו, פיליפינים וסין".

לדבריו: "ממשל ביידן לא אוהב את הדברים האלה, והוא מדליף את הדברים לתקשורת אחד לאחד. אנחנו גם עשינו כמה טעויות בעניין הזה, ובתדרוכי עומק כאלו ואחרים פטפטנו יותר מדי – והדבר יצא משליטה. הבסיס שעליו בנויה כל המערכה בין מערכות (מב"מ) הוא חשאיות. חיל הים קיים מבצעים בסדרי גודל שקשה לדמיין, איש לא ידע ודיבר עליהם עד היום וחלקם הגדול לא פורסם. אפשרנו לצד השני מרחבי הכחשה כאלה שהוא יכול לחיות עם זה. כך מנהלים מערכה חשאית. ברגע שהמב"ם פורץ החוצה, הוא לא שווה, כי הוא לא מאפשר לצד השני להכחיש, ואז זה הופך למערכה גלויה. מערכה גלויה בהיבט של מסחר ימי בין לאומי לא טובה לנו, אנחנו לא טובים בזה". לצד זאת אמר מפקד חיל הים לשעבר כי לדעתו, צריך "להמשיך להילחם נגד האיראנים. יש לנו הרבה מטרות, לא חסרות. אנחנו צריכים לעשות את זה בשום שכל, בחשאיות ובשקט. לסתום את הפה, נקודה".

רוסיה מרימה ראש

הכיוון שישראל צועדת אליו במאבק מול איראן רב בו הנסתר. אם התהליך ייפתח לכיוון שממנו חוששים בישראל, התקפות גלויות שכוללות הרוגים, המדיניות הישראלית תתמודד עם אתגר גדול במיוחד. בשבוע שעבר צוין בשורות אלה, כי ארצות הברית בראשות ביידן החלה להדיר את עצמה מאירועים במזרח התיכון ונסוגה מבסיסים שהיו לה. רוסיה לעומת זאת מרימה את ראשה בכל מה שקשור לענייניה באזור, במיוחד בכל הקשור לסוריה, ומדינות העולם מתקרבות לאיראן אף על פי שהחוזה על פרויקט הגרעין בין טהרן לוושינגטון טרם נחתם.

ההערכה במערכת הביטחון היא שהאיראנים מזהים את תהליך המשא ומתן האמריקני על הגרעין כחולשה, ויצאו לפעולה. בכירים במערכת הביטחון הציגו לארצות הברית כמו גם לבריטניה ורומניה, שאזרחיהן נהרגו במתקפה, מידע מודיעיני המצביע על כך שתקיפת הספינה במפרץ עומאן בוצעה על ידי איראן. לפי דיווחים שונים ישראל קיבלה אור ירוק מהאמריקנים והבריטים לפעולת תגובה אך היא איננה מסתפקת בכך. היא מבקשת להגביל את הפעילות האיראנית לא רק בתחומי החתירה לנשק גרעיני, אלא גם בפעילותה האזורית ותוכנית הטילים הבליסטיים שלה, שנכון לימים אלה לא נמצאים על שולחן המשא ומתן של המעצמות מול איראן.

ליתר ביטחון, כהיערכות לאפשרות שהמעצמות לא יצליחו להשיג הסכם גרעין חדש עם טהרן בזמן הקרוב, צה"ל דאג לבקש תוספת תקציב של מיליארדי שקלים כדי לחזק ולשמר את יכולות התקיפה באיראן. לפי ההערכות כעת, איראן במרחק של פחות משנה עד לפריצה לנשק גרעיני. בישראל מזהים האצת פעילות באיראן בתחום ההעשרה הגרעינית.

ביום שני השבוע הבטיח שר החוץ האמריקאי, אנתוני בלינקן, כי תהיה תגובה קולקטיבית נגד טהרן בשל תקיפת הספינה, שהופעלה בידי חברה בבעלות ישראלית. בלינקן אמר כי וושינגטון נמצאת "במגע קרוב ומתואם עם בריטניה, ישראל, רומניה ומדינות אחרות" בנושא.

קודם לדבריו של בלינקן התייחס שר הביטחון בני גנץ לתקיפה ואמר כי "התוקפנות של איראן באזור בכלל, ובחזית הימית בפרט, הולכת ומחריפה… זו בדיוק הסיבה שחייבים לפעול כעת מול איראן, שלא רק חותרת לגרעין צבאי, אלא חותרת לחימוש מסוכן ומאיימת לפורר את יציבות המזרח התיכון… זה איננו איום עתידי – אלא סכנה מוחשית ומיידית".

בשיחות שהתקיימו בעת האחרונה בין בכירים אמריקנים וישראלים, בהם ראש הממשלה בנט ושר הביטחון גנץ, הודגש חופש הפעולה שיש לישראל. מה ישראל תעשה עם חופש הפעולה הזה? ימים יגידו כפי שאומרת הקלישאה.

גלי המוח היהודי

ביום ראשון השבוע נפטר לאחר מחלה קשה ר' בני גל ז"ל (בן ציון יוסף גלסטר בשמו המלא). רבים הגדירו אותו כממציא הפרסום החרדי. ב-16 השנה האחרונות השאיר לבנו מאיר ושותפו במשרד הפרסום אורן אלימלך את אימפריית הפרסום, פרסום גל, ועסק בלימוד תורה והעברת הרצאות קואצ'ינג ברוח היהדות.

גל היה איש עם הרבה חזון ולא היסס לבחון דברים. לפני 30 שנה רכש את עיתון 'ערב שבת' שאותו ערך באותם ימים הרב ישראל גליס, איש ירושלים. גל היה אחד מהבעלים של העיתון אך כמעט ולא היה מעורב בתוכני העיתון. הוא רכש אותו לצרכים עסקיים. השבוע סיפר לי גליס כי בשנת 1972 פגש בגל לראשונה בעת שזה חיפש את דרכו לאחר שעזב את קיבוץ בית אורן שבו גדל כילד. גליס היה אז פעיל נמרץ בארגון 'יד לאחים' ושימש גם ר"מ צעיר בישיבת 'דבר ירושלים' שהייתה מיועדת לחוזרים בתשובה. "הוא היה צמא לדעת. במשך כחצי שנה הסתובב אצלי בבית. בהמשך הגיע לגאון רבי צבי יהודה קוק זצ"ל והפך לתלמידו ומי שפעל בדרכו.

"בשנת 1974, בבית שלי, תוכננה העלייה לסבסטיה. הוא פעל להביא יהודים לשומרון. שנים מעטות לאחר מכן בתחילת שנות ה-80' הציע לפתור את מצוקת הדיור לציבור החרדי בהקמת העיר עמנואל. זה היה רעיון מבריק שנכשל מסיבות שלא היו קשורות לעיר עצמה.

"בני גל היה איש מאוד יצירתי. רבים זוכרים את שיווק העיר עמנואל למגזר החרדי תחת הסלוגן 'בער'ל, בעמנואל כבר היית?' אך מלבד זה היו עוד רבים. כאשר קיבל לידיו את הפרסום של 'סלקום' למגזר החרדי הציע לאנשי ועד הכשרות של העדה החרדית לקבל עשרה מכשירים חינם. כך הכניס את חברת הסלולר למגזר. במקרה אחר שבו היה עליו לשווק רכב של חברת טויוטה למגזר הציע לי להצטלם עם רכב שבעה מקומות על רקע הדרך לציון הרשב"י למירון. הייחודיות שלו הייתה למכור באופן מכובד למגזר החרדי", אומר גליס.

אשת הפרסום דנה בריל, שעבדה עם בני גל למעלה מעשר שנים עד שפרשה לדרך עצמאית, מספרת: "הייחודיות שלו הייתה שתמיד גילה עניין בכל דבר שעסק בו. ברגע שאיבד עניין המשיך הלאה. כאשר איבד עניין בעולם הפרסום עבר לתחום האימון האישי. הוא לא חשש לאתגר את עצמו. היה לו מוטו 'כן, זה אפשרי', ואת זה הנחיל לכל מי שהכיר אותו. תמיד אמר שהלקוח המרכזי הוא הציבור החרדי. הוא היה איש מלא אמונה והסתדר עם כל המגזרים, העדה החרדית, דתיים לאומיים וחילונים.

"הוא היה גאון ביצירת מותגים. ה'קו אופ' הקים לפני 20-15 שנה רשת לציבור החרדי בשם 'גלאט מרקט'. בישיבת עבודה שקיימנו הוא המציא סלוגן: 'מה שזול פה' והציע לקרוא לרשת 'זול פה'.

"הוא לימד אותי המון. לפני מספר שנים במסגרת עבודה עם לקוח קיבלתי בקשה לעשות מודעה לקואצ'ינג שבני גל עשה. זה היה עבורי אתגר. עשינו את המודעה תחת הכותרת 'אימון, אמון ואמונה' ושלחנו לו. הוא כתב לי הודעה: 'החיים מצחיקים'. השבתי לו: 'ממש' וציינתי שהיה מרגש עבורי לעשות את המודעה כיוון שבזכותו אני נמצאת בעולם הפרסום. הוא השיב לי: 'תצליחי. תשמרי על עצמך ועל משפחתך. עסק יכול לגרום לפערים כואבים, עם אנשים אהובים, שלא יודעים לתבוע את מה שמגיע להם: הקשבה, חום ואהבה בלי גבולות'.

"פעם אחרת שלח לי מודעה שראה: 'ציפורים לא היו עפות אם לא היה להן אומץ לקפוץ מהקן'. הוא היה אדם חכם עם יחס אנושי מדהים", היא מציינת.

ר' אריה פרנקל, שעד היום עובד במשרדי פרסום גל, מספר: "בכל תחנות חייו של בני, מערש לידתו בארגנטינה דרך עלייתו ארצה ונעוריו בקיבוץ בית אורן, שירותו הצבאי ולימודיו בחו"ל, דרכו בעולם התשובה לאורו של הג"ר צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ועד עיסוקו בפרסום וייסוד שיטת האימון היהודי על פי הקבלה והחסידות – בכל אלה פעל כשהוא מונע מכוח חזונו להיות גשר בין עולמות.

"החזון והמחויבות לשמש גשר בין עולמות בערו בעצמותיו. בתחילת שנות האלפיים זימן אותנו, שלושים עובדי המשרד אז, לסדנה מיוחדת להטמעת החזון להיות בוני גשרים. הוא סגר את המשרד, וכינס אותנו למשך שלושה ימים, תוך ניתוק מוחלט מכל העולם החיצון. בימים אלה העביר לנו סדנה מרוכזת שכל כולה עסקה בשאלה איך להיות גשר בין עולמות.

"בשלהי שנות ה-80' ענף הפרסום הישראלי היה פרוץ ומתגרה. בני גל הוזמן לישיבה בכנסת שזימן ח"כ לשעבר הרב אברהם יוסף שפירא ז"ל, במטרה להגיע להבנות באשר לאופי הפרסומים ברשות הרבים. הרב שפירא הצליח לגבש החלטה מוסכמת על שני הצדדים לקבל את מרותו של בני גל, כפוסק אחרון באשר לכשרותם של פרסומים. במשך שנים רבות שימש בני, בהתנדבות, גשר בין הפרסומאים ועסקני הציבור החרדי. ימים רבים ושעות אין ספור בילה ב'הכשרת' מודעות ומעולם לא נרתע להביע את עמדתו. רק כאשר ביקש בנסיבות מסוימות שאמלא זמנית את מקומו – הבנתי אילו תעצומות נדרשו ממנו כדי לעמוד בפרץ מול עמיתיו הפרסומאים. הכל קיבלו את מרותו המקצועית ואת פתרונותיו הקריאטיביים.

"חודשים אחדים לפני שפרש מהמשרד בשנת תשס"ח (2008) קיימנו שיחת נפש ארוכה. שאלתי אותו מהי המורשת שהוא משאיר אחרי פרישתו. תשובתו הייתה חדה: 'הייתי מאוד רוצה שהמורשת שאני מותיר אחרי במשרד תהיה המחויבות ליושר ולשמש גשר בין עולמות'.

"עם פרישתו מעולם הפרסום וניהול המשרד העמיד לעצמו כמטרה 'ללמוד תורה, לעשות שלום בית עם הגמרא, ללמוד ארמית, להקיף ולהעמיק בלימוד ישיבתי ולסיים את הש"ס'. הוא עמד בכך.

"גם בתקופת מחלתו, כאשר היה מודע למצבו, בשיחותיו עם 'המעגל הראשון' של חבריו, כפי שהגדיר זאת בקבוצה שיצר, בנה גשר בין העולמות; גשר בין הפרוזדור לטרקלין, בין העולם הזה לעולם הבא".