אל תחמיצו את השעה

הימים של סוף חודש אייר תשל"ז זכורים לכל מי שעמד על דעתו באותן שנים. אלה היו ימיו הגדולים של המהפך הפוליטי הכי דרמטי בתולדות המדינה עד אז. אחרי עשרות שנים של שלטון מפא"י בלתי מעורער, כאשר מנהיג הימין מנחם בגין מוחרם באופוזיציה כמו מצורע וראש הממשלה בן-גוריון מסרב אפילו לנקוב בשמו – התחלף השלטון במדינה. הליכוד של מנחם בגין ניצח את השמאל המאורגן, שהתרגל לשלוט. יחד עם בגין צהל כל המחנה שמאחוריו – הימין המסורתי, הציבור הדתי והציבור החרדי. האחרונים אף נכנסו אז לראשונה לקואליציה. תקופה חדשה החלה.

כמה ימים לאחר הניצחון, צעד אחד מגדולי ראשי הישיבות לכיכר ציון, יחד עם קבוצת תלמידים, כדי להזדהות עם אנשי הימין המסורתיים שבאו לציין את הניצחון. "אני רוצה לומר לכם רק דבר אחד", אמר ראש הישיבה הנרגש, "בתפילת ההלל אנו אומרים: 'אנא השם הושיעה נא, אנא השם הצליחה נא'. וצריך להבין – אם אומרים 'הושיעה נא', מדוע צריך להוסיף 'הצליחה נא'? הרי ההצלחה נמצאת בתוך הישועה!"

ראש הישיבה לקח פאוזה, ואז הסביר: "לפעמים הקב"ה שולח ישועה – אבל היהודי לא יודע איך להשתמש בישועה ששוגרה לו משמיים. לכן אנחנו מוסיפים 'אנא השם הצליחה נא', כדי שתהיה לנו הסייעתא דשמיא להשתמש בישועה השמיימית כראוי – ולהצליח".

ההשלכה מאז להיום – היא לא רק מתבקשת, אלא גדולה ומוחשית אף ביתר שאת מהימים ההם בתשל"ז. לכל אומה ישנם רגעים דרמטיים שבהם היא זוכה להארת פנים משמיים. רגעים שבהם ניתן לחולל מהפכות ותמורות שישפיעו על דורות שלמים. בדברי ימיו של העם היושב כיום בציון ישנם כמה רגעים כאלה: הקמת המדינה, מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים, עליית בגין והימין לשלטון בשנת תשל"ז ועוד.

בדרך כלל, אלה שחווים את הימים הללו בזמן אמת, אינם מוּדעים לעוצמה ולמשמעות שבאירוע שהם שותפים לו. רק לאורך זמן ניתן למשש ביד ולהבין את עוצמת הרגע. זו לא תהיה הפרזה לומר שימים אלו של חשוון תשפ"ג הם ימי הארת פנים וחיוך משמיים; לראשונה מאז הוקמה המדינה – גלגלה ההשגחה העליונה את האירועים הפוליטיים כך שתוקם קואליציה שלמעלה מחמישים אחוז מחבריה הם יהודים שומרי מצוות שמחויבים לשמירה על הזהות היהודית של המדינה, על עולם התורה ועל תרי"ג המצוות.

היו בעבר תקופות שבהן המפלגות החרדיות והדתיות היו חזקות ומחוברות בממשלות ישראל. אבל לצידן ישבו תמיד מפלגות לייטיות דוגמת בנט והמפד"ל לגלגוליה השונים, מפלגות כמו אלו של משה כחלון, איווט ליברמן ואחרים; כאלה שהיהדות הייתה זרה להם, ובכל מקרה – לא עמדה במרכז סדר יומם הציבורי.

הנס שאנו עומדים מולו, הוא מסוג ייחודי וחסר תקדים. כזה שלא התרחש אף לא במהפך ההיסטורי של תשל"ז: הפעם, כל עוקרי הדת ושונאיה, כל הרפורמטים והתנועות המתבוללות למיניהן נותרו מחוץ למעגל קבלת ההחלטות. בקרוב תוקם ממשלה שבה יהיו חמישה ראשי-חץ: בנימין נתניהו ועוד חמישה ראשי מפלגות שכולם קמים כל בוקר ומתחילים את היום בהנחת תפילין ותפילת שחרית, קביעת עיתים לתורה וגידול משפחה שומרת מצוות לתפארת.

הנשמה היהודית

מלבד נתניהו, חמשת ראשי המפלגות בקואליציה המתהווה הם אריה דרעי, יצחק גולדקנופף, משה גפני, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר. נאמנותם של כל החמישה לנשמה היהודית של המדינה, איננה מוטלת בספק. נכון, כל אחד מהם צמח בבית מדרש אחר, נשמע לרבנים אחרים וחי את עולמו לפי דרכו הרוחנית. אבל אם ישנם רגעים שבהם צריך להבליט את השוני ולגלות ערנות לצלילים המיוחדים ולניואנסים השונים של כל בית מדרש – ישנם רגעים אחרים שבהם צריך להבליט את המאחד ולשלב ידיים; לייצר ברית אחים אמיתית בין כל שומרי המצוות בישראל אחרי הנס הגדול שבו הקבוצות של משנאי הדת, התנועות המתבוללות למיניהן והתנועות הרפורמטיות של מתן כהנא ואחרים נפלטו אל מחוץ לייצוג הפוליטי בממשלת ישראל.

כעת, ברור לכל שקרבות ומערכות יכולים להתנהל בין מדרשות ואידיאולוגיות שונות; בפוליטיקה צריך למצוא את המאחד, לשלב ידיים ולצאת לקרב מאסף בשילוב כוחות משותף למען דמותה היהודית של המדינה. קרב שבו יינתן כבוד לכולם, כל קבוצה תזכה לביטוי משלה – אבל כולם מחויבים לאותו סט של עקרונות ויסודות: לעקירת כל רפורמות הרֶשע של הממשלה היוצאת – מגיור וכשרות ועד להכבדת העול על משפחות ברוכות ילדים; למלחמה על הפרהסיה היהודית של המדינה – מכיבוד החוק האוסר הכנסת חמץ במרכזים ציבוריים בפסח ועד לביטול 'חוק הנכד', אותו חוק שמאפשר למאות אלפי גויים גמורים לעלות למדינת ישראל ולהתאזרח בה בחסות הסבא שהיה יהודי; ולביטול אפלייתם של תושבי יהודה ושומרון, שרובם כיום חרדים, באמצעות ביטול המנהל האזרחי ביו"ש.

ודבר חשוב מאין כמותו – תקצוב שוויוני הולם ומכובד לכלל מוסדות התורה והחינוך במדינת ישראל, לבנים ולבנות – מהאולפנות בהתנחלויות ועד לסמינרים במודיעין עילית. זו צריכה להיות ברית אחים אמיתית ושוויונית בין כל בתי המדרשות שנושאים את שם שמיים בפיהם, חיים לפי השולחן הערוך וצועדים לפי הוראות רבותיהם.

ח"כ בצלאל סמוטריץ' – בקרוב שר הביטחון או האוצר שלכם – אמר זאת השבוע בשיחה סגורה באופן מפורש: "את תקציב עולם התורה, לכל גווניו וחוגיו, צריך להעלות, מבלי לחשוש ומבלי להתנצל. העם בחר במדינה יהודית שמכבדת את התורה ולומדיה, והממשלה תצטרך להתחשב באמירה הנחרצת הזאת. עולם התורה צריך לקבל בממשלה הזו את כל מה שמגיע לו". לחברים במפלגות החרדיות נותר רק להנהן בהסכמה.

ניסיון העושר

אל הנס הזה צעדנו יחד, כולנו. זה היה שילוב ידיים נדיר בין אריה דרעי לאיתמר בן-גביר, ובין מוישה גפני לבצלאל סמוטריץ'. כל אלה שהאידישקייט של המדינה חשוב להם חברו יחדיו והביאו להפלתה המבורכת של ממשלת הרֶשע היוצאת.

ואחרי השמחה – באה הדאגה: למדנו שניסיון העושר קשה יותר מניסיון העוני. קל היה לשלב ידיים בשוחות המלחמה להפלת הממשלה – מלהתאחד בחלוקת השררה, מוקדי הכוח והשלטון וסדר היום הציבורי. לבלות לילות שלמים בפיליבסטרים בלתי נגמרים כדי להביך את הקואליציה המרשעת בחוק נידח – זה קל יותר מלפרגן האחד לרעהו בתור לחלוקת התיקים, הכיבודים, הסמכויות, התפקידים והתקציבים.

בואו נקרא לילד בשמו: במדינת ישראל נקרתה הזדמנות חד-פעמית למנף את הניצחון ולרתום אותו לשינוי אמיתי של פני המדינה. בחינוך, בכלכלה, במאבק ביוקר המחיה, בהנגשת היהדות לכל נער ונערה בארץ, במלחמה עיקשת נגד התופעה של הצפת המדינה בגויים, בהכרה אמיתית ושוויונית בכל 'מלמד' ומורָה חרדיים, בכל גננת ו'עוֹיזֶר' של מלמד, ובכל התפקידים במערכת החינוך.

זו הזדמנות גם להחזיר לאברכי הכוללים את הכבוד והתמיכה הממשלתית שמגיעה להם. לאחר שחיקה של שנים שבהן נותרו פרוטות עלובות ממה שהייתה פעם תמיכה הגונה באברכים שמוסרים את נפשם על לימוד התורה והמשך מורשת הנצח של עם ישראל – נדרש תיקון מהיסוד, ותמורת אותן פרוטות עלובות שניתנות כיום יש לתת את התמיכה ההולמת, כפי שראוי שמדינת היהודים תתמוך בלומדי התורה. מלגת בסיס של 1,500 שקלים לאברך – אינה דבר שצריך להתנצל בגינו.

החשש הגדול כיום הוא לא מהעדר הזדמנות, אלא מחוסר תודעת הביטחון של הנציגים שלנו למנף את הניצחון לפחות באותה תנופה שאפיינה אך לפני שנה את 'קואליציית השינוי'. לא נדרש מיליגרם של גבורה יותר מזו שהפגינו מנסור עבאס ואביגדור ליברמן. מעולם לא היה אקטואלי כל כך הפסוק 'ונהי כחגבים בעינינו וכן היינו בעיניהם'. צריך להיות עיוור כדי לא לראות איך משמיים הכשירו את הקרקע לנקודת המפנה שאותה אנו חווים כעת. לנתניהו אין שום אלטרנטיבה קואליציונית אחרת לבד מברית שומרי המצוות; במחנה השמאל יד איש ברעהו, איש אינו כשיר ואינו בשל להצטרף.

מה שלא נשיג במאה הימים הראשונים – לא נשיג בהמשך. מזכיר במשהו את הימים שלאחר מלחמת ששת הימים, אז זעקו גדולי ישראל שיש לנצל את ההלם בעולם הערבי כדי לנקות את ירושלים העתיקה מקיני מחבלים ואחיזות שלטון זרות. מה שלא נעשה מייד – כבר לא נעשה בהמשך.

הכרה אמיתית בניצחון תתבטא בהפנמה של הנציגים שהעם בחר ביהדות. העם נתן כוח בידי הנציגים לעשות את מה שהם מאמינים בו, בלי למצמץ ובלי לחשוש. גבורת נפש ואומץ רוח הם המצרכים הנדרשים מל"ב הנציגים החרדים והדתיים שירכיבו את הקואליציה שתוקם בקרוב. הציבור כולו עומד ומצפה מהם: אל תהססו ואל תתנצלו, אל תתרפסו ואל תרפו. נתנו לכם את הכוח, הפקידו בידיכם את המשימה, העניקו לכם אמון – אל תחמיצו את השעה.

למען הדורות הבאים

כיום ברור, שנקודת המפגש בין כל שומרי המצוות בישראל – היא בעיקר בכנסת. בני מגזרים שונים באוכלוסיית שומרי המצוות בארץ אינם נפגשים ביום-יום. אין ישיבות משותפות או בתי מדרש מעורבים. נקודת המפגש היחידה מתרחשת בין הנציגים בכנסת.

אין סיבה שלא לנצל את נקודת המפגש הזו כדי לשלב זרועות לעבר יעדים משותפים של הובלת המדינה שתהיה יהודית יותר, תורנית יותר, שוויונית לכולם. מדינה שתעניק חממה תומכת לכל לומדי התורה באשר הם. אין סיבה שלא להחזיר את הכבוד האבוד לבחורי הישיבות באמצעות תקצוב הגון ושוויוני והסדרת המעמד מול הרשויות באמצעות חוק גיוס ברור, שמכיר בחברת לומדי התורה, ובפסקת התגברות שתתלווה אליו ותעצור אחת ולתמיד את מחול השדים המשפטי נגד לומדי התורה. אין סיבה שלא לאפשר לאברך ללמוד ברוגע, ולאפשר לאשת אברך להתפרנס בכבוד ולשלוח את ילדיה למעון.

לאפשר ליהודי שיוצא לעולם המעשה לקבל הזדמנות שווה להתפרנס בכבוד ולהתקבל לכל משרה ציבורית או משרד ממשלתי בלי שיצטרך להרגיש כמו בן חורג ולעמוד מול הררים בירוקרטיים של העדר תואר אקדמי מוכר. היום כבר ברור, כי רבבות החרדים שהשתלבו בעולמות ההייטק והנדל"ן, בענף עורכי הדין ורואי החשבון וכן הלאה – הביאו ברכה עצומה למשק הישראלי כולו. כל אחד מהם נאלץ לעבור מחסומים רבים וקשים שהציבה המדינה מול מי שגדלו באורח חיים חרדי. את המחסומים הללו, שהם אפליה מובנית – יש להסיר מייד.

והרשימה ארוכה. לחרדים מגיעה גם הזדמנות שווה לממש את חלום המגורים שלהם. מדינת ישראל חייבת לייצר תוכנית אב ברורה שתאפשר לכל אזרח במדינה, ובהם לכל יהודי שומר מצוות, לבנות את ביתו ולגדל את משפחתו תחת קורת גג נורמלית.

עם כל הסימפתיה למאבק במס על הקוקה-קולה והצלחת החד-פעמית – נושאים הרי גורל לפנינו. צעדים פופוליסטיים לא יקדמו אותנו לשום מקום. זה הזמן להילחם על המהות ולא על האזוטריות; על העיקר ולא על הטפל; על המנה העיקרית ולא על השיריים. הדורות הבאים לא יסלחו לנו אם נחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית שגלגלו אלינו משמיים.

אחינו בשרנו אתם

כולנו יודעים שהנס הפוליטי שקרה לנו הוא מתנה משמיים ולא מעשה ידי אדם של כמה פוליטיקאים עם פעלולים וסרטונים. הגיע הזמן שבעל הנס יכיר בניסו ולא יבזבז את המתנה האדירה עבור דברים פעוטים של מה כך. את המאבקים צריך להפנות כלפי חוץ, ולא להתגוששויות יוקרה בתוך קואליציית המאמינים.

הקרבות האידיאולוגיים בין חמש הסיעות הדתית בקואליציה אינן על אידיאולוגיה – אלא על טריטוריה; מי יתמנה לרב בעיר פלונית ומי יאחז בהגה של משרד השיכון. בימים כתיקונם, שאינם רגע היסטורי כמו זה שאנו נמצאים בו – אולי יש מקום לסלחנות כלפי תופעות של מלחמות פנים בין דרעי לגפני, לעימותים אידיאולוגיים בין ישראל אייכלר ושמחה רוטמן, ולכיפופי ידיים בין גולדקנופף לסמוטריץ'. כעת הזמן של 'יחלוקו'.

כעת הזמן של כל הפוליטיקאים במחנה המאמינים להביט זה בפניו של זה בגובה העיניים. לכבד את בית המדרש שממנו בא הזולת ולהפנים ששירותי הדת אינם רשומים בטאבו על שמה של שום מפלגה. יתכבד כל אחד לזוז קצת, לתת מרחב לחברו ולגייס את כל המשאבים למלחמת תנופה על הנשמה היהודית של המדינה. שם נזדקק לכל היצירתיות והכישרון. השאלה מי יהיה שר האוצר ומי ייכנס לשר השיכון – היא דרמטית הרבה פחות; הדיון מי יחזיק בחלוקת הקניידלך במשרד הדתות ומי ישב על השיבר של ועדת הכספים – היא בעלת משמעות פעוטה ביחס למשאבים שצריך להפנות למען קידום יהדותה של המדינה.

ואם יורשה לנו – הנה הערה קטנה, שמופנית אלינו פנימה: בעבר גילו אנשים מתוכנו יחס של התנשאות וזלזול ברבנים מחוגי הציונות. מישיבת 'מרכז הרב' ועד למוסדות תורה וחינוך אחרים. אם בעבר היה איזשהו לימוד זכות על היחס המתנשא הזה, מכיוון שמולנו עמדו דמויות כמו הרבנים סתיו, פירון ודומיהם – הרי היום המצב השתנה. בראש הפירמידה הנוכחית של הציונות הדתית עומדים רבנים גדולים של ציבור החרד"לים וחובשי הכיפה הסרוגה, שבשנה האחרונה עבדו איתנו יד ביד כדי להפיל את הממשלה הרעה ולשלוח הביתה את בני מגזרם, נפתלי בנט ומתן כהנא.

הרבנים האלה ראויים לכל היחס וההערכה, ההקשבה וההתחשבות – במינויים בכל תחום שקשור ליהדותה של המדינה. לא יקרה שום אסון אם ייבחר רב שמקובל על ציבורים נרחבים, גם מאלה שנלחמו בשנים האחרונות ביוזמות 'צהר' והקדימו אף אותנו, החרדים, בחלק ממערכות הדת – כמו המאבק נגד הכותל הרפורמי. כמובן כל זאת בהכוונת גדולי ומאורי הדור שליט"א.

ברור שהוויכוחים הרעיוניים יימשכו. הדגשים של כל בית מדרש לא יטושטשו. דרכם אינה דרכנו במובנים רבים – אבל זה רק ברמת הפרטים. ברמה הכללית, במאקרו, דרך משותפת לנו מול אתגרי השעה והמאבק על צביונה של המדינה. ממשלת השעטנז הקודמת שרדה שנה וחצי באמצעות אמירה שפמפמו בנט, לפיד וכהנא על כך ש"על שמונים אחוז מהנושאים כולנו מסכימים, את עשרים האחוזים הנוספים אנחנו משאירים בצד". בממשלה המסתמנת ניתן לומר באמת ובתמים, שעל תשעים וחמישה אחוזים מהנושאים שוררת תמימות דעים: צביונה היהודי של המדינה, הכבוד האבסולוטי ללומדי תורה, צביון השבת, הגיור והכשרות והמאבק לריסון כוחו המופרז של בג"ץ. מוטב יהיה אם המפלגות החרדיות והדתיות יחלקו ביניהן את התפקידים וההשפעה בחלוקה הגיונית והוגנת שבה כל אחד יחזיק בתחום השפעתו אך כולם דואגים לכולם.

מן הראוי היה לגשת לנתניהו ברשימה אחת מוסכמת בין כולם, ולא לאפשר לנציגי הליכוד להפריד ולמשול, לייצר ספינים ולסכסך בין נציגים. עוד לא מאוחר שדרעי, סמוטריץ', גפני, גולדקנופף ובן-גביר יסתגרו ביניהם לחדר אחד למשך יממה, יחלקו ביניהם את העוגה ואז יבואו לנתניהו ויאמרו לו: כזה ראה וקדש. לנתניהו לא תיוותר ברירה, וכך גם ייחסך חילול השם בדמות מאבקים מיותרים בתוך הגוש החרדי-דתי.

ולמשוכה העיקרית.

לראש הממשלה המיועד נתניהו, אצה הדרך להציג את ממשלתו במהירות האפשרית. הוא מעדיף לעשות זאת בסוף השבוע הבא, יומיים לאחר השבעת הכנסת החדשה. מהסיבה הזו, נתניהו מבקש משותפיו הקואליציוניים לכווץ את רשימת הדרישות, להדק אותן במסגרת קווי יסוד כלליים, ורק לאחר כינונה של הממשלה – לרדת לפרטים ולהוסיף סעיפים.

נכון לרגע זה, השותפות נוטות להסכים לבקשה, אך לעגן זאת ברשימת יעדים ברורים ומוגדרים, כדי שיהיה ברור לאן מועדות פניה של הממשלה בנושאי דת, כלכלה ומשפט. יש היגיון בגישה הזו, משום שאת המהפכה הפעם – אם נזכה לסייעתא דשמיא וכולם ישלבו ידיים ויפנו את הקשב העיקרי לעיקר ולא לטפל – ניתן יהיה לקדם את הדברים בגישה של 'אמור מעט ועשה הרבה'. לאחר שהנס נעשה על ידם בכך שהופלה הממשלה והושג ניצחון בבחירות – לכל ברור שהנבחרת של המפלגות החרדיות והדתיות מורכבת מאנשים כישרוניים ומוצלחים שזוכים לסייעתא דשמיא.

אבל כל מלחמת תנופה צריכה להיעשות בצלילים המדויקים, באמירות המעטות והמכבדות, ובהפניית המשאבים בעיקר לעולם המעשה. מולנו ניצב שליש מהעם היהודי שחי בארץ – תומכי השמאל שחשים מושפלים ומובסים. גם אם לדעתנו הם טועים ושוגים בדרכם – בסוף הם אחים שלנו, בני עמנו. כל טירוף הפטפטת של הנציגים שלנו בתקשורת, כוחה יפה לימי בחירות או לימי אופוזיציה. כעת אנו זקוקים יותר לגנרלים של עשייה ופחות למרואיינים בתחנות רדיו ואולפנים חזותיים או קוטפי סופרלטיבים ומחמאות להם ולחבריהם.

די לטפיחות העצמיות על השכם; כעת הזמן להפשיל שרוולים, לרדת לשטח ולהתחיל לעבוד. עבודה אפורה ומתישה, אפופה בשתיקה וחפה מהתפארות. אין עניין להוציא עיניים לשום אזרח, כפי שאין עניין לבזבז את הקילומטראז' הציבורי היקר שלנו למופעי יוהרה וכבוד. מרגע זה ואילך ניבחן כולנו בעשייה טהורה, ב'סור מרע' וב'עשה טוב'.

ברובד ה'סור מרע', ניבחן בכך שנעקור בחכמה את כל שתילי ההרס שנזרעו כאן בשנים האחרונות בחסות הדמוקרטיה, נמיכות הרוח היהודית ושנאת התורה – חוקי זדון, רפורמות כשרות וגיור, פסיקות אנטי יהודיות והשראת אקלים תקשורתי שעוין את סממני הדת.

וברובד ה'עשה טוב', נתפאר כאשר נניף בגאווה את דגלי האמונה והתורה, נפיץ יהדות לעם שבשדות בדרכי נועם, נמשיך להכניס מאור פנים בשירותי הדת ונציגויות הרבנות, וננגיש את העולם הרוחני הטוב והמפואר לכל אחד שרוצה לבוא ולשמוע. אם נזכה להתאחד ולהתלכד סביב העיקר – תקוים בנו התפילה 'ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך', והימים הללו ייזכרו כימים ההיסטוריים שבהם המדינה בארץ ישראל שינתה את פניה והיהדות זקפה את קומתה. צו השעה קורא לנו – התרוממו מעל לפוליטיקה, קומו ועשו מעשה שיגרום להיסטוריה כולה להוקיר אתכם לדורי דורות.