שני צדדים לשותפות: איזה לקח אנחנו מתעקשים לא לזכור מהמאפייה של שמעון פרס? >> טוב ליהודים: מדוע הח"כים החרדים כל כך חוששים לפזול ימינה מהליכוד? >> משפט העם: כיצד תשפיע כניסתו של נתניהו לבית המשפט על עתידו הפוליטי? >> בית ספר פוליטי: השיעורים שממשל ביידן מעביר את ממשלת ישראל ופרט המידע המעניין בריאיון של מנדלבליט ל'משפחה'
1.חכם או צודק?!
אנקדוטה משעשעת, המגדירה את יחסיו עם הציבור החרדי, שגורה הייתה בפיו של הנשיא התשיעי: "כשהייתי מתרעם על סירובם המתמיד לשבת בקואליציה בראשותי", כך פרס, "היו יועציי אומרים לי: 'שלח לחמך; תשקיע בהם'. מה אגיד, שלחתי מאפיות שלמות וזה לא עזר".
כשציטטתי את הדברים באוזני בכיר ב'יהדות התורה', הוא התקשה להישאר אדיש. "הצדק לגמרי איתו", אמר. "לא היה עוד מישהו שסייע כל כך לציבור החרדי כמותו".
נו ו… שאלתי, אז למה בכל זאת בחרתם תמיד להיצמד למנהיגי 'הליכוד'? "כי הציבור המסורתי נמצא בימין", אמר.
טענתו של פרס כמו גם תשובתו של הח"כ הדגלאי, ליוו את סוגיית יחסם של החרדים לממשלות מפא"י-העבודה מאז מהפך 77'. איש לא ניסה לכפור בתרומת האחרונה לבניין עולם התורה, ושום נציג חרדי לא ביקש לשכתב מחדש את העובדה ההיסטורית שבן גוריון וממשלתו הם שתפרו והסדירו את הפטור לבחורי הישיבות משירות בצה"ל, והם שמיסדו את תקצוב עולם התורה כפי שהוא נמשך עד ימינו אנו. מהיום שבגין המנוח עלה לשלטון, המעבר לזרועות הימין נעשה לא בגלל תפיסה מדינית זהה אלא בגלל הרצון לחבור לציבור שומרי המסורת. לא אני אומר את זה. אמר זאת בקולו ח"כ הרב גפני בריאיון שהעניק בסופ"ש האחרון לעיתון 'ידיעות אחרונות': "אינני ימני כל כך בדעותיי", אמר, "אבל אנחנו הולכים עם הליכוד בגלל שהציבור המסורתי מצביע לו".
(או כפי שהגדיר זאת העיתונאי נחום ברנע בריאיון ל'משפחה' בערב החג האחרון: "אם תחפש עשירי למניין, תמצא אותו בקלות רבה יותר במרכז 'הליכוד' מאשר במרכז מפלגת 'העבודה'".)
עד כאן הכל נכון, טוב ויפה. השאלה מתחילה כשהשותפות הזאת גובה מחיר יקר, שלא בדיוק ברור מה תמורתו. וזאת בזמן שבשונה מבעבר, קיימות חלופות בתוך אותו מחנה מצביעים מסורתי. והשאלה המתבקשת היא אם גם אז השותפות הזאת צריכה להתקיים בכל מחיר.
זאת ועוד, כבר שנתיים שמדינת ישראל נמנעת, בכוונת מכוון, מלהעביר תקציב. כולם יודעים, שהגורם לכך עושה זאת ממניעים אישיים נטו. הוא זורק את קוביית המזל לחלל החדר פעם אחר פעם, בתקווה שישיג תוצאה טובה יותר שתכליתה למלטו ממשפט. ומי הראשונים שמשלמים את המחיר? השכבות החלשות, שרבים מהנמנים עימן מצביעים 'יהדות התורה' ו'שס'.
נוכח זאת, לא מובן איזה פרס בדיוק מגיע למי שמונע מציבור הבוחרים שלנו סיוע קריטי בתקופת חוסר ודאות כלכלית. (תזכורת קטנה: היה ח"כ חרדי שבמשך שנים לא החליף מילה עם אותו בנימין נתניהו בשל הקיצוצים הדרקוניים שביצע בקצבאות הילדים כשהיה שר האוצר בממשלת שרון.)
2.מעבר לחומות
ברשותכם, נניח לרגע להתבוננות האינהרנטית פנימה וננסה להיכנס לראשיהם של יותר מיליון מצביעים, שבקולותיהם קמה הממשלה האחרונה. תחשבו רגע איך הם מסתכלים על מה שנעשה להם, אחרי שיכלו להקים ממשלת מיעוט ולהותיר את חברי הכנסת החרדים באופוזיציה.
במקום זאת, מספר ח"כים מהמחנה שלהם העדיפו לכפות על מנהיגי מפלגתם ממשלת אחדות, בתמורה לרוטציה ושוויוניות, רק כדי שיגלו רגע אחר כך שהביבי אותו ביבי. האם אנחנו לא היינו זועמים על מהלך שכזה?
הספורט הכי פחות מאתגר בימים אלו הוא לחבוט בבני גנץ. שכחנו ששלוש מערכות מפלגתו גרפה בקלפי בין שלושים ושלושה לשלושים ושישה מנדטים. בראשונה הצליח לייצר גוש חוסם אחרי עריקת ליברמן, ובשתיים האחרונות המחנה בראשותו זכה לרוב מובהק בכנסת. שניים ממנו, באוזר והנדל, מנעו אמנם הקמת ממשלה עם 'המשותפת', אבל הם לא מנעו ממנו להשתלט על הכנסת ולהעביר הצעות חוק כל הדרך לבחירות רביעיות. וכשזו המציאות – האם אפשר לזלזל בעוצמת הרגש שמפעמת בכל כך הרבה אזרחים שרואים כיצד אחרי שהוקמה ממשלה בקולותיהם, רק כדי לשים סוף לכאוס שאחז בכולנו, ויום אחרי – יום, לא חודש – התברר שגם הפעם, חרף כל ההבטחות, העוקץ עקץ?!
אפשר לאהוב את זה ואפשר שלא, אבל כל מה שנדרש היה להיעזר, פעם אחת, בקולותיהם של מנסור עבאס ושות' ולהוציא את נתניהו מבלפור. בניגוד אליו שרקם דיל אסטרטגי, ארוך טווח, עם אותו עבאס והמפלגה האסלאמית – שראשיה נפגשים תכופות עם ראשי חמאס ומחבלים מכנים "גיבורים" – כאן היה מדובר בהרמת אצבע אחת, פעם אחת, והטירוף שמלווה אותנו כבר שנתיים היה פשוט מסתיים. זה לא קרה. בין היתר, כי היה מישהו ששכנע את ראשי 'כחול-לבן' שיערוב להסכם. הוא חזר והבטיח בקולו שאם נתניהו לא יעמוד בו, סיעתו תתמוך בשותפה השנייה, כלומר כח"ל. ואז, יום אחרי, כשבאו אליו וביקשו את עזרתו, הוא פשוט נעלם. יותר נכון: נאלם; התכחש לערבות שנתן.
שוין, זה כבר מאחורינו. היה. קרה. הלקח נלמד. אבל במבט קדימה, האם לא ראוי להוריד פרופיל ולהימנע מהבעת עמדה בסוגיה הנפיצה 'כן ביבי – לא ביבי'? וכי איזו תרומה זה נותן לאינטרס המגזרי – מלבד זריית מלח על הפצעים?
טוענים נציגינו המסורים, בלא מעט היגיון, שההסתה כלפינו מונעת מהשנאה לנתניהו; כלומר, לא אלינו מתכוונים אלא אליו. אם אכן כך, מה לכם מלינים אם אתם אלו שתורמים לה בהמשך התמיכה הנלהבת בו? הרי את קולכם הוא צריך יותר משאתם צריכים אותו. לו, בניגוד לכם, אין חלופה שאיתה יוכל להקים ממשלה; מלבדכם, שום מפלגה אחרת לא תלך איתו, ואם תלך, עדיין יזדקק לאצבעותיכם. ואם כך, למה לכם להיכנס לתוך שטח האש כבר עכשיו, בעיצומו של שסע חברתי חסר תקדים? מה בדיוק אתם מנסים להשיג בכך חוץ מלתקוע אצבע בעין לאזרחים רבים?
מצביעי סער ובנט אינם פחות דתיים ומסורתיים ממצביעי נתניהו. משנתם המדינית/אידאולוגית הרבה יותר אותנטית מזו של יריבם שהוכיח שעבורו, הכל משני אל מול הישרדותו האישית. ע"ע 'תוכנית ההתנתקות', הנסיגה מחברון, שחרור גלעד שליט, הקפאת הבנייה ביו"ש, הוויתור על הריבונות, המו"מ ב-97' על נסיגה אפשרית מהגולן הסורי, וגולת הכותרת: אחרי שהפחיד את אזרחי ישראל מנהירת הערביים לקלפיות הוא מנסה כעת להנהיר אותם אליו.
3.הקלפים הולכים ונעלמים
אינני מצוי כל כך בתיקי האלפים. על פניו, מקריאת כתב האישום בפרשת 'בזק-וואלה', נראה שמדובר בתקדים. מה, לא היו ראשי ממשלות שניהלו יחסים קרובים עם מו"לים ועורכים בעיתונות? היו. פרס, רבין, שרון ואולמרט לא שיתפו עיתונאים במידע מסווג? שיתפו. בכירי רשות השידור לא עברו לדום מתוח כשגולדה הייתה מתקשרת לנזוף בהם? עברו.
למה, ממה הם חששו? למה היה חשוב להם כל כך לרצות את ראשי הממשלה? כנראה גם הם, כמו שאול אלוביץ', חטאו במחשבה שסיקור מפרגן ייטיב עם מצבם הפיננסי. לא נמצאה שום ראיה שקושרת בין הדברים, אבל בוודאות גמורה אפשר לנחש שבעיתות צר ומצוק, מול קופה ריקה ותקציב דל, הלחץ על המגישים והשדרנים היה זהה לזה שחוו עורכי האתר 'וואלה'.
ואולי אני טועה. אולי בכל זאת ישנו אקדח מעשן שקושר בין ההטבות המפליגות שקיבלה 'בזק' לבין הסיקור המפרגן שקיבלה משפחת נתניהו. אני באמת לא יודע מה האמת בסיפור הזה; אין לי מושג ירוק אם בנימין נתניהו הוא אדם מושחת פלילית שמקומו בכלא, או שהוא נרדף בידי האליטות במערכת המשפט.
טוב, הרחקתי קצת לכת. הוא אולי אינו מושחת, אבל הוא גם לא נרדף בידי האליטות, וזאת מהסיבה הפשוטה שאלשיך, מנדלבליט וניצן אינם אליטות; שלושתם צמחו בערוגות הגידול של המחנה האולטרה-ימני: האחד התגורר במשך שנים רבות בקריית-ארבע, השני למד בישיבות הסדר והשלישי הוא בכלל בנו של אחד ממפקדי האצ"ל הבולטים, רוויזיוניסט שרוף, שכפי שהעיד בפניי, אינו מוותר בשום חג על שירו האלמותי של זאב ז'בוטינסקי: "שתי גדות לירדן… זו שלנו זו גם כן". כנ"ל, גם עד המדינה בתיק 4000, בן הציונות הדתית, מנכ"ל מועצת יש"ע מומו פילבר.
ועם זאת, באופן אישי ובלתי מקצועי בעליל, אני נוטה להאמין שנעשו כאן תקדימים ביחס לנתניהו. הדברים אמורים באשר לאופן התמוה שבו הורה היועמ"ש למשטרת ישראל לפתוח בחקירת הפרשיות (בע"פ), ובכתב האישום הלוקה בחסר שהוגש לבית המשפט והוחזר על ידו לכתיבה מחודשת – תוך נזיפה בפרקליטות.
לא בחינם נתניהו מעדיף שהציבור הישראלי ייקח הפוגה מהקורונה ויעביר את הדיון לזירה המשפטית. מפני שגם אלו שלא בדיוק משוכנעים שמנדלבליט הוא השטן וליאת בן ארי סגניתו, חושבים שהתביעה נוקטת חומרה יתירה כלפי מר נתניהו.
באופן פרדוקסלי, הסקרים האחרונים מלמדים שבימין קיים רוב שסבור שנתניהו אינו יכול לכהן כראש ממשלה בעת ניהול משפטו, ובה בעת משוכנע שנעשה לו עוול. על הרגש הזה ביקש השבוע לפרוט באופן הופעתו בבית המשפט.
כבר למדנו שהאיש הוא בית ספר מהלך להנדסת תודעה. אחרי הנזק שספג בהופעתו הקודמת בבית המשפט, כשהתייצב עם שרי ממשלתו על מדרגות בית המשפט ונשא נאום תוכחה נגד המערכת, האסטרטגיה השבוע הייתה הפוכה: הוא הפציר בתומכיו להדיר את רגליהם מהאזור, ואסר על שרי ממשלתו להתלוות אליו. גם הופעתו בבית המשפט הייתה מעוררת רחמים: בניגוד להרגלו, הוא הקדים לבוא והתיישב כאחד האדם במשך דקות ארוכות בירכתי אולם המשפט.
מטרתו ברורה: להנמיך את הדציבלים של עדת מעריציו, ולעורר רחמים בקרב אנשי ימין ממלכתיים. אלו שפוטנציאלית מזדהים עם טענותיו אבל רק כשהיא נאמרת באוקטבה רגועה, ברטוריקה שאינה משתלחת ברשויות האכיפה.
במספרים, מדובר באותם מנדטים שחנו בבחירות הקודמות ב'כחול לבן' וכעת עברו לגדעון סער. אלו שאנחנו מכנים: "מחנה הרק לא ביבי".
אם זו אכן הייתה האסטרטגיה שלו, היא די נכשלה. כבר בפתח הדיון הודיעו לו השופטים שהוא אינו צריך להיות נוכח באולם. חרף זאת בחר להישאר. מפני שזה סתר את המסר שביקש להעביר ולפיו בזמן שהוא נלחם להביא חיסונים ולחסל את הנגיף, המערכת מטרטרת אותו. רק אחרי שראש ההרכב, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, שיגרה לו פתק שבו כתבה מפורשות שאין צורך בנוכחותו, עזב את המקום.
כישלון נוסף בזירה המשפטית נרשם עם הערת סגנית הנשיאה פלדמן, שאין להקל ראש בטענת פרקליטי ההגנה, שההוראה לפתוח בחקירת נתניהו ניתנה בצורה לא תקינה.
גם באשר לתכיפות הדיונים ומועדיהם ייתכן שבליכוד יצטרכו לחשב מסלול. אמנם ההחלטה בעניין טרם ניתנה, אך ההערכה היא שהדיונים הבאים בשלב ההוכחות, יידחו לאחרי הבחירות. כך שהקלף המשפטי יצא מכלל פעולה באופן שלא יהיה ניתן לעשות בו שימוש יעיל בקמפיין.
4.מסרב לקמפיין
זירה נוספת, שלא מצליחה להמריא בקמפיין 'הליכוד', נוגעת ליחסי ביידן-נתניהו. בסבבים הקודמים, הידידות עם הנשיא טראמפ כיכבה בשלטי חוצות כ'ליגה אחרת'. הישראלים התבקשו למחוק מזיכרונם את החברות האישית, הקרובה מאוד, ששררה בין הנשיא בוש לשרון ואולמרט, או בין קלינטון לברק ורבין. הם שוכנעו להאמין שדווקא נתניהו שהיה מסוכסך קשות עם שניים משלושת הנשיאים שכיהנו בתקופתו, הזניק את יחסי ישראל-ארה"ב לשיאים חדשים.
עם הפסדו של טראמפ, התכוונו בליכוד לשלוף מהארכיון את החומרים מבחירות 2015; בתקופת אובמה. אינני זוכר את הטקסט המדויק, אבל המסר של אותו קמפיין היה פחות או יותר כך: מול ממשל אמריקני עוין, רק נתניהו יכול להגן על האינטרסים של ישראל.
עכשיו, אל תתחילו להזכיר לנו את הקפאת הבנייה בלחצו של קרי, את שחרור מאות המחבלים בלחצו של אובמה, וגם לא את 'נאום בר אילן'. עובדות הן לחלשים. בשורה תחתונה, הקמפיין ב-2015 הצליח להביא לו 30 מנדטים, ולכאורה, אין סיבה שזה לא יעבוד גם מול ביידן.
הבעיה היא, שהנשיא הנוכחי, למרות תדמיתו הישנונית, בילה במסדרונות הפוליטיים של וושינגטון רק 40 שנה מחייו. את נתניהו הוא מכיר לא פחות טוב משרי 'הליכוד'. איך לעבוד איתו הוא יודע. לפי התנהלותו בימים האחרונים, נראה שהוא לא מוכן להעניק לנתניהו את גבו לצורכי הבחירות.
בזמן ששורות אלו נכתבות, טרם התקיימה שיחה בין השניים. ההערכה שהיא תתקיים ממש בקרוב. כך או אחרת, הנשיא האמריקני יאמץ בשבועות שנותרו לבחירות בישראל גישה מעניינת: הוא ימעט להתייחס לישראל אך גם יימנע מלהביע עמדות שמנוגדות לעמדתה. המטרה: למנוע מנתניהו להשתמש בו כדי להלהיב את הבייס.
זה היה מחזה גרוטסקי ושלא לומר פתטי, לראות השבוע את נתניהו מסתער על דברי מזכיר המדינה אנתוני בלנקין, שהצהיר שכל עוד בשאר אסאד בשלטון, נשיא ארה"ב לא יהפוך את החלטת קודמו להכיר בריבונות ישראלית ברמת הגולן. רוצה לומר: הממשל החדש בעצם אשרר את הכרת הנשיא טראמפ בריבונות ישראלית בגולן. אבל בשביל נתניהו – שבשנות ה-90' ניהל מו"מ עם אסאד האב על הגולן – זה הספיק. "לעולם לא נרד מהגולן", אמר, "עם הסדר ובלי הסדר".
מלבד האירוע הזה, אחרי אין-ספור ניסיונות להתניע מחדש את עימות ירושלים-וושינגטון מול איראן, הודיע השבוע הנשיא ביידן שיסרב להסיר את הסנקציות שהושתו עליה בתקופת טראמפ. במילים אחרות: אם יחזור להסכם, זה יהיה פחות או יותר בתנאים שבישראל יחתמו עליהם.
והנה הגענו לקלף השלישי: 'הסכמי אברהם'. ביום שלישי השבוע אמור היה נתניהו לצאת לביקור ממלכתי, ראשון, באמירויות. ברגע האחרון, הודיעה לשכתו על ביטול הנסיעה. הסיבה? חשש מביקורת ציבורית על יציאת נתניהו מהארץ בזמן שהשמים סגורים לאזרחים. בסביבתו חששו שהנזק במקרה הזה יהיה גדול מהתועלת, כך שגם הקלף הזה הושלך לארכיון.
מי יודע, אולי בסבב החמישי ייעשה בו שימוש.
5. בסופ"ש האחרון נפל דבר. בהחלטה תקדימית קבע בית הדין הבין-לאומי בהאג כי הוא מתיר לפתוח בחקירה פלילית נגד גורמים, מדיניים וביטחוניים, במדינת ישראל בחשד לפשעי מלחמה בזמן מבצע 'צוק איתן'.
חובבי הקונספירציות ומשווקי הדיס-אינפורמציה עטו על הידיעה הזאת כעדות לחילופי ההנהגה בבית הלבן. צר לנו לאכזב אותם: בירושלים נערכו להחלטה המחפירה הזאת תקופה ממושכת; הרבה לפני הבחירות בארצות-הברית.
בריאיון בלעדי שהעניק לנו היועמ"ש בערב סוכות האחרון, התייחס מנדלבליט בדאגה – ובלי שנשאל על כך – לאפשרות שתיפתח חקירה בבית הדין בהאג. באותה נקודת זמן, לנו זה נראה היה כאפשרות תאורטית; בלתי ישימה. לכן, כשנדרשנו לקצץ ברוחב היריעה בחרנו בחלק העוסק בתביעות בהאג. התברר ששגינו. מנדלבליט חשש ובצדק מהאפשרות הזאת, ונערך אליה מבעוד מועד.
להלן דברים שאמר לנו בריאיון:
"התביעה שמונחת על שולחנם של השופטים בהאג", אמר, "הרבה יותר מסוכנת מהדו"ח שפרסם השופט גולדסטון אחרי מבצע 'עופרת יצוקה'. הם (השופטים, י"י) יכולים לקבל החלטה שהם מאמצים את עמדת התובעת, ולפתוח בחקירה נגד הדרג המדיני. בעיקר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון".
וגם נגד בכירים בצה"ל.
"נכון, אבל הפעם, בתביעה הזאת, הפוקוס על הדרג המדיני. המשמעות של זה יכולה להיות קשה מאוד. זה אחד הדברים המרכזיים שאנחנו מתמודדים איתם. אני לא מדבר רק על פקודות מעצר שיכולות לצאת בחלק גדול ממדינות העולם; יש לזה כל מיני השלכות נוספות".
אתה מתכוון להחלטות עתידיות על מבצעים בעזה או בגדה, כלומר: הדרג המדיני יחשוש יותר בגלל החקירה הזאת?
"גם, אבל בעיקר זה משליך על ההתיישבות ביהודה ושומרון בטענה שהיא לא חוקית, ולכן, כל פעילות נגד הטרור בשטחי יו"ש תוגדר כפשע מלחמה. אנחנו עוסקים בעניין הזה מתחת לפני השטח ובסוף תגיע ההחלטה, זה ממש לא מאחורינו".
איך אתה מתמודד עם האיום הזה?
"כתבתי נייר ארוך שמציג את העמדה של מדינת ישראל לגבי שטחי יהודה ושומרון. אני חושב שהרבה זמן לא כתבו נייר כזה. בכוונה הוצאנו את זה לקראת הדיונים שם. אם זה יעשה את העבודה או לא אני לא יודע".
