"אני ולא אחר"

עגום, עגום הוא לכאורה מצבו של העולם. רעידות אדמה, מלחמות, פליטים, אה, כן גם קורונה, אם מישהו זוכר.

וכאן, בארץ: גזירת דת, רדיפת חרדים, מצב כלכלי וביטחוני איום כפי שכבר לא היה שנים וממשלה מנותקת וזחוחה, כאילו הם הגאולה בכבודה ובעצמה. מהלכים נסתרים של ארצות הברית מול איראן, גם מקומה של טורקיה לא ברור. מבלבל. בלבול עולמי חדש – זה כנראה המצב שלנו לקראת ליל הסדר.

אבל נתמקד בעצמנו, הדרים בארץ הקודש. אתה מגלה שאין כמו מדינה זו בעולם כולו. ייחודית היא. זו המדינה היחידה בתבל שעדיין לא התאזרחה בקרב מדינות העולם כשווה בין שוות. למרות כל הניסיונות להתנרמל – היא עדיין לא לגיטימית במאת האחוזים, גם לא בעיני עמי התרבות. ההפך. ככל שנוקפות השנים היא מאבדת, משום מה, בעיני דעת הקהל הבין-לאומית את זכותה להתקיים. הנה, בכל פינות תבל דשים ללא הרף בשאלה הגורלית מתי היא תיעלם, חלילה. כלום מכירים אנו עוד מדינה כזאת?

לפני כמה שנים פרסם ביטאון יוקרתי בארצות הברית בשם 'אטלנטיק' את תחזיתו ה'מלומדת', שמדינת ישראל לא תזכה לחגוג את שנת המאה לקיומה. היא תיעלם קודם לכן. הוא מנה אחד לאחד את הגורמים למצבה העגום של המדינה, ולמעשה – צדק בכולם, והניתוח ההגיוני הביא אותו למסקנה, שאין למדינה היהודית סיכוי לשרוד. הוא רק שרטט את התחזית, אך באירופה תובעים כמעט בפה מלא את חיסולה של מדינת ישראל, כדרך יחידה לסיים את הקונפליקט במזרח התיכון. זו כמובן עמדת הערבים מאז ומתמיד. הם רואים במדינה זו מדינת הצלבנים, שהיא באופן טבעי בת חלוף. גם נציגים ערבים, חברי הכנסת של מדינת ישראל, מעיזים, כל אחד בסגנונו, להביע את התקווה להיעלמותה של המדינה. ומן המזרח מכינה איראן את פצצת יום הדין שמטרתה "לעקור את הסרטן הציוני מהמזרח התיכון".

גם בתוכנו רוחשים המהרסים והמחריבים של מדינת היהודים, החולמים או הבטוחים בעובדת התפרקותה הקרובה. קודם כל הפוסט ציונים, זו המורסה שפשתה בגוף הלאומי החולה של המדינה. הללו שוקדים בכל דרך, בכל ביטאוני העולם ומעל כל במה בין-לאומית, לתבוע מדעת הקהל הנאורה להחרים את מדינת ישראל. החרמה בכל המישורים, למען תיחלש עד כי תתבטל. במאמריהם ה'מלומדים' בעיתונות חוץ הם מתארים ללא בושה ובמפורש את מדינת ישראל כמדינה פשיסטית ונאצית, פשוט כדי להגביר את שנאת הגויים כלפינו. מדהים לקרוא מאמרים אלו.

מרצה ישראלי פרסם בעבר מאמר נגד חוקר שהשווה במאמרו, באחד מעיתוני העולם, את מדינת ישראל לדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. "אין להשוות כלל", כתב הנאור הישראלי בתגובתו הנרגזת באותו עיתון בחו"ל, "מדינת ישראל גרועה עשרת מונים".

גם במדינה עצמה מתפתחים מנגנוני הרס בולטים הגורמים לרבים בארץ, שאינם נגועים בשנאת ישראל, להרהר בעצב שמא חלום הציונות אכן עומד להתפוגג. מאן דהוא שלא מן החוגים שלנו השמיע באוזניי משפט קשה, המלמד על הלך רוח נכאים: "אלפיים שנה חיינו בגלות ומאה שנה בתוך אשליה".

מנגנון הרס עצמי נוסף טמון באבדן טוטלי של הזהות היהודית, אפילו כתפאורה, מליבה של המדינה – בניצוחה של הנהגתה האמיתית של המדינה המגולמת בדמותם של ממשיכי דרכו של הדיקטטור המשפטי אהרן ברק, שלא לדבר על מאות אלפי הנכרים שהגיעו ומגיעים אל חופי ארצנו בנדיבות חוק השבות המעוות. ואנחנו מתעלמים במכוון ממנגנון הרס כל סממני היהדות של הממשלה הנוכחית, שתתבטל במהרה בימינו.

זו התמונה העגומה, דמות דיוקנה של מדינת ישראל עם פרוס חג הפסח שנת תשפ"ב. אכן, ראשית צמיחת מבוכתנו.

@@@

ואולי דווקא ראשית צמיחת האור?!

כי חג הפסח הבא עלינו לטובה, מאלף אותנו בינה. באמצעות התוכן הפנימי של חג הפסח והטמון בו, נוכל להבין את הקורה לנו. עלינו רק להסיר את המכסה העליון מעל פני ההתרחשויות ההולמות בנו באגרופים קמוצים והתמונה זוכה להארה. עלינו לחדור פנימה אל המתחולל מתחת המאורעות, להבחין ברשת החיבורים הרוחנית המסועפת המפעילה את מה שגלוי לעינינו כי כל אלו מובילים אל מטרת העל האלוקית, ואנו יודעים שבגאולת מצרים, הגאולה הראשונה, טמונים היסודות ומנגנוני הגאולה האחרונה.

אנו קוראים בהגדה של פסח:

"ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה. אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור בארץ מצרים. אני ולא שרף. ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים. אני ולא שליח. אני השם. אני ולא אחר".

מדוע לא על ידי שליח? על פי המהר"ל מפראג למדנו את ההבדל הקיים בין שליח לבין הקב"ה בעצמו. תשע המכות שנעשו על ידי השליח, כלומר לא על ידי גילוי מוחלט ומלא של ההשגחה העליונה, מאפשרות לבן אנוש לחפש הסברים טבעיים למה שהתרחש. המוח האנושי יכול להמציא כל הסבר בדרך המילוט שלו מן האמת.

לא כך מכת בכורות. היא הייתה הגילוי המלא של ההשגחה העליונה. שום הסבר טבעי, ולו המפולפל ביותר, אינו מסוגל להסביר כיצד בכל בית מצרי מת במגפה בדיוק הבן הבכור, ובבתי בני ישראל, הגרים בשכנות, לא פגע הנגף באיש. זהו ה'אני ולא אחר'.

באותו רגע של מכת בכורות ידעו בני ישראל – וגם המצרים – רטרואקטיבית, שגם שאר המכות היו מעשי אלוקינו ולא כוח אחר כלשהו. זהו רגע ההתפכחות מאשליות הכוח והאמונה באלילות. זה המובן של הנאמר בפסוק "בכל אלוהי מצרים אעשה שפטים". הם איבדו באותו רגע את כוחם ואונם בעיני הבריות (מלבד מה שאנו יודעים על פי המדרש שבפועל נהרסו הפסילים כולם בארץ מצרים באותו לילה של גילוי שכינה). המבט של היהודי התבהר. הוא כבר לא תלה את המתחולל מסביבו בכל גורם אחר מלבד בורא עולם אלוקי ישראל. הוא ראוי לגאולה.

כך הוא מה שעובר עלינו בימינו אלה: תהליך בירור של התפכחות. התפכחות המובילה אל ההתנתקות. כמו בסיפור יציאת מצרים.

@@@

האם לא כך הם פני הדברים כיום?

התבלבלנו במאה השנים האחרונות. היום, כפי שביטא באוזניי אותו צעיר חושב, "אנו עומדים בסוף מאה שנות אשליה". הסיפור העצום והמדהים של מיליוני יהודים ששבו לציון, שיבש את דעתנו להאמין שפתרון הבעיה היהודית טמון ב'נרמול' של העם היהודי בין העמים. ההישגים העצומים שהושגו ביישוב הארץ נטעו ברבים מבני עמנו את האמונה, שדי בגאולה חילונית תוך כפירה בתורה ומלחמה בה.

אולם להיסטוריה היהודית החתומה בחותמת הנצח של "עם לבדד ישכון" ו"ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר" – יש חבל ארוך. ככל שעובר הזמן מתברר, שיישוב ארץ ישראל הצליח למעלה מן המשוער, ברוך השם, אך האידיאולוגיה המלווה אותו – נכשלה. ככל שעובר הזמן מתברר יותר ויותר, שלא רק שהרעיון הציוני לא הביא פתרון לבעיה היהודית, כי אם עוד החריף אותה. מציאות קשה זו היא הגורמת לתהליך ההתפכחות מן החלום שניתן לבסס את עם ישראל כעם חילוני בין האומות.

לאן כל זה חייב להוביל?

לידיעה הברורה שכל המתרחש מסביב לנו ובתוכנו אינו סימנים לקריסה ולאבדן חלילה, כפי שטוען המבט השטחי, כי אם להפך: להשתחררות מן ההיצמדות ל'אלוהי מצרים' שלנו, לתנועות והזרמים השונים שבהם תלינו את תקוותינו האנושיות העלובות ואשר הכזיבו עד לאחרון שבהם, ולהתפכחות שקיומנו ומעמדנו בעולם תלויים אך ורק ב"אני לא אחר". זאת, מלמד אותנו חג הפסח. זאת, למען באמת נזכה לגאולה השלמה, במהרה.

חג שמח וכשר לכל עם ישראל.

צידה לדרך

העבד חופשי כשיסתפק בחלקו

החופשי עבד כשיחמוד יותר מלחם חוקו