אני נשדד משמע אני קיים

…
מי אני?
השבוע יצא לי להרהר בשאלה פילוסופית: האם אנחנו קיימים באמת או שאנחנו רק רצף אקראי של מספרים?
איך הגעתי לזה? מעשה שהיה כך היה.
את חטאיי ואת טיפשותי אני מזכיר היום. בשבוע שעבר בזמן שהייתי טרוד בכמה עיסוקים, נשלחה אלי הודעה מערוץ התשלומים שאני רגיל להשתמש בו, המבשרת לי שלא ניתן לעת עתה לעשות בו שימוש עקב חשד לפריצה.
בהודעה נכתב שאם אני מעוניין לשחרר את החסימה עלי להיכנס ללינק הרצ"ב ולרענן את הפרטים.
מכיוון שאני משתמש די קבוע בערוץ התשלומים הזה, ואולי בעיקר מכיוון שהראש שלי היה עסוק באותם רגעים בפגישה שהייתי בה, נכנסתי ללינק ו'ריעננתי' את הפרטים.
מה זה ריעננתי, חידשתי נעוריהם כבראשונה. הכל נתתי. מספר תעודת זהות, אשראי, כתובת מגורים, קוד סודי, הכל בכל מכל.
כן-כן, אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם. יש אלפי אזהרות בכל מקום. איפה הראש שלך? מה, נולדת אתמול? אתה לא יודע איך העסק הזה עובד?
אני לא יודע כמה זה באמת ישפר את תדמיתי, אבל תאמינו לי שמעולם לא פתחתי לינק מהסוג הזה. אבל משנגזרה גזרה, כל סימני הקריאה נעלמים ואתה צועד בעיניים עצומות לרווחה לתוך הבור, שמכונה בעגה של עולם הפשע הרשתי 'עוקץ פישינג'.
מאותו רגע העולם קרס סביבי.
הגנב פעל בשניות והחל לגהץ את האשראי בפראות במספר בירות בעולם. הסכומים ירדו באירו ובדולר. אבל הוא לא הסתפק בבזיזה מכל הבא ליד.
מילא זה, שיכלה חמתו על עצים ואבנים ויותיר אותנו עם עוגמת הנפש של הפנייה לחברת האשראי וכסיסת הציפורניים עד שיחזור הסכום. כפרת עונות.
אבל מה שבעיקר הטריד בסיפור, זה שבתוך דקות נייד הגנב את המספר שלי מחברת 'סלקום' לחברת 'פלאפון' ולמעשה ניתק אותי מהציוויליזציה. הוא קיבל גישה מלאה לחיי.
היו לו מספר אשראי, פרטי תעודת הזהות, ואפילו המספר שלי כדי "לאמת" את הזהות הגנובה שלי. באותו רגע, באופן עקרוני, הוא יכול לשלוח הודעות בשמי, לבצע עסקאות, לשוחח עם אנשים – וכל דבר שהיה עולה ברצונו של הפסיכופת האלמוני.
ומה שגרוע מכך הוא העובדה שהסיפור שאתה מספר נשמע כמו סיפור של אדם שלוקה בפיצול אישיות. אתה מתקשר לשירות הלקוחות ומבין כמה מגוחך אתה נשמע.
רגע, אתה בעצם אומר שאתה לא מתקשר מהמספר שלך, כי מישהו אחר גנב לך את המספר? אתה יודע מי? אבל בוצע ניוד.
לך תסביר ל'סלקום' שאתה הוא שמתקשר ממספר שהם לא מכירים, שאין לך צמד המילים המקולל 'קוד אימות', שאתה עכשיו אפילו לא זוכר את ארבע הספרות של האשראי, ואף על פי שיש מישהו אחר שמחזיק את כל הפרטים הנ"ל, אתה זה עדיין אתה והוא הגנב.
נדרשו כמה שעות ולא מעט עוגמת נפש, כדי להחזיר את המצב לקדמותו.

…
אפוקליפסה
וכל זה הביא אותי למחשבה על נושא הזהות.
חלק גדול מהקיום שלנו הופרט. הוא מופקד בידינו, אבל כמה קליקים של האקר וקלות דעת זמנית, יכולים לגרום לכם לאבד את עצמכם לדעת.
מאותו רגע אתם טוענים שאתם-אתם, אבל זה מוטל בספק. עוד מישהו טוען את אותה טענה ויש לו הוכחות מצוינות.
בעשור האחרון חווינו זינוק טכנולוגי שהמין האנושי לא ידע אלפי שנים. אנחנו בעיקר נהנים מהיתרונות של כל זה. העברת המסרים היא המהירה ביותר בקיום האנושי, היכולת לתקשר ולהיחשף לעולם היא גדולה מאי פעם. אבל יש לזה מחיר.
עשויה להתרחש אפוקליפסה עולמית, סוג של 'קורונה' ממוחשבת שבה המידע של כולנו יהיה זמין ברשת בבת אחת. מדובר יהיה ביום הדין של הפרטיות. הרי בסוף יש איזה שרת אחד של גוגל שאותו צריך לפרוץ כדי לגרום לכך שהסיסמאות לכל תיבות המייל בעולם יהיו 1234.
זה אולי נשמע אפוקליפטי, אבל אם תחוו גנבת פישינג תבינו שזה רק עניין של מוטיבציה עיקשת של הרעים ושאננות של הטובים, ואנחנו מקבלים את הכאוס הזה ח"ו.
וכולנו באזור הסיכון. מספיק שיש לכם תיבת מייל שבה מאופסן חלק גדול מחייכם, מידע אישי, רפואי, משפחתי, עסקי ועוד כדי להציב אתכם באזור הסיכון.
כל האירוע הזה יכול לספק לא מעט שיעורי השקפה והבנה כמה חשוב להשקיע ב'אני' האמיתי שלנו, אני שלא יהיה תלוי בשום קוד דיגיטלי, שיהיה מלא בתוכן רוחני, שיהיה משהו שגם אם ייגנב – יחזיר את הגנב בתשובה שלמה.
אבל עד שתשקיעו בכל זה, או שתסיימו להשקיע בזה – הגנו היטב על הנכסים הדיגיטליים שלכם. זה שווה.

…
חרדי
השבוע הלך לעולמו כ"ק מרן אדמו"ר מביאלא זצוק"ל. האמת היא שלא הכרתי אותו, אבל אחרי שהסתלק שמעתי שמדובר היה באישיות דגולה שהכילה בהירות, מתינות וחכמה שכמעט אין בנמצא בדורנו.
בהשגחה פרטית שלח לי חבר שיחה שקיים האדמו"ר לפני עשר שנים בדיוק עם דן טיומקין ועופר גיסין שבה הוא נוגע בשורה של סוגיות חינוכיות וערכיות. השיחה אומנם מיועדת לבעלי תשובה, והקוראים צריכים להתייחס אליה בקונטקסט המתאים, אבל דווקא הזווית הזו מאפשרת לקבל התייחסות ופרופורציה לסוגיות המהות.
כל המשגיחים בישיבות נוהגים לומר – בצדק – שבדור הזה, כולנו בבחינת בעלי תשובה. גם מי שנולד בבית חרדי, מתמודד עם ניסיונות יום-יומיים, נאבק במאבקי החיים ונע על ציר התשובה בלי קיצורי דרך.
בעידן של היום, יש משמעות ענקית לחיצוניות. מה צבע החולצה, ואילו נעליים אתה נועל. לצערנו, במקומות רבים העטיפה הפכה לחשובה יותר מהתוכן. התייחסות של הרבי לנושא הרגיש הזה, באה לביטוי בהסתכלות שצריך לאמץ בעל תשובה על הלבוש החרדי ומכניסה את הדברים לפרופורציה שאולי קצת אבדה.
"בעלי תשובה לכתחילה לא צריכים ללבוש בגדים של חרדים… לכן מאוד חשוב שילכו לבושים באופן נורמלי", אומר הרבי בשיחה (שיש לה תיעוד מוקלט). "למה צריך את זה? זה לא חשוב, לא צריך לעשות מזה עיקר. שישמרו את התורה, שיקבעו עיתים לתורה. זה מה שחשוב. זה לא מוסיף שום דבר".
הרבי גם הסביר, במענה על שאלת בעלי תשובה, מה המשמעות האמיתית של "להיות חרדי", באופן שהייתי צריך לשפשף את אוזניי כדי להאמין שהדברים אכן נאמרו ברורות.
"לא צריך להיות עם 'גרביים לבנים' או שטריימל וכל הדברים האלה. להיות חרדי הכוונה שהוא שומר תורה ומצוות קלה כחמורה. חרדי זה אחד ששומר קלה כחמורה אפילו שהוא לא לבוש בבגדים האלה. היהודים שגרו פעם בגרמניה היו חרדים, ו'אגודת ישראל' נוסדה על ידם, הלכו לבושים כמו, להבדיל, גרמנים. אפילו לעבודה היו הולכים בלי כובע (כיפה). היו יהודים חרדים ושמרו קלה כחמורה. רבי יעקב רוזנהיים היה ממייסדי וראשי אגודת ישראל והלך לבוש בחליפה קצרה וכו' כמנהג הגויים אז, וישב עם כל גדולי ישראל. זו טעות לחשוב שחרדי צריך ללבוש שטריימל וחליפה ארוכה וזקן ארוך".
הרבי נשאל שוב אם על בעלי תשובה לאמץ את המנטליות החרדית או להישאר במנטליות הישראלית שממנה באו – ורק לשמור מצוות בדקדוק, וגם כאן משיב באופן שלא היינו מאמינים אם הדברים לא היו מופיעים עלי תיעוד וידיאו.
"זו הדוגמה שהייתה בגרמניה. גם בהונגריה רוב היהודים בשיטת ה'חתם סופר' הלכו בלי זקן, בחליפות קצרות. אבל שמרו תורה ומצוות וקבעו עיתים לתורה. לכל מדינה היה סגנון שלה. בפולין היה סגנון אחר".

…
קעסט
הרבי עסק באותה שיחה גם בנושא חשיבות הפרנסה והעבודה בחייו של יהודי ירא שמיים. ההתייחסות אומנם לבעלי תשובה, אבל היא נקודת מוצא מעניינת מאוד על הניסיונות המסוכנים של אי-התפרנסות שנוגעים גם לחרדים מלידה.
"זה לא טוב שאין פרנסה… הם לא מוכרחים ללמוד כל היום. הם עוברים מספיק ניסיונות ולא צריך שיהיה להם את החיסרון הזה גם כן, שאין להם ממה להתפרנס. נעשו בעלי תשובה, והנה אין להם מה לאכול. זה לא טוב.
"בעבר בפולניה, בליטא, ובהווה בכל המקומות, כל החרדים למדו כל היום? אם אחד למד בצעירותו ויכול להתפתח בתורה מצוין, אבל מספיק לקבוע עיתים לתורה. בעלי תשובה יש להם מספיק ניסיונות, ועומדים נגד היצר הרע, זה לא טוב שגם לא תהיה להם פרנסה".
הרבי נשאל שוב ושוב על הנושא של לימודי מקצוע והמחיר הרוחני של חשיפה לעולם, אבל הרבי מביע עמדה נחרצת, שאולי היום עשויה להישמע קצת יוצאת דופן.
"אפשר למצוא עצות לזה", משיב הרבי לעניין הבעיות הרוחניות. "אם אחד לומד מקצוע על מנת להתפרנס זו לא בעיה. בנוגע ללימוד תורה, לא צריך לומר יותר ממה שחז"ל אמרו: 'אחד המרבה, ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמיים'.
בהמשך הרבי מתייחס שוב לנושא העבודה, גם מבחינת הפרנסה וגם מבחינת צורכי הנפש.
"הפרנסה זה צרכים של הנפש!" אומר הרבי. "אדם ללא פרנסה לא יכול להיות מרוצה. לא יכול להיות לו שלום בית אמיתי אם אין לו פרנסה. זה כמעט לא שייך. הדבר הראשון שמקלקל שלום בית זה שאין לו פרנסה. הקב"ה תובע מיהודי לפי כוחו שישמור ויקיים את התורה והמצוות, יקבע עיתים לתורה, ויתפרנס.
"בזמן הבעש"ט היה נהוג לתת 'קעסט' והחותן היה מחזיק את חתנו לזמן מסוים עד שעליו היה לצאת לעבוד. היה איזה אברך שנשבר מזה שצריך להפסיק ללמוד כל היום, ובא לבעש"ט.
"הבעש"ט אמר לו: ללמוד 'המחליף פרה בחמור' זה תורה, אבל אם אתה צריך לקיים 'המחליף פרה וחמור' (כלומר לעסוק במסחר – ש"ב) זה גם כן תורה! כשאתה עובד אתה גם כן מקיים תורה".
הרבי התייחס גם לסוגיית ההפליה נגד בעלי תשובה במוסדות החינוך. "זאת בעיה גדולה. אין לי פתרון לזה. אני עצמי לא סובר שלא צריך לקבל בעלי תשובה. הם חוששים על פי רוב שילדי הבעלי תשובה יביאו דברים שהילדים החרדים לא יודעים עליהם. אבל זה לא בסדר. אני אומר מפורש שזה לא בסדר, אבל אין בכוחי לשנות את זה".
מי ייתן לנו תמורתו.