אצבע אלוקים

זה אמור היה להיות שבוע של הסכמות בין קואליציה לאופוזיציה לרגל תשעה באב היהודי, ולהבדיל, חג הקרבן המוסלמי. חברי הכנסת שהתרגלו להעביר ימים כלילות במשכן – ולא מדובר בטעות סופר – מיהרו להימלט בצהרי יום שני מהבניין. כמה מהם עלו על טיסה קצרה לחו"ל, לפני שווריאנט הפיליבסטר הלילי ישוב וישתלט על הבניין.

אבל ממשלת הפיוס, מתברר, לא מסוגלת להכיל אווירה מפויסת אפילו לשבוע בודד. פרסות רפורמת הכשרות של מתן כהנא בצהרי יום שלישי, השביתו את חופשת חברי הכנסת החרדים ביבשה ובאוויר.

אל הרפורמה עוד נשוב, אך האמת היא שכבר למחרת תשעה באב, ועוד בטרם תמה תקופת האבל על חורבן הבית, בלתי אפשרי היה לעצור את גלי השטנה. החתול הממשלתי המאולף לשבוע, זינק על העכבר החרדי, אם להשתמש במשל הידוע של רבי יהונתן אייבשיץ, שח"כ יעקב אשר תיאר בציוריות על הדוכן בליל הדיינים.

יו"ר ועדת הכספים ח"כ אלכס קושנר שזכור לכולנו מסרטון המקוואות, הוא אחת ההפתעות של הקואליציה הנוכחית. כמו גלעד קריב בוועדת החוקה, ובניגוד גמור לעידית סילמן בוועדה המסדרת – קושנר וקריב, כל אחד בוועדה שבשליטתו, מקפידים על מתן זכות הדיבור לחברי האופוזיציה.

הכל נכון עד לרגע שבו החתול המאולף למחצה, מזהה את העכבר מתרוצץ במליאה. לקריב זה קרה בשבוע שעבר כשמעטה הנחמדות נסדק והאיש הציע לח"כ דודי אמסלם לשטוף את פיו באקונומיקה, באמירה שנטפה בריונות פוליטית. לקושנר זה נפלט השבוע, בטבעיות וללא כוונה תחילה, באירוע שולי לכאורה, המשקף אולי יותר מכל דבר אחר, את טבעה של הממשלה החדשה.

ראש אגף התקציבים יוגב גרבוז, פקיד קר ויהודי חם, הגיע לדיון בוועדת הכספים וניהל שיח מכבד בצוותא עם היו"ר לשעבר ח"כ משה גפני. בשלב מסוים ביקש גפני לעשות הפסקה קלה כדי שיוכל להתפלל מנחה. "אצטרף אליך למנחה", הציע גרבוז בחיוך, ויו"ר הוועדה קושנר הגיב על אוטומט: "יש לך זמן להתפלל במקום לעבוד על התקציב?"

הנוכחים הוכו בתדהמה. אחד מהח"כים שאל איך היו מגיבות המדיה והמערכת הפוליטית, לו הייתה אמירה שכזאת מוטחת בח"כ או בפקיד ערבי המבקשים לפרוש לחמש דקות כדי להתפלל. מכל הנאומים חוצבי הלהבות על הדוכן, הכותרות השחורות בביטאונים ותיאורי הגזירות האיומות, המשפט הקטן הזה, שנשלף באגביות, תוך כדי דיבור, משקף את אופייה של הממשלה. ממשלת ההחרמה וההדרה – של כל מה שסממן יהודי-חרדי נודף ממנו.

חג הקרבן נחגג השנה בהידור, לא רק בקרב הציבור המוסלמי אלא גם בקרב חלקים גדולים מהציבור היהודי. יותר מ-80,000 ישראלים, רובם מוסלמים, המריאו בכ-630 טיסות מראשית החודש לטורקיה האדומה כדי לחגוג את האיד אל אדחא. כ-80,000 חוגגים שאותרגו תקשורתית וממשלתית, כאשר באותו רגע ממש מתחילים החישובים העתידיים של מספר החסידים הצפויים להמריא לאומן הירוקה, לקראת ראש השנה.

השרים כבר מתגוללים בגיבוי שרי הממשלה, מי בדיבור ומי בשתיקה, הקריקטורות מאשימות את החרדי הגלותי כשהמריצה כבר מוכנה. עוד אלה מדברים, והחרמת החרדים ממעגל ההנחות בתעסוקה מקבל את אישור היועמ"ש לממשלה, בדחייה קלה של חודשיים.

בלי לחשב חשבונות שמים, אין זו הפעם הראשונה שאנו רואים כיצד המחרים – מוחרם. באותם ימים שבהם כ-24,000 אלף אימהות חרדיות מוחרמות ממעגל הזכאות להנחה בגיבוי ישיר ועקיף של עסקני מועצת יש"ע המבקשים להחריג את האברכים הדתיים-לאומיים, מחליטה יצרנית הגלידות 'בן אנד ג'ריס' להחרים את ההתנחלויות שמעבר לקו הירוק ולא למכור בהן את תוצרתה. קשה למצוא הסבר הגיוני למהלך של החרמה מצד חברות בין-לאומיות דווקא כשהממשלה משנה את פניה – והמטוטלת נעה מימין לשמאל, בחסות הממשל האמריקאי. וכבר אמרו חז"ל: "על דאטפת – אטפוך".

מי שהופך את היהודי החרדי לקרבן, סופו שיתקרבן בעצמו. החברים במועצת יש"ע שנותנים גיבוי למהלכי הממשלה, לא למדו מההיסטוריה הפוליטית של ממשלת שרון, שהינתקות שמתחילה בחרדים – מסתיימת ביישובים. בהינתקות הבאה, הם מוזמנים לחפש את החברים.

דמי חסות

כששואלים את חברי הכנסת החרדים שלקחו פסק זמן של שבוע למנוחה לילית תקינה, עד מתי יימשך הקרב הלילי במליאה ובוועדות, הם משיבים בהצבעה על התוצאות. "זה לא שהממשלה עומדת ליפול תוך חודש-חודשיים", אמר לי השבוע ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד, בהערכת תחזית המהולה בהערכה בלתי מוסתרת לפעילות הח"כים החרדים. "אבל עובדה שהאופוזיציה מצליחה לערער את הממשלה, לסדוק סדקים – שילכו ויתרחבו".

בעיניים אמוניות, אי אפשר שלא לראות את מה שהתרחש בשבוע שעבר כסייעתא דשמיא. ואתערותא דלעילא תליא באתערותא דלתתא: הקרב שהח"כים ניהלו עד לרגע האחרון על חוק הדיינים, היה בבחינת מיצוי כושר ההשתדלות. התוצאה שהפכה את הקערה על פיה בהצבעה שגויה כל כך לא צפויה, ודווקא של יו"ר הכנסת שניהל את הישיבה, הייתה בבחינת אצבע אלוקים.

אי אפשר להפריז בתוצאות הלחץ החרדי. נכון שהממשלה הזאת מתחזקת דווקא בשל חולשת שותפיה, ונכון גם שבסקרים שהתפרסמו, ההיתכנות של שיבת נתניהו לא נראית באופק. ועדיין, לפעילות שנעשית בכנסת יש משמעות אדירה והשפעה ישירה על החוליה החלשה. ומדובר בעיקר בציר הערבי. בעקבות הלחץ האופוזיציוני, הממשלה נאלצת לשלם דמי חסות כמעט בכל הצבעה לח"כי 'הרשימה המשותפת'. גיוס גדוד המילואים הערבי מטריף בכל פעם מחדש את ח"כי רע"מ, שחשבו בראשית הדרך כי בשלב הזה יחזקו את כוחם במגזר, כבנקאים הבלעדיים ששופכים מיליארדים על היישובים הערביים.

במקום זה, מוצאים עצמם מנסור עבאס וחבריו תחת מתקפה בלתי פוסקת מצד אחמד טיבי ואיימן עודה שהפכו ללשון המאזניים האמיתית של הכנסת הנוכחית, ולא מפסיקים לחרוץ לשון לעברם של הח"כים הערבים שיושבים בקואליציה. מנסור עבאס וחבריו נאלצים להתמודד עם עליית ח"כים מהקואליציה להר הבית והתבטאויות לא אחראיות כמו זו של ראש הממשלה על "חופש הפולחן" בהר.

ובאותה שעה, טיבי והחברים נהנים מכל העולמות. הם גם תוקפים את מהלכי הממשלה וגם בוזזים את הקופה כשהם מתמחרים בנפרד כל הצבעה. בשוק הערבי הזה, מנסור מרגיש שוב ושוב כמו הסוחר הפראייר שמספק את הסחורה מראש על בסיס צ'קים דחויים, בה בשעה שחבריו למגזר עובדים על בסיס מזומן בלבד.

למרות הפרסום השבוע על הפניות המתחדשות מצד נתניהו לגנץ, הרי שבפועל, ביבי העריך השבוע שהרעה תיפתח מדרום – מרע"מ שמבוססת על הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית. התובנה הזאת מעמידה באור אחר לגמרי את ההתעקשות של נתניהו על הצבעה לעומתית רוחבית לכל מהלכי הקואליציה, גם בנושאים שבקונצנזוס כמו חוק האזרחות. כל הצבעה כזאת נוגחת באיל ברזל בחומות הממשלה "הישראלית-פלסטינית", כהגדרת טיבי שעליה חותם ביבי. בעניין הזה אפשר אם כך לומר בנשימה ורשימה אחת: היידה ביבי, היידה טיבי.

לייט כשר

שימו לרגע בצד את הזעקות והכותרות – על מצב אוטומט – שנשמעו מהצד החרדי נגד רפורמת הכשרות החדשה של מתן כהנא, וברשותכם, בואו נצלול לפרטים הקטנים. אי אפשר כמובן להתעלם מכך שמדובר בהפלת עוד לבנה מחומת הסטטוס-קוו. כזאת שבאה אחרי כישלון שרי 'ימינה' ו'תקווה חדשה' לשנות את יחסי הכוחות בתוך הוועדה למינוי דיינים.

עם עין לראשון לציון צופייה – מבינים במשרד הדתות שגם הקרב העתידי על זהות הרבנים הראשיים נדון לייסורים. אם יש כישלון שצרוב בבשרם של בנט ולפיד מתקופת ברית האחים הקודמת ב-2013, זהו ניסיון הנפל למנות רבנים ציונים דתיים לרבנים ראשיים.

המסקנה של בנט-לפיד ושל הזרוע הביצועית שר הדתות כהנא הייתה, להפיק לקחים ולהתמקד בשינוי הרכבי הגופים הבוחרים – הן של הדיינים והן של הרבנים. חוק הדיינים נפל, אך תקוותם עדיין לא אבדה. בכל מה שנוגע לזירה העתידית של מינוי הרבנים, הרי שהיא מסובכת יותר בשל העובדה שאי אפשר להתייחס אל חברי הגוש הציוני-דתי כמקשה אחת. לא בימים כתיקונם ועל אחת כמה וכמה שלא בימים כקלקולם, כשהאויבת הגדולה ביותר של 'ימינה' היא מפלגת ׳הציונית הדתית׳.

מנקודת השפל הזאת הגיע הרעיון להתמקד בשלב הזה במיזם הכשרות – עוד לפני שהיוזמה בושלה כל צורכה. גם כאן צריך לזכור מה הייתה נקודת הפתיחה: לאפשר מתן שירותי כשרות לכל רבנות עיר או יישוב, ללא כל קשר למיקום מקבל ההכשר.

צריך להכיר את מתן כהנא שמאחורי הכותרות והחיכוכים, כדי להבין שלא מדובר בדתי-לייט שמבקש רק להטריל את כל המערכות, אלא באדם שמקפיד ברמה האישית על תפילות במניין ועל הדף היומי. איכשהו, כזרוע הביצועית של ממשלת לפיד-איווט, הוא מצא עצמו בחזית המערכה לשינוי פני הדת במדינה, ולמרות הרקע האישי שלו נראה כמי שעושה את התפקיד בהנאה רבה.

ברפורמה הזאת הוא ניסה, לפחות לשיטתו, לשנות את הפרדיגמה בחיכוך מופחת. כששוחתי עימו לפני שבוע ימים על הרפורמה המסתמנת, הוא העריך שהחרדים יבלעו אותה בלי להרגיש שהואבסו בצפרדע שלוקה. שר הדתות הסביר את הרציונל: "הכשרות של הרבנות הראשית לישראל מעולם לא הייתה ערך חרדי. ברפורמה הזאת אנחנו מוותרים על הרעיון הראשוני ומונעים מתן הכשר של רב מקצה אחד של הארץ לקצה השני. במקום זה אנחנו יוצרים קריטריונים קשיחים, רף קצה מינימלי של כשרות שמעליו שתי דרגות מחמירות יותר.

"המשגיחים לא יהיו של הרבנות, הם לא יקבלו תשלום ישירות מבעל העסק ונחסוך בכך את הפרובלמטיות של יחסי משגיח-מושגח שכולם מבינים שהיא בעייתית בלי קשר לפסיקת בג"ץ. הפיקוח שלנו על גופי הכשרות, יהיה כמו הפיקוח על מוצרים כשרים המיובאים מחו"ל, עם סטנדרט ברור, ועם הוזלת עלויות שתאפשר ליותר ויותר גופים להפוך לכשרים".

אמרתי לכהנא שמיותר לפתח ציפיות. שום חרדי לא ייתן אמון בממשלה שכורתת את הבסיס הכלכלי לתעסוקת נשים חרדיות וחורטת על דגלה את שינוי הסטטוס-קוו לרעה. גם אם תוגש הצעת חוק שתחייב להפוך את הכשר הרבנות לגלאט כשר, החרדים יצביעו נגד ויחשדו בצדק. כהנא היה מודע לאווירה והבין שההתנגדות תהיה אוטומטית, אך ציפה שתהיה רדיקלית פחות.

בתנועת ההתנגדות החרדית למהלכי הממשלה, אפשר לתת סימנים: לחוק הגיוס כדוגמה (בלי להתייחס לסעיף הנוסף של הפחתת גיל הפטור), ההתנגדות הליטאית-שסית היא מינורית יחסית, כצדיקים המעוניינים שמלאכתם תיעשה על ידי אחרים. שר הדתות לא ציפה לתעודת גלאט חרדית, אך העריך שהחותמת 'טרף' לא תוטבע על המהלך כשיתבררו הפרטים. "זו תוכנית שאני מקדם אישית במשך שנתיים", אמר כהנא, "הרבה לפני שמישהו חלם שתוקם הממשלה הנוכחית, ואני מאמין שיתייחסו אליה בענייניות".

כהנא מתברר, לא צדק. השקת היוזמה השבוע, שבה ולימדה אותנו שבממשלה הזאת, ממחשבה טובה למעשה נכון הדרך רחוקה. יש צדדים חיוביים בהצעה, אך גם חורים לרוב – כמו בגבינה שווייצרית. האפשרות שניתנה לשלושה רבנים, כולל בדימוס, להעניק הכשר ולאפשר הענקת תעודות כשרות ללא הגבלת תחום גם למקומות מחללי שבת בפיקוח 'הרבנות', 'צהר'. גם פיקוח העל המוצע, הוא מסוג היוזמות הממשלתיות שנכשלו במודלים אחרים, כמו בענף הבנייה.

בשורה התחתונה, אומר לנו אחד הרבנים הבקיאים בתחום, "רק אדם תמים יסמוך את ידיו על יוזמה שיוצאת מבית המדרש של איווט ליברמן, יאיר לפיד ונפתלי בנט". מערכת הכשרות בישראל אמנם חולה, אך הפקדת הבראתה בידיים הלא אמונות של הממשלה הנוכחית, כמוה כחולה המגיע לחדר הניתוחים ומגלה שהמנתח מחזיק בידו סכין קצבים במקום אזמל מנתחים.

התו המבדח

"אתה לא מייצר יתרון מול מדינות אירופה וארצות הברית – רק בגלל שיחות טלפון", הסביר השבוע יו"ר האופוזיציה נתניהו כיצד לנצח מגפה, ולא בספרונים אלא במספרים. "היחסים האישיים עם בורלא חשובים, אבל צריך לדבר איתו ביזנס. בכל שלב ושלב, אתה חייב לייצר ערך מוסף. עשינו זאת בתחילת הדרך כששכנעתי אותו להפוך את ישראל למדינה המתחסנת הראשונה, וזה מה שהיה צריך לעשות, אתמול ולא היום, עם החיסון השלישי".

נתניהו יכול להביט על התראותיו מן העבר כחכם העדיף מנביא. הוא העריך שחיסון שלישי יידרש בקיץ, עוד בשלב שבו הזהירו גורמים במערכת הבריאות מפני בזבוז כספי עתק על רכש חיסונים, בעוד החליפי גנץ התעקש לכרוך את הרכש במינוי מנכ"ל למשרד המשפטים.

בשיחות סגורות נתניהו נשמע השבוע משוכנע עמוקות בכך שלו המלצתו הייתה מתקבלת – החיסון השלישי היה מוענק כיום לכלל אזרחי ישראל. 'פייזר' הייתה מזרימה חיסונים מייד, כדי להפוך את המודל הישראלי, גם בשלב החיסון השלישי, לתקדים בין-לאומי כהוכחה להצלחה. גם ה-FDA להערכתו, היה מאשר את הענקת החיסון השלישי. ביבי מאמין שההתמהמהות באישור כיום, נובעת מכך שממילא אין היתכנות לביצוע המהלך, מפאת מחסור בין-לאומי במלאי החיסונים. "היינו יכולים וצריכים להיות חלוצים גם כעת, ופספסנו את ההזדמנות".

אם נתניהו ראה בשעתו כמה צעדים קדימה, הרי שהממשלה הנוכחית לא מסוגלת לראות את מה שמתרחש מתחת לאפה. ההיערכות בנתב"ג – קטסטרופלית, ההמלצות המוקדמות של בנט נתקלות בהתנגדות השרים שכוחם בממשלה חזק מזה של העומד בראשה. שרת התחבורה ושר הבריאות, שהתקשורת תיארה כמי שאוהבים מאוד את תפקידיהם, מתגלים בחולשתם. העובדה ששניהם מגיעים מעולם התקשורת, עם אפס ניסיון בעשייה, עומדת לכולנו לרועץ. בנט נראה כדוגמה הקלאסית של מי שאומר הרבה ועושה מעט.

"איך כתבת ספר כל כך מהר?" שאל בשעתו יאיר לפיד את נפתלי בנט בשיחה שקיימנו יחד – בעודם באופוזיציה – במסדרונות הכנסת. המהירות מן השטן, וגם הפזיזות והחובבנות שניכרות בכל מהלכי הממשלה. ממשלת בנט-לפיד קורסת במשבר הראשון שמונח לפתחה. הציבור שמסתער על נתב"ג מצביע אי-אמון ברגליים. ההמון המבולבל שהופך את 'התו השמח' לבדיחה, מעיד יותר מאלף סקרים על אובדן אמון הציבור. בנט מאושר, כזכור, והוא כאן כדי להישאר. ככל שהכישלונות ילכו ויצטברו, כך יידבק לכיסא יותר.