איך אפשר להבין את סוד הלוח היהודי? יום ראש השנה שחל בשבת הוא הזדמנות מצוינת
הנה אחד הדברים הכי מופלאים שיש ביום ראש השנה. זהו פרדוקס מפתיע. אם תשאלו כל ילד איך מתחילה קריאת התורה בקריאת המועדים ביום שנקרא 'ראש השנה', תתפלאו לשמוע שהיא מתחילה בפסוק שמכריז באופן הכי מפורש שהיום הזה הוא לא ראש השנה – אלא "בחודש השביעי באחד לחודש".
זהו אחד הפלאים הגדולים של לוח השנה העברי.
כמו שכולנו יודעים, שיטת הספירה היהודית שונה מאוד. יש לה דבר ראשון התייחסות יומית – יום ראשון בשבת, יום שני בשבת, יום שלישי בשבת וכן הלאה.
יש בלוח גם התייחסות ליום של החודש: א', ב', ג', עד כ"ט ול'.
נשים לב ששתי ההתייחסויות הללו, לשבוע ולחודש, באות להדגיש למעשה את שתי אבני הדרך היסודיות באמונה של מורשת היהדות – בריאת העולם מצד אחד, ויציאת מצרים מצד שני. בריאת העולם כמאורע מרכזי לכל האנושות שבתבל; ויציאת מצרים כמאורע ייחודי בזיכרונותיו של העם היהודי. זהו זיכרון לאומי מן המעלה הראשונה.
הכיצד? כאשר אתה סופר את ימי השבוע, אתה למעשה מנציח את האמונה שלנו בחידוש העולם ובמעשה בראשית, כפי שנברא על ידי הקדוש ברוך הוא, וכפי שמתארת התורה בספר בראשית (פרק א): "ויאמר אלוקים יהי אור, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"; "ויאמר אלוקים יהי רקיע, ויהי ערב ויהי בוקר יום שני"; וכן הלאה עד לשבת שנקבעה כשבת מנוחה וקדושה, משום "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה – וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו". ומדוע התקדש היום השביעי? "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות".
ולכן ההתייחסות שלנו והספירה של ששת ימי השבוע בעצם מעידות ומזכירות את האמונה היהודית הכי בסיסית – שיש בורא לעולם. העולם נברא על ידו, בדיוק כמו שמתואר בפסוק.
לא כן ההתייחסות לחודש. החודש אצלנו לא נקבע לפי בריאת העולם, אלא לפי מאורע שאירע אחרי קרוב לאלפיים שנות בריאה – יציאת מצרים. זהו מאורע לאומי של עם ישראל, זה לא מאורע בין־לאומי.
והנה הפלא הגדול. מתברר שהעולם בכלל לא נברא ביום א' לחודש. במסכת ראש השנה מופיע ויכוח בין רבי יהושע בן חנניה לבין רבי אליעזר בן הורקנוס בשאלת התאריך. מתי בדיוק נברא העולם?
רבי יהושע סבור שהעולם נברא בחודש תשרי, או ליתר דיוק ביום כ"ה בחודש אלול היה 'יום אחד', בכ"ו באלול 'יום שני' וכן הלאה – ולפי זה א' בתשרי הוא 'היום השישי' לבריאה, ובו נברא האדם הראשון.
את העולם מתחילים לספור מבריאת האדם – "זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון". בהיותו יום הולדתה של האנושות, שכן אדם וחוה נבראו בא' בתשרי, זה היום ש"בריות בו ייפקדו להזכירם לחיים ולמוות", זהו יום הדין ש"כל באי עולם יעברו לפניך כבני מרון".
וכאן מגיע המלכוד. מצד אחד מדובר ביום שהוא 'ראש השנה' – ראש החודשים בשנה, מבחינת הבריאה, הוא חודש תשרי; גם מבחינת מניין השנים למצוות כמו שמיטה ויובל, מתחילים לספור את השנים הללו בחודש תשרי.
לעומת זאת בתנ"ך חודש תשרי הוא 'החודש השביעי', ואילו 'החודש הראשון' הוא חודש ניסן, כפי שנאמר בפסוק מפורשות (שמות יב): "וידבר השם אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה". ואכן, כל החודשים בתנ"ך מופיעים בהתייחסות לחודש ניסן. למה? כי הוא חודש הגאולה. "בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידים אנו להיגאל".
ישנה חידה מפורסמת שנהגו פעם לחוד לילדים צעירים: "איזה פרק בתפילה אי אפשר לומר לפני שחושבים שנייה?" התשובה הנכונה היא 'שיר של יום'. בכל בוקר אנו אומרים מזמור שאותו אמרו הלוויים בבית המקדש – בכל אחד מימי השבוע מזמור אחר.
אנו עושים זאת גם כדי לזכור את הלוויים שעמדו על דוכנם, אך מצאנו במדרש מכילתא עניין נוסף: בספירת ימי השבוע באופן של 'יום ראשון', 'יום שני' וכך הלאה אנחנו מקיימים מצוות עשה של 'זכור את יום השבת לקדשו' (ומעניין לעיין בהקשר הזה בפירוש הרמב"ן בפרשת בא על הפסוק "החודש הזה לכם ראש חדשים").
יש לכך גם השלכה הלכתית חשובה. בתשובות ה'חתם סופר' מופיעה אריכות דברים על שיש להיזהר מלהנהיג את הספירה על פי התאריך הלועזי. ה'חתם סופר' סבור שאדם שמשתמש בתאריך הלועזי עובר על 'ושם אלוהים אחרים לא תזכירו'.
למעשה, בכל שבת מתאחדים שני האירועים הללו – גם יציאת מצרים וגם בריאת העולם – והקביעה של השבת באה להזכיר את שני הדברים גם יחד.
אנחנו אומרים ומזכירים זאת בקידוש. מצד אחד השבת נקבעה לפי תאריך הבריאה. בעשרת הדיברות נאמר: "כי ששת ימים עשה השם את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי; על כן בירך השם את יום השבת ויקדשהו".
אבל כאשר אנו מגיעים לחומש דברים ושם חוזרים שוב על עשרת הדיברות, כאן נאמר טעם אחר: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך השם אלוקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה; על כן צוך השם אלוקיך לעשות את יום השבת".
ולכן בקידוש בכל ליל שבת אנו מזכירים את שני המאורעות. אנו אומרים "זיכרון למעשה בראשית" וגם "זכר ליציאת מצרים".
השנה חל יום ראש השנה ביום השבת. יש לפנינו התלכדות של כל הניגודים הקיימים בלוח השנה העברי. מצד אחד זהו 'יום השבת', שמזכיר את הבריאה. זה גם יום א' לחודש תשרי, שמזכיר לנו את בריאת האדם הראשון, וזהו גם 'החודש השביעי', המזכיר לנו את יציאת מצרים. והכי חשוב, זהו 'ראש השנה' – שבו האדם נידון.
מי ייתן ונזכה כולנו לעבור כבני מרון ושתצא לאור צדקתנו, ונזכה עם כל קהל ישראל לכתיבה ולחתימה טובה בספרם של צדיקים גמורים, לאלתר לחיים טובים ולשלום.
