"אני לא רואה אפילו ענן אחד בשמיים", פתחה הרבנית את השיעור השבועי של הנשים, "וכבר עברו כמה ימים מאז שהתחלנו לבקש מטר לברכה".
"אולי אנשים נכנסים לעניינים שלא קשורים אליהם, מדברים רכילות ולשון הרע ומעכבים את הגשמים", צקצקה תיקי. "חייבים לעשות משהו בנידון, ומהר!"
"ננסה", חייכה הרבנית לעצמה. "כל יום, כל אחת תסגור את הפה לחצי שעה בלבד, ותתרום את תענית הדיבור שלה לזכות עם ישראל, שכבר ירד עלינו גשם!"
"אני ממילא לא מדברת הרבה", התרברבה חסיה וליטפה את הפאה, "אני אישה תכליתית, שקולה וחסכונית במילים".
"ש…ש…", פתחתי עליה עיניים, "נעשה מה שהרבנית אמרה וזהו!"
אחרי שבוע אסתר בן דוד הזמינה אותנו לקפה ועוגה בגינה. "נו, איך הלך עם התעניות?" שאלה תוך כדי פריסת עוגת תפוזים ריחנית.
"אני ניסיתי לשתוק כל יום חצי שעה", שיתפה תיקי ראשונה, "אבל עזרא נזכר שהוא רעב דווקא בזמן הזה. ואז הוא מתחיל לתחקר אותי איזה קובה אבשל לו היום, ולמה הבמיה לא ג'לטינית, ולמה הסלק זקן וקמוט, ולמה העולם נברא בשישה ימים, ואז הוא שולח אותי להתקשר לחמותי נג'יבה ולשאול אותה איך היה במועדון היום וכמה כפיפות בטן היא הצליחה לעשות ו… ארבעים שנה שאני מדברת איתו, ומתי הוא נזכר לדבר איתי? בדיוק כשאני מגויסת למען עם ישר…"
"בסדר, בסדר", עצרה אותה אסתר בן דוד ולגמה מהספל, "הבנו אותך. האמת שגם אני ניסיתי לפתוח בתענית דיבור, אבל ברוך השם, סגרתי כל כך הרבה שידוכים השבוע, שזו הייתה פשוט עברה אם הייתי מפסיקה את שיחות הקישור".
"א-הה, א-הה", הוסיפה חסיה דיבורים תכליתיים, שקולים וחסכוניים במיוחד, "גם. אני. לא".
"מה יש לכן, בנות?" נופפתי באצבעי, "אתן לא יכולות לתרום לעם ישראל חצי שעה? חייבות לדבר? אתן יודעות מה? אם קשה לכן לסגור את הפה, בואו נעשה משהו יותר קל. כל אחת תשב בבית, תשרטט סביבה מעגל, תפתח תהילים ותגיד שבלי נדר, היא לא תצא מהמעגל הזה עד שירדו עלינו גשמים!"
כולן הנהנו. "אין שום בעיה!" נפלה עלי תיקי פתאום, "את תראי שהפעם אני אצליח! מעגל, תהילים ודום שתיקה!"
יומיים אחרי שאני, אסתר וחסיה התייאשנו מהמעגלים שלנו מסיבות שונות שהזמן גרמן, פתאום התקדרו השמיים, וגשם זלעפות שטף את השכונה.
"סימי, יורד גשם!" נלהב ניסים, "אולי תבשלי לי את המרק החורפי האהוב עלי?"
"איזו צדיקה תיקי!" הוצאתי את הסולת מהמזווה והעמדתי סיר גדול על האש, "כנראה הגשם יורד בזכותה! היא לא יוצאת מהבית כבר יומיים, לא באה לחלון, לא מפעילה רדארים, לא מכוונת קרניים, מוסרת נפש ונותנת את הנשמה לעם ישראל!"
באותו רגע התקשרה אסתר. "איזו מהממת תיקי!" סוף סוף מישהי הביאה את הגשמים לארצנו היפה! לא האמנתי עליה שתחזיק מעמד!"
"שנייה, חסיה בממתינה", עצרתי את אסתר.
"סימי, כאן חסיה. כולי נרגשת! אולי נעשה שיחת ועידה ונגיד לתיקי כמה אנחנו מעריכות אותה? אני לא יכולה לצאת לרחוב בגשם הזה. הפאה תירטב לי, את יודעת…"
"רעיון מצוין!" החמאתי, ומייד ארגנתי שיחת ועידה של כולנו עם הצדיקה המהוללת ורבת הפעלים.
"תיקי! את צדיקה מעולם האצילות! אנחנו מעריצות אותך! לא קל להיות ספונה בבית כמו שלך ולתת…"
"איזה בית בראש שלך?!" שתתה שלוק ממשהו, "אני בצימר עץ דקורטיבי עם בריכה מקורה צמודה בצפון השומרון!"
"נופש בשומרון?!" צעקנו שלושתנו לטלפון, "איך הגעת לשם?"
"אה, זה היה קל! עזרא התקשר לרופא המשפחה וטען שאני נראית לו מוזרה מאוד. לא מסתכלת בחלונות, לא הולכת לרחרח בבית של סימי, לא מבשלת קובות ואפילו לא מדברת. אז הרופא אמר לו שייקח אותי מייד לנופש, כדי שתתרחב נפשי ואולי סוף סוף אשתחרר ואחזור לעצמי".
"מה?!" צרחה חסיה, "אז בזכות מי יורדים הגשמים?!"
"בזכות עזרא", מלמלתי לעצמי וסגרתי את הטלפון, "אם עזרא פתח את הארנק שלו, גם השמיים היו חייבים להיפתח".
סימי על האש
לח'שו – מרק מהיר ומחזק לימות הגשמים: מגרדים שש שיני שום, מטגנים בשמן שלוש שניות ושופכים מייד מים רותחים. מתבלים במלח, פלפל לבן, מעט מרק עוף ומעט כורכום. מוסיפים לאט ותוך ערבוב תמידי כוס וחצי סולת. נזהרים לערבב בעקביות בכף עץ, כדי שהסולת לא תיחרך וכדי שלא ייווצרו גושים. לאחר שהסולת התבשלה (וזה די מהר) מוסיפים כוסברה קצוצה. דקה, שתיים ומכבים את האש. לבריאות!
סימי לב
אף פעם לא תדעי מאיפה השפע יכול להגיע.
