בחירה ישירה לא תפתור את המשבר הפוליטי

המשבר הפוליטי שבו ישראל שרויה בשנתיים האחרונות לא נוצר על ידי שיטת ממשל לקויה. עובדה היא, שמדינת ישראל לא חוותה תופעה של בחירות חוזרות בשנים 1949-2019 עם אותה שיטת ממשל בדיוק. מי שתולה את המשבר הנוכחי בשיטת הממשל, מתעלם – ביודעין או שלא ביודעין – מעובדה זו.

ובכן, חוסר ההכרעה בארבע מערכות בחירות רצופות מאז אפריל 2019 נובע מפרדוקס: יש רוב לימין, אך אין רוב לנתניהו. משום שנתניהו איבד את התמיכה של כרבע מהימין (המצביעים של סער, של ליברמן, ושל חלק ממצביעי בנט). ממשלת ימין תקום מהרגע שנתניהו יפנה את מקומו והליכוד יבחר ביושב ראש חדש. לאחר 15 שנים מצטברות בראשות הממשלה וארבעה ניסיונות כושלים להשיג רוב, צעד כזה מתבקש בעיניי (לצורך ההשוואה: מרגרט תאצ'ר הודחה על ידי מפלגתה בשל סקרים לא מחמיאים, לאחר 11 שנים בראשות הממשלה.)

העובדה ששיטת הבחירות אינה אחראית למשבר הפוליטי של השנתיים האחרונות, לא צריכה להוביל אותנו למסקנה שאין מה לתקן בשיטת הממשל בישראל. יש מה לתקן, אולם שינויים בשיטת ממשל צריכים להיבחן על פי עובדות, על פי מחקר ועל פי ניסיון העבר; לא על פי גחמות, צרכים פוליטיים רגעיים ורעיונות חצי מבושלים.

ההצעה לבחור בראש הממשלה בבחירה ישירה היא הצעה פסולה, הן מבחינה פורמלית והן מבחינה מהותית. מבחינה פורמלית, משום שמדובר בניסיון לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק. מבחינה מהותית, משום שבחירה ישירה של ראש ממשלה במשטר פרלמנטרי לא משפרת את המשילות אלא דווקא להפך, כפי שכבר הוכח במדינת ישראל.

הרי הרפורמה נוסתה בישראל והתבררה כטעות מרה (חוק הבחירה הישירה נחקק ב-1992 ובוטל ב-2003). הסיבה לכך פשוטה: הבחירה הישירה של ראש הממשלה פילגה את הכנסת עוד יותר, מבלי להבטיח רוב לראש הממשלה הנבחר.

במשטר נשיאותי, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת נבחרות בנפרד – שתיהן ישירות על ידי העם. גם כאשר אין לנשיא רוב בפרלמנט, דבר שמקשה עליו לקדם מדיניות וחקיקה, יש לו סמכות בלעדית למנות ולנהל את ממשלתו. במשטר פרלמנטרי, לעומת זאת, רק הרשות המחוקקת נבחרת על ידי העם והיא מקור סמכות הממשלה והעומד בראשה. לעומת נשיא, ראש ממשלה ללא רוב לא יכול למנות ממשלה גם אם הוא נבחר ישירות על ידי הבוחר.

כמו כן, וכפי שהוכח מהניסיון הישראלי הכושל, הבחירה הישירה של ראש הממשלה מתמרצת את הבוחר להצביע למפלגות קטנות (שהרי הבחירה הישירה מבטלת את הכדאיות להצביע למפלגות גדולה על מנת להגדיל את סיכוייו של העומד בראשה להיות ראש ממשלה). הקטנת המפלגה של ראש הממשלה פוגעת ביכולתו לשלוט בממשלתו.

אין פלא אפוא שהשיטה ההיברידית של בחירה ישירה של ראש הממשלה לא אומצה באף מדינה בעולם. בהצהרתו לתקשורת ב-21 באפריל טען בנימין נתניהו כי הדבר נהוג "בדמוקרטיות רבות בעולם" כגון יפן, ניו זילנד, נורבגיה ופורטוגל. טענה זו מטעה ומוטעה בעליל: באף אחת מהמדינות האמורות ראש הממשלה אינו נבחר ישירות על ידי הבוחר.

גם אם הכנסת הייתה משנה את חוקי היסוד בחקיקת בזק על מנת לאפשר בחירה ישירה של ראש הממשלה ללא בחירות לכנסת, הדבר לא היה מועיל לנתניהו אילו היה נבחר, משום שהוא לא היה מסוגל לגייס רוב בכנסת להרכבת ממשלה, כפי שהוא אינו מסוגל היום. הוא היה הופך לראש ממשלה ללא ממשלה. זו הסיבה שנתניהו התנה ב-2001 את התמודדותו לראשות הממשלה בפיזור הכנסת, בטענה שלא היה טעם בבחירות לראשות הממשלה ללא אפשרות להקים ממשלה. הניתוח היה נכון אז, והוא נכון גם היום.

• ד"ר עמנואל נבון הוא מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי בהרצליה