ישראל מאיר
י"ב חשון התשפ"ג
דמיון מודרך על רשימת בחירות שהולכת ומתארכת
1.
הספיק לנו חמש פעמים כדי להתרגל. להתרגל לספינים, למחלוקות, להתקוטטויות, לחרמות ולשילובי ידיים ביום שאחרי. כל ילד כבר יודע את פירוש המונח 'ירי בתוך הנגמ"ש', ומי בכל פעם מחדש, ברצותו מרכיב וברצותו מפרק את הנגמ"ש הזה. חמש פעמים הספיקו לנו כדי להבין שאלה הם חיינו. אפרופו ילדים, אני זוכר את ההתלהבות שלהם לבוא איתנו, ההורים, לקלפי בפעם הראשונה, בפעם השנייה ואפילו בפעם השלישית והרביעית. מעניין אם רק אני הרגשתי השבוע שהם די מיצו, או שזה גם אצלכם? הדבר הכי אטרקטיבי שהיה לי להציע להם כדי לגרום להם להצטרף אליי למצווה, זו העובדה שעברנו דירה מהפעם הקודמת וכדאי להם לבוא עם אבא ולהכיר את הקלפי החדשה מקרוב.
אבל הסיפור שלנו הוא על בחירות אחרות. בחירות מספר 1,413. וכן, אלה הם חיינו.
2.
כששאלתי את חברי ישראל גורט, שתרם בימים אלו את אחת מכליותיו, מתי החל הרעיון לבצבץ במוחו, הוא השיב לי תשובה שמאפיינת תורמים רבים במשפחת 'מתנת חיים': "אני בעצמי לא יודע. זה משהו פנימי כזה שכל הזמן אותת לי – למה שלא אתרום? האמת, לא כל כך חיפשתי תשובות ל'למה כן'. הציק לי ה'למה לא'".
זהו סיפור במעבר חד. מעבר חד, מכל מה ששמענו פה בחודשים האחרונים. אין לזה שום קשר לתוצאות הבחירות, להמתנה לספירת המעטפות הכפולות ולאמוציות המתוקשרות שהפכו להיות חלק משגרת חיינו. במהלך כתיבת השורות, חשבתי לרגע לנסות לקשר, בסוג של משחק מילים אקטואלי, בין תרומת כליה ל'הסכם עודפים'. אבל המילה 'הסכם' לא מופיעה בלקסיקון של ארגון – יותר נכון: משפחה – ששמו מתחיל במילה 'מתנת'.
שבוע של בחירות חמישיות הוא בהחלט הזדמנות טובה ונוספת עבורנו להכיר בעובדה שחזות התקשורת, אינה חזות הכול. הרב ישעיהו הבר זצ"ל אמר פעם, שהוא חי בחברה הכי מלוכדת שיש. "בחוץ מספרים שיש קיטוב חברתי ושנאת חינם. אני מוקף באנשים שמתחננים להציל חיים של אנשים אחרים שכלל אינם מכירים".
3.
כן. 1,413 תורמי כליה מסתובבים בינינו (המספר הזה מטפס מידי יום!). למעלה מאלף איש מהלכים בינינו כאן בין אנשים ונראים כבני אדם. ישראל גורט הוא לא התורם הראשון שאני מכיר ומוקיר. אבל הוא הראשון במעגל הכי קרוב שפגשתי (חמי שיחי' תרם עוד לפני נישואיי). ישראל ואני חברים מספסל הלימודים בישיבת איתרי, מספסל השיעורים בבית מדרשו של מורנו ורבנו רבי משה שפירא זצ"ל ומעוד אין ספור צמתים ואירועים משמעותיים. לפני כמה חודשים, כשהוא בישר לי על ההחלטה שלו לתרום כליה, ברגע הראשון כעסתי על עצמי: איך לא חשדתי בו קודם? איך נתתי לו להפתיע אותי ולא אמרתי לו כבר מזמן: אל תשכח לעדכן אותי כשאתה תורם כליה.
מאז הבשורה הצפויה, אני מנסה לפתח חשדות מבוססים כלפי חברים ובני משפחה נוספים שהם תורמים בפוטנציה. אגב, מסתבר שהמספרים גבוהים בהרבה ממספר התורמים בפועל. רבים וטובים מגישים מועמדות, עוברים סדרת בדיקות ולפעמים אף מגיעים לישורת האחרונה של הוועדה, אך נפסלים על רקע בריאותי או על אי התאמה בין המוטיבציה המרגשת שלהם, לבין כוחות הנפש שהתרומה עתידה לדרוש מאיתם. מה התועלת בלפתח רשימת חשודים שכזאת? תנסו. ברגע שתצליחו לגבש רשימה, אוטומטית אתם חיים באטמוספרה של הרב הבר זצ"ל. הוא הכיר אותם במציאות, אני רק בדמיון. ועדיין, דמיון מבורך שכזה כבר איתר סביבי כמה 'ישראל גורט' שמוכנים להציל חיים של אנשים אחרים.
4.
ואם במספרים עסקינן, מסתבר, כמה שקשה לומר זאת, שהרב הבר שילם בחייו, כדי שעם ישראל יגיע למספרים האלו. 11 שנים פועל ארגון 'מתנת חיים', אותו ייסד וניהל הרב הבר שעבר בעצמו השתלת כליה ונפטר מנגיף הקורונה, לאחר תשע שנות פעילותו בארגון. כשהרב הבר נפטר, לפני כשנתיים בלבד, מספר התורמים עמד על 800. כיום אנחנו מדברים על 600 תרומות כליה בשנתיים בלבד. אלמנתו, הרבנית רחל הבר, שמנהלת כיום את הארגון ומלווה כל השתלה ("כששואלים אותי איך אני זוכרת את כולם, אני עונה שאמא תמיד זוכרת את כל הילדים שלה. זה חלק ממני"), סיפרה, שהרב גלאי אמר לה בימי השבעה, שמה שאדם עושה כאן בעולם הזה מתוך מסירות נפש – אין מניעה שהוא ימשיך לעשות זאת גם בעולם הבא. כי מסירות נפש בעולם הזה, היא מעין עולם הבא. בשבעה היה המסר הזה נראה כמשהו ערטילאי, שלא ניתן להשגת אנוש, כדברי ניחומים לאלמנה בשעתה הקשה. אבל כשרואים את המספרים שמזנקים, אין ספק שהרב הבר ממשיך ללוות את הארגון ממקום גבוה יותר.
5.
בכל ההליך הארוך שעבר ישראל בדרך לתרומה, לא היה לו מושג מי עתיד לקשור איתו קשר דם. לא היה לו מושג מה יהיה גילו או מה מגזרו של האדם שלמענו הוא עובר את הדרך הזאת. כל שביקש היה לנסות, במידת האפשר, לקבוע את הניתוח ב'בין הזמנים' – כדי לצמצם את הפגיעה בלימודיו בכולל. כשהוא הגיע למרכז הרפואי 'בילינסון' בבוקר הניתוח, הוא פגש לראשונה את הנתרם, צעיר בן ישיבה בן 20 שסבל ממחלת כליות. כשראיתי אותם ביחד, נזכרתי בראיון שהתפרסם בעבר עם אחד התורמים כשהמראיין שאל: "כלייה? אם זה היה מישהו מהמשפחה הקרובה, הייתי מבין. אבל למה תרמת אותה לאדם זר?". התורם השיב בחיוך ובפשטות: "אתה צודק. גם אני לא הייתי תורם לאדם זר. אבל תרמתי לאח שלי".
בימים אלו ישראל גורט ו'אחיו' הנתרם מתאוששים, כל אחד בביתו, מהניתוח. כששאלתי את ישראל השבוע מי לדעתו מתאים לתרום כליה (התמכרתי לרשימת החשודים שלי), הוא ענה: "בהתאוששות בבית הבנתי, שצריך דבר ראשון לבדוק מי מתאימה להיות אשתו של מי שמתאים לתרום כלייה".
חכמת ההמונים "בתקופת לפיד רע במציאות, טוב בחדשות. בתקופת נתניהו רע בחדשות, טוב במציאות". טל אור טוסנה
