בין הזמנים

בס"ד הגענו לימי בין הזמנים ולומדי התורה בקביעות יוכלו לפוש ולאגור כוחות לקראת ימי הלימוד הקרבים ובאים.

הכינוי שהוצמד לימים אלו, בין הזמנים, צריך קצת ביאור, ובייחוד שהוא ניתן להם כבר על ידי חכמי הישיבות בדורות הקודמים. לכאורה היה מתאים לומר ימי מנוחה או נופש וכדומה. אך זה פשוט שביטויים שמונחת בהם משמעות של ביטול תורה ח"ו אינם מתאימים לעמלי תורה באהבה, והתואר בין הזמנים הוא שמתאים ביותר לימים אלו. ונבאר זאת.

בדין סוכה יש כללים הלכתיים הנוגעים לגודל הסוכה וצורתה, כגון גובה הסכך ושיעורו, גודל המחיצות וכו'. אם נפרצה דופן סוכה בשיעור גדול אך נשאר חלק מהמחיצה בשיעור מסוים – המחיצה אינה פסולה, כי החלק הנפרץ מקבל שם 'פתח', והרי סוכה זקוקה לפתחים לצורך כניסה ויציאה, כלומר, במצב זה הפרצה אינה נחשבת לפרצה אלא שהיא נהיית מחלקי הסוכה.

נוכל להלביש את ההגדרה הזו גם על בין הזמנים: בין הזמנים אינו הפסק בלימודים, בין הזמנים הוא זמן אחד ארוך לכל החיים, אלא שיש בו פרצות. אומנם בימים אלו מקילים לאלו שצריכים מנוחה וכדומה, אך הזמן עצמו ממשיך, ורק פתח יש בו לאלו הנצרכים.

יש המנצלים ימים אלו של בין הזמנים לחיזוק ובירור הסוגיות שלא הספיק להן הזמן בתוך הזמן, והם מקדישים את בין הזמנים למלא את החסר. כמו שבסוכה פרצה מועטת הופכת לחלק אורגינלי מהסוכה, כך בין הזמנים צריך להפוך לחלק אורגינלי מהזמן.

עיין בתהילים (סח ה): "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך". יש לפרש שדוד המלך מתאר את סדר קבלת לימוד התורה: ראשית השם מזכה ומקרב לשוכני חצרו, היינו המתקרבים ללמוד התורה ונכנסים לחצר הופכים שבעים בטוב ביתך, נכנסים לעומק התורה והבנתה, ומגיעים לתוך ההיכל הקדוש, שהוא לפני ולפנים. גם המשך הפסוק מרמז על גדלותו, שבוחר ומתקרב לצדק שהוא התורה.

כדי לחזק את בני התורה להפיכת בין הזמנים לזמן מנוצל ולחלק מהזמן גופא, אספר סיפור יפה על פגישה של שני גדולי ישראל:

בסוף ימיו של הגאון הגדול מורנו ר' אהרן קוטלר זצ"ל הוא הרבה לעסוק גם בענייני ציבור של חיזוק התורה ומוסדותיה. באחרית ימיו הגיע לארץ ישראל ונפגש עם רבנים ועם עסקנים בענייני תורה ויראת שמיים. עם כל אחד ישב שעות ובדק ותכנן איך אפשר לחזק את היהדות. באחד הערבים הזמינוני חברים העוסקים בהגברת החינוך החרדי להצטרף עימהם לפגישה עם ר' אהרן זצ"ל. הגענו לבית חותנו, ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל, והבית היה מלא ברבנים ועסקנים שחיכו להיכנס לחדרו לפי הזמנתו. כשהעפתי מבט על הקהל שהתאסף שם ראיתי את מורנו הרב שך זצ"ל עומד בפינה. שאלתיו מה לו ולקהל הרחב (אז עדיין לא התבלט ראש הישיבה בעשייתו הציבורית). הוא ענני: נקראתי לפגישה עם מרן ר' אהרן והגעתי. אמרתי לרב שך זצ"ל שאני מתפלא על כך שצריך לעמוד בתור כדי להתקבל על ידי ר' אהרן, אשתדל שיכניסוהו מחוץ לתור, כמקובל. הרב מנעני מזה ואמר: "אני יהודי ככל היהודים פה, ואין לי זכות קדימה עליהם".

לבסוף הגיע גם תורנו להיכנס. ישבנו עם ר' אהרן זמן מסוים ואז נכנס הגאון רבי יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון, שזמן רב היה נחשב לחשוב שבמנהיגי ישראל, אך הגיע לתשישות שהקשתה על פעילותו הציבורית ולכן נכנס בלי תור והתיישב עימנו.

ר' אהרן נקרא לשיחה טלפונית בחדר אחר ואנחנו נשארנו עם הרב סרנא, שהיה מדברנא דאומתיה, ששוחח איתנו. לפתע הפסיק ואמר: "תראו, אני ור' אהרן למדנו יחד בסלבודקה ומבחינת הלמדנות היינו שנינו בשורה אחת. ועכשיו תראו מה שיצא ממנו ומה שיצא ממני. ואומר לכם מה הסיבה לכך:

"כשהיינו צעירים בני 16 בערך, קבענו חברותא ולמדנו יחד שעות רבות בכל יום. בסוף הקיץ ניגש אלינו האלטער זיע"א, הסבא מסלבודקה, ואמר לנו: 'ראיתי את שקידתכם במהלך השנה, ראיתי שלא בזבזתם זמן על אכילה ושינה וכך גדלתם בתורה ואני נהנה מזה מאוד. אך אני גם אחראי על בריאותכם והנה פניכם נפולות וגופכם דק ויש לי חשש לבריאותכם. ולכן אני מבקש שעכשיו בבין הזמנים, כשהעולם נוהג לצאת למחנות נופש – אני אממן את שהותכם בעיירה כזו שיש בה דירות למחלימים, שם תנוחו ותחזרו לכוחות שלכם ואז תמשיכו ללמוד בהתמדה רבה'.

"והוסיף: 'אני לא בטוח שבבית ההבראה אומנם תנוחו וחושבני שאתם תמשיכו בלימודכם באותה יגיעה והתמסרות, מה שיפריע להבראתכם. לכן אני אוסר עליכם לקחת איתכם גמרא וכך מובטחני שאכן תנוחו ותתחזקו'".

ואמר ר' יחזקאל זצ"ל: "הסבא צדק בחשד זה ואנחנו אכן הבטחנו שלא ניקח עימנו גמרות, אך בכל זאת הבטלה לא הייתה לפי כוחנו והצטיידנו בכל זאת בספרים – לא גמרות, שעליהן הבטחנו לסבא במפורש, אך כן 'מסילת ישרים', שהתלמוד בו אינו מייגע כל כך כמו לימוד גמרא בעיון. ואכן למדתי הרבה 'מסילת ישרים' בבית ההבראה, ואף חיברתי פירוש על ה'מסילת ישרים' והדפסתי אותו והרבה נהנים ממנו. גם ר' אהרן קיים את דברי הסבא ולא לקח עימו גמרא. אך מה הוא כן לקח עימו? הוא הביא תשובות ר' עקיבא איגר ולמד את כל חלקי הספר, עד שיצא את בית ההבראה בקיא בכל חלקי הספר ותשובותיו".

אני רוצה לייחד כמה שורות לכבוד מו"ר הרב מפוניבז' זצוק"ל.

גם הגאון הגדול ראש ישיבת פוניבז' מרן רבי יוסף שלמה כהנמן זצוק"ל דאג להקטין את הבטלה של בין הזמנים, אך חשב שמגיעים לבחורים ימי מנוחה. בישיבת פוניבז' הייתה יגיעת התורה בעיצומה ורבים מהבחורים היו זקוקים למנוחה והבראה. הוא מצא פתח רחב להגביר את לימוד התורה בייחוד במנחם אב, ועשה זאת דייקא על ידי בעלי בתים אוהבי תורה, שמחמת שקיעתם בעסקים לא הייתה להם אפשרות להגות בתורה לעומקה. הוא ניצל את ימי החופשה שחלה בדרך כלל באותו תאריך של ימי בין הזמנים. היות שבבין הזמנים רוב הבחורים לא היו בישיבה, היה מקום לאכלס בחדריהם בעלי בתים שהיו מוכנים ללמוד בחופשתם, לימוד שלא התאפשר להם כל השנה.

מי שלא ראה את פתיחת 'ירחי כלה' שרבנו זצ"ל היה עומד על הבימה ואומר את שיעוריו ואת שיחותיו המותאמים, ואת ראשי הישיבות מזרימים בשיעורים שפע תורני על בעלי הבתים, פעולות שהרבו תורה בבתים רבים וגרמו קידוש השם גדול, לא ראה ריבוי תורה בישראל.

פעם נאלצתי להיות בחו"ל בימי ירחי כלה. טלפנתי הביתה ובני נ"י, שעוסק בעמלה של תורה וחיבר ביאור על ה'אבן עזרא', ענה לשיחתי. שאלתי אותו אם הוא לומד. הוא היה אז בשנת בר המצווה וענני: "אני נוסע לבני ברק ולומד בירחי כלה וברוך השם אם יש שאלה אני ניגש לר' דוד (רבי דוד פוברסקי זצ"ל) והוא עונה כל כך בבהירות ובמאור פנים". והוסיף: "אשרי הישיבה שיש לה ראש ישיבה כמו ר' דוד".