1.
יום רביעי, 11:00 בבוקר. למליאת הכנסת נכנסים טרוטי עיניים, עייפים ומותשים ממאמץ היממות האחרונות יאיר לפיד, נפתלי בנט, איילת שקד, בני גנץ ומרב מיכאלי. כולם תופסים פינות בצמדים, אלה מסתודדים עם אלה כשהפנים מספרות הכל.
למליאה מגיח נתניהו, בכתפיים שחוחות וחליפה גדולה למידותיו, כשמכשיר סלולרי צמוד לאוזנו, באקט חריג שלא זכור לבאי הבית. ב-12 השנים האחרונות התרגלו יושבי המליאה לכך שביבי נכנס וממקד אליו את כל תשומת הלב. לראשונה זה למעלה מעשור, המצלמות מתרכזות בראשי הגוש החלופי ולא בו.
המצלמות לא מתרכזות במועמדים לנשיאות אלא במועמדים לראשות הממשלה לפיד ובנט. ב-48 השעות האחרונות, השניים הפכו כל אבן כדי להגיע לשעה 11:00 בבוקר ולהכריז 'עלה בידינו' להקים ממשלה, לפני שנפתחת ההצבעה על הנשיאות במליאה.
אבל כל הקלפים נטרפו בלילה שבין שלישי לרביעי. איילת שקד שהייתה נראית סגורה ונעולה עם לפיד ובנט, הציבה מוקש חדש על המסלול והתנתה את תמיכתה בממשלה בהפרת הסיכום עם מרב מיכאלי מנהיגת 'העבודה' ובהעברת החברות בוועדה לבחירת שופטים מטעם הממשלה אליה, כנציגת 'ימינה'.
מיכאלי שההתחייבות הייתה בידיה הציבה וטו, עשתה קאט והודיעה כי השטח שנכבש – לא ישוחרר. "אם כך אין ממשלה", הודיעה שקד ועזבה את כפר המכבייה בשעת לילה, כשהיא מותירה את כל הגוורדיה מאחור, מבולבלת ותוהה.
הן אלה שנותרו מאחור בכפר המכבייה והן חבריה לשעבר לגוש הימין תהו אם מדובר בתעלול נוסף שנועד לטרפד את הקמת הממשלה או שמא בתרגיל יחסי ציבור שאמור להציג את שקד ככזו שנכנסת לקואליציה כמי שכפאה שד, ועם מעוז נוסף שנלקח מחונטת שלטון החוק.
יום רביעי בשעה 17:00. ראשי 'גוש השינוי' יוצאים מבניין הכנסת בפנים נפולות. שעתיים לפני כן נדמה היה להם שהמשבר נפתר ומרב מיכאלי נותנת מילת כבוד של ויתור על החברות בוועדה לבחירת שופטים לטובת שקד. אלא שאז התברר כי מאחורי גבם של לפיד ובנט, מקורבי שקד ואלקין יצרו משבר חדש מול רע"מ.
עם האוכל בהכשר 'חלאל' בא התיאבון למנסור עבאס מנהיג רע"מ, כשהציב שתי דרישות חדשות. הראשונה, ביטול חוק קמניץ. השנייה, הפסקה מיידית של כל הריסות המבנים הבלתי חוקיים של המגזר ברחבי הארץ. בממשלת השינוי חשדו כי ידו של נתניהו במעל והוא שהקפיץ את רף הדרישות של עבאס.
ככל שחלפו השעות, התברר שלא מדובר רק בנתניהו אלא גם באלקין ושקד שמיהרו להצהיר בנפרד כי אין בכוונתם לאשר קוצו של יו"ד משתי התביעות של רע"מ, גם במחיר של פירוק הממשלה שטרם הוקמה. האם מדובר במיזם משותף של אלקין ושקד למנוע את הקמת הממשלה או במשבר בר חלוף שתכליתו לקרוץ לבייס ולדהור לממשלה? שעות יגידו, כשההערכה היא שהכרזת 'עלה בידי' לא תוצהר בתום יום המנדט.
צילום: פלאש 90
2.
איילת שקד הפכה בשבועות האחרונים לתעלומה של הפוליטיקה הישראלית. בעיצומו של מבצע 'שומרי החומות' היא הוצגה כמי שכופפה את בנט ואילצה אותו לברוח מממשלת השותפות עם רע"מ. עיתונאי הימין היללו אותה, משוררי בלפור קשרו לה כתרים והשופרות הפכו אותה ליהודית בת זמננו, אסתר המלכה, יעל אשת חבר הקיני.
השמאל שקע במרה שחורה ונראה היה שישראל דוהרת לבחירות חמישיות. אלא שבינתיים נתניהו התכחש להתחייבות שנתן לבנט, ותגובתו הראשונה לאחר המבצע הייתה הכרזה שהרוטציה שוב אינה על הפרק. שרי הליכוד רצו לתחנות הרדיו והתחרו ביניהם מי יבוז יותר לבנט ויבהיר לו שחלום ראשות הממשלה נגוז.
כאן צריך לעצור ולהציג בכנות את שתי התזות האפשריות, שרק ביום מן הימים נוכל לדעת איזו מהן היא הנכונה והמדויקת. האחת רואה בבנט ושקד פרטנרים של לפיד, סער ואיווט להוצאת נתניהו מבלפור, כאשר כל המו"מ שבנט ניהל עם נתניהו היה כפי שמכנים בעגה החוזית, משא ומתן שלא בתום לב, במטרה להכשיר את הבייס למהלך 'אין ברירה' לכאורה של חבירה ללפיד.
לפי התפיסה הזאת, בנט הוא הנבל שבסיפור. בפניו המיוסרות, בשפת גופו החצי מתנצלת ובעיקר בהכרזה באמצעות שליח על גניזת רעיון ממשלת השינוי, הוא השתמש כל העת כדי להרדים את הבייס הדתי-לאומי ולהפחית את עוצמת הלחצים.
שקד, בהתאם לתזה, הייתה למן הרגע הראשון שותפה מלאה של בנט למזימת העברת השלטון מימין לשמאל. בנט מוצג כמי שחלום ראשות הממשלה שיכר אותו, ובעבורו הסכים לשחוט את כל הפרות הקדושות, בעוד שקד אולי ניסתה, בעיקר כלפי חוץ, לשנות את כיוון הספינה לימין, אך ברגעי האמת לא עמדה על שלה ופעלה בשליחותו של הממונה בנט.
וישנה גם התאוריה האחרת, שרואה בבנט ושקד סוג של קרבנות המציאות. מבחינתם, הם היו מעדיפים להתכנס לממשלה עם נתניהו מהסיבה הפשוטה: הקהל שלהם בימין וגם העתיד שלהם מצוי שם. בנט ושקד מבינים שבחלוף הקדנציה הקצרה עם תמר זנדברג ומנסור עבאס, הם ייפלטו לשוק התעסוקה החופשי. בנט לפחות עם שורה ברזומה של ראש-ממשלה, ושקד גם בלי זה. סתם משת"פית לקואליציית כלאיים הזויה, ללא תמורה.
שקד בעיני מקרוביה הפכה את העולם כדי לשכנע את בצלאל סמוטריץ' לתמוך בממשלת ימין שתישען על רע"מ, או לחלופין לשכנע את גדעון סער לחבור לממשלה עם נתניהו – גם במחיר של ויתור מצד בנט על חלקו הראשון ברוטציה. לפחות מתיעודי השיחות שהגיעו לידינו ומעדויות של משתתפים רבים, איילת שקד הפעילה לחצים כבדים הן על סמוטריץ' והן על סער לחבור לממשלה.
צילום: פלאש 90
רק שלמגינת ליבה, שקד מצאה מולה שני פוליטיקאים משופשפים ומתוחכמים כסער וסמוטריץ', שגם מנעו את הקמת ממשלת הימין וגם הצליחו בעורמה להפיל את התיק כולו על בנט ושקד. עד עכשיו יש ח"כים חרדים שמאמינים לבדיחה הבאה שסיפר לנו אחד מהם השבוע בהתרגשות מעושה. גדעון סער מספר, כך סיפר הח"כ, שבנט לוחץ עליו שלא לתמוך בממשלה עם נתניהו ולכן הוא נמנע מלקבל את הצעת נתניהו לרוטציה. רמת האמינות של הסיפור, כרמת אמינות ההבטחות שקיבלה המועמדת לנשיאות מרים פרץ מהח"כים החרדים.
גדעון סער הוא שחתך את ההצעה באבחה וגם הסביר מדוע. שימו לב, הוא אמר למקורביו, שביבי מציע לי להיות ראשון ברוטציה בלי פריטטיות. גם אם הוא לא ימשוך את ההצעה רגע אחרי שהגוש שלנו יתפרק, המשמעות תהיה ממשלה שנתניהו הוא בעל בית יחיד בה, כשלראש הממשלה בתואר אין שום משמעות חוץ מכך שהוא יושפל פעם אחר פעם בישיבת הממשלה.
אם גנץ תפקד על תקן של עציץ נקוב, הרי שביבי הועיד לסער או לבנט משבצת של עציץ לא נקוב בשנת השמיטה. נטולי כל השפעה ומעמד בממשלה שהוא היחיד שיעמוד בפועל בראשה.
3.
ואי אפשר לדלג כמובן על ח"כ בצלאל סמוטריץ', מנהיג הציונות הדתית שבנט כינה 'שורף האסמים', כאשר זכות היוצרים של הביטוי היא של משה גפני. סמוטריץ' יכול לסמן וי על כל היעדים האישיים. הוא גם קבר ממשלת ימין בשותפות עם רע"מ, גם שרף את בנט ושקד בבייס הימני ונשאר בודד בצמרת, וגם גלגל עיניים בצדקנות והסביר שהוא מונע מאידיאולוגיה נטו עם אפס פוליטיקה.
האמת היא, כפי שהתבטא דוד ביטן רגע לפני שהוטל עוצר ראיונות, שסמוטריץ' הוא השגיאה הפטאלית הגדולה של נתניהו בבחירות 2021. "גולם שקם על יוצרו", כפי שמכנה זאת דוד ביטן. אלמלא נתניהו, ספק אם סמוטריץ' היה עובר את אחוז החסימה. בלעדי רוח השטות שתקפה אלפים מהמגזר החרדי לתמוך בסמוטריץ' על חשבון המפלגות החרדיות – בין השאר באדיבות קמפיין נתניהו – סמוטריץ' היה מגרד את אחוז החסימה, ואולי מלמטה.
אבל סמוטריץ' עבר בגדול באדיבות נתניהו, וברגע שנבחר הפנה את גבו. ההכרזה הראשונה עם בחירתו הייתה נגד ממשלה עם מנסור עבאס כשהוא לא מותיר לנתניהו שוב מרחב תמרון ואף דוחק את מנסור עבאס שכבר היה סגור עם נתניהו, לזרועות השמאל, כשהוא מכנה אותו שוב ושוב נציג 'האחים המוסלמים' והחמאס. סמוטריץ' גם עלב על הדרך בח"כים החרדים שהביעו נכונות לחבור לעבאס, בגיבוי בית מרן הגר"ח קנייבסקי, כשהמטרה הייתה לסמן 61 בתמיכת עבאס ולאחר מכן לשלוף את העריקים כשיבינו שאין אלטרנטיבה לממשלה בראשות נתניהו.
צריך לומר ביושר מילה טובה על סמוטריץ'. קשה להאשים אותו כמי שמונע מאינטרסים אישיים של שררה ושלטון. אדרבה, מדובר בפוליטיקאי האידיאליסט ביותר שמסתובב כיום בבית המחוקקים. פיו וליבו שווים והוא אינו חת בפני איש. אבל כאן טמונה גם הטרגדיה הגדולה של כולנו. משכן הכנסת אינו בית הכנסת, והמערכת הפוליטית אינה בית מדרש. מהלכים התאבדותיים כפי שהוביל הפעם סמוטריץ', חרף ניקיון כפיו ברמה האישית, לא מנקים אותו מאחריות לטקס מצדה של גוש הימין.
כבר כתבנו בעבר לא מעט על כך שהנציגות הדתית לאומית אמנם פועלת משיקולים אידיאולוגיים, אך חסרים לה התבלינים של הפרקטיקה החרדית – להוציא יקר מזולל. אותה פנאטיות שהקריסה את ממשלת הימין ב-92', גם אז מטעמים אידיאולוגיים נטו של מפלגת 'התחיה', מניעה גם הפעם את גלגלי הציונות הדתית. החורבן רשום על שמם של הסיקריקים האידיאולוגיים. אין בכך כדי להפחית מאשמתם של בנט ושקד שחתמו על המהלך, אך לא עכברא גנב אלא חורא גנב. את החור יצר סמוטריץ' ולכך הוא אחראי. גם אם אחריות אין פירושה אשמה – הרי שהכתובת ברורה.
4.
חצי שעה לפני ספירת הקולות בבחירות לנשיאות – פגש מנסור עבאס מנהיג רע"מ את חברו סגן שר הפנים משס יואב בן צור, "מנסור של שס", כפי שעבאס מכנה את יואב בן צור ששם משפחתו המקורי הוא מנצור.
בקדנציה היוצאת כיהן בן צור כקיסר המגזר הערבי במשרד הפנים. "הוא השר לענייני ערבים", נהג דרעי לומר לראשי המגזר. ראשי הרשויות הערביות עלו אליו לרגל, והוא קיבל אין-ספור הזמנות לארוחות 'איפטר' כשרות למהדרין.
בין בן צור למנסור התהדקו קשרי עבודה צמודים. "מעולם לא היה פרטנר נאמן כמו עבאס לציבור שלנו", סיפר לנו בן צור. "הוא בחור לעניין, וזה פספוס ענק שלא הקמנו איתו ממשלה באשמת סמוטריץ' וקנאי הימין הקיצוני".
מנסור התגאה בפני בן צור: "מה שלא הצלחתם כל השנים, הבאנו במשא ומתן אחד". מנסור מנה את ההישגים אחד לאחד, ובן צור לא ידע את נפשו. "חמישים מיליארד שקל, חמישים שנות תקציב ישיבות", אמר מנסור בהומור, "שר במשרד ראש הממשלה שיהיה אחראי על כל הרשויות הערביות בישראל וזכות וטו כמעט על כל החלטה אזרחית וכלכלית במדינה". מנסור גם הזכיר את החוק שאין להזכיר את שמו בעיתונות החרדית. "הורדנו אותו מסדר היום ועשינו בשבילכם את העבודה, ולא בממשלה עם הימין אלא בשותפות עם מרצ".
בן צור אינו היחיד. חברי הכנסת החרדים הוצפו במסרים מפתיעים ומוזרים מאת יאיר לפיד ואיילת שקד. אחד מבכירי שס ציטט לנו את יאיר לפיד בשלישי האחרון שאמר לו כהאי לישנא: "בקדנציה הזאת אני מתכוון לתקן את כל מה שפגעתי בחרדים". הבכיר הרים גבה, ובפרט לנוכח העובדה שאיווט ליברמן השתלט על כל הברזים התקציביים.
ללפיד ושקד בסדר הזה יש תזה ברורה – כל אחד מזווית הראייה שלו: הם רואים את הממשלה שבדרך כקצרת מועד, עם תוחלת חיים של כשנה. שניהם מביטים מעבר לפינה. לפיד מעוניין להיות ראש הממשלה של כולם, אחרי תום עידן נתניהו. שקד מבינה שרק אם החרדים ייכנסו בשלב הבא לממשלה – תהיה לה תקומה ואפשרות להלבין את מעשה העריקה.
האינטרסים הללו הובילו להסכם שרואה אור לראשונה: בניגוד לכל דברי הרהב של שר האוצר המיועד ליברמן, הסיכום בין הקודקודים בממשלת השינוי החדשה הוא שרשימת המכולת של ליברמן תמוקד בשלושה תחומים לגביהם תהיה הסכמה: חוקי הגיוס והגיור ומונופול הכשרות. מן הצד השני, בכל הנוגע לתקציבי המגזר החרדי ובניגוד לממשלת 2013, ההבטחה היא כי לא תהיה פגיעה מערכתית כספית ואזרחית. או במילים אחרות, הפגיעה לטעמם תהיה רק בנפש היהודית-חרדית ולא בגוף הפיננסי.
בכל מה שנוגע לחוק הגיוס, בכוונת הממשלה להעביר את המודל הראשון שהמפלגות החרדיות, בעיקר באגפים של שס ו'דגל התורה', נטו לתמוך בו או לנסות ולאפשר את העברתו בהימנעותם.
לגבי חוק הגיור, מדובר בגרסה שתאפשר לרפורמים וקונסרבטיביים להיות חברים בוועדה שממנה את הרכבי הגיור, אמנם ללא ייצוג של רוב בוועדה, אך לראשונה תינתן להם דריסת רגל. הניסיון מלמד שבכוחו של כל אחד מהחברים בוועדה להשפיע על ההרכב, ובעצם מתן הלגיטימציה יש תקדים חמור.
בהתאם לחוק החדש, יבוזרו גם הסמכויות, וכל רב רשות יוכל לגייר כאוות נפשו, ללא קשר לאזור של המבקש להתגייר. הגורמים החרדיים שמעורבים בהליכי החקיקה בטוחים כי סיטואציה שכזאת תהפוך את מערכת הגיור לבזאר שבה כל מתגייר בוחר את הרב שמתאים לו ומתגמש בהתאם.
הנקודה השלישית שעליה יונף הכורת היא מונופול הכשרות, כאשר גם פה המגמה היא לאפשר לכל עסק לקבל תעודת הכשר מרבנות כלשהי בארץ ללא כל קשר למיקום המפעל או המסעדה. גם כאן המשמעות תהיה מסמוס הפיקוח הכשרותי, בדרך שתאפשר לכל בעל עסק לבחור את הרב המקל ביותר, במיקום הנוח לו ביותר. בכל מה שנוגע למהפכת רבני צהר, הרי שדי בכך שלצהר יהיה רב יישוב אחד – וכבר כיום ישנם יותר – כדי שכל העסקים שמעוניינים בכך ינהרו לאותה רשות כדי לקבל הכשר מטעם.
ובצד כל זאת, לפי המסרים שמעבירים הן מטעם 'יש עתיד' ובעיקר מטעם 'ימינה' לחרדים – המגמה תהיה שלא לפגוע בתקציבי עולם התורה ובקצבאות. כשאחד מראשי ימינה נשאל הכיצד הוא יכול להבטיח דבר מה בנושא התקציב, בשעה שליברמן מקבל את האחריות הן על האוצר והן על ועדת הכספים, תשובתו הייתה: "גם ליברמן עוד יפתיע. אחרי שביבי יוחלף נשמע אותו משמיע זמירות אחרות גם לגבי החרדים".
שקד עצמה התרברבה והבהירה כי אם ייעשה ניסיון להעביר דבר חקיקה נוסף מעבר לשלוש הנקודות של גיור, גיוס וכשרות שעליהן סוכם – היא תטיל וטו. מהו הערך של וטו מטעמה של שקד, כולם כבר יודעים, כפי שנוכחנו לראות באולטימטום שהעמידה לבנט כדי שיפרוש מגוש השינוי.
5.
ובלי אתנחתא לסמינר ליברמן – למערכת הפוליטית, אי אפשר: עם כל הכבוד למילות הנחמה פורתא של לפיד ושקד, הקיסר של הממשלה החדשה הוא זה שנעדר מכפר המכבייה בלילות האחרונים, אביגדור ליברמן.
יו"ר 'ישראל ביתנו' השתלט על שלושת התפקידים המרכזיים ביותר בכלכלה הישראלית: שר האוצר, יו"ר ועדת הכספים ושר במשרד האוצר האחראי על כמה מהתחומים המניבים במדינה.
ב-2013, כשליברמן השיג תוצאה דו-ספרתית בקלפי וכבר היה שקוע בחקירות שנמשכו שנים, האיש בחר להשתלט על כל תפקידי המפתח במערכות אכיפת החוק במדינה. את שר המשפטים יעקב נאמן המנוח הוא מינה בהסכמה ובקריצת עין עם נתניהו. לתפקיד השר לביטחון פנים הוא הנחית את איציק אהרונוביץ' מטעמו ובכך העביר מסר ברור למערכת כולה.
היועמ"ש וינשטיין שאיווט בירך, בלשון המעטה, על מינויו – סגר לליברמן את כל התיקים המרכזיים והשאיר תיק פתוח אחד, בעניין אזוטרי ולא מהותי, שכל משפטן מתחיל הבין שהוא מוביל לזיכוי.
מאז התפוצצה פרשיית 'ישראל ביתנו' איווט התפנה מזירת התיקים הכלכליים שבהם החזיק בעבר כמו משרד התיירות ומשרד החקלאות. כעת, כשהתיק נגד פאינה קירשנבאום מקורבתו הסתיים בהרשעה אך תם ונשלם, וכאשר השיח עם מערכות שלטון החוק הפך מעוין לאוהד בהתמדה, ליברמן מרשה לעצמו לחזור לזירה ולהשתלט על התיקים המרכזיים החשובים במדינה.
לא זכור לנו עוד מקרה במדינת ישראל שחתול שמנמן שכזה נשלח לשמור על כל מחלבות השמנת של ישראל, כאשר כמו אז – בתעתיק זהה להשתלטות על מערכות אכיפת החוק לפני כעשור – הוא משתלט גם על הביצוע במשרד האוצר וגם על הבקרה בוועדת הכספים. המחלבות כולן בידיו, ולכן כל הדיבורים של לפיד ושקד על הבנות כלשהן עם החרדים, יהיו תלויים אך ורק בהחלטתו של ליברמן.
איווט הציב במערכות הבחירות האחרונות שתי מטרות: הדחת נתניהו והקמת ממשלה ללא חרדים. הגורמים החרדים שעדיין לא נעלמו מסביבתו טוענים כי ליברמן שיגר מסרים של פיוס ערב הבחירות האחרונות והבהיר כי מבחינתו נתניהו ולא החרדים – הוא המטרה.
אותם גורמים מבטיחים כי רגע אחרי הקמת הממשלה נשוב ונראה את ליברמן הישן שמנסה להסתדר עם החרדים – ולא רק בהסתדרות הציונית. אנחנו מתקשים להאמין. במיוחד לאור העובדה שבכל שיחותיו עם לפיד הוא הטיל וטו מוחלט על הצטרפות החרדים והבהיר כי רק אחרי שיושלמו המהלכים לשינוי חוקי הגיוס והגיור והעברת הרפורמה בכשרות – ניתן יהיה בכלל להתחיל ולדבר על שותפות כלשהי עם החרדים.
המשמעות היא אחת: גם אם החרדים יחליטו יום אחד על שיתוף פעולה כלשהו עם הממשלה, הניסיון יתרסק מהר מאוד על קרקע המציאות. גם כך תוחלת חייה של הממשלה לא תהיה ארוכה. ממשלה שבנויה על 61 חברי כנסת עם קצוות ושוליים שבקושי מחזיקים מעמד ביום סגירתה, לא תשלים את שנתה הראשונה. אחרי ששלושת החוקים יעברו, והממשלה תצלע גם כך ותתגושש בין חלקיה, החרדים לא ימהרו להציל את הספינה הטובעת. יהיה קשה, אך עדיף יהיה לסבול עוד קצת ולקצר את ימיה של הממשלה, במקום להעניק לה אורך נשימה.
6.
בנימין נתניהו הוא הגיבור הטרגי של מערכת הבחירות הנוכחית. במבט לאחור, כשאנו נוסעים במנהרת הזמן משעה אחרי סגירת הקלפיות בניסן האחרון ועד לליל השימורים בשלישי השבוע בכפר המכבייה, מדהים לראות איך הקוסם של הפוליטיקה הישראלית התהלך כסומא באפלה ופספס את כל הלהטוטים שעשו מתחריו.
ערב פסח האחרון האיצו בו חבריו שירוץ לסגור עם הרב חיים דרוקמן, המנהיג הרוחני, עסקה על רע"מ, רגע לפני שהסיקריקים של סמוטריץ' ישתלטו על האירוע. "תשאירו לנוטק'ה את העבודה", אמר ויצא לחופשה בחול המועד, שבמהלכה השתלט סמוטריץ' על כל מעוזי הרבנים במגזר ונעל לנתניהו את הדלת.
אחר כך אמרו לו החברים "לך לגדעון סער, בקש סליחה כגבר אל גבר. הרי כל האירוע ביניכם הוא רגשי בלבד. הכעס גדול, אך אם תתנצל ותכה על חטא יש מה לדבר, גם עם גדעון וגם עם זאב אלקין".
"כן כן", אמר נתניהו, והתעלם. את אותה תשובה הוא נתן גם לחברי הכנסת החרדים ובעיקר למשה גפני שניהל איתו שיחה קשה והבהיר לו כי מבחינת החרדים סער הוא פרטנר ראוי. "אין היגיון שנלך לאופוזיציה בגלל נאמנות אליך אך ורק בגלל סכסוך אישי בינך לבין סער שהוא פתיר אם רק תתאמץ", אמר גפני לנתניהו – בשיחה אישית מתוחה שהתקיימה ביניהם. ביבי הבטיח לעשות כל מאמץ ושוב לא עשה דבר.
את הקלף החרדי האחרון שלף אריה דרעי שהציע לנתניהו את נוסח מדבדב ופוטין, לפיה נתניהו יזוז הצידה, יבחר את מחליפו ועושה דברו בליכוד – ובכך יירקם המהלך של ממשלת ימין רחבה בשותפות סער ובנט, שכבר הביעו הסכמה. גם כאן ביבי עשה קולות של התלבטות ובה בשעה דאג להעביר לבכירי הליכוד את המסר ולפיו מי שינסה לקרוא תיגר יימחק.
קשה לכתוב את המשפט הבא אך האמת חייבת להיאמר ולהיכתב. נתניהו הוא האשם הגדול ביותר בהקמת ממשלת בנט-לפיד, וזאת בלי להוריד את נטל האשמה מבנט ושקד. ביבי היה חייב לגלות מנהיגות ואחריות למגזר ולשותפיו החרדים שהלכו עימו כל הדרך, להניח את טובתו האישית בצד ולאפשר הקמת ממשלת ימין שבראשה יעמוד, לפחות רשמית, יריב לוין או כל שר אחר בליכוד. ביבי דאג רק לביבי והותיר את הימין והחרדים לאנחות.
הפוליטיקאים החרדים מכים על חטא בשיחות סגורות, אך אינם פטורים מחשבון הנפש שמתחיל לפני שנה. הם היו חייבים לעצור את נתניהו כשהפר את הבטחתו לגנץ, שלה נתנו ערבות, ואם לא אז – לפחות לאחר הבחירות היו מחויבים להבהיר לנתניהו כי לא ילכו עמו ל"מצדה האישית", כפי שהגדיר בנט, עם כל ההזדהות האישית עם העוול שנגרם לו.
ח"כ משה גפני הגדיר זאת השבוע במדויק: "אם ביבי היה מציע לגדעון סער לפני שבועיים את הצעת הרוטציה המשולשת שהוא שלח אליו באישון לילה השבוע, הייתה לנו היום ממשלה. אם מייד אחרי המבצע ביבי היה מתיישב עם בנט לסגור עניין ולא מודיע חד צדדית שהרוטציה שכבר הבטיח ירדה מהפרק, לפיד לא היה מכריז 'עלה בידי'. אני לא מוריד מבנט גרם של אחריות על מעשה העריקה והפגיעה שאין לו מחילה, אבל ביבי עשה בדרך את כל הטעויות האפשריות". ועל כך יש להוסיף ולומר, ביבי טעה, וטעו גם הפוליטיקאים החרדים שלא קמו, דפקו על השולחן ואמרו לו: עד כאן.
7.
במערה סודית אי שם בצפון הארץ מסתתרים להם שני עריקים שממתינים עד בוש לשריקה של אריה דרעי. נכון לרגע זה יש להתפלל שהם שורדים תשושים ויגעים, וחלילה לא גוועו ברעב או מתו מצמא.
לדרעי הייתה תזה מעניינת מהסוג של הפלפול הישיבתי שכוחו יפה בבית המדרש, אך מרגע יציאתו לאוויר העולם הוא מתמוסס מאליו. כשנפתלי בנט סיים לסגור – לכאורה, למראית עין, מה שתבחרו – את כל פרטי ההסכם עם נתניהו בפרק ב' לאחר המבצע הצבאי, שאל בנט: אז יש לנו 59. מי הבא בתור?
נתניהו הנמיך טון ואמר בבטחה: "הם מחכים לרגע שאתם תכריזו ואז הם יצטרפו מייד. ברגע שתכריזו – תראו אותם באים".
דרעי נשלח על ידי נתניהו לרבע את המעגל. "אתה מכיר את העריקים?" שאלו אנשי 'ימינה' את דרעי, שלא השיב בדבר שקר אך הנהן, קרץ ופלבל כאילו הוא האחראי הישיר על הסתרתם אי שם במערה בצפון שאינה גובלת בתחומי מירון.
מיקי זוהר אומר תמיד את מה שכולם חושבים. "אין עריקים ולא יהיו עריקים", הוא אמר בשבוע שעבר ל'משפחה'. שקד ובנט הבינו עד מהרה את העקיצה והרגישו שהשניים "עושים להם גנץ", כפי שבנט הגדיר.
בשלב הראשון הם יחתימו אותם על הסכם עם גוש הימין ובשלב הבא יגררו אותם לבחירות חמישיות שבהן אולי יזרקו להם שאריות בליכוד, אם בכלל.
שקד התפוצצה על המתווכים מהליכוד ובראשם דוד ביטן. "אולי תסבירו לי מה אתם רוצים?" שאלה. "הרי ברור שאין עריקים ואנחנו הולכים לבחירות חמישיות. האם יש ילד אחד במדינה שחושב שנתניהו ייבחר לראש ממשלה? כולנו רואים את ההתחזקות של לפיד. אתם דורשים מאיתנו לקבור ממשלה שהעומד בראשה איש ימין, ששליש משריה אנשי ימין והכל כדי שתוקם כאן אחרי החגים ממשלת שמאל מלאה בראשות לפיד? כי לשם אנחנו הולכים. מישהו יכול להסביר לי מה קורה פה?"
נכון לכתיבת שורות אלה בשעות אחר הצהריים של יום רביעי – לא עלה בידי לפיד ובנט להכריז במועד שרצו 'עלה בידי'. ההערכות הן שבסופו של דבר הממשלה הרעה הזאת, קום תקום. כפי שאמר לנו שר הדתות המיועד מתן כהנא, מפקד טייסת אף 16 במילואים: "יש רגעים בטיסה שבהם אתה מגיע לנקודת האל חזור. או שאתה תוקף את המטרה או שאתה מתרסק".
החבורה של 'ימינה', כולל שקד, הגיעו לנקודה הזאת שממנה אין חזרה ולכן ההיגיון אומר שהממשלה תקום. רק שבתוך ההיגיון הישראלי יש גם שיגעון וטרפת ידועים לכל, ולכן יש להמתין ולראות איך תסתיים סצנת רע"מ. גם אם בסופה הממשלה קום תקום, קשה לראות את הממשלה הזאת שורדת וממשיכה לתפקד עם קצוות כה חדים ומרכיבים כה מנוגדים.
ישראל איננה שוודיה, ובכל רגע היא עלולה להיקלע למשבר מדיני או ביטחוני, ובאותו רגע לא תימצא כל דרך להותיר בחיים ממשלה שבנט עומד בראשה והמפציצים של השותף מנסור נשלחים להתקיף בעזה.
תובנה נוספת ולא פחות חשובה השמיע מנסור עבאס. "לימין יש בוס ששמו נתניהו", הוא אמר לנו בימים שבהם נראה שנתניהו גובר על סמוטריץ' בין רבני המגזר. "לצד השני אין בוס ואין כתובת, ולכן אני מעדיף את נתניהו שאיתו אפשר לעשות עסקים". מימין הבוס איבד שליטה, אך עד לרגע זה, גם לצד השני אין כתובת ברורה, ובמצב של אנרכיה – ההתרסקות היא עניין של זמן. חוזקה היחיד של הממשלה – יהיה בנימין נתניהו. ככל שהאיש יצליח להחזיק מעמד כיו"ר אופוזיציה, הוא יהיה הדבק שבין מרכיבי הממשלה. כמו בשלב הקמתה, גם ברמה התפקודית, הממשלה הזאת תקום ותיפול על בנימין נתניהו.
ואי אפשר בלי סיפור לסיום: ביום שני האחרון, שר הדתות אוטוטו לשעבר, הרב יעקב אביטן, הגיע למסור שיעור בישיבת 'נווה הרצוג' של הציבור הדתי-לאומי. את פניו קיבלו תלמידים נלהבים ורבה של צפת הרב שמואל אליהו, שאביו הראשל"צ הגר"מ אליהו זצ"ל הסמיך את שר הדתות לרבנות, עוד כבחור שהיה הצעיר ברבני ישראל.
ברגע של התרגשות הניף הרב אליהו את ידיו אל על וביקש מכל תלמידי הישיבה לחזור אחריו: "אנו גוזרים על שמים שגם בממשלה הבאה הרב אביטן יישאר שר דתות ויקדש שם שמים".
התלמידים פצחו בשירה, ולרגע נדמה היה כאילו מדובר בשיעור ביזדים בירושלים. הפספוס הגדול של הממשלה החדשה הוא שר הדתות היוצא הרב אביטן. במהלך השנה האחרונה הוא חרש את הארץ ופגש עשרות אלפי אנשים, בשיעורי תורה והתכנסויות, לעיתים גם במסגרת של חמישה-שישה אירועים בלילה.
הרב אביטן סבר גם בשיחות סגורות שראוי לאזן ולמנות גם את בני הציונות הדתית לכמה מהתפקידים. לו דעתו הייתה נשמעת ייתכן שהיינו רואים פחות שמחה לאיד של כמה מבני הציונות הדתית שנוהרים אחרי בנט ושקד, בין השאר כדי לזכות ולראות בנקמת המגזר הסרוג על מה שנעשה לו במשרד הדתות.
בחודש אב בעוד שנתיים אמורות להתקיים בחירות לרב הראשי לישראל. אם הממשלה הרעה תחלוף עד אז ותוקם ממשלת ימין, שווה לחשוב על הרב אביטן כמועמד מחוץ לקופסה למשרת הראשון לציון. תלמיד חכם עם אוזן קשבת ולב מבין. במשרד הדתות יחליף אותו השר המיועד מתן כהנא, איש אמונו של בנט עוד מהסיירת. לכהנא מטרות ברורות הן בחזית הכשרות והן בחזית מינוי הרבנים, אך כנגד מי שכינה אותו ליברל הוא התקומם. עם הסופרלטיבים שראינו השבוע בעיתונות החרדית, זוהי רק ההתחלה. הטרמינולוגיה מימי ממשלת השמד תישלף מהארכיון ותוצמד אישית לכל נציג. הפוליטיקאים החרדים יכו בממשלה החדשה במילים, והציבור החרדי ייפגע מהצד השני במעשים.
8.
שעה לפני פרסום תוצאות הבחירה על נשיאות המדינה, נשלחו שניים מחברי הכנסת של שס על ידי היו"ר שאין לו זכות בחירה – וככל שזה תלוי בו גם לא תהיה במהלך הקדנציה – כדי להכריז ברבים כי בחרו במועמדת המזרחית-הדתית הגב' מרים פרץ.
במטה הרצוג, ההודעה הייתה סוג של הכרזת ניצחון. המסרים המקבילים להם היו: אנחנו איתכם, הצבענו כפי שהבטחנו, אך ציבורית מחובתנו להביע אמפתיה למועמדת המפסידה. ההבטחות לשני המעומדים במקביל, אלה פכין קטנים של שקרים מקובלים. בשורה התחתונה נחזה פה דבר פלא: דווקא בשיאו של הכאוס והקיטוב הפוליטי העמוקים בתולדות המדינה, נבחר נשיא בשקט סטואי ובמערכה נטולת אמוציות ותככים.
בשבועיים האחרונים, לא פחות מעשרה עיתונאים נברו בכל תחנות חייו של הרצוג בניסיון לחפש שלדים בארונות, ללא תוצאות. כשנזכרים במערכת הבחירות הקודמת שלוותה בחקירות ובפרישות, בפרשיות עלומות ובדקירות – אפשר להגיע למסקנה אחת. זו אינה התקופה שמשרה על כולנו תבהלה, כאוס ושנאה, אלא האישים שמנהלים את העניינים. גם ב-2021 אפשר לנהל מערכה פוליטית עם הגינות בסיסית. יוכיחו זאת המועמד שנבחר, ולא פחות מכך המועמדת שהפסידה.
גם אם בבלפור יֵשבו אנשים לצרינו, לפחות בשכונת טבליה יֵשב אדם שנבחר בקולותינו ומעולם לא הפנה לנו עורף. ובבניין יצחק אייזיק – ננוחם, נחמת עניים.
