פגשתי את חוה ממש באקראי. חוה ואני גדלנו ברחוב צפניה בירושלים, שהיה אז רחוב מעורב של חרדים וחילונים, וכולם הכירו את כולם, כך שיצא לי לפגוש אותה לא מעט. כשנישאנו עברה כל אחת לגור במקום אחר, אני עקרתי לעיר אחרת, ומאז לא נפגשנו. והנה אחרי עשורים אנחנו נפגשות בערד, מקום מגוריה ומגורי בנותיי. אני רואה מישהי מוכרת אבל לא מצליחה לשייך אותה למקום או לתקופה. היא מזהה אותי מייד, וזו פגישה מצחיקה ומרגשת של שתי נשים שהיו פעם נערות בירושלים של אז והיום הן סבתות…
אנחנו משלימות פערים, ואיכשהו גם מגיעות לסיפור ערד, שהייתה עיר נידחת של עובדי ים המלח אי שם בסוף העולם, תקועה על מספר תושבים קטן ולא מתפתחת לשום מקום. עיר שאליה שלח את חסידיו האדמו"ר הלב שמחה זצוק"ל, שראה את מצוקת הדיור של הציבור החרדי, שלא יצא מגבולות ירושלים ובני ברק וחי בצפיפות איומה ובמחירים דמיוניים בלי לנשום. הוא שלח כמה משפחות למקום השממה וביקש מהן להקים קהילה. ובזכות ראייתו למרחקים של האדמו"ר זצוק"ל זכה הציבור החרדי כולו, והחל לבנות לו ערים וקהילות מחוץ לירושלים ובני ברק, וגדל והתפתח, כמו שנראית המפה החרדית היום.
ההתחלה של ערד הייתה בדיוק באותה נקודת זמן שהיינו שתינו זוגות צעירים. אני מספרת לה למה אני לא גרה היום בערד. דווקא חשבנו לעבור עם הגרעין המייסד לעיר, והחלטנו לבוא לבקר ולראות. הבכורה שלי הייתה בת חצי שנה, והגענו למקום מאשדוד בשלושה אוטובוסים כי לא היה קו תחבורה ישיר. עייפה ומרוטה ירדתי בשתיים בצהריים אל עיר חמה ככבשן, בוהקת באור שמש, מסנוורת וריקה ריקה… לא ראיתי נפש חיה ברחובות! וגם במהלך חמש דקות ההליכה אל הדירה שבה חשבנו לגור לא ראיתי אף אחד (עד היום ערד היא אחת הערים הגדולות בארץ מבחינת מרחב עירוני לנפש…) העיר הייתה מעולפת מחום, מאובקת וחומה, לא ראיתי בה שום פרח וכמעט שום דבר ירוק, הכל היה נראה לי מדברי, שומם, שקט ובלתי נסבל. בערבו של יום כבר ידעתי: אני לא אעבור לגור בערד. לא אחליף את אשדוד רחבת הידיים, הירוקה והתוססת, עם הקהילה המבורכת, בעיר נידחת… איך אומר הפתגם 'אין הזדמנות שנייה לרושם ראשון…' אכן נשארנו לגור באשדוד, והיום הבנות שלנו גרות בערד שהפכה לתוססת וחמה במובן הכי חיובי שאפשר, עם אלפי משפחות וקהילה ומוסדות מפוארים.
לחוה גם היה הרגע הזה שבו ידעה מה תעשה… היא מספרת איך היא הגיעה לערד, ממש באותם ימים שבהם אני באתי לבדוק את האפשרות הזו. היא הגיע מירושלים הצפופה והחנוקה, מדירונת קטנה, וברגע שירדה מהאוטובוס גילתה ליד התחנה גינה ירוקה רחבת ידיים, מה שבירושלים החרדית היה בלתי נראה ובלתי נתפס. הרחובות הרחבים והריקים נדמו לה כגן עדן לאחר הצפיפות על מדרכותיו של רחוב צפניה (שעד היום צפוף ביותר), ובו במקום החליטה שכאן היא רוצה לגדל ילדים בהרחבה גדולה…
חוה עברה לגור בערד, היא נקראת היום מוותיקי העיר וזכתה לראות את הקהילה מתפתחת וגדלה, מכלום של ממש לאימפריה בלתי נתפסת, שכל מי שמבקר בערד יכול להתרשם ולראות ממבט ראשון. וכן, יש תחבורה ישירה ומסודרת כמעט מכל מקום בארץ, ישירות לקהילה החרדית בערד.
ואני? נשארתי באשדוד, זוכה לראות גם אותה מתפתחת, ומקהילה חרדית מנומנמת הופכת לעיר ואם בישראל. היום אני נוסעת הרבה על קו אשדוד-ערד וכבר רואה בה הרבה יתרונות… מי יודע, אולי יום אחד זו כן תהיה כתובת מגוריי…
אז הנה סיפור קטן איך החיים שלנו מושפעים מנקודה קטנה: התזמון שבו אנחנו מגיעים לכל מקום, מה שרואות עינינו בהתרשמות ראשונית, חוויה שחווינו, כל אחד ממקומו, צורת הראייה שלנו, השפעת המקום שממנו הגענו… ואיך רגע אחד יכול להשפיע על חיים שלמים.
מילה בסלע
קוֹנטרַסט – ניגודיות
חיכיתי להופעה הזו הרבה זמן. היא תוכננה כחודשיים מראש, והודעה עליה נמסרה ותועדה ביומן. בכלל אני אוהבת לצחוק, אנשים עם הומור טוב קונים אותי בשנייה… רק חבל שהם כל כך נדירים. לכן כשיוצא לי לפגוש סטנדאפ טוב אני מפנה זמן עבורו.
ההופעה נועדה לשעה אחת עשרה בבוקר במסגרת פעילות המתנ"ס, והיה אפילו נוח להתעורר בבוקר בנחת ולהמשיך את כל היום אחר כך בשמחה.
רק שאדם מתכנן ואלוקים צוחק. ערב קודם נפטרה במפתיע חמותה של אחותי, שהייתה גם שכנה שלי ומוותיקי העיר אשדוד. שתינו הגענו לעיר באותה תקופה, בתחילת התפתחותה החרדית, וכך הכרתי אותה היטב, הרבה לפני אחותי. הכרתי אותה כאישה מיוחדת במינה, שכל מילה שאמרו עליה רק המעיטה בגודלה. אישה נדירה באמת. בשנייה שההודעה הגיעה אלי, ידעתי שאף על פי שהשעה מתנגשת בשעת ההופעה אני הולכת ללוויה קודם כל. האם אצליח להגיע גם להופעה? אולי. סדר העדיפות היה ברור לי ולא הייתה כל שאלה.
כך יצא שדמעתי בלוויה, ואחריה גיליתי שאני יכולה לזכות במחצית מההופעה ונסעתי ישר לשם, כדי לראות אולם של מאות נשים שרועדות מצחוק. אחרי דקות ארוכות מצאתי את עצמי בעיניים אדומות צוחקת גם.
אחרי ההופעה הלכתי לקניות, כי מה לעשות, צריך. כשהגעתי הביתה שאלתי את עצמי מה היה פה הבוקר, איך יכול להיות שאפשר להכיל לוויה שבה אני מצטערת באמת, ומייד אחר כך הופעה שבה אני צוחקת באמת, ואחר כך חוזרת לשגרה.
בערב פגשתי את חיים ותמי. הוא רגוע, שקול, שתקן, איטי, יסודי, לא ממהר לשום מקום ולשום דבר, ואין לו אף פעם משהו דחוף. היא לעומת זאת אש, תמיד ממהרת, תמיד יש לה עוד משהו להספיק. היא תקשורתית ומשוחררת, ואפשר להאמין לה כשהיא אומרת שחיי הנישואין שלהם לא היו מחזיקים מעמד לולא היו שניהם אנשים טובים באמת, בעלי רצון ונכונות להשקיע בבית שלהם, והם מתמודדים יום יום עם האופי ההפוך של שניהם.
לעומתם, יפית סיפרה לי בדיוק באותו שבוע כמה צבע הכניס אושי לחייה. הם נשואים שבע שנים, והיא אומרת שאיזה מזל יש לה שאושי הוא כזה מהיר, תוסס וקל ומחליק הכל, ורואה רק חיובי וטוב, לעומתה שהיא כל כך כבדה ופסימית, ומי יודע איך היו החיים שלה תקועים בלעדיו.
ניגודיות, אומרת האקדמיה ללשון עברית, היא מצב שבו יש ניגוד בין שני דברים, היותם של דברים הפוכים זה לזה בתכונותיהם, כגון ניגודיות בבהירות ובצבע בחלקים שונים של תמונה (בלועזית: קוֹנְטְרַסְט).
ברוב הזמן משתמשים במונח זה לתיאור גרפי ועיצובי, כי ניגודיות בין צבעים, כולנו יודעים, מושכת את העין ומעירה את התמונה, לעומת צבעים שמשתלבים בהרמוניה ומדגישים רוגע. במערכות יחסים ניגודיות היא נקודה קריטית לסכסוכים ואי הבנות מצד אחד, ולחיים מעניינים ועשירים מצד שני.
מערכות יחסים בין אישיות, בין אם זוגיות, משפחתיות, חברתיות או מקצועיות, הן עולם מרתק ומורכב. הן טומנות בחובן רגשות עמוקים, קשרים משמעותיים וחוויות מכוננות, אך גם אתגרים רבים. אחד מהאתגרים המרתקים ביותר הוא נושא הניגודיות.
ניגודיות במערכות יחסים בכלל ובחיי נישואין בפרט היא עיקרון מרכזי בתחום יחסי אנוש. המונח עוסק בהבדלים בין אנשים, דעותיהם, רגשותיהם והתנהגותם. ניגודיות עשויה להתבטא בדרכים שונות, כגון תגובות להבנות שונות, דעות שונות ורגשות שונים.
"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות", נאמר במקורותינו. ניגודיות לוקחת את השונות כמעט לקצה, ונוגעת להבדלים הקיימים בין אנשים באישיות, בהשקפת עולם, בערכים, באינטרסים, באופי או בהתנהגות. ניגודיות יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים, החל מהעדפות שונות לגבי השקפת עולם, צורת חינוך, אוכל וכו' ועד גישות שונות לחיים ולעבודה. על כן ניגודיות יכולה להוביל למחלוקות, קונפליקטים ואף משברים במערכת יחסים. קשה להתמודד עם חוסר הסכמה מתמיד, תחושת חוסר הבנה או פערים עמוקים בציפיות וברצונות. זה עלול להוביל לתחושת ריחוק, בדידות וחוסר שייכות.
אולם ניגודיות יכולה להיות מקור לְחיוּת, עניין וסקרנות במערכת יחסים. היא יכולה להוביל ללמידה הדדית, הרחבת אופקים וגילוי דרכים חדשות לחשוב ולהרגיש. ניגודיות יכולה גם לתרום לצמיחה אישית, שכן היא מאלצת אותנו להתמודד עם דעות שונות ועם אתגרים חדשים ומלמדת אותנו לחיות עם מציאות מורכבת, מה שיעזור לנו בכל תחומי החיים.
אפשר לנהל ניגודיות באופן בונה, ובכך להעשיר את מערכת היחסים בין האנשים. הבנה והכלה של עמדות שונות הן רכיבים חשובים בניהול ניגודיות וביצירת יחסים בריאים, עמוקים ומרתקים בין בני אדם בכלל ובין זוגות נשואים בפרט.
איך מנהלים נכון חיים עם ניגודיות? מדברים על השונות מתוך כבוד והכלה לרצונות ולצרכים שלנו ושל הזולת, מתוך הבנה שמותר לחשוב ולרצות אחרת, וזה בסדר ואפילו תורם. מתמקדים בערכים משותפים, ברצונות דומים, בשאיפות משותפות, ונכונים להתפשר ולא להתעקש. לפעמים צריך להיעזר ולהתייעץ עם גורם שלישי כמו שכתוב "יבוא השלישי ויכריע ביניהם"… ובעיקר יש להתמקד ולראות את כל הטוב והמיוחד שניגודיות מכניסה לחיים שלכם.
מלמול
איתי בן השלוש וחצי אוהב מאוד להסתכל איך אמא קולעת חלות מהבצק. פעם הוא אכל משהו חלבי והידיים שלו התלכלכו בהתאם, ובידיים המלוכלכות הוא התכונן לגעת בבצק החלות.
אמא קראה בבהלה: איתי תזהר! הידיים שלך חלביות.
איתי: אמא, נכון שאני צריך לחכות עד שהידיים שלי יהיו בשריות?!
