הניה שוורץ
ט' אדר התשפ"ה
כמה מילים
מכירים את אחשוורוש, כן? מלך שיש לו תחתיו מאה עשרים ושבע מדינות, הוא נחמד בסך הכל, מנסה שכל נתיניו יחיו בהרמוניה, מזמין את העם לסעודות ומשקה אותו יין.
הוא רצה להשוויץ, וכמו שאומרים הילדים – משוויץ יוצא מיץ, וככה הוא הרג את אשתו המלכה וחיפש מלכה אחרת. הוא אוסף את כל הנערות שבממלכה אל ארמונו ואין מי שיכול לחמוק מפני ההחלטה הזו שלו, גם לא אסתר, היהודייה הצנועה.
כשהייתי קטנה ולמדתי את מגילת אסתר, קיבלתי לגמרי בהבנה את העובדה שיש מלך שיכול בחתימה שלו לגזור על עם שלם כליה סתם כי בא לו. הוא מלך, נכון? ומלך, בידיעה של בת השבע והשמונה והעשר, הוא יכול הכל. אחר כך גדלתי, התפתחתי והתפקחתי, והבנתי שלא, זה לא תמיד כך, לא בכל מקום, לא בכל דור. יש מלכים אחרים, מלכי בריטניה למשל, מלכים עם כתר וטקסים ומיליוני סטרלינגים בבנק וארמונות שבחלקם אפילו ביקרתי במהלך השנים, אבל הם סוג של תפאורה, אין להם באמת השפעה אמיתית, ומי שמנהל בפועל את המדינה הוא הפרלמנט הבריטי, כמו הכנסת הישראלית.
למדתי להכיר מלכים יותר משמעותיים ומשפיעים, כמו מלך מרוקו ומלך ירדן, קראתי הרבה ובסקרנות על בתי מלוכה באירופה, יש מלכים בהולנד ובספרד ובשוודיה ויש מלכים גם מחוץ לאירופה, בתאילנד למשל, אבל לא, אין להם חותמת כזו שבמחי יד תשלח עם שלם להריגה, אין להם ולו מעט מיכולתו של אחשוורוש.
למדתי שבמדינות דמוקרטיות לא משנה אם יש מלך או שליט אחר – אין חותמת כזו, מפחידה, שבילדותי ראיתי אותה כמו סלע ענק וכבד המונח על גבי יריעת קלף ומטביע בו סימן מכוער.
למי כן יש היום יכולת להרוג בהינף יד? לדיקטטורים. כאלו שבמילה אחת באמת יכולים להרוג ולחסל, והם מצפצפים על כל העולם ומניעים מלחמות וגורמים כאב וסבל וצער למיליוני איש, בעוד הם עצמם גרים בבהט ושש ודר וסוחרת ולא רואים ממטר אף אחד.
הבנתי שתם זמנו של אחשוורוש.
עד לאחרונה.
המילים הללו נכתבות קצת אחרי ט"ו בשבט, ברקע ההווה המאוד לא פשוט של שחרור שלושה חטופים בשבת, עם מתח נורא לפני כן… וזה על רקע חמש מאות ימים של צער וכאב, של שכול ומתח, של מלחמה שבכל שנותיה של המדינה המדממת שלנו עוד לא הייתה נוראה כמותה.
הייתה לנו שנה של ביידן, גם הוא שליט, גם לו יש כוח, הוא כפה עלינו הרבה מאוד דברים שהיום אפשר לדעת בוודאות שהאריכו את המלחמה וגרמו לעוד פציעות ומוות, כאב ושכול, אבל לא היה לו הכוח של אחשוורוש, גם לא הדרך. הכל היה מאוד 'נורמלי' בצורה שבה ניהל את שליטתו עלינו. היה קונגרס והיו החלטות והצבעות ואפילו מתנות של נשק. הכל מסודר, מקוטלג, מאורגן, מאוד דמוקרטי, מאוד לא אחשוורושי. והתוצאה? אנחנו דשדשנו בביצה הזו.
ואז אירע השינוי, בבחירות דמוקרטיות שהעלו נשיא אחר לשלטון, וצ'יק צ'אק קיבלנו את אחשוורוש המודרני. הוא לא מלך, כי בהווה של שנות המאה העשרים ואחת למלכים אין כמעט אמירה והשפעה, אבל קיבלנו מישהו שלא עושה חשבון, והפעם למזלנו נראה שזה לטובתנו. לא ברור וגם מוקדם מדי לדעת איך יהיו ימי הנשיא טראמפ ומה מחכה לנו בהמשך, אבל כרגע זה נס. כבר הגיעו אלף שמונה מאות פצצות כבדות, אלו שנמנעו מאיתנו בשנה שעברה, אבל מעבר לנס בכך שיש לנו ידיד בבית הלבן – מדובר באדם שלא עושה חשבון, ואולי בזכות זה נוכל לסיים את הסאגה לא רק עם המלחמה הנוכחית אלא עם חמאס בכלל.
בתחושה שלי המלך אחשוורוש קם לתחייה. הוא גר בארמון משלו, יש לו עושר אגדי והשפעה בלתי נתפסת, הוא לא עושה חשבון לאיש ומאפשר ליהודים לעמוד ולהיקהל על נפשם. הוא השליח הטוב שהקב"ה שלח לנו בתקופה קשה זו, והלוואי שנשכיל לקבל את הטוב ולדעת להשתמש בו ולא להחמיץ את ההזדמנות.
כמי שיודעת שלב מלכים ושרים ביד השם אני לא רואה את זה כמובן מאליו, אלא מבינה שזה יכול גם להתהפך, אז אין לנו כרגע מה לעשות חוץ מלהמשיך ולהתפלל לשליחים טובים בכל עניין ובכל זמן ולקוות לנס פורים תשפ"ה.
מילה בסלע
יציאה מהקופסה
בהמשך למילים דלהלן, טראמפ הוא אדם שהצליח משום שיש לו יכולת לחשוב מחוץ לקופסה.
חשיבה מחוץ לקופסה היא היכולת לחשוב בצורה יצירתית ולא שגרתית, למצוא פתרונות חדשים לבעיות מוכרות ולראות דברים מזוויות שונות. היא כלי רב עוצמה שיכול לעזור לנו להתגבר על אתגרים, להמציא דברים חדשים ופשוט להצליח יותר. טרמפ הוא דוגמה נהדרת.
אם כל הנשיאים שלפניו ניסו לשכנע, לנהל משא ומתן, לנופף במקלות ומצד שני להעניק גזרים, טראמפ חשב שצריך ללכת בדרך אחרת. הרעיון האחרון שלו, לנקות את עזה ממחבליה ולהפוך אותה לריביירה מפותחת, עם מגדלים מפוארים המאכלסים אנשים תמימים ושוחרי טוב, נשמע כמו סוג של מאוויי לב במקרה הטוב או חלום של ילדון בן חמש שלא למד כלום במקרה הרע. אבל העובדה היא שטראמפ מצליח. העולם נחרד וזז ממקומו המנומנם ומבין שצריך לשנות ולהתקדם. עדיין מוקדם לנבא את עתיד התיירות לרצועת עזה, על חופיה המפותחים… אבל הנה, עם הקו שנקט בו – לא עוד התייפייפות, בקשות, תחנונים, הסכמים ומתנות, אלא איומים בצורה מוחשית ודיבור שלא נשמע במקומותינו, כמו הבטחות לגיהינום – הוא הצליח במקום שבו כולם נכשלו. חמאס, שכמעט עצר את השלב הראשון בעסקה, 'נכנע' (אוי לאותה כניעה…) ושחרר בשבת עוד שלושה חטופים. וזו רק דוגמה אזורית קטנה לשינויים שמתרחשים בפחות מחודש מאז הושבע טראמפ.
אין לאף אחד מושג איך זה יתקדם, ושלושת השבועות המפרידים בין כתיבת המילים הללו לפרסומן שוות בזמן נפיץ זה כמו שלושים שנה בתקופות אחרות, אבל העובדה היא שהוא התנהל מחוץ לקופסה ובינתיים זה מצליח, ולא רק במקומותינו. הוא עושה מהפכה של ממש בארצות הברית ומגיע להישגים שלא חלמו עליהם. כבר עכשיו הוא חסך לאזרחי ארצות הברית מיליוני דולרים.
ידוע הסיפור על אדם אחד, נקרא לו כאן ג'ון, שהגיע לחברת משחות שיניים עם רעיון "פשוט" אך גאוני: להגדיל את קוטר הפתח של שפופרת משחת השיניים. כתוצאה מכך, בכל לחיצה תצא יותר משחה, והצרכנים יצטרכו לקנות משחת שיניים בתדירות גבוהה יותר. החברה הסכימה לשלם לו סכום כסף גדול על הרעיון, ביצעה את השינוי והרחיבה את קוטר יציאת המשחה. בעקבות כך מכירות החברה עלו משמעותית.
חיפשתי מקור לסיפור כדי לוודא שהוא אמיתי ולא מצאתי, אך לענייננו גם בתור סיפור הוא מספק את הסחורה, הוא מדגים איך אפשר לקחת משהו מוכר ופשוט ולעלות על רעיון גאוני שיהפוך אותו במקרה זה מנוע להתעשרות.
הרבה מאוד דוגמאות יש לאיך חשיבה מחוץ לקופסה הצליחה למצוא פתרונות במקומות שבהם כמעט בוודאות יכול להיות כישלון או חוסר נוחות.
חברת אריזות נתקלה בבעיה קשה. הם ייצרו קופסאות קרטון בגדלים שונים, אך הלקוחות התלוננו על כך שהקופסאות לא מתאימות למוצרים שלהם בצורה אופטימלית. כתוצאה מכך המוצרים נפגעו במהלך המשלוח והלקוחות היו מתוסכלים. החברה ניסתה לפתור את הבעיה על ידי הוספת שכבות הגנה נוספות לקופסאות, אך הדבר רק הגדיל את עלויות הייצור והמשלוח.
מנהל הייצור של החברה החליט לנסות גישה חדשה. במקום להתמקד בשיפור הקופסאות הקיימות, הוא החליט לחשוב מחוץ לקופסה. הוא שאל את עצמו: "למה אנחנו בכלל צריכים קופסאות קרטון? אולי יש פתרון אחר?"
לאחר מחקר מעמיק, הוא גילה חומר חדש בשם "פוליפרופילן מוקצף". זהו חומר קל משקל, עמיד וגמיש, שניתן לעצב אותו בקלות לצורות שונות. הוא החליט לנסות לייצר קופסאות חדשות מחומר זה.
התוצאה הייתה מדהימה. הקופסאות החדשות היו קלות ועמידות יותר וניתן היה להתאים אותן בדיוק לצרכים של כל לקוח. הלקוחות היו מרוצים והחברה חסכה כסף בעלויות הייצור והמשלוח.
חשיבה מחוץ לקופסה עוזרת ומשפרת לא רק עניינים עסקיים או פוליטיים. גם בבית הפרטי שלנו, כשאנחנו נתקלים בבעיה זוגית או חינוכית וכבר ניסינו את האפשרויות הרגילות העומדות לפנינו ולא הצלחנו להתקדם, צריך לפעמים לחשוב אחרת.
איך מפתחים חשיבה מחוץ לקופסה? דבר ראשון חושבים. שואלים את עצמנו מה ניסינו, מה לא עבד, למה זה לא עבד. אם אתם מקובעים בתבנית שבה אתם נוהגים תמיד, בדקו איזו תבנית אחרת יכולה לעבוד לכם. לפעמים המחשבות על האחר והשונה מפחידות, לפעמים נראה לנו שלא, אנחנו לא יכולים לנסות כי זה יעלה כסף, זמן, מאמץ ואולי לא יוביל לתוצאה הנכונה, אולי זה יגרום להרמת גבה אצל המשפחה, אולי זה הפחד שלנו מ'מה יגידו'. אבל תזכרו, את הדברים הרגילים כבר ניסיתם והם לא עבדו, אז זה הזמן להעז, לא לפחד, אחרת תיתקעו באותו מקום.
לא מצאתם רעיון? תתייעצו עם אחרים, תקראו, תשאלו, תחפשו, תהיו סקרנים ותבדקו במקומות שבהם דברים דומים כן הצליחו או חפשו מה הייתם רוצים שיהיה, ומה הדרך לשם. לא הדרך הרגילה, אלא אחרת, שונה. תהיו פתוחים לניסיונות וגם לכישלונות. אם לא מנסים – לא נכשלים, אבל גם לא מצליחים. חפשו פתרונות אחרים גם בתחומים אחרים.
חשיבה מחוץ לקופסה לא מתרחשת בחלל ריק, היא מגיעה אחרי מאמץ מחשבתי וחיפוש. אבל היא שווה כל מאמץ.
מלמול
שימי בן החמש שואל בחודש אדר א מתי יחול יום ההולדת שלו.
אמא: בסיוון.
שימי: סיוון אל"ף או סיוון בי"ת?
נבקש מהציבור ללמוד ולהתפלל לע"נ מי שלא הותיר זש"ק. תזכו למצוות!
לאה בת ר' יונתן – נפטרה לאחרונה
הדס בת ר' מנחם מנדל – נפטרה בשב"ק י"ח בטבת. (זו הנערה שכולם מכירים מקבר הרשב"י במירון, שהייתה מברכת את כל הנשים בברכות רבות ובתאומים…)
