בסבך ההצעות

איך מתמודדים עם סדרה של הצעות שידוכים? כיצד יודעים למה לגשת? גדולי הדורות לימדונו

זה היה כנראה ה'בירור שידוכים' הכי קל בהיסטוריה. האינפורמציה המשפחתית הייתה ידועה ומוכרת. בת ארם נהריים, אבא די מפוקפק, אח רמאי מדופלם – אבל האחות הקטנה מצוינת במידות. עכשיו יש לה מבחן אחד לעבור. אם תשקה את הגמלים של האורח, יש כאן סימן מיוחד לשידוך מושלם שהעם היהודי יצא ממנו.

ומני אז, בכל שנה ושנה, בהגיע הפרשה הזו, מאות הורים ושדכנים יהודים מתבוננים בכל פסוק, מנסים להבין כיצד פותרים את אחת השאלות הכי קשות בחיים. איך מוצאים שידוך טוב?

זה לא ממש פשוט. סיפור מפורסם ומפתיע שאירע בביתו של מרן ה'חזון איש' זצ"ל יכול לשמש דוגמה. הגיע אב דואג וסיפר על שתי הצעות שידוכים שהגיעו לביתו. בחור אחד הוכתר כירא שמים ומתמיד ובעל מידות, אבל בעל כישורים חלשים. לעומתו, בחור ממוצע ופשוט, אבל עם ראש טוב וחריף. איזה שידוך להעדיף?

לקח ה'חזון איש' עט ושרטט עיגול בתוך עיגול. בעיגול הפנימי רשם 'אַ נַאר' (טיפש) ובחלק החיצוני רשם את כל המעלות: התמדה, יראת שמים, מידות. עכשיו הראה ה'חזון איש' לאב והחל לקרוא את שני העיגולים ברצף. "אַ נַאר-מתמיד", כלומר, טיפש שמתמיד. "אַ נַאר-בעל מידות". וכך הלאה. "אם אין לו שכל", אמר ה'חזון איש', "אזי גם ההתמדה והמידות הן בלא שכל".

מי שיודע להתבונן יזהה שמדובר במאמר שנאמר במערבא, בארץ הקודש של זמן התלמוד, והובא במסכת נדרים (דף מא ע"א): "דדא ביה – כולא ביה, דלא דא ביה – מה ביה. דא קני – מה חסר, דא לא קני – מה קני". והיינו, שאדם שאין בו דעה ושכל, נחשב כמי שאין לו כלום.

ובפעם אחרת באו שני מחותנים אל מרן ה'חזון איש' וכל אחד ביקש שהשני ישלם את ההוצאות עבור בני הזוג. "על מה הם מתווכחים?" גער ה'חזון איש'. "הרי הזוג יקבל מהשמים את מה שמגיע להם, ומי שייתן את ההוצאות הוא צינור שדרכו מעבירים את הכסף מהשמים לבני הזוג ומה אכפת לו לתת. אדרבה, כדאי לו שהוא יהיה הצינור. כל הדיון כאן אינו אלא מצד חמדת ממון".

פעם אחרת היה זה הגאון רבי צבי קופשיץ זצ"ל שהגיע אל ה'חזון איש' לברר על בן אחותו – רבי ניסים קרליץ זצ"ל – שנודע כשתקן גדול. "ואני אומר לך", השיב ה'חזון איש', "שהוא למדן גדול". כששאל אם יש לחוש לשתקנותו השיב ה'חזון איש': "זה עניין משפחתי. אבל עוד תשמעו ממנו הרבה".

והיה מקרה בנערה שנכנסה אל ה'חזון איש' ותינתה את מר גורלה: היא נפגשת עם הרבה בחורים וכולם מסרבים לה. "וכי אני כל כך גרועה?!" זעקה במר.

ה'חזון איש' החל להשיב בשלווה: "תעני לי בכנות, מה תעשי אם אשלח בידך מכתב למשפחת פרידמן מרחוב רבי עקיבא 2. האם תסכימי ללכת?" הנערה השיבה בחיוב וה'חזון איש' המשיך: "ואם תגיעי לבניין ותראי שיש בו ארבע קומות ובכל קומה שלושה דיירים ואין תיבות דואר וגם על הדלתות אין שמות. מה תעשי אז?"

הנערה השתתקה, אך ה'חזון איש' לא הרפה: "אני רוצה תשובה". בהיסוס רב השיבה הנערה: "אדפוק בדלת הראשונה ואשאל אם זה פרידמן". – "ואם הם יאמרו שזה לא פרידמן, מה תעשי?" – "אנסה לשאול היכן הם מתגוררים".

כאן עצר ה'חזון איש' ושאל בחיוך: "וכשאת שומעת מהשכן מהקומה הראשונה שזה לא משפחת פרידמן, את תיפגעי?! תכעסי עליו?! ודאי שלא. כי הם צודקים, כאן זה לא פרידמן. הם נמצאים בקומה רביעית ואין מה לכעוס".

הגביה מרן את קולו ואמר: "צריך לדעת, שברגע שאת שומעת שמישהו אומר 'לא' על השידוך, משמעות הדבר שזה לא השידוך. אין שום סיבה להיעלב. המסרב אינו החתן המיועד לך, ואין כאן שום ראיה על האישיות שלך".

…

ואם בשידוכים של גדולי עולם עסקינן, מן הראוי לספר כאן את מעשה הפלא שהוביל את זיווגו של המשגיח, הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל.

בצעירותו למד רבי אליהו בישיבת לומז'א. כשהגיע הזמן שחשב שצריך לישא אישה, נכנס בעצמו לבית הכנסת העירוני ואחרי התפילה דפק על השולחן ואמר שהוא חושב שהגיע זמנו להינשא והוא מעוניין בשידוך.

כמובן היו אנשים שתמהו על הנהגתו, אך היה שם יהודי נכבד, רבי יצחק דוד לומז'ר זצ"ל, שראה את המעשה והתפעל. הוא הגיע אל ביתו וסיפר בהתפעלות על התנהגותו התמימה של בחור ירא שמים, שהחליט לעשות 'השתדלות' כדי לקיים את מצוות הנישואין.

בני המשפחה ששמעו את הסיפור מאביהם, נמנו וגמרו שבחור כזה ראוי לבוא כחתן עבור בתם המצוינת. אלא שכאשר החלו לברר מעט יותר לעומק, החלו לחדור ספקות אל ליבו של החותן, שכן הוא שמע שהוריו של רבי אליהו לופיאן היגרו לאמריקה בגלל בעיות פרנסה. אמריקה הייתה אז מקום חומרי שחסרה בו יהדות, והוא חשש להשתדך עם בחור ממשפחה אמריקאית.

מרוב קדושתו וחסידותו חשש קצת בדבר וכדי לפשוט את ספקותיו נסע אל אחד מצדיקי אותו דור, רבי חיים אריה לייב מסטאוויסק זצ"ל, כדי לשאול בעצתו. מיד כשנכנס לביתו, עוד בטרם הספיק להציע את מבוקשו, קידמו רבי חיים אריה לייב וצעק 'מזל טוב'.

כך קם והיה השידוך.

בשעת הפגישה לא דיברה הכלה כלום מרוב בושה, וכה ישבו זמן מסוים שהייתה בו מבוכה. אך כאשר יצא רבי אליהו מהפגישה, הוא מיהר להביע את הסכמתו: "נערה שיכולה לשבת בלי להוציא הגה מפיה, זה מה שמתאים לי". ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל.

…

ואסיים בפנינה מעניינת שזכיתי לשמוע בעצמי, מפיו של דודי ומורי מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. היה זה כשהציעו לי שידוך עבור בתי שתחי'. על פניו הדבר היה נראה טוב, אך משום מה חשתי שאין לי חשק לדבר.

עליתי אפוא אל בית הגרש"ז ופרסתי את לבטיי. מצד אחד כל הנתונים חיוביים, מצד שני, אין לי חשק לגשת אל ההצעה. הגרש"ז הביט בי ופסק: "אל תעשה את זה".

לאחר מכן נימק: "כיום כשסוגרים שידוך נכנסים בעול כספי גדול. אין שום היגיון שאדם בר-דעת יכניס את עצמו לכאלו התחייבויות. אלא מאי, לפני השידוך הקב"ה משכר את האב וגורם לו לרצות כל כך את השידוך, עד שהוא מאבד מעט את צלילות המחשבה.

"אם השידוך לא מוצא חן בעיניך", סיים הגרש"ז, "הרי שלא נעשית שיכור, וממילא אינך יכול להיכנס לכאלו התחייבויות. תמתין לרגע שבו תרגיש את אותה שכרות"…