בעלי מו"מ

זו הייתה אמורה להיות חגיגה כפולה ומכופלת למחנה הימין. יום שלישי שנכפל בו כי טוב, והושבעו בו בזה אחר זה, כנסת ימנית וממשלה אמונית. למרבה האירוניה, יוזם רעיון הבליץ, של השבעת ממשלה וכנסת בנשימה אחת, הוא גם שטרפד את הרעיון, בהתנהלותו האישית – יו"ר 'הציונות הדתית' בצלאל סמוטריץ', שנתניהו הגדיר השבוע בשיחות פנימיות כמי שלא נגמל מהמנטליות הבנטיסטית של הצמדת אקדח לרקה.

"האירוע הזה הסתיים", אמר נתניהו בהתייחסו ל'בנטיזם' שרוחו עדיין מרחפת בחדר הסיעה הציונית דתית. "למדנו משהו מהשנה וחצי האחרונות. ליכולת המיקוח של סיעות קטנות מול המפלגה הגדולה, יהיו מעכשיו גבולות".

בדיעבד נתניהו מבין שהאדיבות והנדיבות שהפגין כלפי השותפות במוצאי הבחירות, היו בגדר טעות. נאום של "אני אנווט", סטייל רבין ב-92', שבמסגרתו היה נתניהו מתחם את גבולות הגזרה של המו"מ הקואליציוני, היה מוריד את סמוטריץ' מהעץ, עוד כשטיפס על הענף הראשון.

בהעדר תמונת ניצחון של מחנה הימין ממשכן הכנסת בטקס ההשבעה, נשות ראשי הקואליציה הן שסיפקו את הסחורה – במפגש הגיבוש במלון וולדורף אסטוריה. תמונת הגברת בן גביר החגורה באקדח גנבה את ההצגה, אך השביס הבהיר יותר מכל, מיהם הגורמים שישלטו בכיפה בממשלה הקרובה. למעט שרה נתניהו שגם היא נראתה כמי שעושה את דרכה לבית הספר החרדי שבו היא משמשת כפסיכולוגית, כל המשתתפות בפגישה חבשו פאה ושביס. "בתוך הפגישה השיח היה אמוני, עם דברי תורה ודיבורים על סייעתא דשמיא", סיפרה לנו יפה דרעי, בחיוך משביס לשביס.

מי שלא השתתפו בפגישה היו הרעיות חנה גפני ורויטל סמוטריץ', כל אחת מסיבותיה המוצדקות – הראשונה, מסיבותיה שלה, השנייה מנימוקים של בעלה. גפני חוזר לכנסת הזאת כשמלוא תאוותו בידו – בתפקיד יו"ר ועדת הכספים שמינויו מיידי, עם הרכבת הוועדה המסדרת.

שאלתי אותו רגע לפני ההשבעה, אם יֵדע להסתדר עם דרעי כשר אוצר עתידי, על רקע נהרות הדם הרע שזרמו ביניהם במערכת הבחירות. "בוודאי, נסתדר היטב", השיב ומיהר לפגישה אישית בלשכתו של דרעי, שאל תוכנה עוד נשוב. לו יהי, אנא לו יהי. כל תרחיש אחר שיגרור קרב קרדיטים בין השניים על תקציבים שיופנו למגזר, יהפוך בעקיפין את הציבור החרדי לשק החבטות של התקשורת הישראלית.

"למה לא מיניתם ביום ההשבעה יושב ראש זמני מהמימין?" נשאל מרכז המו"מ מטעם הליכוד, יריב לוין והשיב מיניה וביה: "רצינו להראות ולהבהיר, שלמשחקי הקואליציה האלה יש מחיר ומשמעות מיידיים".

סמוטריץ' העיקש מול לוין, שלא מעגל פינות כמו אלקין בעבר, אלא נאמן להוראות הבוס – זוהי התנגשות ידועה מראש. יו"ר 'הציונות הדתית' כבר ניהל מו"מ קשוח במהלך מערכת הבחירות – והפסיד. את הקרב מול בן גביר הוא החל בהצעה של 3-7 לטובתו, וסיים ב-5-5 בעשירייה הראשונה.

יו"ר 'הציונות הדתית' משדר דימוי של מנהיג העומד בראש מפלגה בת ארבעה עשר מנדטים, אך די היה לראות השבוע איך שתי הסיעות מתכנסות לישיבות נפרדות כדי להבין שמדובר בפיקציה. אלמלא הכללתו של אבי מעוז מ'נעם' ברגע האחרון, היה כיום שוויון 7-7 בין השניים.

על ההפסד של סמוטריץ' לבן גביר במסגרת המו"מ שקדם להגשת הרשימות, אפשר לאחל בדיעבד, "עוד הפסד כזה". בסופו של דבר, סמוטריץ' רכב על גבו של בן גביר והשיג תוצאה שלא היה יכול לחלום עליה במקרה של ריצה עצמאית. רגע אחרי ההשבעה הוא התיישב לשיחה מתוחה עם נתניהו במסגרתה הבהיר ראש-הממשלה המיועד לסמוטריץ', "ככה שהוא יבין", כי מינויו לשר ביטחון אינו אפשרי, מדינית יותר מביטחונית. בעוד חודש ימים לכל היותר, נדע אם בקרב העצבים מול נתניהו – סמוטריץ' ינחל תבוסה מזהירה, כמו הפסדו לבן גביר…

שטיפה וחפיפה

אומרים שהצדק צריך גם להיראות ולא רק להיעשות. אם יש צדק שכזה, הוא יופיע במלוא הדרו בטקס החילופין הצפוי במשרד האוצר – בין איווט ליברמן לאריה דרעי.

שני החברים שהלכו יחד במשעולי הפוליטיקה במשך שנים והפכו לאויבים מרים, לא יכולים כיום לחלוף זה על פניו של זה בלי להסב פנים לצד השני של המסדרון. הידידות שהפכה לאיבה מרה – לא רק הפרידה בין השניים, אלא גרמה לקרע עם ידידי עבר דוגמת מרטין שלאף האוסטרי, שדרעי לא החליף עימו מילה מ-2019.

את כוסות הקריסטל יחליפו כוסות חד פעמיות, ואת 'גן העדן' המפורסם של איווט, יחליף גיהינום צרוף למראה השסניקים הפושטים על הלשכה, בצד הימני של הקומה הראשונה במבנה משרד האוצר ברחוב קפלן, מול בניין הכנסת.

כדי לחסוך מעצמו את המופע, סביר להניח שאיווט יזמן לעצמו סיבה מספיק טובה להברזה, מקורונה פתאומית ועד לשפעת טורדנית – הכל יהיה כשר בעיניו, כדי להימנע מהאירוע המביך. אבל עד שזה יקרה, דרעי יצטרך לנהל קרב מאסף מול סמוטריץ' על התפקיד ששניהם חשקו בו כיעד ראשון.

ההחלטה של דרעי לדרוש את תיק האוצר, לא הייתה הבחירה הראשונה והמובנת מאליה מבחינתו. בראש של דרעי, מייד במוצאי הבחירות, משרד פנים מורחב עם ארבעה תיקים משמעותיים לצידו, היה היעד המועדף. אבל אז באו הלחצים מצדו של ביבי, ושינו אצל דרעי את כיווני המחשבה. נתניהו רצה לנטרל את סמוטריץ', ועל הדרך את ישראל כץ, אך הספין יצא משליטה.

האינטרסים של ביבי, לא היו כמובן השיקול היחיד של דרעי לחשב מסלול מחדש. בשלב מסוים, השתכנע דרעי, כי ברמה האישית וגם המפלגתית, שס צריכה לבצע את קפיצת המדרגה ולהפוך ממפלגה ששריה מכהנים בתפקידים המשניים, לאלה שיושבים בשורה הראשונה.

דרעי גם הבין, כי הליכה שלו למשרד הפנים, תביא בסבירות גבוהה להעברת תיק האוצר לבצלאל סמוטריץ' – מה שיהפוך את יו"ר 'הציונות הדתית' לשר הבכיר בממשלה. וזה כבר היה יותר מדי, עבור מי שהצליח כנגד כל הסיכויים והסקרים, לשחזר את הישגי העבר של ימי מרן הגר"ע יוסף ולהקפיץ את שס למספר דו-ספרתי.

דרעי כמו ביבי, רואים בסמוטריץ' מנהיג מפלגה שלו הייתה רצה לבדה לא הייתה עוברת את אחוז החסימה. אל בצלאל סמוטריץ' הם מתייחסים כמי שרכב על גבו של בן גביר, הביא שבעה מנדטים בזכותו – וכעת הוא מבקש ליצור לעצמו תדמית של מנהיג מפלגה בת ארבעה עשר מנדטים.

קיבוע מעמדו של בצלאל כשר הבכיר, יחזק שלא בצדק, את הנרטיב של בצלאל סמוטריץ' כמנהיג המפלגה השנייה בגדולה. כשדרעי הבין זאת, הוא גמר אומר לקחת את אחד משני התיקים הבכירים ולהבהיר לכולם שאחרי נתניהו, יו"ר שס הוא הבכיר שבראשי מפלגות הקואליציה.

אמונה וביטחון

הנטייה לקחת את תיק האוצר, נפלה אצל דרעי לקראת סוף השבוע שעבר. רק שאצל ביבי כמו ביבי, כל בקשה שנענית בחיוב, היא מבוא לתפנית בעלילה. "עד שהשתכנעתי לקחת את האוצר", סיפר דרעי, "בא ביבי והתחיל לשכנע אותי לקחת דווקא את הביטחון".

נתניהו עשה זאת אחרי שהבין כי החלטה של דרעי לקחת לידיו את תיק האוצר, תגרום לסמוטריץ' לדבוק בביטחון – תרחיש שהממשל האמריקאי שהתחזק בבחירות הפנימיות, מזהיר מפניו כאירוע קיצון ובפרט על רקע החלטת האו"ם לאשר לבית הדין הבין-לאומי בהאג לחוות את דעתו על "הכיבוש הישראלי".

כדי לשכנע את דרעי לקחת את התיק, גויסו כל הגורמים הביטחוניים והמדיניים הרלוונטיים, בארץ וגם מחוצה לה. מפקידי הממשל בוושינגטון ועד לקצינים בכירים בקריה, כולם היו משכנעיו של דרעי להמיר את נעלי הסירה האלגנטיות בנעליים צבאיות.

המונח 'צרות של עשירים', כמו הומצא כדי לתאר את לבטי ראשי מפלגות הקואליציה הצפויה. ובכל זאת, הדילמה שדרעי ניצב בפניה בסופ"ש האחרון הייתה אמיתית וכבדת משקל. תיק הביטחון ישאב אותו לוואקום צבאי וינטרל אותו מכל עיסוק אזרחי. מהקומה ה-14 בקריה, אי אפשר לפרוץ כראוי לבחירות מקומיות בשנה הקרובה וגם לא לנהל מפלגה ביום-יום השוטף.

דרעי גם חושש מכך שמשמעות הצד תהיה גילוי מעורבות חרדית מלאה בכל ענייני המדינה, גם בנושאים הביטחוניים. יו"ר שס ער גם לכך שיושמעו טרוניות, בלשון המעטה, על כך שמנהיג מפלגה חרדית שמרבית בוחריה אינם משרתים, מכריע בגורלם של חיילים היוצאים לקרב.

נתניהו מצידו הודף את כל טיעוני הנגד. הוא שב ומהבהיר לדרעי שראשי מערכת הביטחון יקדמו את מינויו בברכה, וגם האמריקאים בדרכם יביעו שמחה מאופקת. הניסיון רב השנים בקבינט וההערכה שראשי מערכת הביטחון לדורותיהם רוחשים לשיקול דעתו – אמורים לטעמו של נתניהו, להחליק את דרכו לתפקיד, ובפרט כשמנגד קופצת לה האלטרנטיבה בדמותו של בצלאל סמוטריץ'.

ההליכה על תיק הביטחון, תייתר יחסית גם את העתירות לבג"ץ נגד המינוי, לנוכח העובדה שלא מדובר בתיק כלכלי, ובעיקר, תוכיח ל'עמך ישראל' כי לא רק מהאופוזיציה כפי שראינו בשנה האחרונה, אלא גם בקואליציה החדשה, הנציגים החרדים באים כדי לשרת את העם, ולא רק כדי לעשות לביתם ולמגזרם.

מנגד, היתרון בלקיחת התיק הכלכלי המשפיע ביותר – ברור, אך באותה מידה, בולטות גם הסכנות. משרד האוצר הפך למקום שממנו איש חי – עוד לא חזר. בבית הקברות הפוליטי הזה, נקברו – מטאפורית כמובן – גם שרי אוצר שקיבלו לידיהם את ארגז הכלים המלא, והאחרון שבהם שכיהן קדנציה שלמה והתאדה כלא היה, הוא משה כחלון.

את השם האחרון, לצד שמו של לפיד, ביבי הזכיר השבוע כשהסביר מדוע אינו מעוניין להפקיד את תיק האוצר בידי סמוטריץ'. שני שרי האוצר שניהלו אג'נדה משל עצמם בממשלתו, הוכיחו לנתניהו שאת משרד האוצר ראש ממשלה צריך להותיר קרוב לליבו. ואין לביבי קרוב יותר כיום מדרעי עצמו.

אוצרות יהודיים

לשבת האחרונה דרעי נכנס כשהוא מתלבט. באולפני המהדורות מחללות השבת, השתפכו הפרשנים והמליצו לדרעי ללכת על תיק הביטחון כדי לחסום את סמוטריץ', אבל דרעי נכנס לעולם שבתי משלו והתבשל בעיקר בינו לבין עצמו. ההחלטה הפנימית שקיבל במהלך השבת, בין הדגים לבשרים, הייתה להציג את הדילמה בפני חברי מועצת החכמים תוך הצגת שני הצדדים, בלי להביע עמדה אישית לכאן או לכאן. בתגובה של החברים במועצת החכמים, הוא ראה לא רק הנחיה רוחנית, אלא גם משוב אמיתי לדילמה שהוא עצמו התחבט בה.

ביטחון, אוצר או אולי בכלל פנים – אלה האופציות שהציג דרעי בפני חברי המועצת כשהוא מדגיש כי אישית, התלבטותו היא בין האוצר לבין הביטחון. דרעי גם הבהיר את הסיבה לכך: משעה שסמוטריץ' החליט לדרוש את אחד משני התיקים הבכירים, שס כמפלגה הגדולה בקואליציה הצפויה, לא יכולה להסתפק בתיק בינוני.

האירוע המרגש במהלך הישיבה, היה הרגע שבו נכנס לחדר מרן הגר"ש בעדני. "לפני ששואלים מה לוקחים, צריך לשאול מה רוצים", אמר הרב בעדני ונתן לדרעי להציג את הצדדים. כשהלבטים הוצגו – התשובה שניתה הייתה פה אחד. הנחרצים שבחברים היו הגאון רבי דוד יוסף והגאון רבי ראובן אלבז, שביקשו להוציא הודעה רשמית ולפיה שס מבקשת מנתניהו לקבל את תיק האוצר.

דרעי הבין כי אותה תקשורת שחיבקה את לפיד כשנכנע לתכתיבי בנט, תעשה מטעמים מכל דרישה קואליציונית מול ביבי – ותציג את נתניהו כ'לחיץ', ולפיכך ביקש להעביר את המסר ישירות לנתניהו, בלי להוציא הודעה רשמית מטעם מועצת החכמים.

תכף ומייד בסיומה של הישיבה – הועבר המסר לנתניהו שמבין היטב את הקוד. ברגע שדרעי מדבר על "הכרעת מועצת החכמים", הוא מגלגל את ההחלטה ממנו והלאה כדי למנוע לחצים נוספים. ולא שזה עזר. גם השבוע שב נתניהו להעלות את תיק הביטחון כאופציה מועדפת – במהלך פגישתו עם דרעי במצודת זאב ביום שלפני השבעת הכנסת.

ובחזרה למוצ"ש האחרון. דרעי עלה על יצועו בשעה מאוחרת כמקובל אצל מקיימי מצוות שנ"צ בשבת. כשהקיץ בבוקר יום ראשון קידמו את פניו תיאורים עיתונאיים, כמעט בכל הערוצים, על כך שדרישת שס לקבלת תיק האוצר, היא פלופ לצורכי משא ומתן כדי לקבל גם את תיק הפנים וגם את תיק הדתות מלא-מלא. בסיטואציה שנוצרה, לא נותרה ברירה אלא להוציא הבהרה כמעט רשמית מטעם דובר התנועה ולפיה שס העבירה לנתניהו דרישה לקבל את תיק האוצר.

כאשר אחד העוזרים בצוות הקרוב התבדח והציג את התיאור הצבעוני על טקס החילופין הצפוי עם איווט, דרעי נעץ בו את המבט המוכר ששווה יותר מאלף מילים, כמי שיודע כי בקואליציות נתניהו, כל חגיגה מוגזמת – מתבררת תמיד כמוקדמת. הפעם היחידה בשש ממשלות נתניהו שבה נסגר המשא ומתן מראש, הייתה ב-2009, כשביבי חזר לסיבוב שני וסגר עם השותפות מראש – שטרפדו את אופציית לבני בכפוף להבטחות סגורות.

בשאר כל ממשלותיו, המו"מ הסתבך תמיד בין הרגליים והסיומת אף פעם לא נדמתה להתחלה. איש לא יופתע לפיכך, אם בסוף כל סיבובי האוצרות היהודיים, יתברר שדרעי דרש את האוצר בתיאום עם נתניהו, כדי לסיים במשרד הפנים ולהוריד על הדרך את סמוטריץ' – מהעץ של אחד משני התפקידים הבכירים.

לבנימין אמר

האיש היחיד בבניין הכנסת, שהרגיש הן בהשבעת הכנסת ה-24 והן בהשבעת הכנסת ה-25 שתפקיד ראש הממשלה חמק לו מבין האצבעות, זהו בני גנץ. כשבנט נשבע אמונים, הוא חש כמי שהחמיץ את הזדמנות חייו. כשביבי יושבע – וזה יקרה גם אם באיחור אופנתי – גנץ ייזכר איך היה יכול, בהתנהלות נבונה, לחבור לנתניהו שנית ולעמוד בראשות ממשלה.

את מערכת הבחירות ניהל גנץ, כשהוא מככב בשלטי חוצות שאליהם הודבקו הנציגים החרדים, כפרטנרים עתידיים. לדבקות של האיש ברעיון הממשלה החלופית, בשותפות החרדים, יש חלק מרכזי בכך שגחלת ההסתה נגד החרדים לא הפכה ללהבה גדולה במערכת הבחירות האחרונה.

רגע אחרי ההשבעה, פגש את גנץ ח"כ יעקב אשר, שהיה 'הנואם המלווה' שבו בחר גנץ כשהושבע לראשונה לחבר כנסת. שיחת המסדרון שהתפתחה בין השניים, גלשה לתוך לשכת שר הביטחון שגנץ עדיין ממוקם בה. הרטמכ"ל לשעבר איזנקוט שהושבע לח"כ רגע לפני, הצטרף לשיחה. "תראה בני", אמר אשר לגנץ, "כנראה שלא נסכים על הרבה דברים בקדנציה הקרובה, אבל דבר אחד אני מבקש ממך: אל תצטרף למקהלת ההסתה. כיום בציבור החרדי, אתה לא נחשב אויב ולא עוין, אין רגשות שנאה כלפיך ויש אפילו סימפתיה. תעשה טובה לעצמך וגם לנו, ובוא נציב לנו מטרה משותפת לא להיסחף להסתה ולשמור על יחסים תקינים". גנץ הביע הסכמה, ואיזנקוט הסביר שבשביל זה בא לפוליטיקה, אבל השניים האלה, דווקא מהאופוזיציה, לא ייבחנו במעשיהם אלא בהצהרותיהם.

על גלי ההסתה שיתרוממו לגבהים, אם דרעי יכהן כשר אוצר לצד גפני כיו"ר ועדת הכספים, אין צורך להכביר מילים. קדימון לכך ראינו עם פרסום הדרישה, שבאה מכלל מכיוונה של 'הציונות הדתית', להגדיל את תקציבי תלמידי הישיבות והאברכים.

אז נכון שהבטון-טון החדש, בעיקר של גפני, הוא לא להתריס נגד התקשורת ולא לעשות לה חשבון, אבל לתקוע אצבע בעין במשך קדנציה שלמה, זוהי לא בהחלט התנהלות חכמה. כדי ששילוב מהסוג הזה יצליח – הן גפני והן דרעי יצטרכו להתגבר על משקעי העבר ולצעוד שלובי זרועות בקדנציה הקרובה.

מתברר שאת התובנה הזאת, שני האישים המנוסים שבחברי הכנסת – ולא רק החרדים – מבינים בראש ובראשונה בעצמם. ביום השבעת הכנסת, בין טקס השבעה לישיבת סיעה, חמק גפני לחדרו של דרעי לישיבה בארבע עיניים שממנה לא דלפה אפילו תמונה.

זה היה שינוי מרענן בתקשורת בין השניים בחודשים האחרונים, שהתנהלה בעיקר באמצעות העברת מסרים עוקצניים, פומביים ולא אישיים. בלי להפריז, אפשר לומר, כי מסגרת של יחסים תקינים בין שני ותיקי הפוליטיקה החרדית, היא התשתית להצלחת הנציגים החרדים בכנסת הנוכחית. מצביעי שס ו'יהדות התורה' כאחד ישמחו לראות אותם הופכים למבוגרים האחראים.

שר מטעם

אם יש שותפה שנתניהו היה רוצה שהאחרות ידמו לה – זוהי 'יהדות התורה', הצנועה בדרישותיה והנאמנה בהליכותיה. הקרבות הפנימיים במשא ומתן, קשים מאלה שמתנהלים מול נציגי הליכוד. מקבל התפקיד הראשון, לפני כולם, הוא ח"כ משה גפני שנכנס לתפקיד יו"ר ועדת הכספים למחרת ההשבעה ולצורך כך אף דחה הצעה שהועלתה להתמנות זמנית לתפקיד יו"ר הכנסת.

"אני הוא זה שהעביר את התיקון שלפיו יו"ר הכנסת היוצא ולא ותיק חברי הכנסת הוא שמנהל את ישיבת ההשבעה עד לבחירת יו"ר", הזכיר לי השבוע הח"כ הוותיק בבניין – משה גפני כמובן.

רגע אחרי ישיבת ההשבעה ביקשו ב'דגל התורה' לכנס את הסיעה כדי לבחור יו"ר. "חכו בסבלנות", השיב להם מוטי בבצ'יק, שהצורך בהצגת תוארו הרשמי – מיותר: "כשיוחלט על התפקידים והמפה תתבהר נבחר גם את היו"ר".

בדיוני המשא ומתן המורחבים הבהיר גולדקנופף כי בכוונתו להתמנות לשר השיכון באישור מועצת גדולי התורה של אגודה שאישרה בעבר לליצמן לכהן בתפקיד שר במשרד השיכון. פרוש שאמור לקבל את התפקיד השני בחשיבותו ב'אגודת ישראל', מעדיף לכהן כסגן במעמד שר ובסביבתו מסמנים את המשרדים לענייני ירושלים ומורשת, מלא-מלא – משרדים שאליהם לוטשת עיניים גם 'עוצמה יהודית'. אם פרוש יכהן במשרד לענייני ירושלים ניתן יהיה לומר: מי שלא רצה אותו כראש עיריית ירושלים, יקבל את פרוש כשר לענייני ירושלים.

נשארנו עם 'דגל התורה' שמכוונת לתפקידי סגן שר במשרד התחבורה במעמד שר וסגן או יו"ר ועדה משמעותית. הסגנות של דגל, כמו של פרוש, מותנית בהסדרת הסוגיה המשפטית. אם הסדרה שכזאת לא תושג עד לכינון הממשלה – ייתכן שנראה את השר יצחק גולדקנופף מחזיק רשמית בכל התיקים האגודאיים.

נתניהו שמודע לכל פיפס שמתרחש אצל כל אחת מהשותפות העתידיות, הגיב על אירועי 'יהדות התורה' במשפט מסכם: "שאלה יהיו הצרות של כולנו".

ונאמר אמן.