פרשת כי תשא
הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ (לג יג).
"אמר לפניו, ריבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו"?
"ורבים שואלים למה זה עשיר וזה עני? הלא במעשים טובים מוצאים הרבה פעמים שהעני עשה כמו העשיר, ולפעמים הוא בעל מעשים עוד יותר מהעשיר" (חפץ חיים על פרשת כי תישא).
__________________________________________________________________________________________________________
כדי להבין את המשל הזה צריך להיכנס רגע לתוך העיירה ההיא, הקטנה, המשפחתית מאוד, ולהרגיש את האורח ההוא שבא לשבת אחת ולא מפסיק מלהתפלא, מלהתרעם, מלהרגיש שיש כאן עוול. ואיך ייתכן שדווקא האיש הפשוט מקבל עלייה והרב לא קיבל?
"וזה דומה לאורח אחד שבא לבית הכנסת וראה שהגבאי מחלק עליות לכהן וללוי מהדרום ולשלישי מן המזרח ולרביעי מן המערב לחמישי ושישי מן הצפון ויתמה עליו ויאמר למה קראת אלה מן הדרום, הלא ישנם נכבדים מהם בצד מזרח, ולמה ברר לו דווקא את השלישי בצד מזרחו? הלא יכול היה לקרוא לו גם השלישי מן הדרום וכן תמה על כל העליות למה היה לו לחפש מארבע רוחות ולמה לא קראם כסדר מרוח אחת?
"השיב פיקח אחד לאורח הזה, אדוני בא לשבת אחת, ורוצה לדעת סדר העליות בבית הכנסת?
"אלו היית פה כמה שבועות זה אחר זה, בבית הכנסת, היית רואה את החלוקה של הגבאי שהיא בסדר הנכון, בשבוע הראשון של החודש כבד את הכהן והלוי של צד מזרח ועכשיו הוא מזמין את אלה שבדרום ואת השלישי שהוא קורא עכשיו מן המזרח, הוא בשביל שכשבשבת שעברה כיבד בזה העלייה אחד הנכבדים שבצפון, וכן הדין בכל העליות מדלג אותם האנשים שכבר נקראו ומזמין אנשים תחתיהם" (שם).
אי שם בתוך ההיסטוריה השכוחה שלי, הייתי מורה לכיתה ג', והייתה לי תלמידה חמודה ומאחרת מאוד.
יום אחד שאלתי אותה למה היא מאחרת. עיניה של הילדה התמלאו דמעות, והיא הבטיחה לי שמחר היא לא תאחר. "המורה, אני אגיד לאמא שלי להעיר אותי מוקדם, כי הרבה פעמים היא לא מרגישה טוב ונשארת במיטה ואין מי שיעיר אותי".
"אה", הנהנתי לאישור ובלעתי גוש גדול של שנתקע לי בוושט.
"ולא תענישי אותי?" ביררה הקטנה בתקווה.
"לא", אמרתי לה וחשבתי לעצמי שהיא נענשה כבר הרבה מאוד. די והותר בשביל ילדה בכיתה ג'.
אני זוכרת את הילדה מחייכת בשמחה ואומרת "תודה רבה, המורה", והולכת. שרוולי הסוודר שלה צפופים מאוד ושוליהם פרומים מעט. היא הלכה ליטול ידיים, ואני קיוויתי מאוד שיש לה משהו בין שתי הפרוסות, ושלמשהו הזה לא קוראים כלום.
"מחר הבת מצווה של אחותי", היא סיפרה לי יום אחד. "אחותך? לא ידעתי שיש לך אחות כאן בבית הספר".
"לא, אחותי שלומדת בבית ספר אחר, היא לא ילדה רגילה, היא ילדה מיוחדת".
"אה". שוב הגוש הזה בגרון. איך יכול להיות שכל הצרות נופלות בדיוק לאותו בור עמוק ושחור? האם יש משהו ממגנט בצרות, שהן מזמינות אחרות?
זה כואב לנו.
כואב לנו כשכואב לאחרים, אבל הכי כואב לנו כשנראה שמשהו לא הוגן בכללים של המשחק…
יש ימים שהתמיהות הללו מנקרות במקומות כואבים בנפשי. אלו אנשים שבאמת לא מגיע להם.
"איך כל החיילים שנופלים הם הכי טובים?" שאלה אותי מישהי בדמעות. "שלושה אנשים שאני מכירה אישית, והשתתפתי בהלוויות שלהם, והם כולם היו הטובים ביותר".
אני לא הכרתי את האנשים שלה. אני הכרתי את ליביה דיקמן-שטיינהוז הי"ד. היא הייתה תלמידה שלי בסמינר. בחורה שכל כולה אצילות פנימית כובשת, עבודת השם ללא פשרות וטוב שקרן ממנה בלי הפסקה. היא חייתה גבוה ובשקט.
ואיך דווקא היא נבחרה שם, על שולי הכביש של היציאה מירושלים בואכה גן עדן? היא והמשפחה שלה וכולנו?
בחודשים האחרונים הכל גדוש כאב סביבי. מלא תמיהות, קושיות וכאבים בלתי פתורים. ולמה? ואיך? ועד מתי, בורא עולם?
"כן הוא ממש בענייננו. האדם בא לעולם הזה לרגעים אחדים כי כמה הם ימי שנותיו?
"והוא רוצה לדעת תירוץ על כל הקושיות, מפני מה זה עשיר וזה עני. אילו היה חי פה כמה מאות שנים יחד היה רואה שלפני מאה שנה היה זה העני עשיר והעשיר עני ונבחנו אז בניסיון, זה בניסיון העושר וזה בניסיון העוני, ונהפך גורלם.
"אבל עתה שימי העולם קצרים מאוד ואינו רואה את ענייני העולם וקניינם בכל הקפם, כאכסנאי העובר ממקום למקום, אין לנו לחקור אחר הנהגתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וצריך האדם להתהלך עימו בתמימות ולהאמין שכל מה שהוא עושה הכל לטובה" (שם).
"הי, את", אומרים לי, "אורחת קצרה בעולם ארוך, מה את חושבת שאת יודעת? וכי יש לך מושג מה היה כאן קודם, מה יהיה אחרי שתלכי ואילו חשבונות מדויקים עומדים מאחורי הכל?"
אין ייסורי חינם. אין תקלות בתוכנית. אין מישהו שלא יגיע בסוף לקרוא בתורה. הגבאי של העולם הזה זוכר את כולם עד פרטי הפרטים שלהם. עד הממרח בסנדוויץ' של הילדה, עד אחרון החטופים בתוך אחרונת המנהרות. לכולם הוא דואג באהבת עולם.
זו את. רק את. אורחת לרגע, חושבת שאת יכולה לשאול או לא להבין.
יש אלוקים!!! שום פרט לא מתרחש בטעות. תדעי שיש תשובות, התשובות הכי טובות, ממי שהוא רחום וחנון ומנהל את כל העיירה העצומה הזאת בחן, בחסד וברחמים רבים.
והכל בסדר. הכל בתוך סדר אלוקי מושלם.
